הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע ת"ק 38593-05-20

בפני
כב' הרשמת הבכירה מיטל חלפון - נזריאן

תובעים

  1. יונתן יברקן
  2. טלי מקרה

נגד

נתבעת
הוט - מערכות תקשורת בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית על סך 11,809 ₪ שעניינה פיצוי ללא הוכחת נזק בשל סירוב הנתבעת לנתק התובעים משירותי אינטרנט שסיפקה להם כנטען על ידי התובעים וזאת בניגוד לסעיף 13ד (ג) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א -1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").

התובעים טוענים בכתב תביעתם כי הנתבעת סיפקה להם תשתית אינטרנט לקויה ולא רצופה, והם חוו הפרעות חוזרות ונשנות לעיתים קרובות בשירותי האינטרנט ועל כן פנו מספר פעמים אל הנתבעת על מנת להתנתק משירותיה. לטענתם, הנתבעת ונציגיה לא אפשרו להם להתנתק משירותיה ועל כן, ביצעו פניה לניתוק משירותי הנתבעת באמצעות שירותי האתר "נתק בקליק" אשר שולחים את הבקשה להתנתק משירותי החברה בפקס. נטען כי למרות פנייה שנעשתה על ידם ביום 8.5.20 טרם נותקו משירותי הנתבעת במועד הגשת התביעה (18.05.20) ועל כן, הנתבעת מפרה את חובתה לנתק אותם משירותיה תוך שלושה ימים כאמור בחוק הגנת הצרכן. ביחס לנזק נטען כי הנתבעת מאלצת את התובעים להמשיך להשתמש בשירותיה הלקויים באופן הפוגע ביכולתם להמשיך ולתפקד כסטודנטים הנדרשים ללמוד באופן מקוון בתקופת הקורונה. בנוסף נטען כי הנתבעת גובה מהם " הרבה מעבר" למחיר שסוכם אך לטענתם דרישתם לפינוי היא אך ורק על סמך חוק הגנת הצרכן המגדיר פיצוי ללא הוכחת נזק.

התובעים צירפו לתביעתם מסמך מיום 8.5.20 הממוען אל הנתבעת ולפיו ביקשה התובעת לבטל עסקה מתמשכת לאספקת שירותי תשתית אינטרנט וזאת מידית ולכל המאוחר בתוך שלושה ימים מיום משלוח ההודעה.

הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי יש לדחות התביעה תוך חיוב התובעים בהוצאות. נטען כי הנתבעת הרלוונטית לבירור התביעה היא הוט טלקום שותפות מוגבלת המספקת שירות של תשתית אינטרנט ושירותי טלפון פנים ארציים נייחים אך לאור הטענות העולות מכתב התביעה הרי שהנתבעת תתייחס לטענות העולות גם בשם הוט טלקום. נטען כי לנתבעת אין כל יריבות מול התובע שכן לא התקשרה עמו בכל התקשרות רלוונטית לכתב התביעה.

לטענת הנתבעת המסמך אשר צירפו התובעים לכתב התביעה כלל לא התקבל אצל הנתבעת ועל כן אין מדובר במקרה המזכה בפיצויים לדוגמא לפי חוק הגנת הצרכן. נטען כי התובעים לא צירפו כל אישור כי מכתב זה אשר לטענתם נשלח בפקס, התקבל אצל הנתבעת.

לגופו של עניין נטען כי בדיקה שערכה הנתבעת במערכותיה העלתה כי מתועדת בקשה לניתוק שנפתחה ביום 8.5.20 עקב פנייה טלפונית של התובעת למוקד השירות של הנתבעת. נטען כי התובעת חויבה עבור דמי השימוש הרגילים ביום 17.5.20 משום שבקשתה לניתוק הייתה לאחר מועד סגירת החשבונית לחיוב ומדובר בחיוב קבוע. נטען כי ביום 25.5.20 נשלח לתובעת מסרון המיידע אותה לגבי אופן החזרת הציוד באופן עצמאי. לאחר איסוף הציוד ועובר להגשת התביעה בוצע גמר חשבון מול התובעת נכון ליום 12.5.20.

בין היתר, נטען כי הנתבעת ביצעה זיכוי עבור ארבעה ימים נוספים לפנים משורת הדין על אף שהציוד לא הושב לה ביום 8.5.20. נטען כי גמר החשבון בוצע רטרואקטיבית ליום 12.5.20 כעולה מנספח 2 לכתב ההגנה. נטען כי בנסיבות העניין לא נגרם לתובעים כל נזק וסכום התביעה שנתבע מופרז ומנותק מהנסיבות. נטען כי מקום בו הבקשה המצורפת לכתב התביעה לא הגיעה לידי הנתבעת הרי שלא ייפסקו פיצויים לדוגמא.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 22.9.20 העידו התובעים ונציגת הנתבעת, הגב' גלי איפרגן רכזת פניות הציבור אצל הנתבעת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סברתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

אין מחלוקת כי ההתקשרות לקבלת שירותי תשתית אינטרנט הייתה בין התובעת לבין הנתבעת וליתר דיוק, הוט טלקום , ואולם מכיוון שהנתבעת השיבה וניהלה בשמה של הוט טלקום את ההגנה בתיק דנן, הרי שהיא בעלת הדין הרלוונטית לענייננו.

לתובע אין כל התקשרות ישירה עם הנתבעת בהסכם ועל כן, אין לו זכות עמידה לתבוע את הנתבעת ישירות ואין יריבות בינו לבינה.

עובר לבחינת נסיבות המקרה אעמוד על הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו.

בהתאם לסעיף 13 ד (ג) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן / "החוק") חוזה בעסקה מתמשכת יסתיים בתוך 3 ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת ביטול לפי סעיף 14 ט לחוק. במועד ביטול העסקה יפסיק העוסק אספקת הטובין או השירותים ולא יחייב את הצרכן בתשלום בעד שירותים לאחר מועד הביטול.

סעיף 14 ט לחוק מונה את הדרכים לביטול עסקה מתמשכת. סעיף 14 ט(א)(1) לחוק מאפשר בין היתר, ביטול עסקה בעל פה באופן טלפוני ואף ביטול העסקה באמצעות פקס וזאת בהתאם לסעיף 14 ט(א)(4) לחוק.

בהתאם לסעיף 13 ד (ד) לחוק אם מסר צרכן הודעת ביטול לפי סעיף 14 ט והעוסק המשיך לחייב אותו עקב נסיבות שהעוסק לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או לא ראה ולא היה עליו לראותן מראש וביטול עסקה המתמשכת היה בלתי אפשרי בשל הנסיבות האלה , לא יחולו סעיף ג' וסעיף 31א(א)(2ב) לחוק כל עוד התקיימו אותן נסיבות.

סעיף 31א (א)(2ב) לחוק עניינו בפיצויים לדוגמא אשר לא יעלו על 10,000 ₪ ועניינו במצב בו ביקש צרכן לבטל עסקה מתמשכת לפי הודעת ביטול בהתאם לסעיף 14 ט לחוק והעוסק המשיך לחייב צרכן בשל העסקה בניגוד לסעיף 13 ד (ג) לחוק, קרי לא בתוך 3 ימי עסקים.

התובעת העידה כי את הפקס לניתוק שלחה ביום 8.5.20 וכן טענה כי התקשרה אל הנתבעת כמה פעמים קודם לכן. היא העידה כי התקשרה גם באפריל אך לא זכרה תאריך מדויק אבל העידה כי במשך תקופה של חודש וחצי ניסתה להתנתק וכך גם התובע ובכל פעם אמרו לה שמנהל יחזור אליהם ובכל פעם הם חיכו וכאשר היו חוזרים אליהם אלה היו נציגי שימור לקוחות שלא רשאים לטענתה לנתק מהשירות אלא רק לשמר את הלקוחות. לדבריה ביקשה להתנתק גם באמצעות אתר "נתק אותי" ביום 8.5.20.

מעדות התובעים עלה כי ביום 17.5.20 חויב כרטיס האשראי של התובעת בחשבון הרגיל בסך 91.89 ₪ וזאת, על אף הודעת הניתוק ששלחה. עדות התובעים נתמכה בפירוט חיוב כרטיס אשראי של התובעת לחודש יוני 2020 ובו ניתן לראות החיוב האמור (ת/2). בחודש יולי 2020 כבר לא חויבה התובעת בגין עסקה זו אך גם לא קיבלה החזר כספי עבור הסכום שנגבה ממנה בחודש יוני 2020. עיון בפירוט כרטיס האשראי מלמד כי רק בחודש ספטמבר 2020 קיבלה החזר כספי יחסי.

אציין כי התרשמתי לחיוב מעדות התובעת ומצאתי כי יש לתת אמון בדבריה באשר לניסיונותיה להתנתק מהשירות יחד עם זאת, התובעת אישרה כי אין בידיה כל אסמכתא לניסיונו ת להתנתק מהשירות לפני יום 8.5.20.

נציגת הנתבעת אישרה בדיון כי אצל הנתבעת התקבלה בקשת התובעת לניתוק משירותיה ביום 8.5.20 (עמ' 1 ש' 12) וכן הציגה לעיוני רשומה שהופקה ממערכותיה ביחס למועד בקשת הניתוק ביום 8.5.20 ולפיה הטיפול בבקשת הניתוק הסתיים ביום 10.05.20 (נ/2). עוד העידה כי בהתאם להוראות החוק היה על הנתבעת להפסיק החיובים תוך 3 ימי עסקים קרי החל מה-12.5.20 ואילך.

יש לציין כי טענות התובעים ולפיהם ביקשו להתנתק מהשירות עובר ליום 8.5.20 לא נתמכו בכל תשתית ראייתית תומכת מצדם. הם לא הציגו כל אינדיקציה חיצונית לפניה בכתב או בעל פה עובר למועד 8.5.20. מכאן שנקודת הייחוס לבחינת פעולות הנתבעת היא יום 8.5.20.

נציגת הנתבעת העידה כי התשלום החודשי ששילמה התובעת עמד על 91.90 ₪ בכל חודש והחשבונית המחייבת את התובעת הייתה יוצאת (נשלחת) מהנתבעת בכל תשעה לחודש ולמעשה "נסגרת" ואילו ביום 17 לחודש החיוב היה יורד בכרטיס אשראי או מחשבון הבנק (עמ' 1 ש' 18 ואילך).

הנתבעת הציגה לתמיכה רשומה נוספת ממערכותיה ממנה עלה כי חיובי התובעת בעסקה מתמשכת בכרטיס אשראי היו יוצאים מהנתבעת בהתאם ל"תאריך שליחה" בכל תשעה לחודש הקלנדר י (נ/1) ומחויבים באמצעי התשלום בהתאם לתאריך ערך" ביום ה-17 לכל חודש קלנדרי.

הנתבעת התייחסה לחשבונית שהופקה לתובעת שסומנה כת/1 אל מול רישומי הנתבעת במערכותיה נ/1 ו הסבירה כי התאריך של החשבון בת/1 הוא ביום 15.5.20 ותקופת החשבון היא מיום 16.4.20 ועד ליום 15.5.20 וכי סכום זה נגבה ביום 17.5.20 והחיוב נשלח ממנה ביום 9.5.20 בהתאם לנ/1 (עמ' 2 ש' 2 ואילך). כמו כן, העידה כי החיוב נשלח לפני שבוצעה הקפאת חיובים לפי החוק קרי לפני יום 12.5.20. נציגת הנתבעת העידה כי בוצע לתובעת החזר כספי וזאת, משום שהחשבונית כבר הופקה.

עיון בנ/1 רשומה שהגישה הנתבעת ובת/2 פירוט חיובים כספיים בכרטיס אשראי של התובעת מעלה כי החזר כספי לתובעת בגין החיוב התבצע רק ביום 24.8.20.

כעולה מהראיות שהובאו לפניי התובעת ביקשה להתנתק מהשירות ביום 8.5.20 והיה על הנתבעת לנתקה מהשירות ולבטל חיוביה החל מיום 12.5.20. בפועל כרטיס האשראי של התובעת חויב בתאריך 17.5.20 והחזר החלק היחסי אשר חויב הוחזר רק בחודש א וגוסט 2020. משכך, ועל אף טענות הנתבעת כי בעת שביקשה התובעת לבטל העסקה ביום 8.5.20, ביום 9.5.20 החיוב נשלח מהנתבעת והנתבעת לא מצאה לנכון להשיב הסכום היחסי שהוא אמנם זעום וזאת עד לחודש אוגוסט 2020, בנסיבות אלה, אני סבורה שהנתבעת הפרה את חובתה לפעול בהתאם לסעיף 13 ד (ג) לחוק. לא מצאתי כי עומדת לה הגנה לפי סעיף 13 ד (ד) לחוק שכן אין במקרה דנן נסיבות שהעוסקת לא ידעה או לא היה עליה לדעת או לא ראתה ולא היה עליה לראותן מראש ולא הוכח כי ביטול העסקה המתמשכת היה בלתי אפשרי בשל הנסיבות הללו.

יחד עם זאת, סעיף 31 א (ב) לחוק קובע כי לא תוגש נגד עוסק תביעה לפיצויים לדוגמה לפי סעיף קטן (א) אלא לאחר שהצרכן שלח בקשה בכתב. לעניין פסקה (2ב) לחוק נקבע כי די אם הצרכן מסר הודעת ביטול לפי סעיף 14 ט (א) למעט פסקה (1) שבו. קרי, למעט מקרה שבו הודעת הביטול של העסקה המתמשכת נמסרה בעל פה.

במקרה דנן, התובעת לא הוכיחה כי שלחה הודעה בכתב אל הנתבעת שכן לא צירפה לכתב התביעה אישור על קבלת הפקס על אף שבדיון טען התובע כי בידיו אישור מיום 13.5.20 ואולם , אי צירופו לכתב התביעה אשר הוגש ביום 18.5.20 מנע מהנתבעת האפשרות להתייחס לאישור . מעבר לכך, ש הנתבעת הודתה רק בקבלת הודעה בעל פה, הודעה טלפונית. משכך, ועל אף , שהתובעת הפרה את חיוביה כאמור לעיל, אין מקום לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק שכן לטעמי לא התקיימה דרישת הכתב בסעיף .

יחד עם זאת, אני סבורה כי לתובעת נגרם נזק לא ממוני מעצם הטרטור בין נציגים כפי שהעידה והעובדה שגם לאחר שבקשתה נרשמה אצל הנתבעת, זו לא פעלה בשקידה ראויה על מנת שלא לחייבה חיוב מלא ואף את החלק היחסי של התשלום אשר חייבה אותה, מצאה לנכון להשיב רק כעבור שלושה חודשים ולבצע באופן רטרואקטיבי גמר חשבון וזיכוי נוסף של ארבעה ימים. התנהלות הנתבעת איננה סבירה בנסיבות העניין ועל אף שניסתה בדיעבד לתקן את התנהלותה, יש טעם לפגם בהתנהלות של הנתבעת שהיא חברת תקשורת גדולה ועתירת משאבים. בנסיבות אלה, יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בסך 1,500 ₪ בגין נזק בלתי ממוני.

סוף דבר

התביעה של התובע 1 נדחית בהעדר יריבות וזאת ללא צו להוצאות.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 1,500 ₪ תוך 30 יום.

כמו כן, הנתבעת תישא בהוצאות משפט לטובת התובעת בסך 500 ₪ לתשלום תוך 30 יום.

ניתנה היום, י"ח תשרי תשפ"א, 06 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.