הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות באשקלון ת"ק 56102-02-18

בפני
כבוד ה שופט - ס. הנשיא אור אדם

תובע/משיב

שמעון בן סימון

נגד

נתבע/מבקש
איגור קטן

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות.
המשיב/התובע הגיש תביעה קטנה נגד המבקש/הנתבע.
ביום 29.8.18 נערך דיון בפני כבוד הרשמת הבכירה עידית כלפה אולם הנתבע לא התייצב לדיון וניתן פסק דין כנגד הנתבע.
ביום 6.9.18 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק דין בטענה כי לא קיבל לידיו את הזימון לדיון .
ביום 2.10.18 נתנה החלטת כבוד הרשמת הבכירה עידית כלפה בדבר ביטול פסק הדין מיום 29.8.18 תוך חיוב הנתבע בהוצאות התובע בסך 500 ₪.
עם ביטול פסק הדין נקבע התיק בפניי ליום 20.1.19.
הנתבע שוב לא התייצב לדיון שנקבע ליום 20.1.19.
בהעדר הנתבע, נשמעה עדותו של התובע שהוזהר כחוק, העיד כי הנתבע התחייב בפניו כי הרכב במצב טוב, אולם בפועל התברר כי הרכב פגום. בנסיבות אלה, לאחר שהנתבע זומן כדין ולא התייצב, ניתן פסק דין בהעדר הגנה.
עתה הגיש הנתבע בקשה שניה של הנתבע לביטול פסק דין בה עדר התייצבות.
הנתבע טען, כי התבלבל במועד הדיון וחשב כי נקבע ליום 20.2.19 ולא ליום 20.1.19 . הנתבע טען שיש לו טענות הגנה טובות, ומה שאמר התובע בפרוטוקול מיום 20.1.19 הינו שקר וכזב.
התובע בתגובה טען כי הוא אדם נכה, כי כבר הגיע פעמיים לבית המשפט מקרית גת, וה דבר קשה לו ו עתר לקבל את פסק הדין מיום 20.1.19 כהחלטה סופית ולא לבוא שוב לבית המשפט.
דיון והכרעה
בהחלטה אם לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה, שומה על בית המשפט לבחון אם יש לבטלו מחובת הצדק, ולחילופין אם נכון לבטלו מכוח שיקול דעת בית המשפט.
אם הוכח כי לא בוצע זימון כדין והנתבע לא ידע על הדיון, אז חובה לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.
אם אין הדבר כך, אז נתונה ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט. במקרים מעין אלה, על בית המשפט לבחון את סיבת המחדל שהציג המבקש לאי התייצבותו ( ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (2.02.2009)). בבדיקת סיבת המחדל יש לבחון האם נבע מזלזול, רשלנות, או שקיים נימוק ראוי לכך. בנוסף, על בית המשפט לשים לנגד עיניו כי מבחן בדבר סיכויי ההצלחה הוא המבחן העיקרי ( בר"ע ( חיפה) 1835/07 יהודה לוי ואח' נ' מזיג דוד (5.11.2007)).
המגמה הרווחת בפסיקה היא להיעתר לבקשה לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד, לאור מעמדה של זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות בעלת מעמד חקיקתי, על מנת ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט, זאת תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד ע"י פסיקת הוצאות ( ת"ק ( נצרת) 42167-02-13 מוחמד דאהר אמארה נ' מרואן חדאד (27/08/2015)).
בענייננו, אין ספק כי הנתבע קיבל זימון לדיון אך לטענתו התבלבל במועדים , לפיכך אין עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.
באשר לעילה להעדר ההתייצבות – הנתבע טוען כי התבלבל בתאריך, מבלי שהבהיר מעבר לכך. העובדה כי מדובר בפעם שניה בה לא התייצב הנתבע לדיון שנקבע וכן, העובדה כי הנתבע לא טרח לשלם את ההוצאות שהוטלו עליו עם ביטול פסק הדין הראשון מיום 29.8.18 מעידות על התנהלות מזלזלת של הנתבע. מי שכבר פעם אחת ניתן נגדו פסק דין בהעדר התייצבות, מצווה לזהירות יתרה, לבל יקרה הדבר בשנית, והעובדה ששוב לא התייצב הנתבע לדיון, זאת ללא הסבר מניח את הדעת, מלמדת על התנהלות בעייתית ביותר.
באשר לסיכויי ההגנה – הנתבע טוען בכתב ההגנה כי הבהיר לתובע שהוא היד החמישית, שזה רכב ישן, סיפר לו כל מה שעבר עם הרכב והציע לו מספר פעמים לקחת את הרכב לבדיקה והתובע סרב . הנתבע העלה שורה של טענות שאפשר כי הם מבססים הגנה ראויה, מבלי להתייחס לעוצמתה של הגנה זו.
אכן, הנטיה היא בדרך כלל לנקוט ביד רחבה בביטול פסקי דין שניתנו בהעדר התייצבות.
עם זאת בענייננו, לאחר שבחנתי את כל טענות הצדדים, והבאתי בחשבון, כי מדובר כבר בפעם שניה בה לא התייצב הנתבע לדיון, וכאשר אין עילה ראויה להעדר ההתייצבות, נראה כי גדשה הסאה ואין מקום לביטול שני של פסק הדין.
בית המשפט העליון קבע לא אחת, כי אין להתעלם מעיקרון סופיות הדין ומאינטרס הציבור שמשפטים יתקיימו ביעילות, בלי שיונחו מכשולים בלתי ראויים על דרכי ניהולם, שכן שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף, תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין (ר' ע"א 10152/07 מרסל פדידה נ' רפאלי ליאור, (15/12/2010) ; רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, פ"ד נה (3) 730, 732 (2001)).
בענייננו, מדובר בתובע שכבר התייצב פעמיים לדיון, העיד תחת אזהרה, ושוב ושוב הנתבע לא התייצב לדיון. מדובר בהליך של תביעה קטנה, אשר אמור להתנהל במהירות וביעילות. לאחר מתן פסק דין קודם בהעדר התייצבות, ביטולו תוך חיוב בהוצאות (שלא שולמו), ואי התייצבות לדיון שני, ללא הסבר מניח את הדעת, נראה כי זכאי התובע ליהנות מסופיות הדיון.
אני קובע אפוא, כי הבקשה נדחית, ופסק הדין מיום 20.1.19 יעמוד בעינו.

ניתנה היום, כ' אדר א' תשע"ט, 25 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.