הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות באילת ת"ק 10157-07-19

בפני
כב' השופטת ליאורה אדלשטיין

תובעים

דוד קראל ת.ז. XXXXXX115

נגד

נתבעים

שלמה תחבורה (2007) בע"מ חברות 514065457
ע"י נציגה מר זאב ויכמן

פסק דין

לפני תביעה בסך 4,639 ₪ המורכבת מהסכומים הבאים: דמי השכרה ששילם התובע בחו"ל בסך 620.91 יורו, תיקון שמשה בסך 120 יורו (740.91 יורו = 2,339. ₪) וע וגמת נפש בסך 2,300 ₪.
טענות התובע:
התובע ביצע הזמנת רכב שכור בשדה התעופה של ממינגן, גרמניה, למשך 7 ימים. שובר ההשכרה הועבר אליו מהנתבעת במייל ועם שובר זה הגיע לתחנת ההשכרה בשדה התעופה.
התובע דאג לשבת בשורה הראשונה של המטוס ויצא ממנו ראשון. בהתאם התייצב כבר בשעה 15:11 בדוכן ההשכרה ולבקשת הנציגה מלא פרטים בטופס. אולם אז נאמר לו כי לא יוכל לשכור רכב כלל, היות וקיימת על שמו חסימה מטעם מחלקת הבטחון של החברה. אותה חסימה בוצעה בשנת 2013 על ידי סיקסט ישראל עקב תביעה שהגיש נגדם בזמנו ואשר לדיון בה לא התייצבה. התובע הופתע, שכן מעולם לא שמע על אותה חסימה.
היות והמועד בו נודע לו הדבר היה אחר הצהרים של יום שישי לא היתה החברה בארץ מאויישת ובלית ברירה (לאחר שניסה לשכור רכב בחברות אחרות בשדה) שכר רכב על שם חברו שהיה עמו, מוטי, אך נאלץ לשלם מחיר מלא – 620.91 יורו – ויתרה מכך רק למוטי מותר היה לנהוג ברכב. השניים יצאו לדרך באיחור של שעתיים ובחשש גדול היות ומוטי אינו מיומן לנהוג בשלג.
אכן, התממש חששם של התובע וחברו – תנאי הנהיגה שכללו שלג, חושך וחוסר בטחון גרמו להם להחליק, למרות שנסעו במהירות של פחות מ-60 קמ"ש. בתאונה שארעה נסדקה השמשה עקב פגיעה בתמרור הכוונה. הדבר היה כרוך בעלות של 120 יורו ששולמו בתחנת המשטרה. גם סכום זה נתבע מהנתבעת.
ההתנהלות של הנתבעת גרמה לאבדן זמן ועוגמת נפש, וגם בגינם תובע התובע את הסכום הנקוב לעיל.
התובע צרף שובר לקבלת הרכב, חשבונית עסקה לפיה שולם לנתבעת, בגין השכרת הרכב - 245.34 יורו, כרטיס עליה למטוס לפיו ישב התובע בכסא C1 ומכתב מייל שנשלח מחברת סיקסט בתאריך 16.1.2019 ולפיו נחסם משימוש בחברה בתאריך 11.9.2013 בגלל תביעתו נגד סיקסט.
עוד צרף את אישור הזמנת הרכב מתאריך 18.1.2019 על שם החבר מוטי, בסך 620.91 יורו.
טענות הנתבעת:
מדובר בנסיון התעשרות מצד התובע. התובע פנה אליה לראשונה רק לאחר שחזר לארץ ולא כאשר היה ליד דלפק ההזמנות בממינגן. לו היה פונה במועד, במקום, אולי היתה הנתבעת יכולה לסייע לו. לנתבעת שירות לקוחות פעיל 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע. למרות זאת - עם קבלת התביעה - זיכתה הנתבעת את התובע בסכום ששילם עבור השכרת הרכב (245.34 יורו).
בשנת 2013 תבע התובע את חברת סיקסט העולמית ישירות. הנתבעת אינה יודעת איזה לקוחות חסומים בחברת סיקסט העולמית כי המערכות אינן מסונכרנות. התובע צריך היה לעדכן את הנתבעת בדבר התביעה שהגיש נגד סיקסט העולמית, כי מי שבצע את החסימה היתה סיקסט העולמית.
בין הצדדים לא קיימת יריבות וכתב התביעה אינו מגלה עילה נגד הנתבעת. הנתבעת רק שימשה כמתווכת והשלימה את תפקידה כשהעבירה את הזמנת הרכב לסיקסט העולמית.
בשובר כתוב כי הנתבעת לא תהיה אחראית כלפי המזמין ולא תשא בשום נזק שיגרם לתובע בגין אי קיום ההתחייבות של החברה העולמית. עוד מצטטת הנתבעת את ת"ק (ת,א) 13041/94 פאר ויסנר נ. קשר רנט א-קאר שם נקבע כי היות והשובר נושא לא רק את שם החברה הישראלית אלא גם את שם החברה העולמית, הופך דבר זה את החברה הישראלית למנפיקת שוברים גרידא. החברה הינה בעלת זיכיון אולם אינה חברת בת של החברה העולמית. הלקוח חותם על חוזה לשכירת רכב בסניף החברה בחו"ל ואז מתחילים יחסים חוזיים חדשים עם המשכיר בחו"ל.
עוד טוענת הנתבעת כי חיוב התובע בסכום גבוה יותר כלל כנראה רכיב של החזרת הרכב בסניף אחר מאשר זה בו נלקח, וכיסוי ביטוחי של העדר השתתפות עצמית. התובע גם לא ציין כי זוכה במלוא דמי ההשכרה ששילם בארץ.
התובע לא תמך את תביעתו בגין אבדן זמן גלישה, השכרת ציוד סקי, ימי עבודה או עגמת נפש בנתונים עובדתיים או אסמכתאות. מדובר בנזק מנופח.
על כן מבקשת הנתבעת כי התביעה תידחה.
דיון והכרעה:
אין בידי לקבל את הטענה כי הנתבעת שימשה במקרה הנדון כמתווכת בלבד - בוודאי כל עוד לא נחתם הסכם השכרת הרכב בין התובע לבין חברת השכרת הרכב בחו"ל. בניגוד לאמור בסעיף 14 לכתב ההגנה, לפיו הפקת שובר ההזמנה מסיימת את היחסים החוזיים בין הצדדים, למעשה לא הושלם מעשה התיווך, למצער עד רגע השכרת הרכב לתובע בחו"ל בפועל - ורגע זה לא הגיע עקב סירוב החברה בממינגן להשכיר לו את הרכב.
מצופה ממתווך יעיל שיקבל מידע מהגוף שבינו ובין התובע הוא מקשר לגבי העובדה שהתובע חסום מלשכור רכב.
עוד יאמר כי למרות הטענה שהנתבעת משמשת רק כמתווכת, החזירה היא לתובע את דמי ההשכרה ששילם לה לאחר הגשת התביעה.
בדיון שהתקיים הוברר פשר התביעה שהעלתה את קצפה של החברה בחו"ל ואשר בגינה חסמה את התובע. מדובר בתביעה שהגיש התובע בזמנו נגד חברת סיקסט – הנתבעת כאן (תיק ת"ק 48134-05-11) ולא נגד סיקסט העולמית. הנתבעת הגישה אמנם כתב הגנה אך לא התייצבה לדיון ועל כן התקבל פסק דין בהעדרה. עוד התברר כי התביעה הוגשה בשנת 2011 בעוד החסימה בוצעה רק בשנת 2013.
לא למותר לציין שעצם החסימה מעלה תמיהה שכן מדובר בהגבלת מי שתבע לפי חוק תוך שימוש בהליכי משפט העומדים לרשותו את הנתבעת וקיבל פסק דין נגדה בהעדר התייצבות. הנתבעת קבלה את יומה בבית המשפט אך בחרה שלא לנצל זכות זו ובמקום זאת חסמה את התובע. אף כי סעיף 29 ל חוק התחרות לא חל על הנתבעת, שלא הוכרזה כמונופול, יש לבחון את תום לבה של הנתבעת בהתנהלות זו תוך ניצול העובדה כי התובע התייצב בשדה תעופה מבודד ולרשותו אפשרויות מעטות לפתרון המצוקה אליה נקלע. החברה לא טענה כי התובע לא שילם בזמנו (בגין העסקה הקודמת מושא התביעה מ-2011) בגין הרכב שהוזמן או כי יש לו רקורד של מי שאינו עומד בהתחייבויותיו.
יתרה מכך הנתבעת יכלה להגיש הודעת צד ג' נגד סיקסט העולמית (שמושבה בחו"ל) עמה יש לה קשרים עסקיים שוטפים, ביתר קלות מאשר התובע . כל הרעיון העומד מאחורי הזמנת רכב בחו"ל אצל סוכנות השכרה בארץ הוא שלתובע תהיה כתובת אליה יוכל לפנות כאן בארץ.
אכן לא מצאתי בחוזה מספר חירום אליו יכול היה התובע להתקשר ולבקש את עזרת הנתבעת – כאשר הוא הגיע לדלפקי חברת ההשכרה ביום שישי בשעה 16:11 (שעון ישראל) ונודע לו כי זו מסרבת להשכיר לו רכב. על כן אינני מוצאת כיצד יכול היה להקטין את נזקו. בניגוד לנאמר על ידי נציג הנתבעת בדיון, התובע קבל את הרכב רק שעה וחצי לאחר התייצבותו, שכן יש לקחת בחשבון את הבדלי השעות – הוא התייצב בשעה 15:11 שעון גרמניה וקבל את הרכב בשעה 16:40.
לגופו של עניין אני קובעת כי בדין הוגשה התביעה ויש לקבל את טענות התובע כי נגרמו לו נזקים עקב העובדה שלא הועמד לרשותו רכב למרות שובר ההזמנה שהחזיק.
באשר לנזקים שניתן לאשרם – אני מאשרת את ההפרש בין שווי ההשכרה ובין מה שהחזירה הנתבעת לתובע למעט סך של 16.80 יורו, המעניק לתובע גמישות בהחזרת הרכב, דבר שלא היה קיים בשובר ההשכרה המקורי. ההפרש איפוא - בין מה ששילמה הנתבעת לתובעת - ומה שעליה לשלם, עומד על 357.77 יורו שהם 1,363 ₪.
לא ניתן לאשר לתובע את תיקון השמשה הקדמית או התשלום למשטרה שנגרמו כנראה עקב רשלנות הנהג או פגעי מזג האויר, דבר שלנתבעת אין שליטה עליו, אולם אני מאשרת כי לתובע נגרמה עגמת נפש בשל העיכוב שחל בלקיחת הרכב והצורך שחברו ינהג במקומו, ואני מעריכה עוגמת נפש זו בסך של 1,200 ₪.
על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, בנוסף לסכום שכבר החזירה לו, את הסך 2,563 ₪. סכום זה ישולם לתובע תוך 30 יום מהיום בצירוף הוצאות התביעה בסך 1,000 ש"ח.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' שבט תש"פ, 05 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.