הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות באשדוד ת"ק 14236-09-18

מספר בקשה:4
בפני כב' הרשם הבכיר ערן אביטל

תובע

שלמה שמואלי

נגד

נתבעת

גואנה שרה סויסה

פסק-דין

בין הצדדים התנהלה מערכת יחסים רומנטית. על פי כתב התביעה, במהלכה, רכש התובע עבור הנתבעת פרטי ריהוט וציוד שכללו ספה, שולחן וכיסאות, שולחן קפה, מכשיר מיקרוגל, "מיני בר" וכן כלי מטבח. נטען גם שהתובע העניק לנתבעת סכומי כסף בסך של כ 3,000 ₪. ו ביצע עבורה תיקון ברכבה. התובע סיכם את עלות רכישת ההטבות והמוצרים עבור הנתבעת בסך 9,500 ₪.

לטענת התובע, לאחר שהוא רכש את המוצרים עבור הנתבעת, הוא גילה שהנתבעת הפגינה כלפיו חוסר נאמנות ולמעשה המשיכה להתראות עם בן זוגה לשעבר.

משהקשר הסתיים, סמוך לחודש מאי 2018, עתר התובע להשבת סכום הכסף הנזכר בתוספת סך 5,000 ₪ בגין עגמת הנפש שהנתבעת גרמה לו עקב התנהגותה. התביעה הוגשה אפוא על סך 14,500 ₪.

בכתב ההגנה, ציינה הנתבעת שהתובע התגורר עמה בדירתה ואת כלל ההטבות שהתובע העניק לה (ריהוט, כלי מטבח, מו צרי חשמל, תיקון רכב וסכומי כסף- להלן "ההטבות") הוא העניק לה כמתנה.
לטענת הנתבעת, משהתובע עשה כן "מתוך בחירה, בלב שלם ובגמירות דעת" ומשהמוצרים הועברו לידיה, הרי שמדובר במתנות ואין לתובע זכות לעתור להשיב מתנות אלו חזרה לידיו.

בדיון שנערך לפניי בתאריך 18.3.19 טען התובע שההטבות ניתנו לנתבעת מאחר שהנתבעת יצרה אצלו "אשליה" לפיה בכוונתה להתחתן עמו. הנתבעת הוליכה את התובע שולל ויצרה מצג לפיו בכוונתה לגבש עם התובע זוגיות יציבה. מסיבה זו, הוא מצא לנכון ל העניק לה את כלל ההטבות. למגינת ליבו , הוא מצא שהנתבעת גילתה כלפיו חוסר נאמנות ולכן הקשר נגדע ועתה עליה להשיב לו את שווי ההטבות.

לעומת זאת, הנתבעת טענה בדיון, שהקשר בין השניים היה קצר טווח (חודשיים בלבד) ובמהלכו העניק לה התובע את ההטבות מ"רצונו הטוב". הנתבעת שבה וטענה, שהיא לא ביקשה מהתובע שירכוש עבורה דבר, אלא שהתובע ביקש להעניק לה את ההטבות. הנתבעת אף טענה שהיא הדגישה לפני התובע שאין בידה אפשרות להשיב לו את ההטבות בסמוך לאחר שאלו ניתנו לה.

לאחר הדיון, כל צד הגיש מסמכים נוספים לעיוני. התובע הגיש 227 עמודים ובהם תיעוד כרונולוגי לכאורה של הקשר הזוגי. בכלל המסמכים מצאתי תמונות של פרטי הריהוט שנרכש, תמונות של דירת הנתבעת ותיעוד רחב היקף של הודעות ומסרונים שהוחלפו בין הצדדים. אף הנתבעת הגישה מספר לא מבוטל של מסמכים וגם בהם יש תיעוד ההודעות שהוחלפו בין הצדדים.

לאחר ששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות. לכל אורך חזית המחלוקת , לא מצאתי בכתב התביעה, או בטענות התובע שהועלו בדיון גופו , את העילה המשפטית העומדת בבסיסה של התביעה.

שמיעת הצדדים הותירה בי את הרושם שכלל ההטבות לא ניתנו לנתבעת תחת תנאי כלשהו, או כהלוואה ובמיוחד אמורים הדברים ביחס לסכומי הכסף שהתובע העניק לה. לא זו בלבד שהתובע לא טען זאת, אלא שמכלול הראיות שהוצגו לפניי (ובכלל זה תיעוד המסרונים) לא מצביע שהתובע יצר מערכת הסכמית כלשהי שגיבשה תנאי שעל הנתבעת היה לעמוד בו בכדי לקבל את ההטבות.

גם לפי עדות התובע בדיון, לא ניתן לראות בהטבות שהוא העניק כהלוואה והתובע לא טען אף בהודעות ששלח לנתבעת לאחר סיום הקשר שעליה להשיב לידיו חזרה את סכומי הכסף שהעניק לה (3,000 ₪) מאחר שמדובר בהלוואה.

לשאלתי המפורשת בסוגיה זו (ראו פרוטוקול הדיון בעמוד 3 שורות 16-21), השיב התובע "אני משיב, כי יש לי אס. אם. אסים, וגם כל החפצים רשומים על שמי. אני לא נתתי לה".
איני יכול לקבל תשובה זו כעילה משפטית המבססת את הענקת ההטבות כמתן הלוואה לנתבעת. ממילא ברור שהזמנת הריהוט או הציוד החשמלי על שם התובע, אינה תנאי לביסוס הסכם הלוואה.

יוער שעיון מפורט בתיעוד שצירפו הצדדים ובעיקר התחקות אחר המועדים בהם התנהל הקשר הזוגי הוביל למסקנה שזה התנהל לאורך תקופה של מספר חודשים בלבד ולהערכתי מתחילת חודש מרץ 2018 עד לסוף חודש מאי 2018. הזמן הקצר בו התנהל הקשר הזוגי מלמד שהסתמכות התובע על אמרות והבטחות הנתבעת שזו תינשא לו, לא היה מבוסס דיו ובמבחן האדם הסביר, קשה להבין כיצד הסיק התובע שהנתבעת תינשא לו לאחר פרק זמן כל כך קצר. יובהר שעילת הפרת הבטחת הנתבעת להינשא לתובע, לא נטענה בקול רם וברור. למעשה הטענה לא הועלתה כלל בכתב התביעה, אלא אוזכרה בפי התובע בדיון באומרו כי "היא הטעתה אותי לגבי החתונה".

בפסיקה נקבע שיש מקום לקבל תביעות בעילה של הפרת הבטחת נישואין, אך זאת כאשר הונחה תשתית ראייתית ברורה לקיומה של הבטחה כגון זו, כמו למשל במקרה בו קבעו הצדדים מועד לחתונה, נרשמו ברבנות וכיוצ"ב. (ראו: תמ"ש (ת"א) א.ר. נ' ש.ר. (פורסם בנבו, 6.9.09).

אני מוכן להניח שבשעה שהנתבעת מכנה את התובע במסרון "בעלולי" וזה משיב לה שהיא "אשתי המדהימה" יכולה להיווצר תחושה שהצדדים אכן מגבשים זוגיות איתנה עם כוונה כלשהי. עם זאת, בשעה שהודעות אלו נשלחו האחד לשני בחודש אפריל 2018 וחודש לאחר מכן הודעות הנאהבים התחלפו לכדי גידופים, קשה להסיק שאכן מדובר היה בקשר זוגי מאוזן ובו הצהרת כוונות ברורה וחד משמעית – למצער מטעם הנתבעת , בדבר קיומה של חתונה עתידית.
לעניין זה, יפים דבריו של כבוד השו פט א' ברק בע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני פ"ד נח (6) 209, 235, שם נקבע:

"במערכת סבוכה ומורכבת של יחסים של בני זוג המקיימים מערכת קשרים אינטימית, לא כל אמירה או הבעת תקווה או כוונה הצופות פני עתיד שקולות כהבטחת נישואין, ולא כל התנהגות המצביעה על רצון להמשכיות הקשר ועל ציפייה להתמיד בו לטווח עתידי שקולה כמחויבות לנישואין".

לפיכך, אין בידי לקבל את טענות התובע (שנטענו בדיון) לפיהן הסתמך על הבטחות הנתבעת שזו תתחתן עמו ו משהפרה הבטחתה, עליה להשיב לו את שווי ההטבות.

לכל היותר, רשאי היה התובע להסתמך על הקבוע בחוק המתנה, התשכ"ח – 1965.
בהקשר זה, נפסק כי "חוק המתנה, התשכ"ח -1968, אינו מאפשר לנותן המתנה להשיב את הגלגל לאחור ולתבוע את החזרתה של המתנה לידיו. שלא כהתחייבות לתת מתנה בעתיד והימנה ניתן לחזור לפי התנאים בסעיף 5 לחוק, התנהגות רעה של מקבל-המתנה כלפיו של הנותן איננה מקימה עילה להשבתה של מתנה שכבר ניתנה" (ת"ק (ת"א) 67342-11-16 לאהיגאני נ' סיברסקי (פורסם בנבו, 25.7.17) .

גם אם התובע היה טוען בפה מלא שעילתו מושתתת על חוק ה מתנה, התשכ"ח – 1968, הרי שמרגע שהמתנות-הטבות הוענקו לנתבעת, וזו עשתה בהם ששימוש בלעדי, הרי שגם אם הייתי מוצא שזו הפרה כלפי חובה כלשהי בבחינת "התנהגות רעה", לא היה די בכך כדי להקים עילה להורות על השבת ההטבות לידי התובע.

מקום בו התובע לא הצביע כאמור על עילת תביעה חלופית אחרת, לבד מרצונו שמתנותיו יושבו לו ומקום בו לא התרשמתי שאכן ניתנה הבטחה ברורה וחד משמעית מצד הנתבעת שזו תינשא לו, או שתשיב לידיו הלוואה, הרי שמן הפן המשפטי לא עלה בידי התובע להקים עילת תביעה מבוססת נגד הנתבעת ומשכך, דין התביעה להידחות.

בת"ק (ת"א) 67342-11-16 לאהיגאני נ' סיברסקי שאוזכר לעיל, קבע כבוד השופט גיא הימן, כי "על מנת, שלא להוסיף שמן למדורה בוערת ממילא, לא ראיתי מקום לחייב את התובע בהוצאות". על בסיס הנמקה זו בדיוק ומאחר שהצדדים טענו שהם באותו חוג חברים , אף אני איני עושה הוצאות לחובת התובע.

לסיכום, התביעה נדחית.

ניתן להגיש בקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתנה היום, כ' אדר ב' תשע"ט, 27 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.