הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות באשקלון ת"ק 59870-05-21

בפני
כבוד ה רשמת הבכירה ציפי כהן אביטן

תובע

אילן אקון

נגד

נתבעת
ענבר פרנקל

פסק דין

לפני תביעה קטנה על סך של 10,000 ₪ שעילתה ביטול הסכם שכירות.
מאשר הובא לפני עולה כי ביום 21.9.2020 נחתם הסכם שכירות בין הצדדים (להלן: "ההסכם") להשכרת חדר בתוך דירה שברח' הפלמ"ח 3 דירה 36 בשדרות (להלן: "המושכר"), אשר נמצאת בבעלות התובע, וזאת לתקופה של 12 חודשים החל מיום 1.10.2020 ועד ליום 30.9.2021 .
בהסכם נקבעו דמי שכירות בסך של 1,000 ₪ לחודש, בתוספת תשלום הוצאות בדין ארנונה מים, גז וחשמל. כאשר חלקה של הנתבעת בדמי ארנונה החודשיים עומדי ע"ס של 50 ₪.
בכתב התביעה, טען התובע כי, ביום 23.9.2020, יומיים לאחר חתימתה של הנתבעת על ההסכם וחתימת אביה של הנתבעת כערב, הודיעה הנתבעת טלפונית לתובע כי אינה מעוניינת לשכור את המושכר. התובע, לטענתו, סרב לבטל את ההסכם וביקש מהנתבעת שתעמוד בהתחייבותה עפ"י ההסכם ותחפש שוכר חלופי. אך לאחר שהנתבעת לא מצאה שוכר שלחה לתובע הודעה ביום 26.9.2020, ובמסגרתה מסרה כי היא מתנערת מכל אחריות ביחס להסכם שעליו חתמה.
התובע עותר במסגרת כתב התביעה לחייב את הנתבעת בגין 7 וחצי חודשי שיכרות וחוב מיסי ארנונה.
מנגד, בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי הינה סטודנטית וכי התובע שלח לה הודעת וואצפ מיד בצאת חג ראש השנה, ומסר כי יש עוד אנשים שרוצים לשכור את החדר. הנתבעת, לטענתה, נלחצה ויום למחרת בתאריך 21.9.2020 שלחה את החוזה חתום. אך ביום 22.9.2020 התחרטה, לאחר שנוכחה לדעת שהדירה אינה מתאימה לה. על כן, לטענתה, שוחחו הצדדים בטלפון לדבריה וסיכמו שההסכם מבוטל ובהמשך לשיחה הטלפונית שלחה הנתבעת הודעת וואצאפ לתובע על ביטול ההסכם. התובע השיב להודעה: "אין בעיה ".
לאחר שעיינתי באשר הובא לפני ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה .
לא מצאתי כי עלה בידי הנתבעת להצביע על קיומה של עילה לביטול ההסכם.
טענת הנתבעת כי "הופעל עליה לחץ" לא הוכחה ואף חתימת אביה כערב להסכם, יש בה כדי להצביע על שלילת קיומו של "לחץ", שכן, ככל הנראה, אף שוחחה עם אביה על ההסכם בטרם חתמה.
טענת הנתבעת במהלך הדיון, לפיה המושכר אינו מתאים לצרכיה בשל קיומה של מכונת כביסה ובשל היותה בעלת לקות למידה, אינה מהווה עילה לביטול ההסכם. שכן הנתבעת אישרה כי בדקה את המושכר בטרם חתמה על ההסכם .
אין חולק כי לא עלה בידי הנתבעת להמציא שוכר חלופי בהתאם לתנאי ההסכם.
אף באשר טענת הנתבע בדבר הסכמת התובע לביטול ההסכם אין בידי לקבלה.
אכן מההתכתבויות בהודעות ה"וואטסאפ" שצורפו לכתב ההגנה, עולה כי התובע השיב להודעת הנתבע בדבר ביטול ההסכם "אין בעיה" , אך בהמשך ההתכתבויות ניתן להבחין התובע מוסר לנתבעת כי סוכם "שאין ביטול לחוזה ואת ממשיכה לחפש שוכרת חדשה".
לא מצאתי אף כי התובע לא פעל להקטנת הנזק, שכן הציג התובע תימוכין על פרסום נרחב ביחס למושכר לאחר ביטול ההסכם.
אף טענת אבי הנתבעת בדבר העדר קיומה של "התניה כפולה" לא הוכחה.
סעיף 25 יג (א) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 :
"תניה בחוזה שכירות למגורים המאפשרת למשכיר לבטל את החוזה שלא בשל הפרתו בטלה, אלא אם כן קיימת גם לשוכר זכות ביטול כאמור."
עיון בהסכם השכירות שולל טענה זו בדבר התנייה חד צדדית, ביחוד בשים לב להוראות סעיף 7(ג) להסכם, ולפיהן המשכיר רשאי למכור את הדירה ובלבד שהוראות ההסכם והתחייבויות הצדדים לא תפגענה.
התובע הציג לפני אסמכתא לפיה נחתם הסכם שכירות על המושכר רק ביום 22.4.2021, וזאת לתקופה שתחל ביום 16.5.2021.
בסעיף 7 להסכם נקבע כי על הנתבעת לשאת בדמי השכירות עד תום התקופה או עד למציאת שוכר חלופי.
על כן, עפ"י הוראות ההסכם, הפיצוי המוסכם הינו כי על הנתבעת לשאת בדמי שכירות ובתשלומי ארנונה בגין התקופה שמיום 1.10.2021 ועד ליום 15. 5.2021, דהיינו, למשך 7.5 חודשים.
בית המשפט מוסמך להפחית פיצוי מוסכם על פי סעיף 15(א) לחוק החוזים – תרופות הקובע כי :
"הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן -פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה."
בענייננו, אין חולק כי אף התובע עצמו, חרף מאמציו הרבים, כפי שהוצגו לפני, לא הצליח למצוא שוכר חלופי בשל תקופת משבר הקורונה. שכן, המדובר בדירה שיועדה לסטודנטים וכאשר באותה העת נתקיימו מרבית הלימודים "מרחוק" ולא בקמפוסים ו/או במכללות.
מנגד, לא נעלם מעיני הנזק הכלכלי שנגרם אף לתובע בשל הפרת ההסכם.
בנסיבות אלו, מצאתי כי יש מקום להפחית מהפיצוי שנקבע בהסכם, שכן שוכנעתי, בנסיבות דנן, כי אין יחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו מראש בעת כריתת ההסכם.
על כן, באיזון השיקולים מצאתי כי יש לחלק הנזק בין הצדדים, באופן בו הנתבעת תישא בדמי השכירות ותשלומי הארנונה עבור 3 חודשים בלבד.

לאור כל האמור, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,150 ₪ .

לאור התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.
הסכום האמור ישול ם בתוך 30 יום מהיום.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ב, 11 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.