הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות באילת ת"ק 38118-11-18

בפני
כב' השופטת ליאורה אדלשטיין

תובעים

1.טובי סימן טוב כהן ת.ז. XXXXXX638
2.נעמה כהן ת.ז. XXXXXX778

נגד

נתבעים

ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ חברות 511123051

פסק דין

לפני תביעה בסך 15,000 ₪.
טענות התובעים:
התובעים רכשו כרטיסי טיסה, אילת - נתב"ג, מהנתבעת , עבור תאריך 17.5.2018 בשעה 15:15, כאשר התכוונ ו לעלות על טיסת המשך , מנתב"ג לבוקרשט, בשעה 20:30.
העלייה למטוס וסגירת דלתותיו התקיימו במועד, אולם המטוס לא המריא. בשעה 15:30 הודיע הקברניט כי בשל כיוון הרוח ועומס על המטוס לא ניתן להמריא ומחכים לשינוי בתנאי מזג האויר. אולם מזג האויר לא השתנה וההמתנה על המטוס הלכה והתארכה.
התובעים בקשו מהדיילים לרדת מהמטוס כי חששו שלא יספיקו להגיע לטיסת ההמשך אך הדיילים לא אפשרו זאת, היות וטענו כי לא ניתן לפרוק את הכבודה של התובעים.
בינתיים יצאו טיסות אחרות מאותו נמל לדרכן.
לסיכומו של דבר ישבו התובעים במטוס שלוש שעות - ורק בשעה 18:00 הורידו אותם מהמטוס , אך הדבר היה מאוחר מדי עבורם. הטיסה עצמה המריאה לבסוף בשעה 19:00 – איחור של 4 שעות.
התובעים הפסידו את הטיסה לבוקרשט, ועלות הטיסה (או החבילה) הייתה 3,860 ₪.
הבעיה לא הייתה רק במזג האויר שכן טיסות אחרות יצאו בזמן. מדובר בהעמסת יתר של המטוס.
גם כשחזרו התובעים לביתם, באילת, נאלצו להעביר את הלילה ללא ציוד בסיסי, שכן קבלו את המזוודות רק למחרת.
התובעים גם הפסידו 4 ימי עבודה שאותם התכוונו לבלות בחופשה , וגם לא יכלו לחזור לעבודה מצד שני.
נשלח מכתב תלונה אל הנתבעת בחודש יוני 2018 אך עד תאריך הגשת התביעה, 18.11.2018, לא התקבלה תשובה.
חוץ מההפסד הכספי שנגרם לתובעים נגרמה להם עוגמת נפש ועל כן הם תובעים בגין כל נזקיהם - 15,000 ₪.
טענות הנתבעת:
הנתבעת החזירה לתובעים את שווי כרטיסי הטיסה במלואם – 1,084 ₪, בהתאם לחבותה על פי התקנות, אולם התובעים לא הזכירו זאת בתביעתם.
האירועים שצוינו בכתב התביעה נגרמו בשל מזג אויר קיצוני, בלתי צפוי , שאינו בשליטתה של הנתבעת , ומהווים כח עליון.
טיסת ההמשך לבוקרשט לא נרכשה מהנתבעת ואין לנתבעת קשר לאותה טיסה.
המטוס עליו עלו התובעים הינו מטוס גדול וכבד יחסית, הדורש מסלול המראה ארוך. מזג האויר היה חם באופן קיצוני - 42 מעלות צלזיוס, ונשבו רוחות דרומיות. בתנאי מזג אויר כאלה לא יכול מטוס (בואינג 757) זה להמריא. לא היה על המטוס עומס יתר אלא שמשקלו של המטוס עצמו, כולל הדלק והנוסעים, גבוה מהמשקל המותר להמראה בתנאי מזג אויר אלה.
משהועלו הנוסעים על המטוס, לא ניתן היה להורידם או להוריד את מטענם. בכל רגע נתון היה צפוי שינוי כיוון הרוח , והטיסה עמדה מוכנה להמראה לקראת רגע כזה. מנגד, הורדת והעלאת נוסעים אורכת 40 דקות , דבר שהיה מסכל את ההמראה לו היה נו צר חלון של תנאי מזג אויר המאפשרים אותה.
שעתיים לאחר מועד ההמראה המקורי – בשעה 17:15 – ולא כנאמר בכתב התביעה, התאפשרה הורדת הנוסעים לטרמינל. אותה שעה התאפשר ל כל הנוסעים לבטל את הטיסה, כפי שעשו התובעים.
בשעה 18:30 התבקשו הנוסעים לעלות על המטוס מחדש, והטיסה המריאה בשעה 18:54 (איחור של 3 שעות ו-39 דקות).
הנתבעת טוענת כי התקיימו התנאים הנדרשים בסעיף 6(ה)(1) לתקנות על מנת לפטור אותה מתשלום פיצוי והם - שהטיסה בוטלה בשל נסיבות שלא היו בשליטת הנתבעת וגם אם הייתה עושה כל שביכולתה לא הייתה יכולה למנוע את ביטול הטיסה. תנאי מזג האוויר החריגים, כך טוענת הנתבעת, אינם בשליטתה.
עוד טוענת הנתבעת כי גם על פי אמנת מונטריאול (סעיף 19) קיים סייג לאחריותה, לפיו המוביל לא יהיה אחראי לנזקי הנוסעים, אם יוכיח שנקט בכל האמצעים שהיו עשויים להידרש באופן סביר , או שנקיטה באמצעים כאלה הייתה בלתי אפשרית מבחינתו. היא טוענת כי נקבע לא אחת שהמוביל פטור מאחריות, מקום בו מדובר בנסיבות דומות.
עוד טוענת הנתבעת כי בחוזה התובלה, כפי שהוא מופיע באתר האינטרנט שלה, כתוב כי המוביל אינו ערב לזמנים הנקובים בלוחות הזמנים.
על התובעים היה להזמין טיסה לנתב"ג במועד שהוא סמוך פחות למועד הנדרש להתייצבותם לטיסה לבוקרשט, שהיה 17:40 - הם לא השאירו לעצמם מספיק זמן בין הטיסות.
דיון והכרעה:
על האירוע מושא כתב תביעה זה חלים חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן ולעיל: "החוק") והתקנות שחוקקו על פיו - תקנות שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (טיסות פנים ארציות) תשע"ג-2013 ( להלן ולעיל: "התקנות").
כן חל חוק התובלה האוירית, תש"ם-1980 המחיל, על טיסות פנים, את אמנת מונטריאול.
אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בטיסה שבוטלה. לפי התקנות טיסת פנים שבוטלה היא טיסה שהמריאה באיחור של שלוש שעות לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה.
התובע מסר כי הוא עובד רשות שדות התעופה מזה 20 שנה כמפקד כבוי אש וכאיש בטחון ועל כן הוא בעל ידע והתמצאות . 10 טיסות המריאו בזמן שהתובעים ישבו חגורים במטוס, במשך 3 שעות. הטייס הוא זה שאמר שבשל מטען חורג ותנאי מזג האויר אי אפשר להמריא. כן פרקו חלק מכבודת המטוס, דבר המעיד על כך שהמטוס הועמס בעומס יתר. למטוס התאפשר לבסוף להמריא כשהורידו חלק מהתיקים ו-8 אנשים. התובע הציג את לוג הטיסות ממנו עולה כי המטוס המריא עם 8 אנשים פחות (244 במקום 252 נוסעים).
לאחר שעזבו את הטרמינל לא יכלו התובעים לחזור לביתם כי לא קבלו את המזוודה, שהכילה את מפתחות הבית והרכב, עד למחרת בצהרים.
נציגת הנתבעת טענה כי מדובר בהרחבת חזית ומדובר בעובדות שלא נמסרו לה טרם הדיון. באשר למזג האוויר טענה כי מדובר בדבר דינמי. במטוס ספציפי זה לא ניתן להמריא מול רוח דרומית אלא רק להיפך בגלל מיקום בתי המלון באילת (אותה שעה עדיין פעל השדה הישן של אילת – ל.א.) . הנתבעת חיכתה שמזג הא וויר ישתנה. היא טענה כי השאירו את האנשים רק שעתיים במטוס והכחישה שהיה על המטוס עומס יתר. בשעה 17:12 נתנו לאנשים לצאת מהמטוס ולקראת 18:30 הזמינו אותם לעלות מחדש וההמראה היתה ב18:49.
הוסיפה הנתבעת וטענה כי הפיצוי המקסימלי בשל ביטול טיסה, לפי התקנות , הוא 250 ₪ לאדם. כמו כן , לדבריה, שהוכחשו על ידי התובעים, ניתן לנוסעים כיבוד.
התובעים טענו שירדו מהמטוס לקראת שעה 18:00 ולא כפי שנאמר על ידי הנציגה.
לאחר שעיינתי במסמכים שהציגה הנתבעת מצאתי כי אין התאמה בין דברי הנתבעת ובין המסמך נ/2 שהציגה.
באותו מסמך - יומן המבצעים שמהווה את לוג הטיסה – מופיעה ההערה הראשונה רק בשעה 15:33 ונאמר בה כי המטוס התחיל לצאת מהעמדה ונעצר, עקב כך שיש רוחות דרומיות וטמפרטורה גבוהה, דבר שמגביל אותו עם משקל המראה; בשעה 15:44 (חצי שעה אחרי מועד ההמראה המקורי) נאמר ביומן כי יש במטוס 4 טון מעל המגבלה ויש לו רק 2 טון מטען שיוכל להוריד. דבר זה מאמת את דברי התובע שהיה על המטוס עומס יתר.
ההערה הבאה היא משעה 16:00, ונאמר בה כי מזג האויר באילת 42 מעלות והרוח 180 קמ"ש דרומית. לא ברור מדוע פירוט זה לא הופיע בשעת ההמראה אלא רק שעה לאחר מכן.
ההערה הבאה היא משעה 16:07 ונאמר בה כי קמיל מהחיזוי באילת דיבר עם בית דגן ומסר שבטווח של השעתיים הקרובות הרוח צריכה להשתנות.
ב18:32 כתוב שהתחילו שליחה (כנראה מחדש – ל.א.) לבואינג .
לא כתוב דבר על פירוק הבואינג והורדת נוסעים לטרמינל.
אמונים עלי דברי התובע, שהוא עובד רשות שדות התעופה כאמור, כי הבין היטב את דברי הקברניט שדיבר על עומס יתר שאינו מאפשר המראה בתנאי מזג האויר.
הנתבעת לא טענה כי מדובר במזג אויר קיצוני ופתאומי יחסית למזג האויר ששרר באילת בשעות הצהריים , באזור שתים עשרה (3 שעות לפני זמן ההמראה) – ולא ברור איפוא מדוע הועלו הנוסעים לטיסה מלכ תחילה ומדוע לא נאמר להם טרם הבורדינג כי קיים סיכוי שהטיסה לא תצא בזמן.
על פי נספח 2 שצרפה הנתבעת, דוא"ל פנימי שנשלח בתאריך 26.2.2019 מהדס אסטון לאלון נהור ושכותרתו "דוח מזג אוויר 17.5.2018", - בשעה 12:50 נשבה הרוח ב170 מעלות לצפון במהירות 04 קשר, טמפרטורה 42 מעלות; ובשעה 15:50 נשבה הרוח ב170 מעלות לצפון במהירות 06 קשר, טמפרטורה 35 מעלות.
אם כן לאורך כל שלוש השעות שקדמו לטיסה ולבורדינג יודעת הנתבעת, לדברי נציגתה, כי מדובר במטוס שאינו יכול להמריא עם כמות נוסעים כזו (שממנה מתחייב משקל כבודה מסויים) , ולכיוון דרום (הרוח דרומית) כלל אינו יכול להמריא וכי בגלל מזג האויר יתכן ויחול עיכוב. הסיכוי מתעצם כשמדובר במטוס בואינג מסויים זה שאף פעם, לדברי הנציגה, אינו יכול להמריא דרומה.
אם לא יכול היה מטוס הבואינג הספציפי הזה, בואינג 757, להמריא לכיוון דרום כלל, נכון אמנם שהתקיים, במועד הטיסה, התנאי הנקוב בסעיף 6(ה)(1) לחוק ולפיו" הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות" - אולם תנאי זה גם היה קיים בשעות שקדמו לטיסה, עת התייצבו התובעים בדלפקי הנתבעת, ושם, בדלפקים, צריך היה לומר להם כי קיים סיכוי רב שהטיסה תתאחר ולאפשר להם את זכות הבחירה – לקחת סיכון ולעלות על הטיסה או לנסוע ליעדם במכונית.
נכון שהחוק פוטר מוביל מפיצוי לגבי טיסה שהתבטלה עקב כח עליון אולם אין הגיון שמוביל כזה יהיה פטור מאחריות אם לא התרה בנוסע, שרכש את הכרטיס ועומד לעלות לטיסה, על קיומו של אותו כוח עליון.
על כן יש לראות בטיסה כטיסה שהתבטלה כאשר המוביל נושא באחריות לכך שהתובעים לא טסו בה ולא הגיעו ליעדם בזמן .
אשר לנזקי התובעים:
התובעים הוכיחו כי רכשו כרטיסי טיסה או חבילת נופש לבוקרשט במחיר 3800 ₪ אולם לא פירטו אם ומה עשו כדי להקטין את נזקם. למשל – האם כללה החבילה שהות במלון והאם ניסו לבטל חלק מהלינות ולקבל החזר. כך גם לגבי העברות. על כן אני אומדת את נזקם של התובעים בסך של 2800 ₪ בגין אבדן הנסיעה לבוקרשט.
התובעים לא הציגו אסמכתאות לגבי עלות יום עבודה ורק הצהירו עליו ועל כן אני אומדת את נזקם ברכיב זה בסך של 600 ₪ לתובעת וסך של 1,200 ₪ לתובע.
לתובעים תרומת רשלנות של 50% לנזקים אלה - למרות היכרותם מקרוב את מספר האיחורים הקיימים בטיסות הפנים בארצנו, התובע במיוחד, רכשו טיסה שאמורה לנחות בשעה 16:10 בנתב"ג בעוד שעליהם היה להתייצב לטיסת ההמשך לפחות בשעה 17:30, ולא הותירו לעצמם "זמן פציעות" רב, אם בכלל.
באשר לעובדה שהמזוודה הגיעה אל התובעים רק למחרת ובה מפתחות הרכב והבית - מעבר לטענה זו שזכרה לא בא בכתב התביעה עצמו לא הציגו על פי סעיף 22(2) לאמנה, את שוויה של המזוודה או שווי הרכוש. התובעים לא הציגו כל ערך הנלווה למזוודה, לא משקל ולא עלות רכישת פריטים חליפיים. על פי האמנה – מוגבל הנזק ל1,000 זכויות משיכה לכל נוסע.
In the carriage of baggage, the liability of the carrier in the case of destruction, loss, damage or delay is limited to 1 000 Special Drawing Rights for each passenger.
ערכו של SDR הוא 4.7238 ₪.
לבסוף קבלו התובעים את מזוודתם חזרה. על כן אני פוסקת לטובת התובעים ברכיב זה סך של 1,000 ₪.

בנוסף אני פוסקת לתובעים פיצוי בסך 250 ₪ לכל אחד בגין ביטול הטיסה, על פי התקנות.
הנתבעת לא שילמה לתובעים פיצוי זה ואף לא הגיבה למכתבם מיוני 2018 עד מועד הגשת התביעה.
לפי סעיף 11.    (א)  לחוק -
"בית המשפט רשאי לפסוק לנוסע שהונפק לו כרטיס טיסה פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,390 שקלים חדשים, אם מצא כי נעשה ביודעין אחד מאלה:
מפעיל טיסה או מארגן –
.....
(ב)   לא נתן הטבות לנוסע שטיסתו בוטלה, בניגוד להוראות סעיף 6;"
על בית המשפט, בבואו לפסוק את הפיצוי, להתחשב בנתונים הבאים: מחיר הטיסה (פה – 271 ₪ לאדם), חומרת ההפרה, מטרת החוק - שהיא הרתעה, ועידוד הנוסע למימוש זכויותיו.
על כן אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעים, בנוסף לפיצוי בסך 250 ₪ לכל אחד, סך של 250 ₪ לכל נוסע.
בסך הכל תשלם הנתבעת לתובעים את הסכומים הבאים:
בגין הטיסה לבוקרשט - 1,400 ש"ח
בגין הפסד ימי עבודה – 900 ש"ח
בגין פיצוי 250 ₪ לכל נוסע – 500 ש"ח
בגין פיצוי לפני סעיף 11(א) לחוק – 500 ש"ח
בגין המזוודה – 1,000 ש"ח
סך כולל של 4,400 ₪ בצירוף הוצאות התביעה בסך 500 ₪.
סכום זה יחשולם לתובעים תוך 30 יום מהיום.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין (לא כולל הפגרה).

ניתן היום, י"א תשרי תש"פ, 10 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.