הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע ת"ק 31189-09-19

בפני
כבוד ה שופטת רחלי טיקטין עדולם

תובע

חסן נאססרה ת.ז. XXXXXX840

נגד

נתבעים

  1. עליאן אבו סמור ת.ז. XXXXXX351
  2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ ח.פ. 520023185

פסק דין

לפני תביעה בגין תאונת דרכים, לפיצוי בגין נזקי פח לרכב.

פירוט נקודות חשובות בניהול תיק זה:
כתב התביעה הוגש בתיק זה ביום 12.09.19.
ביום 17.11.19 הגישה הנתבעת בקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בטענה שהתביעה אינה מתאימה להתברר בבית משפט לתביעות קטנות. בבקשה נרשם כי בעקבות פעולות חקירה שנערכו על ידי הנתבעת, עולה חשד כי התאונה מבוימת ויש חשד למרמה. פעולות החקירה טרם הושלמו שכן עולים חשדות כבדים ביותר בדבר מעורבות גורמים רבים נוספים בפרשה. השאלות השנויות במחלוקת מורכבות ודורשות בירור משפטי ועובדתי מעמיק, ניהול התביעה יהיה מורכב וכרוך בשמיעת עדים שחקירתם עלולה להמשך זמן רב.
התובע התנגד לבקשה זו. בתגובתו ציין כי מאז התאונה חלפו שנה וחודשיים, זמן מספיק לחקור ולמצות את טענותיה של הנתבעת. בתאריך 28.04.19 קיבל התובע מכתב תשובה מחברת הביטוח בו נכתב: "ממצאי בדיקתנו העלו כי האירוע הנ"ל לא התרחש". בתאריך 27.05.19 שלח המשיב באמצעות עורך דין מכתב לנתבעת, ובו דרש שתוכיח את טענתה. למכתב זה לא התקבלה כל תשובה. ביום 17.07.19 שלח התובע לנתבעת מכתב תזכורת, אולם גם הפעם לא התקבלה כל תשובה. הנתבעת נוקטת בסחבת מתכוונת, לא יתכן שפרק זמן של שנה וחודשיים לא הספיק לנתבעת לברר את חבותה באשר לתאונה . אין מקום להעביר את התביעה לבית משפט השלום (התובע צירף את מכתבי בא כוחו לתגובתו לבקשה).
בתאריך 17.12.19 ניתנה החלטתי בה דחיתי את הבקשה. בהחלטה נקבע בין היתר כדלקמן: "..מהחומרים שעומדים לפני עד לשלב זה לא ניתן ללמוד כי התביעה לא מתאימה לבירור בבית משפט לתביעות קטנות. גם טענת מרמה ניתנת לבירור בבית משפט לתביעות קטנות.
דומה כי צודק התובע בטענה כי מאז התאונה חלפה שנה, ודומה לכאורה כי היה די זמן לברר את הדברים.
הנתבעת תגיש לפיכך כתב הגנה במועדים הקבועים בחוק, בצירוף המסמכים הרלוונטיים....". כן ציינתי בהחלטתי כי במעמד הדיון תוכל הנתבעת לעורר הבקשה מחדש ואז אשקול אותה בהתאם לחומר שיעמוד אז מולי. כן הוריתי לנתבעת להגיש כתב הגנה במועדים הקבועים בחוק, בצירוף המסמכים הרלוונטיים וכן להתייצב לדיון כשבידיה דו"ח החקירה אשר יימסר בשלב ראשון לעיני בית המשפט בלבד.
בתאריך 19.02.20 התקיים דיון הוכחות בתיק. לדיון התייצבו התובע, הנתבע 1 , ונציגת הנתבעת 2 – הגב' יאנה פידמן.
הנתבעת 2 הגישה במעמד הדיון את כתב הגנתה, כאשר מסרה עותק ממנו לבית המשפט ולצד שכנגד, בפתח הדיון (הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה).
בדיון נשמעו עדות התובע והנתבע. התובע נחקר על ידי נציגת הנתבעת 2 וגם הנתבע 1 נחקר על ידי נציגת הנתבעת 2 .
בסיום הדיון, ולבקשת נציגת הנתבעת בדיון, הורתי לשמאי התובע להבהיר האם הנזק היה לאורך צד ימין או לאורך צד שמאל ברכבו . כמו כן הוריתי לשמאי לשלוח במייל לנציגת חברת הביטוח עותק מלא מכל התמונות שצילם כאשר בדק את הרכב.
כן ציינתי בהחלטתי כי לאחר קבלת המסמכים – התמונות וההבהרה של השמאי – יוכלו שני הצדדים להשלים טיעון טרם מתן פסק הדין .
כן התבקש התובע להביא אישור מרואה חשבון - בעקבות טענות הנתבעת לכך שיכול להתקזז על המע"מ של הרכב.
במהלך הדיון מסרה נציגת הנתבעת לתובע עותק מדו"ח החקירה. בית המשפט גם כן עיין בדו"ח החקירה.
לאחר הדיון הגיש התובע, ביום 08.03.20, מסמך מיועץ מס מוסמך לפיו התובע לא מזדכה על המע"מ, וכן תמונות צבעוניות שצילם השמאי שבדק את הרכב לאחר התאונה, וכן מכתב חתום על ידי השמאי, מר כהן גבריאל, בו נרשם כי בחוות הדעת המקורית נפלה טעות סופר וכי הנזק מתייחס לצד ימין של רכב וכי ניתן לראות זאת בבירור בתמונות הנזק שצולמו על ידו.
בתאריך 08.03.20 ניתנה החלטתי לפיה שני הצדדים יכולים להשלים הטיעון עד ליום 05.04.20.
מאחר והצדדים לא הגישו טיעון על אף חלוף הזמן, ובשל תקופת החירום, נערכה בתאריך 06.04.20 שיחה ממזכירות בית המשפט עם שני הצדדים על מנת לוודא שקיבלו ההחלטה בדבר השלמת הטיעון.
התובע ציין בעל פה בפני המזכירות כי אין לו מה להוסיף ואילו תגובת הנתבעת הוגשה ביום 30.06.20.

טענות התובע
ביום 10.10.18 ארעה תאונה בין רכבו של התובע מסוג סקודה מ.ר. 39621 301 לבין רכבו של הנתבע 1 מסוג טויוטה שמספרו 6735866.
במהלך התאונה נגרמו לרכבו נזק ים אשר הוער כו על ידי שמאי (לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי ערוכה על ידי השמאי מר כהן גבריאל).
הנתבעת דחתה את התביעה שלא כדין. התובע פנה לנתבעת באמצעות עורך דין לברר מדוע הנתבעת טוענת כי התאונה לא התקיימה, אולם הנתבעת לא השיבה לתובע.
אין ולא היה כל מקום לדחות את התביעה ויש להורות לנתבעים לשפות התובע בגין נזקיו.

טענות הנתבעת
התאונה הינה תאונה מבוימת ועולה חשד למרמה. הנזקים הנטענים נגרמו בנסיבות אחרות מאלו המתוארות בכתב התביעה וללא מעורבות רכבו של הנתבע 1.
גם אם התאונה אכן התרחשה, אז אין לנתבע 1 אחריות לתאונה. התובע התרשל שכן חנה על המדרכה וחסם את הגישה לנתבע. רכב הנתבע הוא גדול והוא לא יכול היה לראות את רכב התובע.
לא הוכח כי הרכב תוקן בפועל ולכן לא הוכח הנזק הכספי הנטען.

דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אני קובעת שהתאונה ארעה במועד הנטען ובאופן הנטען, וכן אני קובעת כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו.
הן התובע והן הנתבע 1 העידו אודות נסיבות התאונה.
לא מצאתי מקום וסיבה לקבוע שהתאונה לא התרחשה, וגם לא מצאתי מקום לקבוע שהתאונה התרחשה באופן אחר ממה שהעידו עליו הצדדים.
התובע העיד שהתאונה ארעה כאשר חנה על מדרכה סמוך למקום עבודתו ברהט, כאשר רכב הנתבעים שהיה אף הוא על המדרכה נסע לאחור ופגע ברכבו. התובע העיד שהגיע למקום עבודתו ונכנס לעסק, כאשר עובדים במקום מסרו לו שרכב פגע ברכבו. כאשר יצא מבית העסק, פגש את הנתבע שהודה שפגע ברכבו.
הנתבע 1 אישר בעדותו שרכבו עמד על המדרכה ואז נסע לאחור ופגע ברכב התובע.
בדו"ח השמאי נרשם אכן שהנזק בצד שמאל של הרכב כאשר הן התובע והן הנתבע 1 העידו שהנזק היה בצד ימין של הרכב. קיומו של נזק בצד ימין, מתיישב עם אופן קרות התאונה. קיומו של נזק בצד שמאל אינו מתיישב עם אופן קרות התאונה.
בדיון טען התובע כי מדובר בטעות ולפיכך נתתי בסיום הדיון החלטה לפיה השמאי יבהיר היכן נפגע רכב התובע.
לאחר הדיון הוגשה הבהרת שמאי התובע, מר כהן גבריאל לפיה בחוות הדעת המקורית נפל טעות סופר והנזק שמצא בבדיקתו את הרכב, מתייחס לצד ימין. השמאי הוסיף וציין שניתן לראות בתמונות בבירור, שהנזק הוא בצד ימין של הרכב. עיון בתמונות שצירף השמאי מעלה כי הנזק לרכב היה בצדו הימני.
לא מצאתי בדו"ח החקירה שהועברה לעיוני, עובדות/סיבות לקבוע שהתאונה הינה מבוימת.
אשר על כן אני קובעת שהתאונה ארעה כפי שטען התובע. כן אני קובעת שהנתבע 1 אשם בתאונה שכן נסע לאחור בחוסר זהירות. נכון שהתובע חנה על המדרכה באופן אסור אולם גם הנתבע 1 חנה על המדרכה באופן אסור, ולכן אין בעובדה זו כדי להעלות או להוריד.

שאלת הנזק
לכתב התביעה צורף דו"ח שמאי לפיו הנזק שנגרם לנזק הינו בסך של 24,077 ₪, הן בגין הנזק הישיר והן בגין ירידת ערך. הנתבעת לא הציגה חוות דעת נגדית.
התובע נשא בשכ"ט שמאי בסך של 1,170 ₪
התובע העיד שלא תיקן את הרכב בשל העדר מימון לכך. עובדה זו אינה עומדת לחובתו, ועל הנתבעת 2 לפצותו.
התובע הגיש לביהמ"ש אישור לפיו אינו מתקזז על המע"מ ועל כן אין מקום להפחית את המע"מ כפי שטענה הנתבעת 2 בדיון.
אשר על כן אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד סך של 25,247 ₪ בתוספת 500 ₪ הוצאות משפט, ובסה"כ סך של 25,747 ₪.
הסכום הנ"ל ישולם על ידי הנתבעים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין לידיהם.

הודעה לצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק דין לידיהם.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, י"ז תמוז תש"פ, 09 יולי 2020, בהעדר הצדדים.