הדפסה

בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה ת"ג 51577-05-19

בפני
כבוד ה שופט בנימין יזרעאלי

מבקש

ניסים אליהו

נגד

משיב

היועץ המשפטי לממשלה

פסק דין
הקדמה:
בפניי תביעה לתיקון גיל, על פי חוק לקביעת גיל התשכ"ד – 1963 (להלן: "החוק"), במסגרתה עותר התובע מר אליהו ניסים (להלן: "התובע") להורות על תיקון גילו הרשום במרשם האוכלוסין, באופן שבמקום תאריך הלידה הרשום:"00.00.1944" יירשם : "חודש 00.03.1942". משמעות הסעד המבוקש הינו למעשה כי גילו של התובע יתוקן מגיל 76 כיום לגיל 78.
במסגרת כתב התביעה, טען התובע כי עלה מעיראק לישראל בהיותו כבן 9 שנים יחד עם משפחתו, כאשר בעת עלייתו נרשם על ידי פקיד הרישום כי מועד לידתו הינו בשנת 1944 . לטענתו, הוריו באותה העת לא דיברו עברית ולא ידעו קרוא וכתוב ולא נתנו דעתם לתאריך השגוי.
התובע טען כי הוריו המנוחים אמרו לו כל השנים כי מועד לידתו היה בחג הפורים בחודש מרץ 1942 כאשר במשך כל השנים הוא לא נתן את דעתו לטעות ברישום ולא נתן לכך חשיבות.
התובע טען כי יש לו 4 אחים ואחיות, אשר גם לגבי אחת מהן נרשם תאריך לידה שגוי. התובע טען כי אחותו הגדולה שרה הייתה בת 6 כאשר הוא נולד והיא זוכרת שהוא נולד בפורים. עוד טען כי דודו, אברהם סיני , גדול ממנו בחצי שנה ותאריך לידתו נרשם בשנת 1942. התובע צרף לתביעתו את תצהירו ותצהיר של אחותו גב' שרה גבריאל (להלן: "שרה") וכן תצהיר של גיסתו גב' נעימה גבריאל (להלן: "נעימה") . בתצהירן טענו שרה ונעימה כי רישום תאריך הלידה שלהן הינו שגוי והן נולדו בשנת 1937 (ולא כפי הנרשם בשנת 1940) וכן טענו כי היו בנות 6 כאשר התובע נולד והן זוכרות כי מועד לידתו היה בחודש מרץ בשנת 1942.
בתגובתה, טענה ב"כ היועמ"ש, כי היא מתנגדת לבקשה, שכן תביעת התובע חסרת ראיות אובייקטיביות לתמיכה בה, ואין בה כדי להוכיח נגטיבית את הטעות בגיל ופוזטיבית את נכונות הגיל הנטען ע"י התובע.
המשיבה טענה כי התצהירים אשר הוגשו על ידי האחת שרה והגיסה נעימה אינם מלמדים פוזיטיבית מהו הגיל המדוייק והנכון של התובע, והם מהווים עדות מפי השמועה אשר מתייחסים לאירועים שקרו לפני למעלה מ-70 שנה, בעוד התצהירים מבוססים על טענה לפיה גם הרישום הנוגע לתאריך לידתן שלהן הינו שגוי.
כמו כן, טענה המשיבה כי גם אם תתקבל טענת המצהירות הרי שמועד לידתו של התובע על פי המתואר בתצהירים הינו בשנת 1943 ולא 1942.
המשיבה טענה כי בהתאם להלכה הפסוקה על המבקש מוטל הנטל לסתור את הרשום במרשם הן בהוכחה נגטיבית כי גילו הרשום במרשם אינו נכון והן בהוכחה פווזטיבית מהו גילו הנכון.
עוד נטען על ידי המשיבה כי מידת ההוכחה הנדרשת לגבי יסודות אלו היא מידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי.
המשיבה טענה כי תביעת התובע הוגשה בשיהוי ניכר וכאשר במשך שנים רבות לא ביקש התובע לשנות את גילו הרשום.
זאת ועוד, המשיבה טענה כי מאחר ושינוי הרשם בנסיבות תיק זה זה הינו מפאת אינטרס כספי שיש לתובע בקבלת מענק שנתי מכח החלטה מנהלית של שר האוצר מיום 3.12.15 בעניין זכויות יוצאי עיראק אשר חוו את אירועי הפרהוד או שהיו עוברים בבטן אמם בתקופה זו ונולדו עד לתאריך 29.3.1942, הרי שהנטל להוכחת הטעות המטול על המבקש הינו מוגבר.
המשיבה טענה כי במשך כל השנים הגיש התובע מסמכים ותצהירים בהם אישר בחתימתו -כי הגיל אשר רשום במרשם הוא הגיל הנכון.

הראיות שהוצגו מטעם הצדדים:
במסגרת המסמכים אשר הוגשו לתביעה הגיש התובע תצהיר הנלווה לבקשה לקביעת גיל. התובע טען כי בעת העליה לארץ מעיראק לא היה רישום מדוייק של לידות, הוריו לא ידעו קרוא וכתוב ולא שמו לב לטעות שנעשתה ברישום תאריך לידתו.
התובע הצהיר כי יש לו עוד 4 אחים ואחיות: אחותו שרה, רשומה כילידת שנת 1940 – אך לטענתו נולדה בשנת 19 37, אחותו מרים – ילידת 1941 – 2 אחים קטנים ממנו: רזיאל יליד 1950 וסביחה.
כפי שפורט לעיל, לתביעה צורף גם תצהירה של האחות שרה, אשר טענה כי שלא כפי התאריך הרשום בתועדת הזהות שלה, היא נולדה בשנת 1937 והיא זוכרת שהייתה כבת שש בעת לידת התובע בשנת 1942 בפורים. האחות שרה טענה כי אמה הייתה חולה מאוד עת נולד התובע ו במשך שנה היא טיפלה בתובע – אחיה הקטן.
תצהיר נוסף אשר צורף, של הגיסה נעימה, אשר טענה כי הוריה והורי התובע היו שכנים בעיראק, והיא זוכרת את מועד לידתו של התובע. נעימה טענה גם בתאריך לידתה הרשום נעשתה טעות, והיא נולדה בשנת 1937 והייתה בת שש כאשר נולד התובע. נעימה הוסיפה וטענה כי אחיה נפתלי שלמה נולד בשנת 1942 וגם ברישום תאריך לידתו נעשתה טעות ברישום – וכי טעות זו תוקנה במסגרת הליך משפטי.
ביום 3.12.19 ביקש התובע לזמן לדיון עד נוסף מטעמו, מר גבריאל נעים גיסו של התובע בעלה של נעימה (יקרא להלן: "גבריאל"), חבר ילדות שלו אשר גדל עם התובע עוד מאז שהיו ילדים . לטענת התובע עדותו של גבריאל תחזק את גרסתו ותוכיח את טענתו בעניין הטעות ברישום גילו.
ביום 19.12.19 צורף תצהיר מטעם גבריאל בו טען כי משום שדודו היה עו"ד בעיראק הוא הקפיד על רישום מסודר של בני משפחתו ובני משפחת אחיו- הוא אביו אזי לא נעשתה טעות ברישום תאריך לידתו והוא נולד אכן נולד בשנת 1934 כפי שנרשם בתעודת זהותו.
גבריאל תאר כי היה בן שמונה כאשר נולד התובע והוא ובהתאם לכך, תאריך לידתו של התובע הוא שנת 1942.
התובע, האחות שרה והגיסה נעימה נחקרו בדיון שנערך ביום 5.11.19, במסגרת דיון זה העיד גם מר איתן סינה דודו של התובע.
התובע העיד כי כאשר עלה לארץ בשנת 1951 , ובהעדר רישומים מוסדרים מארץ המוצא - ע יראק, נרשמו תאריכי לידת הילדים לפי הגודל הפיזי. התובע טען כי הוא זוכר שהוא ודודו ילידי שנת 1942 כאשר בניגוד לתאריך הלידה שנרשם באשר לדוד, הרי שתאריך הלידה אשר נרשם לתובע הינו שגוי. עוד טען התובע כי מגיל צעיר אמרו לו הוריו כי נולד חצי שנה אחרי הדוד. התובע טען כי לא זוכר בן כמה היה כשעלה לארץ ונכנס לכיתה ב' או ג', הוא לא זוכר ב ודואות.
התובע הוסיף וטען כי ידע לאורך השנים כי הוא יכול לתקן את גילו, אך לא עשה זאת כי לא הייתה לו סיבה, וכיום ברצונו לקבל את הזכויות שיש לניצולים ושלם כך מבקש את התיקון .
דודו של המבקש כאמור, העיד גם הוא וטען כי גם אמו שלו אמרה לו כל השנים שהוא והתובע נולדו באותה השנה, וכי רישום שנת הלידה בעת העליה לארץ היה לפי המראה של העולה.
באותו המועד נחקרה הגיסה נעימה אשר טענה כי היא יודעת שהיא קטנה מבעלה (גבריאל) בשלוש שנים ועל כן תאריך לידתה האמיתי הוא בשנת 1937, עוד ציינה נעימה כי היא זוכרת את התובע כאשר היה תינוק והיא זוכרת שהיא טיפלה בו. נעימה ציינה כי אינה זוכרת בת כמה הייתה כאשר היא טיפלה בתובע.
האחות שרה נחקרה אף היא וטענה, כפי שטענה בתצהירה , כי רישום שנת לידתה הינו שגוי וכי כאשר נולד התובע הייתה בת 5 שנים. שרה תארה כי היא זוכרת שכאשר עלו ארצה בשנת 1951 היה התובע בן 5 או 6 שנים. שרה טענה כי אינה זוכרת באיזה שנה נולד התובע ותארה כי לא היה רישום באותה העת.
מר גבריאל נעים נחקר על תצהירו ביום 20.2.20. (בטעות נכתב בפרוטוקול כי מר נעים הוא המבקש – הערה שלי ב.י.). במסגרת חקירתו טען כי הוא והתובע גרו באותו הבית בעיראק והוא זוכר שהיה בן שמונה כאשר התובע נולד. מר נעים טען כי אינו יודע מתי מרים האחות נולדה אך זוכר מתי נולד ניסים.
במסגרת סיכומיו טען התובע כי בקשתו לשינוי הגיל אינה מצביעה באופן מפורש על מניע כלכלי אלא דווקא על רצונו כי יקבע גלו האמיתי הקשור לזהותו כאדם. עוד טען התובע כי גם אם יש לו מניע והוא קבלת הקצבה הרי שאין בכך כדי לשלול את טענותיו בבקשה.
עוד הוסיף התובע וטען כי יש לתת את הדעת לכך שלא התנהל רישום לידה בעיראק באותן השנים, וכן לתת את הדעת לכך שהוריו נפטרו וכי העדים מטעמו הינם אנשים מבוגרים כאשר הזמן הרב שחלף מקרות האירועים הקהה את זכרום אך הדבר לא פוגע בעצם נכונות הנסיבות.
בסיכומיה חזרה המשיבה על טענותיה בעניין השיהוי בהגשת התביעה ו כן בעניין האינטרס הכלכלי בהגשת תביעתו, וכן הוסיפה וטענה כי לנוכח העדויות שנשמעו הרי שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה הכפול המוטל עליו וכי עדויות עדי התובע אינן קוהורנטיות וחסרות אסמכתאות חיצוניות ואוביקטיביות להוכחת התביעה.
בסיכומי התשובה טען התובע כי על פי מאזן העדויות נוטה לטובתו וכי יש להסתכל על מכלול הנסיבות ולא ניתן להתעלם מהנסיבות המיוחדות ובכללן העובדה כי בעיראק לא נהגו לתעד נתוני לידה באופן מסודר. עוד טען התובע כי הוא השקיע את מירב המאמצים לחפש ראיות מטעמו לרבות הבאת עדים על כל הכרוך בכך.

נטל ההוכחה:
חוק קביעת גיל, תשכ"ד-1963 קובע כי על בית המשפט להכריע בעניין לפי הראיות שיובאו מלפניו, ורשאי הוא לסטות מדיני הראיות הרגילים אם ראה לנכון לעשות כן לשם גילוי האמת.
ההלכה הינה כי על המבקש תיקון גיל להוכיח שני יסודות:
נגטיבי - כי הגיל הרשום במסמכים הרשמיים איננו נכון, ופוזיטיבי – היינו: מהו הגיל הנכון. ר': ע"א 355/59 הרינג נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד י"ג 2055.
תביעה לתיקון גיל, הינה "תביעה אזרחית ועל התובע לשכנע את בית המשפט במידה כזאת שתהא לו אפשרות לבסס את מסקנתו על סמך הוכחות במידה הדרושה במשפטים אזרחיים". ר' ע"א 283/61 דוראני נ' היועמ"ש פד"י ט"ו, 1935 1938.
נטל ההוכחה המוטל על המבקש הינו עמידה במאזן ההסתברויות מהבחינה האובייקטיבית. כך נקבע בהקשר זה: "העובדה שביהמ"ש נוכח לדעת כי הגיל הרשום .... אינו נכון, אינה פוטרת עדיין את המבקש הרוצה בהצהרה על גילו הנכון או על גיל מינימאלי מסוים להוכיח את גילו המדויק או לפחות שלא יתכן כי נולד אחרי שנה מסוימת מתאימה" ר': ע"א171/60 סולטאנה נגד היועמ"ש, פד"י י"ד 2177.
מבקש תיקון גיל הוא בעל דין, ומטבע הדברים ראוי לבחון היטב כשמסתמכים על עדותו בהיותו נוגע בדבר (ראה סעיף 54 ל פקודת הראיות). לתיקון גיל יכולה להיות נפקות ממונית ניכרת, שכן תוספת של שנים לגילו של מבקש (במיוחד מבקש מבוגר), מזכה אותו בקצבה. ר' לעניין זה עמ (חי') 192/99 מדינת ישראל נ' חוסיין סעיד מוחסין [פורסם בנבו].
מהדין לנסיבות דנן:
בחינת הראיות, העדויות והמסמכים שהובאו בפניי, בשילוב ההיגיון וההתרשמות הפיסית והבלתי אמצעית של בית המשפט מהתובע והעדים אשר העידו בעניין הביאוני לכלל מסקנה, כי אמנם אולי יש בדבריו של התובע כי ייתכן שנפלה טעות ברישום גילו והתאריך אינו מדויק. ברם את היסוד השני, קרי מהו גילו הנכון, לא הצליח התובע להוכיח. בנסיבות אלו, אין אפשרות להיעתר לסעד המבוקש על ידו.
לאחר עיון בכל התצהירים והמסמכים אשר הובאו בפני, סבורני כי התובע לא הצליח להוכיח מהו גילו האמיתי או מהי הטעות שנעשתה עת נרשם גילו כאשר מרבית מהעדויות אשר הובאו על ידו הינם עדויות של בני משפחתו הנעדרות כל אסמכתא אובייקטיבית להוכחתן.
ראשית אציין, כי איני מקבל את טענת המשיבה בעניין השיהוי בהגשת הבקשה כגורם שכשלעצמו מאיין פניה לשינוי גיל. כידוע כי רבים מהבמקשים לשנות את גילם הם כאלו הנמצאים בגיל בו עניין הגיל מקבל משנה חשיבות ויש להם הפנאי לעסוק בטיפול בבקשה שכזו.
עוד אציין, כי העובדה שלמבקש תיקון הגיל אינטרס כספי אינה מאיינת כלעצמה את זכותו לקבלת סעד של תיקון גיל, אך זה – אך ורק כאשר מבקש תיקון הגיל עומד בתנאים אשר נקבעו בחוק ובפסיקה להוכחת גילו כפי שפורט לעיל.
ראשית, מעדותו של התובע עצמו עולה כי התובע עצמו אינו יודע בבירור מהו גילו האמיתי וכי גם כאשר הוריו היו בחיים הם שיערו את תאריך לידתו, ר' לעניין זה חקירתו מיום 5.11.19: "ש: מי אמר לך מתי נולדת, מי אמר לך שנולדת ב-1942? ת: כשההורים שלי היו עוד חיים פחות או יותר נתנו לי את האינדיקציה הזו, אבל זה לא עניין אותי. זה המידע היחיד, גם הם שיערו, גם אצלם לא רשמו כלוף. לא היו רישומים, ימי הולדת, כלום. ת: אז אתה לא יודע באמת? ת: בוודאות לא." (ר' שורות 22-25)
התובע אף טען כי היה בן 27-28 כשהתחתן – בשנת 1972. מכאן יוצא כי דווקא שנת לידתו הנכונה היא השנה הרשומה ולא זו הנטענת על ידו. (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 5.11.19 בשורה 23-24) על כך טען ב"כ התובע כי התובע נישא בשנת 1968. כך או כך, וגם אם התובע אכן נישא בשנת 1968 הרי שלאור טענותיו כי היה בן 28 או 27 עת נישא בנישואיו הראשונים, הרי שהדבר מוביל לשנת לידה 1940-1941.
לאחר שנחקר על כך, ענה התובע כי בנו נולד שנה וחצי לאחר נישואיו בשניים– במלחמת יום כיפור. מכאן, עולה תמונה לפיה אכן היה התובע נשוי בשנת 1972 והיה בן 27 בנישואיו – ומכך עולה כי שנת לידתו של התובע הוא דווקא בשנים 1944-1945.
גם מעדותה של האחות הבכורה, הגב' שרה גבריאל, עולה גרסה לא ברורה ביחס לגיל הנטען , שכן זו ציינה במסגרת עדותה כי התובע היה בן 5-6 כאשר עלו ארצה – כאשר התובע טען כי היה בן 9 שנים עת עלה ארצה. (אין מחלוקת כי שנת העלייה הייתה שנת 1951) (ר' לעניין זה חקירתה מיום 5.11.19: בעמ' 5, שורה 18). בהקשר לכך יוער כי סביר יותר שהאחות תזכור את גילו של התובע עת עלו ארצה משתזכור את שנת לידת האח – שכן עסקינן באירועים שקרו מאוחר יותר ועת האחות שרה הייתה גדולה יותר (בת כ-11 שנים בהנחה שרישום תאריך לידתה הוא הנכון, ואף יותר מכך, בהנחה שאכן נכונה טענתה כי נולדה בשנת 1937).
גם מעדותה של הגיסה נעימה עלתה גרסה לא ברורה די הצורך לגבי הגיל הנטען, שכן מעדותה ניתן ללמוד כי זו כלל אינה זוכרת את מועדי לידת אחיו הצעיר של התובע או אף את מועד לידתם של ילדיה. נוכח כך ישנו ספק כיצד יודעת הגב' נעימה דווקא את שנת הלידה הנכונה של התובע.
באשר לכך יצויין כי גם האחות שרה וגם הגיסה נעימה לא הגישו בקשה לתיקון גילן הרשום.
אף עדותו של מר איתן סינה לא תרמה להוכחת גילו המדוייק של התובע, אלא לכל היותר לכך שהגיל אשר נרשם עת עלו ארצה נעשה בצורה לא מדויקת. מכל מקום, מר סינה טען בעדותו מיום 5.11.19 כי נולד בשנת 1942, והוא עלה לישראל בשנת 1950. יחד עם זאת טען מר סינה כי היה בן 5 עת עלה ארצה. (עמ' 3, שורות 25-28) עוד טען מר סינה כי התובע גדול ממנו בחצי שנה. (שורות 25-26: "אני יודע שגדלנו יחד וכל הזמן שמעתי מהסיפור של אמא שלי ואמא שלו שהוא יותר גדול ממני בחצי שנה, זהו"). מכאן עולה כי אם אכן היה מר סינה בן 5 עת עלה ארצה הרי שדווקא שנת הלידה הרשומה לתובע – שנת 1994 סבירה יותר בנסיבות סיפורו של מר סינה.
מכל מקום וכפי שניתן לראות – עדותו של מר סינה אינה קוהורנטית ויש בה סתירות אשר מטילות ספק ממשי בנכונותה. (דברים אלו נאמרים ביתר שאת כאשר בסוף דבריו של מר סינה הוא הוסיף וציין: " אני לא מטיל ספק ברישום של הגיל שלי בתעודת הזהות, היום אני בן 77")
מר גבריאל נעים אשר העיד כי זכרונו מצויין וכי הוא זוכר שהיה בן 8 כאשר התובע נולד, (ר' פרוטוקול הדיון מיום 20.2.20 בשורות עמ' 7 שורות 27-28, ועמ' 8 שורות 3-4) לא הצליח לזכור בני כמה או מתי נולדו יתר אחיו או אחיותיו שלו. (עמ' 8 שורות 26-21) לאור זאת, ספק אם ניתן לקבל את עדותו, כאשר מחד גיסא הוא טוען כי אינו זוכר את תאריך לידת יתר בני משפחתו, ומאידך גיסא זוכר בוודאות מתי נולד התובע.
סבורני כי בנסיבות אלו בהן לא הוכחה שנת לידה "חלופית" לשנת הלידה הרשומה, ובפרט כאשר גרסתו של התובע ועדיו לא היו עקביות ועת עלו ספקות לא מעטים בעדויות העדים, אין מקום לקבל את תביעת התובע.
יתירה מכך, התובע לא הביא כל עדות קוהורנטית או מסמך אובייקטיבי חיצוני אשר יוכיח הן את הטעות והן את תאריך הלידה הנכון – במצב דברים שכזה סבורני כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה אשר מוטל עליו ואין זה ניתן לקבל את תביעתו.

סיכום:
לאור כל אלה, וגם בהתעלם מהשיהוי בהגשת התביעה, עדיין אין בנמצא תשתית ראייתית מספיקה היכולה לבסס היענות בחיוב לתביעת התובע.
מכל האמור במקובץ אני קובע כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי נפלה שגגה במרשם, וכי שנת הלידה הנטענת על ידו הינה שנת 1942 ולא שנת 1944 כפי שאכן נרשם. מסיבות אלה ובהתאם ליתר פרטי ההנמקה לעיל, אני דוחה את התביעה.
אף שדחיתי את התביעה, ובנסיבות העניין, לא ראיתי לנכון ליתן צו להוצאות.
המזכירות תסגור את התיק ותמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' תשרי תשפ"א, 25 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.