הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע ת"ק 20268-09-17

בפני
כב' הרשם הבכיר אורי הדר

התובעת

כרמית מייבך ת.ז., 027726231

נגד

הנתבעים

  1. שאול שמשון ת.ז., 055535348
  2. דניאלה שאול ת.ז., 063495147

פסק דין
לפני תביעתה של התובעת לפיצוי בגין הפרת התחייבותם של הנתבעים ע"פ הסכם מכר מקרקעין ובגין נזקים נלווים שנגרמו לה כפי שפורט בכתב התביעה.
דין התובענה להתקבל בחלקה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
ואלו, בקצרה, העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

התובעת הינה מי שרכשה מהנתבעים את הזכויות במקרקעין המהווים דירה המצויה ברחוב בר ניסן 17/34, באר שבע. (להלן: "הדירה") וזאת על פי הסכם מכר מיום 29.03.2017. (להלן: "ההסכם").
הנתבעים היו במועדים הרלוונטיים לתובענה בעלי הזכויות בדירה. הנתבעת 2 היא מי שגרה בדירה בעת מסירת החזקה בדירה לתובעת.
בכתב התביעה טענה התובעת כי בהתאם להסכם היה על הנתבעים למסור את החזקה בדירה ביום 25.06.2017 והוסכם כי החל מיום 20.06.2017 ועד למועד מסירת החזקה יבצעו הנתבעים את השיפוצים כפי שאלו פורטו בס' 4 ב' להסכם.
התובעת טענה כי הנתבעים הפרו התחייבותם למסור את החזקה בדירה לאחר תיקון הליקויים ויתרה מזו אף השחיתו את הדירה בזדון קודם למסירת החזקה (ס' 8 ו-10 לכתב התביעה).
התובעת טענה כי ביום 26.06.2017 נפגשה עם הנתבע 1 ועם בעל מקצוע מטעמו אך לא קיבלה הצעת מחיר בקשר עם השיפוץ שהיה על הנתבעים לבצע. עוד טענה התובעת כי לאחר שבעל המקצוע מטעם הנתבע 1 בחן את הצעת המחיר הנגדית של בעל מקצוע מטעם התובעת הוא אמר כי ההצעה סבירה והוא ממליץ לקבלה. יומיים לאחר מכן , כך לטענת התובעת , הודיע לה הנתבע 1 כי אינו מוכן לבצע את מ לוא השיפוצים בהתאם להסכם והציע סכום של 4,000 ₪ בלבד. התובעת פרטה בכתב התביעה את עלות הנקים שנגרמו המסתכים בסך של 15,970 ₪.
עוד תבעה התובעת סך של 10,000 ₪ בגין הטירחה מפח הנפש והההוצאות שנגרמו לה לרבות אובדן זמן והוצאות. בסעיף זה ציינה התובעת גם את המילה "הנזקים" אך ברור כי הנזקים הישירים הם אלו שפורטו בסעיף 14 לכתב התביעה.
הנתבע 1 הגיש כתב הגנה וטען כי הבטיח לתקן את דלת הממ"ד בלבד וטען כי התובעת שיפצה על דעתה דברים אחרים בתוך הבית. עוד טען הנתבע 1 כי הדירה נמכרה בסך של 170,000 ₪ פחות מחירה בשוק וזאת עקב מצבה.
הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה וטענה כי מסרה את החזקה במועד ופרטה בהרחבה את מה שארע לשיטתה בקשר עם מסירת החזקה. לגופה של התביעה טענה הנתבעת 2 כי "הדירה נמסרה לאביה ואחותה של הקונה תוך מעבר וסריקה וסקירה של הדירה ונאמר לנו שזה לשביעות רצונ ם". הנתבעת 2 טענה כי לדעתה מדובר בקנוניה וכי היא בעצמה "קורבן של המקרה". בכתב ההגנה התייחסה הנתבעת 2 גם ליחסים בינה לבין עו"ד עדי טויזר שייצגה את שני הצדדים בהסכם.
בדיון הראשון שב הנתבע 1 על טענותיו והוסיף כי מעבר לתיקון דלת הממ"ד הוא התחייב לתקן את הנזילה בקיר אך כאשר בעל המקצוע מטעמו הגיע הוא אמר לו שהנזילה נובעת "מהשטיפות של התובעת ששטפה את הבית". בהמשך אמר הנתבע 1 כי הבטיח שיסדר את הנזילה בלבד. הסבתי תשומת ליבו של הנתבע 1 לאמור בסעיף 4 ב' להסכם והנתבע 1 ביקש להביא עד מקצוע עד ושב והדגיש כי לא התחייב לתקן " מעבר לדלת הממ"ד ולנזילה".
התובעת טענה כי בענין ההשחתה אין לה טענות נגד הנתבע 1 וכי מי שאחראי לענין זה הם הנתבעת 2 וילדיה.
לאחר הפסקה שניתנה לצדדים על מנת לבדוק אם עו"ד טויזר מחזיקה בכספי נאמנות שבו הצדדם על בקשתם להעיד את בעל המקצוע מטעמו והתובעת ביקשה גם היא להעיד בעל מקצוע מטעמה. הנתבע 1 ציין שיקרא את ההסכם בעיון מאחר וכרגע אינו יכול לקרוא אותו בשל בעיות רפואיות שיש לו. במעמד הדיון ניתן פסק דין בהעדר התייצבות נגד הנתבעת 2.
ביום 04.05.2018 הוריתי על ביטול פסק דין שניתן כנגד הנתבעת 2 ולאחר מכן היא הגישה כתב הגנה.
בדיון השני טענו הצדדים לגופו של ענין והנתבעת 2 ביקשה לשמוע את עדותו של אביה של התובעת וכן ביקשה להעיד את עו"ד טויזר שלטענתה אמרה לביתה "שהיא מוכנה לבוא להעיד שאני לא שייכת לשיפוצים". עוד טענה הנתבעת 2 כי במעמד מסירת החזקה נכחו 10 אנשים ובכוונתה להעיד כל העדים מטעמה.
בדיון העיד בעל מקצוע מטעם התובעת מר נתנאל ק טרי והוא נחקר על ידי הנתבעת 2. הנתבע 1 הודיע כי אין לו שאלות למר קטרי. לאחר מכן העיד בעל המקצוע מטעם הנתבע 1 , מר חנניה סנדרוסי ו הוא נחקר על ידי התובעת.
לנוכח בקשתה של הנתבעת 2 להעיד עדים נוספים קבעתי דיון נוסף. בדיון שהתקיים ביום 11.11.2018 העידה עו"ד טויזר ולאחר מכן העידו בנה של הנתבעת 2 , מר רמי צרור , ואחותה של הת ובעת, גב' שיקמה אהוד. בתום הדיון סיכמו הצדדים את טעונתיהם.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת להתחייבותם של הנתבעים לתקן את הליקויים שפורטו בסעיף 4 ב' להסכם.
דיון והכרעה
ההתחייבות לתיקון הליקויים המפורטים בס' 4 ב' להסכם
ראשית אציין כי הניסוח האמור בסעיף 5.3 לכתב התביעה אינו מדויק. סעיף 3.ב.3. להסכם קובע כי התשלום הוא בכפוף למסירת החזקה. מהבחינה הלשונית לא צוין כי התשלום כפוף לשיפוץ הליקויים כפי שטענה התובעת בסעיף 5.3 לכתב התביעה.
עם זאת הסיפא לסעיף 3.ב.3. להסכם ביחד עם סעיף 4 ב' להסכם מבהירים היטב כי הנתבעים שניהם התחייבו לתיקון ליקויים שפורטו בסעיף 4 ב' להסכם.
טענת הנתבע 1 כי התחייב לתקן את דלת הממ "ד ואת הנזילה בקיר בלבד נדחית. לשונו של סעיף 4 ב' להסכם מדברת בעד עצמה. הנתבע 1 לא הכחיש כי חתם על ההסכם וגם אם אותן בעיות רפואיות שהוא טוען להן ביחס לראייתו היו קיימות בעת החתימה על ההסכם בודואי שאין הדבר יכול להביא למסקנה כי התחייבותו של הנתבע 1 הינה שונה מזו שצוינה בסעיף 4 ב' להסכם.
טענתו של הנתבע 1 בדיון הראשון כי יכול והמתווך שתווך בעיסקה הוא שהבטיח לתובעת לסדר את כל הליקויים שפורטו בסעיף 4 ב' להסכם נדחית גם היא. הטענה לא הוכחה, היא עומדת בסתירה מוחלטת לאמור בסעיף 4 ב' להסכם והמתווך לא הובא לעדות על ידי מי מהנתבעים והתובעת גם לא נחקרה לענין זה .
באשר לנתבעת 2 הרי שבדיון השני היא טענה כי " אני לא מכירה את התובעת, הכל נעשה עם מתווך ועם הגרוש שלי (הנתבע 1 ), ברגע ששמעתי שהיא רוצה שיפוצים אמרתי שלא מוכרת כי הבית היה תקין". טענה זו נדחית. גם הנתבעת 2, כפי הנתבע 1 , חתומה על ההסכם, שני הנתבעים הוגדרו יחד כ "המוכר" וההתחייבות המופיעה בסעיף 4 ב' להסכם הינה איפוא התחייבות של שניהם יחד וכ ל אחד מהם לחוד.
בדיון האחרון העידה עו"ד טויזר על מה שארע בעת החתימה על ההסכם. עו"ד טויזר העידה כי "הקראתי את החוזה לצדדים, לקונה היה חשוב להבהיר שיש ליקויים שחשוב שירשמו בהסכם ויתוקנו, נרשם שזה בהתחייבות של המוכרים והקראנו אותם כמה פעמים שיהיה ברור". אני נותן אמון מלא בעדותה של עו"ד טויזר שייצגה הצדדים בהסכם. לא הוכח ולא עולה על דעתי כי יש לעו"ד טויזר מניע כלשהוא לומר דברים שאינם אמת.
עדותה של עו"ד טויזר בצירוף העובדה כי הנתבעת 2 חתומה על ההסכם מחייבת את המסקנה כי ההתחייבות לתקן את כל הליקויים שפורטו בסעיף 4 ב' להסכם היא התחייבותה של הנתבעת 2 בדיוק כפי שהיא התחייבותו של הנתבע 1.
אין ממש בטענה בטענתה של הנתבעת 2 כי "ברגע ששמעתי שהיא רוצה שיפוצים אמרתי שאני לא מוכרת כי הבית היה תקין". חתימת ההסכם הינה עובדה מוגמרת וכך גם פירוט של הליקויים שהיה על הנתבעים שניהם לתקן בהתאם לסעיף 4 ב' להסכם.
הנתבעת 2 לא אולצה לחתום על ההסכם והנחת המוצא היא כי חתמה עליו לאחר שקראה בעיון את כל סעיפיו וגם אם לא קראה בעיון ברור שדי בעדותה המהימנה של עו"ד טויזר כי הקריאה את רשימת הליקויים שעל הנתבעים לסדר מספר פעמים על מנת שהדבר יהא ברור כדי לשלול טענתה של הנתבעת 2 כי אינה מחויבת לתיקון הליקויים האמורים.
טענתה של הנתבעת 2 כי "הכל נעשה עם מתווך ועם הגרוש שלי" גם היא לא הוכחה.
עו"ד טויזר העידה בחקירתה כי "שהקונה הלכה לדרכה נשארתי עם הנתבעים והיה סיכום בעל פה , שעמלת התווך הנתבעת 2 משלמת ואת השיפוצים למרות שהנתבע 1 לא גר בנכס הוא מסדר". הסכמה זו, שגם נזכרה בדבריה של התובעת בדיון הראשון , הינה הסכמה בין הנתבעים ל בין עצמם ואינה מחייבת את התובעת עצמה. ביחסים שבין התובעת לבין הנתבעים, יחסים שהם על פי ההסכם שנחתם, ההתחייבות לתקן את ליקויים שפורטו בסעיף 4 ב ' להסכם הינה של שני הנתבעים יחד וכל אחד מהם לחוד.
בדיון השני טענה הנתבעת 2 כי "אביה של התובעת חתם שקיבל הבית תקין, המסמך אצל הבן שלי והוא בחו"ל". התובעת ציינה בדיון השני כי "אבי לא חתם על שום מסמך" ....אחותי שנמצאת כאן יכולה להעיד שאבי לא חתם על שום מסמך ". באותו דיון לא העידה אחותה של התובעת גב' שיקמה אהוד אולם היא העידה בדיון האחרון. בעדותה מסרה גב' אהוד כי מפתחות הדירה נמסרו מתחת לבנין ע"י בנה של הנתבעת 2 . גב' אהוד אישרה כי אביה לקח את המפתח אך ציינה כי "אבי לא עלה לנכס ומסר את המפתח לתובעת". עדותה זו מהימנה עליי והיא לא נסתרה.
הנתבעת 2 לא העיד ה את אבי התובעת כעד מטעמה ולא רק שלא הוכיחה כי אבי התובעת חתם על המסמך כפי שנ טען אלא גם לא הציגה את המסמך שלטענתה מצוי אצל בנה. אין לדעת כי מדובר באותו בן שהעיד בדיון אחרון אך בכל מקרה ברור כי אם אכן היה קיים מסמך חתום ע"י אביה של התובעת כפי שנטען יכולה היתה הנתבעת 2 להציגו. ההימנעות מהצגת המסמך וההימנעות מהעדת אבי התובעת בעניין זה זה פועלת לחובת הנתבעת 2.
בדיון השני טענה הנתבעת 2 כי "אם חשכו עיניה של התובעת ביחס למצב הדירה למה היא הסכימה לקבל את הדירה? אני לא הייתי מסכימה לקבל דירה כמו שהיא טוענת ובכל מקרה יכלה להחתים אותי שקיבלה דירה הרוסה .". תהיות אלה הן לגיטימיות אך אין להם רלוונטיות בענייננו . התובעת פעלה בדיוק כפי שעליה היה לפעול והסכימה לקבל את הדירה חרף העובדה כי הליקויים לא תוקנו וזאת בבחינת חובתה להקטין הנזקים הנטענים.
שוכנעתי די הצורך כי התובעת 1 פעלה בתום לב גמור ולאחר שקיבלה החזקה בדירה למרות שהשיפוצים לא בוצעו נפגשה עם בעל מקצוע מטעם הנתבע 1 ולא סרבה כי הנתבעים יפעלו לקיים את התחייבותם על פי ההסכם.
עוד טויזר העידה בחקירתה כי התובעת "אמרה שהיא מוכנה שאיש מקצוע מטעם שמשון (הנתבע 1 – א.ה.) יסדר, שמשון אמר שיסדר, איש המקצוע פגש התובעת והיו ליקויים מתוך הרשימה ואמר שזה לא התחום שלו ובהמשך היו דברים שנעקרו בזדון ". עדותה של עו"ד טויזר מהימנה על יי לחלוטין ומוכיחה באופן מובהק כי התובעת פעלה כפי שהיה עליה לפעול ולא ניתן להגיע למסקנה כי עצם קבלת החזקה בדירה מהווה ראיה כלשהיא לקיום התחייבותיהם של הנתבעים על פי ס' 4 ב' להסכם.
בדיון השלישי העיד בנה של הנתבעת 2. לאחר שהתרשמתי מעדותו של מר צרור אני מחליט להעדיף את גירסת התובעת והעדים מטעמה. התמונות שהגישה התובעת ועדויותיהם של שני בע לי המקצוע שהעידו, אחד מטעם התובע ת והשני מטעם הנתבע 1 , מעידים כי החזקה בדירה נמסרה במצב שבו הליקויים שפורטו בסעיף 4 ב' להסכם טרם תוקנו.
טענתו של הנתבע 1 בסיכומיו ובכתב ההגנה ולפיה מכר את הדירה במחיר נמוך משווי השוק אינה רלבנטית לצורך הכרעה ובכל מקרה לא הוכחה והיא בגדר טעות בכדאיות העיסקה לכל היותר.
המסקנה מכל האמור הינה כי הנתבעים הפרו באופן בוטה את התחייבותם הכתובה והברורה שאינה נזקקת לפרשנ ות מיוחדות כפי שמופיע בס' 4 ב' להסכם.
טענתה של התובעת להשחתה בזדון
בכתב התביעה טענה התוןבעת כי הנתבעים ו/או מי מטעמם עקרו ושברו את המקלחון, עקרו ושברו את ברז המקלחת, עקרו ושברו את כל השקעים בבית, פגעו בדלתות הבית ועוד (ס' 10 לכתב התביעה).
בדיון הראשון טענה התובעת כי " נכון שמי שעשה וונדליזם זה הנתבעת 2 והילדים ש לה. אין לי טענה בעניין זה כנגד הנתבע 1". בנסיבות אלו ראוי היה אפוא לדייק בעניין זה כבר בכתב התביעה ולא לייחס לנתבע 1 השחתה בזדון של חלק ממתקני הדירה.
לגופו של עניין, אני בוחר לקבל את טענת התובעת במלואה. הוכח די הצורך כי הפריטים להם טענה התובעת בכתב התביעה ובדיון השני (עמ' 6, שורה 3) אכן ניזוקו. במצב בו ס' 4 ב' להסכם אינו מציין קיומם של ליקויים במתקנים אלו ובנסיבות בהן הנתבעת 2 החזיקה בפועל בדירה עד למועד מסירת החזקה האפשרות המסתברת יותר הינה כי הנתבעת 2 ו/או מי מטעמה הם אלו שגרמו את הנזקים למתקנים האמורים.
לא מצאתי לנכון לייחס את אותה גרימת נזק בזדון לבנה של הנתבעת 2 שהעיד בדיון האחרון וגם התובעת עצמה לא פרטה בדיוק מי מבין ילדיה של הנתבעת 2 אחראי לענין זה ביחד עם הנתבעת 2. אין שום צורך לקבוע מסמרות בענין זה ודי לייחס הענין לנתבעת 2 אשר החזיקה בדירה עד למועד בו נמסרה החזקה.
יודגש בהקשר זה כי בדיון השני לאחר שהתובעת טענה באופן מפורש לגרימת נזק בזדון לא התייחסה הנתבעת 2 באופן מפורש לענין זה ולא הכחישה את הטענה. ההימנעות מהתייחסות לעני ין זה פועלת לחובתה של הנתבעת 2 שהרי במצב דברים רגיל אמור אדם להזדעק כאשר מועלית כנגדו טענה של גרימת נזק בזדון.
למען הזהירות נאמר כי גם אם הדברים לא בוצעו בזדון הרי שאין בכך רבותא שכן די בכך כי אותם ליקויים להם טענה התובעת ואשר עולים מהתמונות שצורפו ואינם נזכרים בהסכם היו קיימים בעת מסירת החזקה בדירה לידי התובעת. מעבר לאותה התחייבות מפורשת לתיקון הליקויים שפורטו בס' 4 ב' להסכם התחייבו הנתבעים שניהם למסור את הדירה " כשהדירה במצב תקין ושכל מערוכותיה ומתקניה תקינים ופעילים, וכל חריגה מהסכם זה תחול על המוכר, באחריותו ועל חשבונו" כפי שקובע ס' 2 ד' להסכם.
די בסעיף זה כדי לחייב את הנתבעת 2, שהטענה בעניין ליקויים אלו שמעבר לאמור בס' 4 ב' להסכם מופנית רק כנגדה, לשאת בעלות תיקון אותם ליקויים גם אם נזקים אלו לא נעשו בזדון.
בסיכומיה טענה הנתבעת 2 כי "אני לא זוכרת מה קרה למקלחון עברנו דירה היא אמרה לי שהבית בונבוניירה למה לי לגרום נזק למקלחון ?". איני נותן אמון בעדותה של הנתבעת 2. ניכר היה במהלך שני הדיונים שבהם נכחה הנתבעת 2 כי היא אינה מפנימה את התחייבויותיה הפשוטות וברורות על פי ההסכם והיא בוחרת, תחת זאת, להפנות האשמות לא רק נגד התובעת אלא גם ובעיקר נגד עו"ד טויזר.
טענותיה של הנתבעת 2 כנגד עו"ד טויזר
בדיןן האחרון הוטחו, בסגנון בוטה ושאינו מקובל, בעו"ד טויזר האשמות חמורות ביותר שלא הוצגו לגביהן כל ראיות ולו במעט. אין כל פסול בכך כי יהיו ללקוח חילוקי דעות עם מי שייצג אותו ומותר ללקוח להעלות את טענותיו בפני הרשויות המוסמכות אם הוא סבור כי בא כוחו לא קיים את חובותיו כלפיו.
ועם זאת, טענות לפיהן עו"ד טויזר גנבה כספים מהנתבעת 2 וכן, לא פחות, שלחה לנתבעת 2 רוצח וכן הכריחה אותה לשחד פקיד מתאגיד המים כפי שנטען הן טענות יוצאות דופן בחומרתן והן פליליות במהותן ולא היה מקום להטיח האשמות חסרות בסיס אלו כך סתם בבחינת הנייר סובל הכל תוך ניצול העובדה כי דברים שנאמרי באולם בית משפט אינם יכולים לשמש עילה לתביעה בגין לשון הרע .
עו"ד טויזר הכחישה את כל ה האשמות שהוטחו בה ולא מצאתי, על יסוד כתבי הטענות והראיות שהוגשו בהליך הנוכחי, שום בסיס לאותן האשמות חמורות שנדמות כחסרות שחר לחלוטין.
עלות השיפוצים בה נשאה התובעת
בכתב התביעה פירטה התובעת את העלויות בהן נשאה בקשר עם השיפוצים שבוצעו על ידה בסופו של יום לאחר שהנתבעים הפרו את התחייבותם כפי שפורט לעיל. מאחר ואת הטענות בקשר עם ההשחתה, או לכל הפחות הליקויים שהתגלו ואשר אינם חלק מהליקויים שפורטו בס' 4 ב' להסכם, מפנה התובעת רק כנגד הנתבעת 2 יש להבחין בין שני הנתבעים בעניין זה באופן ש בעלות תיקון אותם ליקויים על הנתבעת 2 לשאת לבדה ואילו בעלות תיקון הליקויים שפורטו בס' 4 ב' להסכם על הנתבעים לשאת ביחד ולחוד.
בדיון הראשון טען הנתבע כי בעל מקצוע מטעמו ביקש סך של 1,500 ₪ עבור תיקון אותם ליקויים. הנתבע 1 ביקש להעיד את בעל המקצוע מטעמו והוא אכן העיד בדיון השני. מר סנדרוסי טען כי " מה שהנתבע 1 ביקש לתקן זה רק הרטיבות". ברי אפוא כי בנסיבות אלו לא ניתן לקבל את טענתו של הנתבע 1 ביחס להערכת עלות תיקון הליקויים המפורטים בס' 4 ב' להסכם שכן הנתבע 1 כלל לא ביקש מבעל המקצוע מטעמו להתייחס לכל אותם ליקויים.
ועוד, מר סנדרוסי העיד כי "לא הייתי עושה את השיפוץ במחיר שאמרת לי (הכוונה לתובעת – א.ה.) אלא במחיר גבוה יותר ". עולה אפוא כי אין שום בסיס לאותה הערכה של 1,500 ₪ לה טען הנתבע 1 ואפילו בעל המקצוע מטעמו העריך את עלות תיקון הליקויים בסכום גבוה הרבה ותר.
התובעת הגישה שני הסכמים בינה לבין בעל המקצוע מטעמה מר קטרי נתנאל. מר קטרי העיד בדיון השני והותיר עליי רושם מהימן ביותר. מר קטרי העיד כי בתחילה נת ן הצעת מחיר ביחס לצביעת הדירה בלבד ואילו בהמשך נתן הצעת מחיר לגבי מצב הדירה בכללותה. מר קטרי ציין כי נערכו שני הסכמים נפרדים מול התובעת " כי העבודה של הצבע צריכה להיות משולמת והיא באחריות התובעת ואילו שאר העבודה שנוגעת לשיפוצים היא באחריות הנתבעים כפי שאני מבין מההסכם". עדותו זו מהימנה עליי והיא תואמת את ההפרדה שיש לעשות ביחס לעבודה בוצעה.
לאור האמור לעיל אין מקום לפסוק לטובת התובעת את הסכם הנתבע בגין עלות צביעת הדירה כפי שצוין בס' 14 לכתב התביעה. עניין הצבע אינו מופיע בס' 4 ב' להסכם ואין להטיל זאת על הנתבעים ואין גם מקום לקבוע כי הנתבעת 2 אחראית לעניין זה שכן אותה טענה של השחתה בזדון אינה מייחסת לה גרימת נזק לצבע בדירה.
באשר לעלות תיקון דלתות הפנים הרי ש התובעת תבעה במרכיב זה סך של 4,170 ₪. ס' 4 ב' להסכם מתייחס לדלת אחת בלבד ומכאן שאת עלות התיקון של שתי הדלתות הנוספות יש להשית על הנתבעת 2 בלבד. בהתאם לחשבונית מס מס' 91/029044 שצורפה לכתבי הטענות עלותה של כל דלת היא 1,390 ₪ כולל מע"מ. עולה אפוא כי ביחס לדלת אחת מתוך השלוש צריכים הנתבעים שניהם לשאת בעלות התיקון ואילו ביחס לשתי הדלתות הנוספות על הנתבעת 2 לבדה לשאת בעלות התיקון. כך גם על הנתבעת 2 לשאת לבדה בעלות התקנת המקלחון והחלפת הברז באמבטיה. עלות תיקון דלת הממ"ד ועלות השיפוץ כפי שפרט בסעיפים 1 ו- 4 לטבלה בס' 14 של כתב התביעה חלה על שני הנתבעים ביחד ולחוד.
עלות התיקונים שבוצעו ע"י בעלי המקצוע מטעם התובעת לא נסתרה.
סיכומו של דבר, על הנתבעים שניהם לשאת, ביחד ולחוד, בעלות כוללת של 7,590 ₪ (ס' 1, 4 וחלק מס' 2 לטבלה בס' 14 לכתב התביעה) ואילו על הנתבעת 2 לשאת, בנוסף לסכום שצוין קודם, בעלות של 4,580 ₪ (ס' 5, 6 וחלק מס' 2 לטבלה בס' 14 לכתב התביעה).
הנזקים העקיפים להם טענה התובעת
כפי שציינתי קודם יש לייחס את האמור בס' 18 לכתב התביעה לנזקים העקיפים בלבד קרי עגמת הנפש, הטרחה ואובדן הזמן ולא לנזקים עצמם שהרי אלו נתבעו בנפרד.
השתלשלות האירועים כפי שעלתה ממהלך הדיונים תומכת בטענה כי הפרת התחייבותם של הנתבעים לתקן את הליקויים שפורטו בס' 4 ב' להסכם והפעולות שביצעה הנתבעת 2 בנפרד אכן גרמו לתובעת טרחה מיותרת ועגמת נפש. עניין זה הוא כמובן עניין של העברכה ואינו יכול להיעשות בדרך של חישוב מתמטי מדויק. משום כך לא מצאתי לפצל בעניין זה בין שני הנתבעים.
לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי ממה שאירע והבאתי בחשבון את ההפרה הבוטה של ההתחייבות המופיעה בס' 4 ב' להסכם סבורני כי פיצוי בסך כולל של 3,000 ₪ הוא פיצוי ראוי בגין עגמת הנפש, הטרחה ובזבוז הזמן שנגרמו תובעת. הבאתי בחשבון כמובן גם את החובה לפסוק במידתית בהקשר זה.

סיכומו של דבר
לנוכח כל האמור לעיל אני מקבל את התובענה בחלקה ומחייב את הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
סך של 7,590 ₪ בגין עלות התיקונים שהיה על שניהם לתקן בהתאם לס' 4 ב' להסכם.
סך של 3,000 ₪ בגין עגמת הנפש.
סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות המשפט. הבאתי בחשבון כי התובענה התקבלה רק בחלקה , מחד ואת מספר הדיונים שהתקיימו, מאידך.
בנוסף לסכום האמור בס' 55 לעיל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך נוסף של 4 ,580 ₪ בגין שאר הנזקים שלא פורטו בס' 4 ב' להסכם.
הסכומים כולם ישולמו לידי התובעת עד ליום 15.12.2018.
ניתן היום, ו' כסלו תשע"ט, 14 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.