הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות באשקלון ת"ק 47317-12-18

בפני
כבוד ה רשמת הבכירה ציפי כהן אביטן

תובע

ולדימיר פוגורלסקי

נגד

נתבע
עו"ד ארז חבר

פסק דין

1. לפניי תביעה קטנה לפיצוי כספי בסך של 33,400 ₪ בגין הפרת הסכם מכ ר אשר נכרת בין התובע לבין הנתבע.

יוער כי ברשות בית המשפט, יוצגו הצדדים ע"י עורכי דין, הגם כי המדובר בהליך המתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות.

2. הנתבע מונה ככונס נכסים, במסגרת בתיק הוצל"פ שמספרו 01-XX146-11-3, לצורך מכירת ה דירה שברחוב יפה נוף 33, באשקלון (להלן: "הדירה" או "הנכס").
התובע הגיש הצעה לרכישת הדירה במסגרת התמחרות שניהל הנתבע ולאחר זכייה בהתמחרות נחתם, ביום 18.10.12, חוזה מכר לרכישת דירה (להלן: "חוזה המכר"), אשר אושר ע"י רשם ההוצאה לפועל.
עפ"י חוזה המכר רכש התובע את הדירה תמורת הסך של 445,000 ₪.
ביום 26.11.2012 העביר התובע את מלוא תשלום התמורה והחזקה בדירה הועברה לידיו וביום 4.4.2014 נחתם צו פורמלי המורה על העברת הזכויות בדירה לתובע.
בהסכם המכר צוין כי הדירה מושכרת בשכירות חופשית לצד ג' .
הזכויות בדירה רשומות בחברה המשכנת.
במהלך שנת 2016 לערך שוחרר הנתבע מתפקידו ככונס נכסים ותיק ההוצאה לפועל נסגר.

3. בחודש יוני 2016 פנה התובע אל הנתבע, באמצעות עו"ד רודייב וטען כי, לכאורה, לא נמסרה לנתבע החזקה במחסן הצמוד לדירה.
הנתבע הגיש תשובתו לפניית התובע ביום 16.6.2016.
התובע פנה שוב אל הנתבע בעניין המחסן, באמצעות עו"ד גלרון, ביום 28.2.2018, ואף הגיש בקשה בעניין זה לראש ההוצאה לפועל.

4. ביום 19.7.2018 התקיים דיון בבקשת התובע בפני ראש ההוצאה לפועל, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התובע יברר מי מחזיק במחסן וכי ככל שיתברר כי המחסן מוחזק ע"י גורם כלשהו אשר מסרב להשיבו לידי צד ג', פרטיו יועברו לנתבע, אשר יפעל לפנות בהליך מתאים בענין זה.
ביום 13.8.2019 פנה ב"כ התובע לנתבע וציין כי לא עלה בידי הנתבע לאתר זהות המחזיק במחסן ודרש מהנתבע לדאוג להעברת החזקה במחסן לידיו.
לאחר שהנתבע דחה טענותיו התובע, בתשובתו במכתב מיום 14.8.2018, הגיש התובע התביעה דנן.

5. התובע טוען בכתב התביעה כי, בניגוד לאמור בסעיף 16 לחוזה המכר אשר קובע כי על ה תובע להעביר לנתבע חזקה מלאה בנכס בתוך 60 ימים לכל היותר ממועד אישור לשכת הוצאת הפועל את ההסכם, הנתבע לא העביר לידי התובע חזקה על מחסן אשר הינו צמוד לנכס ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו, ובכך למעשה לא העביר לו את מלוא החזקה בנכס.
עוד טוען התובע כי רק לאחר קיום דיון בפני רשם ההוצאה לפועל בחודש יולי 2018 העביר נציג הנתבע פרטי המחסן והתחייב להעביר החזקה במחסן ולבצע רישום הזכויות במחסן ע"ש התובע, אך הדבר לא נעשה, עד אשר בסוף חודש אוקטובר 2018 הבחין התובע כי דלת המחסן פרוצה, מיד התקין דלת חדשה ונטל החזקה במחסן.
כשבוע לאחר מכן, השכיר התובע, לטענתו, המחסן תמורת הסך של 500 ₪.
לטענת התובע, בשל אי יכולתו להשכיר את המחסן, נגרם לו נזק בשיעור של 500 ₪ לחודש למשך כ-60 חודשים, דהיינו, כ-30,000 ₪. וזאת בנוסף לנזק שנגרם לו בגין הוצאות משפט בשל פניות ללשכת ההוצאה לפועל ולנתבע בסך של 3,400 ₪.

6. מנגד, הנתבע טוען בכתב ההגנה כי במודעה שפורסמה בעיתונות ואשר הזמינה את הציבור להציע הצעות הוטל על המציע לבדוק את פרטי הנכס ופרטים אלו אף צוינו בנוסח הסכם המכר.

לטענת הנתבע, לבחירתו והעדפתו של התובע, לא בוצעה מסירת חזקה פיזית בנכס אלא מסירת חזקה משפטית בלבד, שכן הנכס באותה עת היה מושכר, והתובע העדיף להמשיך את חוזה השכירות הקיים ולקבל דמי שכירות מהשוכר, חרף זכאותו לקבלת החזקה באופן מידי. משכך, התובע לא טרח לבדוק את הנכס באופן פיזי ועל כן האחריות רובצת לפתחו.
עוד טוען הנתבע כי התובע פנה אליו לראשונה בעניין המחסן רק בחודש יוני 2016, כ-3.5 שנים לאחר החתימה על הסכם המכר. לאחר תשובת הנתבע לפניה, לא נתקבלה כל פניה נוספת בענין מטעם התובע מאז חודש פברואר 2018.

הנתבע טען עוד כתב הגנתו כי חוזה המכר מציין מס' פעמים במפורש את חובת הקונה לבחון את הנכס , וכן כי בכך הקונה מוותר על כל טענה הנוגעת לממכר. הנתבע מדגיש כי אחריות זו הינה אחריות מוגברת, כאשר מדובר בעסקאות של רכישה בהוצאה לפועל, אשר לנוכח טיבן, הכלל של "יזהר המוכר" מתהפך ל"יזהר הקונה".

כמו כן, הנתבע טוען כי משעה שהתובע לא ידע לשיטתו, על אי מסירת החזקה במחסן לשוכר, הרי שסבר כי מחיר השכירות מהווה תמורה הולמת בעד הנכס כולו, לרבות המחסן. עוד לטענת הנתבע , גם אם נכונה טענת השוכר לפיה לא השתמש בפועל במחסן, אין הדבר מקים לתובע, כמשכיר, זכות להשתמש במחסן או להשכירו כיחידה נפרדת.

הנתבע הפנה, בין היתר, לשיהוי הניכר שבין מועד מסירה החזקה למועד העלאת הטענות לראשונה בנושא המחסן ומועד הגשת התביעה.

7. מאשר הובא בפני, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, מצאתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח תביעתו וכי דינה להדחות, ואנמק.

8. ראשית, במודעה שפורסמה בעיתונות ואשר הזמינה את הציבור להציע הצעות צוין כי "על המציע לבדוק את כל הפרטים האדריכליים, ההנדסיים והתכנוניים המדויקים הרלוונטיים לנכס זה..." וכי "מציע שיזכה בהתמחרות יחתום על חוזה שאת נוסחו ניתן לקבל אצל הח"מ". (נספח 1 לכתב ההגנה).
אף בהסכם המכר (נספח 01 לכתב התביעה), בסעיף 3, צוין כי הנכס כולל מחסן.
נראה, אם כן, כי עובדת קיומו של מחסן היתה ידועה לתובע בעת החתימה על הסכם המכר, אך התובע, מסיבותיו שלו, בחר שלא לבדוק פיזית את הנכס ואת המחסן הצמוד לו.

בעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת ורדה אלשייך בפשר (ת"א) 99/95‏ ‏ חברת נדל"ן איילה בע"מ נ' הדר טבריה בע"מ בפירוק (מיום 1.9.2003) :
"מהותה של תניית "As is where is" נידונה על-ידי בהרחבה בהחלטתי פש"ר 1202/02 מתכת בע"מ נ' הנאמן להקפאת ההליכים של תדירגן בע"מ; בקצירת האומר, הובהר באותו מקרה כי תנייה זו באה לעולם, בשל העובדה כי בעל התפקיד הינו עורך-דין או רואה חשבון אשר מידת היכרותו עם נכסי החברה חדלת הפרעון ותחום עיסוקה הינה מוגבלת, בעוד הרוכש הינו, לא פעם, עוסק באותו תחום שרמת מקצועיותו גבוהה הרבה יותר. אי לכך, מתהפכת ההנחה הרגילה מתחום עסקת המכר ה"קלאסית", לפיה הקונה הוא בעל הידע הטוב אודות הממכר (ואי לכך, גם המונע הזול והיעיל של תקלות הכרוכות באי התאמה לצרכי הרוכש), ומומרת בגישה אשר מטילה על הרוכש את בדיקתו לעומק של הממכר ובחינה האם הוא מתאים לצרכיו, בבחינת "יזהר הקונה!".

9. התובע עצמו הודה בחקירתו הנגדית בדיון בפני כי ידע שהדירה כוללת מחסן וכי סבר שהשוכר עושה שימוש במחסן (ר': בעמ' 4, שורות 28-31 לפרוטוקול מיום 18.5.2020).

מדברי התובע עולה, אם כן, כי התובע סבר שמחיר השכירות שגבה מהשוכר , המצוי בנכס, מהווה תמורה הולמת בעד הנכס בכללותו, לרבות המחסן. כאשר, בעת החתימה על הסכם המכר ידע התובע כי משכיר נכס הכולל מחסן תמורת דמי השכירות שנקבעו עוד טרם החתימה על ההסכם.
על כן, לא ברורה טענת התובע בדבר הנזק, אשר, לכאורה, נגרם לו.
בעניין זה יצוין כי התובע לא צירף את הסכם השכירות, אשר ממנו ניתן לבחון באם דמי השכירות שנקבעו הינם תמורת הנכס ללא מחסן, או שמא, המחסן נכלל בהסכם השכירות כחלק בלתי נפרד. על כן, לא עלה בידי התובע להוכיח החרגה או התייחסות נפרדת לעניין הזכות לשימוש במחסן.

10. לאמור מתווספת סוגיית השיהוי בהגשת התביעה, בשים לב כי הסכם המכר נחתם כבר בשנת 2012.

11. התובע אף לא הראה כי פעל בהתאם להסכמות הצדדים בדיון בפני רשם ההוצאה לפועל, אשר התקיים ביום 19.7.2018 (נספח 6 לכתב התביעה), אשר לפיהן היה על התובע לברר מי מחזיק במחסן.

12. אף בעניין רכיב גובה הנזק, לא עלה בידי התובע להוכיח תביעתו, שכן התובע אף לא צירף כל ראייה לתמיכה בטענתו כי המחסן מושכר תמורת הסך של 500 ₪. על כן, לא עלה בידי התובע אף להוכיח את רכיב גובה הנזק.

13. יוער כי, אמנם, הנתבע עצמו לא התייצב בבית המשפט, אלא התייצב עורך דין מטעמו, אשר, לטענתו, היה מעורה בפרטי כינוס הנכסים.
בשים לב כי עיקר ההכרעה מבוסס על המסמכים שצורפו ע"י הצדדים, או מי מהם, לא מצאתי כי יש באי התייצבות הנתבע עצמו כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי.

סיכומו של דבר,

לאור האמור, התביעה נדחית.
בשים לב כי בהליך זה נ תקיימו שני דיוני סרק בעטיו של הנתבע, לא מצאתי להורות על חיוב בהוצאות.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט' תמוז תש"פ, 01 יולי 2020, בהעדר הצדדים.