הדפסה

בית משפט לענייני משפחה בנצרת תמ"ש 29529-05-12

בפני
כבוד ה שופטת ג'מילה ג'בארין כליפה

התובע
עיזבון המנוחה נסימי גולשן ז"ל, ת.ז. XXXXXX826
ע"י יורשתה דוידי נרגס ז"ל ת.ז. XXXXXX422
(ע"י יורשה מר יצחק דוידי ת.ז. XXXXXX030)
ע"י ב"כ עו"ד מאירה אזרד

נגד

הנתבעת
מרים בן שטרית ת.ז. ת.ז. XXXXXX048
ע"י ב"כ עו"ד א. אמיר ואח'

בענין עיזבון המנוחה: גולשן נסימי ז"ל, אשר נשאה בחייה ת.ז. 07 5727826

פסק דין

פתח דבר

בפני תביעה כספית על סך של 312,528 ₪, בגדרה עולה השאלה: האם הכספים אשר הועברו מחשבון משותף של המנוחה והנתבע ת לחשבון הנתבעת בלבד , עוד בחיי המנוחה, הם בגדר מתנה שהעניקה המנוחה לנתבעת ? או שמא מדובר בכספים של המנוחה ,שעל הנתבעת להשיבם לע יזבון?

רקע עובדתי

1. המנוחה גולשן נסימי ז"ל ( להלן : "המנוחה") ילידת 1930 הייתה אישה ערירית , אלמנה ללא ילדים אשר התגוררה בבית שאן , והיו לה שתי אחיות גב' מרים ביב ז"ל אשר נפטרה לפני המנוחה ,וגב' דוידי נרגס ( להלן: "נרגס ז"ל" ) אשר נפטרה לאחר המנוחה.

2. הנתבעת הינה קרובת משפחה רחוקה של המנוחה –נכדה של אחות המנוחה מ רים ביב ז"ל , ובכל זמן רלבנטי לתביעה שבנדון עבדה פקידה בבנק מזרחי בבית שאן.

3. התביעה שבנדון הוגשה תחילה ע"י אחות המנוחה גב' דוידי נרגס, אשר הלכה לבית עולמה במהלך הדיון המשפטי ביום 27/12/2015. בנה של גב' נרגס ז"ל מר יצחק דוידי הינו יורשה היחידי על פי דין , בהתאם לצו ירושה מיום 3/4/2016 שניתן ע" י בית הדין הרבני בחיפה ,ועל כן ביום 3/4/2016 תוקן שם התובע בהתאם.

4. ביום 6/1/2003 נפתח למנוחה חשבון בנק מס' 146553 בבנק מזרחי , בסניף שבו עובדת הנתבעת בבית שאן , וביום 20/1/2003 צורפה הנתבעת כבעלים לחשבון זה.

5. ביום 14/1/2005 אושפזה המנוחה ב בית חולים לאחר שנפלה בביתה ונגרמו לה חבלות ושברים .ביום 6/2/2005 הועברה המנוחה מבית חולים העמק ,כשהיא מרו תקת לכיסא גלגלים , למרכז הגריאטרי" הדסים" בבית שאן, ושם שהתה עד יום מותה .

6. ביום 20/1/2005 הועבר סך של 35,400 ₪ מהחשבון המשותף של המנוחה והנתבעת לחשבון אחר של הנתבעת בלבד .ביום 7/4/2 005 הועבר סכום נוסף ע"ס 35,400 ₪ לאותו חשבון ,וביום 11/4/2005 הועבר סך נוסף של 131,166.79 ₪ ,כאשר הפעם המנוחה חתומה בחתימת אצבע על מסמך העברה זה ,העו"ש אופס והחשבון המשותף של המנוחה והנתבעת נסגר.

7. ביום 2/2/2005 חתמה המנוחה בפני עו"ד , על צוואה בפני עדים והיא ציוותה את כל רכושה לאחותה גב' נרגס ז"ל ,וכן חתמה על יפוי כוח המייפה את כוחה של גב' מירי דהן , הבת של גב' נרגס ז"ל, לפעול בשמה ו במקומה בחשבונות הבנק .

8. ביום 2/3/2005 הוגשה ע"י גב' מירי דהן , בקשה למינוי אפוטרופוס למנוחה וביום 12/9/2005 מונתה הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופוס על גופה ורכושה של החסויה במסגרת תמ"ש 2600/05 בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, וזאת לאחר שהוגש תסקיר מיום 15/5/2005 מטעם העו"ס ,פנינה מן , מלשכת הרווחה בבית שאן.

9. ביום 25/5/2009 הגישה האפוטרופוס , הקרן לטיפול בחסויים,תביעה כספית נגד הנתבעת לבית משפט השלום בבית שאן ע"ס סך של 261,269 ₪ במסגרת ת"א 16945-05-09 להשבת כספים אשר הועברו לחשבון הנתבעת ,לטענתם, שלא כדין, והנתבעת הגישה כתב הגנה.

10. המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 21/4/2010 ; התביעה הכספית הנ"ל נמחקה בהתאם לפסק דין מיום 16/5/2010 עקב פטירת המנוחה ופקיעת האפוטרופסות.

11. הצוואה של המנוחה קוימה בהתאם לצו קיום צוואה מיום 17/5/2011 במסגרת ת"ע
16304-09-10 בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת.

12. ביום 15/5/2012 הוגשה התביעה שבנדון ע"י גב' נרגס ז"ל נגד הנתבעת להשבת הכספים שהועברו מהחשבון המשותף לחשבון הנתבעת .

13. הצדדים לא הגיעו להסכמות והתביעה נקבעה לשמיעת ראיות.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית . התובעת הגישה תצהיר מטעמה ומטעם ילדיה מר יצחק דאודי, ומנשה דאודי.
הנתבעת הגישה תצהיר מטעמה ומטעם עדיה, פקידות הבנק -גב' לילי ביבס ו גב' סימה אוחנה, בעלה - אשר בן שטרית, ומטעם האחים שלה : שושי אהרוני , בנימין אהרוני, מנשה אהרוני ,חנה כהן ,משה אהרוני, ומטעם מטפולת בבית אבות הדסים גב' מרים פרץ ושושנה זילפה .
העדים שושי אהרון ושושנה זילפה לא התייצבו לחקירה ועל כן תצהיריהם הוצאו ( שורה 5 עמוד 71 לפרוטוקול)
הצדדים והעדים נחקרו על תצהיריהם והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

גרסת התביעה

14. הנתבעת פתחה בסניף הבנק בו עובדת, חשבון בנק למנוחה וצירפה עצמה כבע לת חשבון נוספת תוך ניצול המנוחה ותוך ניצול מעמדה וידיעתה את הזכויות וההשלכות של עצם צירופה כבעלת חשבון.

15. ביום 14/1/2005 אושפזה המנוחה במצב בלבולי בבית חולים לאחר שנפלה ונגרם לה שבר, ובחודש 2/2005 הועברה המנוחה למרכז הגריאטרי " הדסים" .במצב זה רוקנה הנתבעת את חשבון הבנק של המנוחה ללא ידיעתה והסכמתה והעבירה כל הכספים לחשבון הבנק שבבעלות הנתבעת.
ביום 20/1/2005 העבירה הנתבעת מהחשבון המשותף של ה ושל המנוחה לחשבון שלה סך של 35,400 ₪ .
ביום 7/4/2005 העבירה הנתבעת מהחשבון המשותף שלה ושל המנוחה לחשבון שלה סך נוסף של 35,400 ₪ .
ביום 11/4/2005 הועברו לחשבון הנתבעת כל הכספים שנותרו בחשבון הבנק של המנוחה בסך של 131,166.79 ₪.

16. הנתבעת ובהיותה עובדת בנק ניצלה את המנוחה ,בהיותה אישה קשישה, ערירית ללא ילדים ואת מצבה הרפואי ,הנפשי והקוגניטיבי ודאגה להחתמת המנוחה על מסמכי העברת הכספים. ה מנוחה חתמה על מסמכי העברת הכספים מבלי שתבין את תוכנם ומשמעותם ומבלי שהייתה לה גמירת דעת לכך .

17. גם אם הסכימה המנוחה לפעולות של העברת הכספים לנתבעת הרי מדובר בהעברה למטרת נאמנות ,לאור החשש כי כספי המנוחה יילקחו או יועברו לרשות משרד ממשלתי , שכן הנתבעת נטעה חשש זה בליבה של המנוחה לצורך ניצולה.

18. הנתבעת ומשידעה כי המנוחה חתמה או מתעתדת לחתום על צוואה לטובת התובעת דאגה לרוקן את חשבון הבנק של המנוחה.
הכספים לא הועברו לנתבעת במתנה שהרי כשרצתה המנוחה להוריש את כספיה חתמה על צוואה .

19. במסגרת התביעה למינוי אפוטרופוס למנוחה , הוגש לתיק תסקיר מטעם שירות הרווחה מיום 15/5/2005 המעלה תמיהות ושאלות לעניין פתיחת החשבון בבנק מזרחי והעברות הכספים הלא כשירה לנתבעת . המנוחה בחרה לא לציין שמה של המנוחה שתתמנה כאפוטרופוס עליה. ובסופו של דבר מונתה הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופוס על המנוחה.

20. הנתבעת הפרה התחייבותה כנאמן בכך שפעלה בניגוד לטובת המנוחה , והעבירה הכספים לטובת עצמה.

גרסת הנתבעת

21. הפעולה האחרונה בהעברת הכספים נעשתה ב 4/2005 והתביעה הוגשה ב 15/5/20 12 ולכן על התביעה חלה התיישנות ויש לדחות התביעה מהטעם הזה.

22. בכל המועדים הרלבנטיים לכתב התביעה הייתה המנוחה במלוא חושיה, צלולה בדעתה , והבינה היטב את כל מה שנעשה.
התובע לא הוכיח טענתו שהמנוחה לא הייתה כשירה לחתום על מסמכים או להבין תוכנם. התובע מנועה מלטעון טענה של אי כשירות מחמת השתק שיפוטי. שכן המנוחה , לטענתו, חתמה על צוואה ויפוי כוח בחודש 2/2005 .

23. על אף שהנתבעת אינה קרובת משפחה מדרגה ראשונה של המנוחה ,אך משך שנים רבות הנתבעת הייתה למנוחה כבת, טיפלה בה, דאגה לצרכיה , העניקה לה אהבה וחיבה שקרובי משפחה אחרים ובכללם התובעת נמנעו מלהעניק , והנתבעת זכתה אף היא לאהבתה והערכתה של המנוחה.

24. המנוחה פתחה חשבון בבנק המזרחי ביום 6/1/2003 .המנוחה הפצירה בנתבעת כי זו תצטרף לחשבון מכיוון שרצתה כי הנתבעת תהיה שותפה לכספים שיופקדו בו. ועל כן ביום 20/1/2003 הצטרפה הנתבעת לחשבון. החשבון הפך לחשבון משותף עם סעיף של אריכות ימים.

25. זכות החתימה ניתנה לנתבעת ולמנ וחה בנפרד. למרות כל זאת מעולם לא ניצלה הנתבעת את זכותה ולא משכה בעצמה כספים מהחשבון.

26. ברגע שצורפה הנתבעת לחשבון המשותף ניתנה לה זכות קניינית מלאה בכספי החשבון ורשאית הייתה לעשות בהם כשלה .סעיף אריכות הימים אף הוא שולל זכות התובעת לתבוע כיורשת.

27. לעניין העברת הכספים ע"ס 34,500 ₪.לאחר אשפוז המנוחה ביום 14/1/2005 היא חשה חרדות כי קרובי משפחתה שניתקו אתה קשר, יחתימו אותה על מסמכים וכי יעשו ברכושה דברים ,ועל כן ביקשה המנוחה מהנתבעת להעביר לחשבון הנתבעת סכום של 34,500 ₪ אך ימים ספורים לאחר מכן ולאחר שנרגעה המנוחה השיבה הנתבעת את הסכום לחשבון הבנק המשותף באמצעות ביטול הפעולה של רכישת ניירות ערך.

28. לענ יין העברת הכספים ביום 7/4/2005 ו 11/4/2005 ,המנוחה מיוזמתה ומרצונה ביקשה להעביר הכספים ולהעניק אותם לנתבעת. הנתבעת מכחישה כי היא הייתה בגדר נאמנה לכספים. בסיכומים הוסיפה הנתבעת וטענה כי המנוחה העבירה את הכספים לנתבעת מתוך הבנה והסתמכות כי היא תעשה בהם שימשו לעילוי נשמתה ולכן מדובר במתנה על תנאי בהתאם לסעיף 4 לחוק המתנה התשכ"ח 1968.
כל שנעשה בכספים נעשה כדין, תוך מתן ביטוי מלא לרצונה האוטונומי של המנוחה שהייתה כשירה לחלוטין.

29. אמנם המנוחה התכוונה להעביר הכספים לנתבעת ולשימושה אך הנתבעת לא עשתה בהם שימוש אישי לצרכיה ,אלא השתמשה בהם לצרכים של המנוחה , שילמה סך של 115,000 ₪ לכתיבת ספר תורה ועיטורו בכיסוי נאה על שמה של המנוחה ולהנצחתה ועילוי נשמת ה,פרט לכך לא הוציאה ולו שקל מהכספים שקיבלה מהמנוחה.
התובעת הייתה מאוסה על המנוחה והמנוחה לא רצתה בקרבתה.

30. אשר על כן יש לדחות התביעה על הסף.

על המדוכה

31. השאלות המצריכות הכרעה הן:

א. האם יש לדחות התביעה מחמת התיישנות?
ב. האם המנוחה הייתה צלולה בדעתה בעת שחתמה על המסמכים של צירוף הנתבעת לחשבון המשותף או בעת ביצוע פעולת העברת הכספים לחשבון הנתבעת?
ג. האם עצם צירוף הנתבעת כבעלים לחשבון המשותף של המנוחה, עם הוראה בעניין אריכות ימים מהווה הסכם מתנה של הענקת הזכויות והכספים בחשבון הבנק לטובת הנתבעת.
ד. האם יש לראות בהעברת הכספים מהחשבון המשותף של המנוחה והנתבעת לחשבון הנתבעת הענקת מתנה של המנוחה לנתבעת ?
ה. האם ניצלה הנתבעת את מצוקתה של המנוחה עת החתימה אותה על העברת הכספים , והאם ניתן לבטל פעולה זו ?

מצב משפטי

32. סעיף 2 לחוק המתנה מגדיר מתנה:

" מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה”.

התנאים בהתאם לסעיף הינם שניים: הקניית דבר המתנה. הסכמה שהדבר ניתן במתנה.

33. על חוזה המתנה חלות שתי מערכות של הוראות חוק: ראשית - זו המיוחדת הקבועה בחוק המתנה התשכ"ח-1968 (להלן: "המתנה") ושנית - בהעדר הסדר ספציפי בחוק המתנה, ההוראות הכלליות של דיני החוזים, החלות על כל החוזים לסוגיהם, אלא אם כן נקבע הסדר מיוחד לסוג מסוים של חוזים.

34. חשבון בנק משותף יוצר שתי מערכות יחסים: יחסי בנק-לקוח ויחסי גומלין בין בעלי חשבון. מעמדו של הבנק נקבע בטופס פתיחת חשבון המוכן מראש ומטרתו העיקרית היא להעניק הגנה לבנק עצמו.
הלכה פסוקה היא, שהסכם שנערך בין הבנק ולקוחותיו בשעת פתיחת חשבון משותף מטרתו להסדיר את יחסיהם ההדדיים (בין הבנק ללקוח), ואין בו כדי לקבוע את זכויותיהם של הלקוחות בינם ובין עצמם.
עוד נקבע בפסיקה כי מסמכי הצירוף לחשבון הבנק וסעיפי אריכות הימים, אינם מהווים צוואה [ראו בהקשר ז ה ע"א 155/73 שרון נ' ליבוב פ"ד כח(2) 673 (1974), בעמוד 676; ע"א 221/75 שוורץ נ' שוורץ פ" ד לא(2) 33, (1976) בעמוד 34-35 , ע"א 679/76 סלי נ' שפר, פד"י לב (2), 758.) משכך ולנוכח הוראות סעיף 8(ב) לחוק הירושה, אין בסעיפים אלה כדי להקים זכויות לשותף בחשבון למנוח.

35. כוונת הצדדים מפתיחת חשבון משותף יכולה להיות למטרות שונות.
מסכם זאת היטב פרופ' בן אוריאל בספרו דיני בנקאות:

"ידוע כי תחת הכינוי האחיד "חשבון משותף" קיימים בין השותפים לחשבון סוגים שונים של הסכמים אשר אופיים תלוי במטרות שעליהם להשיג. ראשית , במקרים רבים כוונתם של הצדדים היא להקים קרן משותפת לניהול עסקים או למטרות אחרות; שנית , ייתכן כי מטרתם של בעלי החשבון היא שאחד מהם , שהוא הבעלים הבלעדי של הכספים , יסמיך את האחר , לנהל את החשבון לטובתו ולנוחיותו של הראשון; שלישית , לעיתים קורה שהצדדים רוצים להעניק מתנות זה לזה , בן בחיים והן לאחר מיתה. בנוסף לכך , רצונם של בעלי החשבון עשוי להיות לא רק מורכב יותר , אלא גם דינמי וניתן לשינוי במהלך הזמן".(ראה: בן אוריאל , דיני בנקאות , עמ' 176-177)

36. ככלל, חזקה על כספים המצויים בחשבון משותף שהם שייכים לבעלי החשבון בחלקים שווים והטוען לבעלות שונה בחשבון המשותף עליו הראיה. (ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין, פד"י מו' (5), 661; ע"א 398/80 שחר נ' שור פ"ד לו(2)281, 291. ע"א 155/73 שרון מ' ליבוב, פד"י לג' (3), 137) .

37. דא עקא, לעניין הענקת מתנה ע"י הפיכת חשבון בנק לחשבון משותף, נעשתה אבחנה בפסיקה לעניין נטל ההוכחה, בין חשבון שנפתח מלכתחילה במשותף לבין חשבון שנפתח מלכתחילה ע"ש אחד השותפים בלבד, ובשלב מאוחר יותר הופך החשבון למשותף.
בחשבון שנפתח מלכתחילה במשותף, חזקה היא שהכספים בחשבון הם בבעלות משותפת אלא אם כן הוכח ההיפך. לעומת זאת, בחשבון שהשותף הצטרף אליו בשלב מאוחר יותר, על מנת שתוכר פעולה כזו כהענקת מתנה, של מחצית הכספים באותו חשבון לשותף השני, דרושה הוכחה בדבר גמירות דעת "הנותן" להענקת אותה מתנה (ע"א 679/76 סלי נ' שפר הנ"ל; ע"א 268/81 ברעם נ' גרטי, פד"י לח' (2), 45).

38. בהתאם להלכה הפסוקה-על מנת שתוכר פעולת השיתוף בחשבון כהענקת מחצית הכספים דרושה הוכחה קונקלוסיבית בדבר גמירות דעת הנותן להענקת אותה מתנה.
בנסיבות בהן שותף מצטרף לחשבון בנק פעיל ועתיר מזומנים ויתרות, יש לבחון את הקניית המתנה בקפדנות ובגישה זהירה.
עמד על הדברים כב' השופט בך בע"א 268/81 בעניין גרטי, בעמ' 47:
"אולם כאשר החשבון נפתח על ידי פלוני, והוא מפקיד בו מכספיו, ובשלב מאוחר יותר הוא הופך את החשבון לחשבון משותף עם אלמוני, כי אז, על-מנת שתוכר פעולה זו כהענקת מתנה לאלמוני של מחצית הכספים באותו חשבון ושל הזכות למשוך כספים מהחשבון, דרושה הוכחה בדבר גמירות דעת מצד פלוני – "הנותן" – להענקת אותה מתנה".

כעולה מפסק דינו של כב' השופט בך, יש להחמיר במידת ההוכחה הדרושה כדי להרים את נטל ההוכחה בדבר רצונו של המנוח, המצרף שותף לחשבונו, בערוב ימיו.
במקרה כזה יש לבחון את הקניית המתנה בהחמרה, בקפדנות ובזהירות רבה באמצעות ראיות מוצקות כאשר מושם הדגש על מסמכים בכתב אף כי בהעדרם גם על התבטאויות המנוח אלא אם חומר הראיות מצביע על אפשרות אחרת ( ראה ע"א 268/81 ברעם שלעיל, סעיף 4 לפסק הדין).

39. זו גם עמדת המלומד מ' ראבילו:
"חשבון בנק משותף יכול לשמש למטרות שונות..... רצוי כי מי שמתכוון לתת מתנה באמצעות חשבון משותף יגלה את רצונו גם בדרך אחרת, כשהדרך הטובה ביותר היא בכתב".
(מ' ראבילו, "חוק המתנה תשכ"ח-1968, פירוש לחוקי החוזים", מהדורה שנייה, בעריכת ג' טדסקי, תשנ"ז, עמ' 248- 249).

דיון והכרעה :

40. בפתח הדיון אסיר מדרכי טענה בעניין התיישנות התביעה.

טענת ההתיישנות

41. הנתבעת העלתה את טענת ההתיישנות בסעיף 4 לכתב ההגנה וחזרה עליה בסיכומים; לשיטתה, העברת הכספים האחרונה מ החשבון המשותף לחשבון הנתבעת בוצעה בחודש 4/2005 והתביעה הוגשה בחודש 5/2012 ועל כן חלה תקופת התיישנות.

בית המשפט לא התבקש לאפשר מתן כתב תשובה לטענה זו וכתב תשובה לא הוגש, איפוא.
גם בסיכומיה לא התייחסה ב"כ התובעת לטענת ההתיישנות.
יחד עם זאת, לא מצאתי לדחות את התביעה מנימוק זה.

42. ס' 5 (1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח -1958, קובע כי תקופת ההתיישנות בהליך אזרחי היא שבע
שנים.
העברת הכספים הנטענת מחשבון המנוחה לחשבון התובעת הייתה בחודש 4/2005 ; בחודש 9/2005 מונה למנוחה אפוטרופוס , אשר הגיש תביעה בשם המנוחה נגד הנתבעת בעניין עילת התביעה והעברת הכספים הנטענת עוד ביום 25/5/2009 וזאת במסגרת ת.א. 16945-05-09 בבית המשפט השלום בבית שאן.
מאחר והמנוחה הלכה לבית עולמה ביום 21/4/2010 ,התביעה נמחקה ביום 16/5/2010 כי צו מינוי האפוטרופוס פקע, בהתאם לסעיף 62 לחוק האפוטרופסות.
התביעה שבנדון הוגשה בגין אותה עילת תביעה ,ע"י היורשת של המנוחה עוד ביום 15/5/2012.

43. סעיף 15 לחוק ההתיישנות קובע:
" הוגשה תובענה לפני בית המשפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

כמו כן סעיף 18 לחוק ההתיישנות, קובע :
תביעת הזכות אינה משפיעה לעניין חישוב תקופת ההתיישנות אין נפקא מינה אם הזכות נתבעת על-ידי הזכאי המקורי או על-ידי חליפו או אם הזכות נתבעת נגד החייב המקורי או נגד חליפו, ובלבד שאם נסבה הזכות בדרך ירושה, לא תסתיים תקופת ההתיישנות לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו נסבה הזכות.

ההיגיון העומד בבסיס החריג שבסעיף 15 לחוק הוא, כי הגשת תביעה -בתוך תקופת ההתיישנות- מהווה מעשה פוזיטיבי המעמיד את הנתבע על מצב הדברים לאשורו לפיו, אין התובע 'ישן על זכויותיו' או ויתר עליהן, אלא מבקש הוא למצותן, ולפיכך על הנתבע לשמור את ראיותיו ולהכין את הגנתו, שכן העיקר הוא כי "התנהל בפועל הליך שבו גילה התובע את דעתו, בתוך תקופת ההתיישנות, שהוא עומד על זכויותיו ובכל המקרים הללו אפשר לראות את ההליך החדש שהוגש כהמשך של ההתדיינות הקודמת" (ראו דברי כב' השופט לוין ב רע"א 68/89 'צור' חברה לבטוח בע"מ נ' מחמוד, פ"ד מג (2) בעמ' 627 ).

44. לאור האמור בסעיף 15 לחוק ההתיישנות הרי לא יבוא במנ יין תקופת ההתיישנות פרק הזמן שחלף מיום הגשת התביעה בת.א. 16945-05-09 ובין דחייתה ,קרי תקופה של שנה , ובהתאם לאמור בסעיף 18 רישא הרי לעניין חישוב תקופת ההתיישנות אין נפקא מינה שהתביעה מוגשת ע"י החליף.
אשר על כן , אם עילת התביעה נוצרה בחודש 4/2005 , ובקיזוז התקופה של שנה כאמור לעיל, יוצא כי תקופת ההתיישנות מסתיימת בחודש 4/2013; מאחר והתביעה הוגשה בחודש 5/2012 הרי לא חלפה לה תקופת ההתיישנות.
לסיכום-טענת ההתיישנות אינה מתקבלת.

האם המנוחה הייתה צלולה בדעתה בעת חתימתה על המסמכים ?

45. כאמור, המנוחה חתמה בטביעת אצבע על מסמכים של ,טופס פתיחת חשבון מס' 146553 מיום 6/1/2003, בקשה לצירוף הנתבעת לחשבון זה מיום 20/1/2003 ,ומסמך העברה מהחשבון המשותף לחשבון הנתבעת מיום 11/4/2005 ע"ס 131,166 ₪.

46. לשיטת התובע, המנוחה לא הייתה צלולה בדעתה ולא הייתה כשירה לחתום על מסמכים. התובע סומך טענותי ו על מסמכים רפואיים המציינים כי המנוחה הי יתה מבולבלת, ,תסקיר העו"ס משירות הרווחה ,והעובדה כי בזמן ביצוע הפעולות המנוחה הייתה בהליך של מינוי אפוטרופוס .
מנגד טוענת הנתבעת כי ,המנוחה הייתה כן צלולה בדעתה וכי התובע לא הוכיח טענת ו בעניין העדר כשירות של המנוחה לחתום על מסמכים ולא הגיש חוות דעת רפואית.

47. הכלל המשפטי קובע בסעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, כי: "כל אדם כשר לפעולות משפטיות זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית המשפט".
סעיף 2 לחוק יוצר חזקה לפיה כל אדם כשר לפעולות משפטיות, וכאשר יש מי הרוצה לכפור
בכשרותו של אדם לביצוע פעולות משפטיות, עליו הראיה.

48. הפעולה של פתיחת החשבון המשותף וצירוף הנתבעת לחשבון זה בוצעו בחודש 1/2003 והפעולה של העברת הכספים ע"י המנוחה מהחשבון המשותף לחשבון הנתבעת , בוצעה בחודש 4/2005 ; ב קשה למינוי אפוטרופוס עבור המנוחה הוגשה בחודש 3/2005 ובחודש 9/2005 ניתן צו למינוי אפוטרופוס על גופה ורכושה של המנוחה; כך שבעת החתימה על המסמכים הנ"ל טרם מונה למנוחה אפוטרופוס, אך הייתה תלויה ועומדת בקשה בנדון בעת שבוצעה פעולת העברת הכספים בחודש 4/2005.

49. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ח-1968, אינו דן בחוזים שנעשו על ידי פסול דין קודם להכרזתו כפסול דין, באשר ההכרזה היא קונסטיטוטיבית ולא פועלת למפרע ,משכך חוזה שנערך על ידי פסול דין קודם להכרזתו ,הוא אינו חוזה של פסול דין, ועל כן אין הוא כפוף למשטר של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אלא לזה של חוק החוזים [חלק כללי], תשל"ג-1973. פתרונות למקרים של עסקאות שנעשו "טרם יוכרז אדם פסול דין" יימצאו אפוא במסגרת דיני החוזים [פרידמן וכהן, דיני חוזים, כרך ב' עמ' 1014-1015; רע"א 3323/98 זקן נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(5) 577, 586]. הדברים אמורים במיוחד אם לא נשללה כשרותו המשפטית של פלוני על ידי כך שהוכרז פסול דין, אלא מונה לו אפוטרופוס לרכוש לאחר העסקה. בוודאי שאין בעצם המינוי המאוחר כדי להשפיע על כשרותו של פלוני או על כשרות העסקה.

50. כפי שניווכח להלן, התובע לא ע מד בנטל ההוכחה כי המנוחה לא הייתה צלולה בדעתה או לא הייתה כשירה לחתום על המסמכים, של פתיחת חשבון ביום 6/1/2003, צירוף הנתבעת לחשבון ביום 20/1/2003 או חתימה על מסמך העברת הכספים ביום 4/2005.

א. העדר חוות דעת רפואית: התובע לא הגיש חוות דעת רפואית באשר למצבה –מנטאלי-קוגניטיבי של המנוחה במועד הרלו ונטי לחתימה על המסמכים ; לתובע אין הסבר סביר ומשכנע לאי הגשת חוות דעת, כאשר הלכה ידועה היא כי ,הימנעות של בעל דין מלהביא ראיה היכולה לתמוך בגרסתו, פועלת לחובתו (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נגד טלקאר חברה בע"מ).

ב. התובע לא הצליח להוכיח את טענתו בדרך אחרת: התובע לא הגיש מסמכים רפואיים באשר למצבה המנטאלי-קוגניטיבי של המנוחה במועד עריכת המסמכים ושיש בהם להעיד על חוסר כשירות מוחלט.

ג. התובע צירף לתצהירי העדות הראשית מטעמ ו ,תעודה רפואית ממרכז רפואי העמק מיום 14/1/2005, מסמכים רפואיים בעת אשפוז המנוחה בית החולים ובבית הסיעודי, תעודת עובד ציבור-תסקיר עו"ס מטעם שירות הרווחה בעיריית בית שאן הערוך ע"י פקידת ה סעד גב' פנינה מן מיום 15/5/2005, מכתבו של ד"ר ר.פיינסוד מומחה פסיכיאטריה מיום 15/2/2005 וכן טופס הערכת תלות מטעם המוסד לביטוח לאומי מיום 10/10/2003.
ודוק , לא מצאתי במסמכים אלה כדי להוכיח את אי כשירותה של המנוחה או שלא הייתה צלולה בדעתה.

ד. מעיון במסמכים הנ"ל עולה כי המסמך הראשון מתייחס לחודש 10/2003, בעוד שטופס פתיחת החשבון או הבקשה לצירוף הנתבעת לחשבון נערך בחודש 1/2003.כך שלא הוצג לתיק כל מסמך רפואי המעיד על מצבה הרפואי והקוגניטיבי של המנוחה בחודש 1/2003.

ה. בתעודה הרפואית של בית החולים העמק מיום 14/1/2005 נרשם כי :
" בת 75...חולה לא סובלת ממחלות כרוניות, בערב בטרם קבלתה שקמה מהמיטה הסתחררה ונפלה. נחבלה ביד ורגל. שבר בכתף שמאל. במיון בהכרה מליאה ,מבולבלת, שיתוק חלקי, CT מוח אין דם טרי ,תקין...".

ו. בתעודת הרפואית של ד"ר ר. פיינסוד מומחה בפסיכיאטריה מיום 15/2/2005 ציין הרופא:
" בבדיקה שיתפה פעולה בשיחה ברצון ,גילתה התמצאות במקום ,בזמן ובסיטואציה, לא נתגלתה פעילות פסיכוטית, ענתה לשאלות ברצון וההתרשמות הינה שאינה סובלת מהפרעה קוגניטיבית".

ז. בתסקיר שירות הרווחה מיום 15/5/2005 נרשם( עמוד 2 פיסקה אחרונה):
"גב' נסימי מודעת לכך שאושפזה בבי"ח והועברה לבית אבות הדסים בבית שאן.בשיחה שלי עמה ניכר כי היא מבינה את מצבה ויודעת שלא תחזור אל ביתה. כמו"כ בוחרת להישאר בבית אבות".
ובעמוד 3 בפ סקה השנייה:
"למיטב הבנתי המקצועית גב' נסימי מודעת למצבה, מנתחת אותה כשורה ומגיעה למסקנה מתבקשת של שהות בבית אבות".

ח. לסיכום –לא הוכח בפני כי המנוחה בעת החתימה על המסמכים מיום 6/1/2003, 20/1/2003 ו - 11/4/2005 לא ה ייתה צלולה בדעתה או לא הייתה כשירה לביצוע הפעולה המשפטית.

פתיחת חשבון ע"י המנוחה וצירוף הנתבעת לחשבון המשותף

51. האם המנוחה הבינה משמעות המסמכים עליהם חתמה בעניין פתיחת חשבון וצירוף הנתבעת כבעלים לחשבון?

מעיון במסמכים שצורפו לתצהיר התביעה עולה כי למנו חה היו שני חשבונות בבנק הפועלים:: חשבון מס' 408698 אשר נפתח עוד ביום 26/9/1990 על שם המנוחה ,לחשבון זה קיבלה המנוחה את קצבת הזקנה והשאירים, חשבון זה נסגר ביום 5/12/2009 ,וחשבון מס'335526 אשר נפתח ביום 29/8/2002 ע"ש המנוחה והנתבעת ונסגר ביום 8/2/2005 כאשר בחשבון זה לא נרשמה פעילות. בנוסף, למנוחה היה חשבון נוס ף מס' 503615 בבנק מזרחי אשר נפתח ביום 12/6/90,ביום 30/7/2002 הפך החשבון להיות משותף עם מר מושאאלה-אחיין של המנוחה , חשבון זה שימש בעיקר להפקדות וחסכון.
ביום 6/1/2003 נפתח חשבון בנק שמספרו 146553 בבנק המזרחי המאוחד בסניף בית שאן על שם המנוחה ,ביום 20/1/2003 צורפה הנתבעת כבעלים בחשבון ;ביום 17/2/2003 הועבר לחשבון זה סך של 110,600 ₪ מחשבון מס' 503615 ( החשבון המשותף עם מושאללה נסגר בחודש 4/2003) והחשבון החדש מס' 146553 שימש כחשבון להפקדות לחסכון.

52. המסמכים נשוא הדיון הינם מסמך פתיחת החשבון 146553 מיום 6/1/2003 ( נספח א' לכתב ההגנה) מדובר במסמך של שלושה דפים החתום בחתימת אצבע ע"י בעל החשבון ,המנוחה נסימי גולשן, כאשר החתימה אושרה ע"י פקידת הבנק גב' לילי ביבס. ומסמך נוסף של חמישה עמודים " בקשה לשינוי פרטי חשבון מס' 146553" אשר חתום בחתימת אצבע ע"י בעל ה חשבון- המנוחה מיום 20/1/2003 , ( נספח ג' לכתב ההגנה)כאשר מדובר בבקשה להוסיף את הנתבעת כבעלים נוסף, עם סעיף של אריכות ימים, סעיף של הוראה טלפונית וחתימה לכל אחד מהשותפים. המנוחה חתמה בפני פקידת הב נק גב' לילי ביבס. גם הנתבעת חתומה על מסמך זה.

53. לטענת התובע , המנוחה חתמה על המסמכים מבלי שהבינה את תוכנם ומשמעותם; ל שיטתו המנוחה הייתה אישה קשישה ומבוגרת לא ידעה קרוא ו כתוב , דיברה פרסית ולא דיברה עברית שוטפת או בשפה רהוטה. כאשר למנוחה היה חשבון בבנק הפועלים ולא ברור מדוע נפתח חשבון נוסף בבנק מזרחי.

54. מנגד טוענת הנתבעת כי המנוחה כן הבינה את משמעות החתימה על המסמכים.
לטענת הנתבעת עצמה המנוחה הייתה בעלת חשבונות במספר בנקים, בין היתר בבנק הפועלים ובבנק לאומי. במשך שנים הייתה המנוחה בעלת חשבון משותף בבנק המזרחי המאוחד עם אחיין בשם ישראלי מושאלה( דוד של הנתבעת מצד האם),אך לאחר שהמנוחה איבדה את אימונה במר מושאלה ביקשה לפתוח בבנק מזרחי חשבון נפרד. בהתחלה ביקשה המנוחה כי הנתבעת תפתח חשבון משותף עמה, אך הנתבעת סירבה, בן היתר, כי יש צורך באישור מיוחד על ידי הנהלת הבנק והנתבעת לא רצתה לבקש אישור זה ,ומכיוון שכך ,פתחה המנוחה חשבון ביום 6/1/2003 .לאחר מספר ימים הפצירה המנוחה בנתבעת כי זו תצטרף לחשבון, הנתבעת התרצתה וביקשה להצטרף לחשבון, לאחר אישור הבנק , והיא צורפה ביום 20/1/2003.

55. לאחר שעיינתי בכלל חומר הראיות שהוצג בפני ,סבורני כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה כי המנוחה הוחתמה על המסכים מבלי שהבינה תוכנם.

א. התובע לא הביא כל ראיה לעניין נסיבות החתימה על המסמכים מיום 6/1/2003 ו 20/1/2003. מטעם התביעה הוגשו שלושה תצהירים ,מטעם גב' דוידי נרגס ובניה יצחק דאודי ומנשה דאודי.
גב' נרגס הגישה תצהיר ביום 20/5/2013 החתום בחתימת אצבע , והתייצבה לחקירה בפני בישיבת יום 26/2/2015. מדובר באישה קשישה ,עם בעיות שמיעה ובעיות בדיבור, דיברה בצורה לא ברורה ובקושי ,שפה ( לא מובנת לביהמ"ש ) מוטעמת במלים בעברית והיה צורך שבנה יתרגם לבית המשפט את הדברים כפי שהוקלדו לפרוטוקול ביהמ"ש. עקב מצבה הרפואי של גב' נרגס ,הקושי בדיבור ,בשמיעה ואולי גם בהבנה , לא התאפשר לב"כ הנתבע לחקור אותה בחקירה נגדית והחקירה הופסקה.
בנסיבות אלה לא מצאתי להתייחס לתצהיר מטעם גב' נרגס ולא לעדותה ,כחלק מכלל חומר הראיות.
בנוסף, בתצהירים מטעם התביעה אין התייחסות לעניין נסיבות חתימת המנוחה על המסמכים ,מלבד העלאת תמיהות ושאלות לעניין פתיחת חשבון משותף בבנק מזרחי עם הנתבעת ,כאשר היה למנוחה חשבון בבנק הפועלים.

ב. מנגד, תימוכין לגרסת הנתבעת לעניין נסיבות פתיחת חשבון הבנק וצירוף הנתבעת כבעלים לחשבון ,נמצא בעדות פקידת הבנק גב' לילי ביבס אשר הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת מיום 29/8/2013 ונחקרה בפני .
גב' לילי ביבס מסרה כי היא הייתה עובדת בבנק המזרחי בסניף בית שאן למשך עשרות שנים החל משנת 1961 ויצאה לגמלאות בשנים האחרונות, היא מכירה את הנתבעת החל משנת 1972 מאז שהן עובדות באותו סני ף בנק. היא הצהירה כי היא הכירה את המנוחה מזה עשרות שנים, כאשר המנוחה ה ייתה עוד נשואה לבעלה הראשון וניהלה חשבון בנק אצלם . המנוחה ביקשה כי רק גב' לילי תטפל בחשבון הבנק שלה ולא ה ייתה מוכנה ללכת לאף פקיד; גם כשהמנוחה התחתנה בשנית ועברה להתגורר ביבנה המשיכה לנהל חשבונה בבית שאן .ידוע לגב' לילי כי למנוחה היה עוד חשבון בבנק הפועלים לשם קיבלה את הקצבאות, ובגלל זה הייתה באה בכל פעם להפקיד מזומנים בבנק מזרחי. בשלב מסו ים צירפה המנוחה לחשבון הבנק שלה את אחיין שלה בשם ישראלי משללה .
גב' לילי מסרה בתצהירה כי ,היא הכירה את המנוחה כאדם חסכן שדאג לכספיו וחשבה על כל שקל, היא זאת שטיפלה בענייני הכספים ,הבינה את הפעולות והייתה מודעת לדרך בה התנהלו הכספים ,היא הייתה מגיעה באופן תדיר לסניף לפחות פעם בחודש. לאחר מכן נסגר החשבון המשותף.
גב' לילי מסרה כי בינואר 2003 הגיעה המנוחה לסניף ואמרה לה כי היא רוצה לפתוח חשבון בנק משותף עם הנתבעת ול סגור את החשבון הקיים .מאחר והנתבעת ה ייתה עובדת הבנק ,הרי נוהלי הבנק חייבו קבלת אישור הבנק לכך, ועל כן ביום 6/1/2003 פתחה חשבון למנוחה שמספרו 146553, ופנתה לבנק לצורך קבלת האישור הרלוונטי, ולאחר קבלת אישור הבנק צורפה הנתבעת כשותפה לחשבון, לפי בקשתה של המנוחה.
העדה נחקרה בחקירה נגדית , עדותה מקובלת עלי וגרסתה בהקשר זה לא נסתרה.
העדה אישרה שוב בחקירתה כי המנוחה באה וביקשה לפתוח חשבון בנק ולהוסיף את הנתבעת כבעלים משותף והיא זאת אשר החתימה אותה על המסמכים.
העדה אישרה כי המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב אך היא הסבירה לה את המסמכים בעל פה בשפה פשוטה .
( שורות 22-23 ,עמוד 24 וכן שורות 15-31 עמוד 25 , שורות 12-32 עמוד 26).

ג. לסיכום- לא עלה בידי התובע להוכיח כי המנוחה לא הבינה משמעות המסמכים עליהם חתמה.

מה הייתה כוונת המנוחה מעצם צירוף הנתבעת כשותפה בחשבון המנוחה ?

56. כאמור לעיל, חשבון הבנק מס' 146553 על שם המנוחה נפתח ביום 6/1/2003 וביום 20/1/2003 צורפה הנתבעת כבעלים לחשבון.
ביום 20/1/2005 וביום 7/4/2005 וביום 11/4/2005 בוצעו פעולות של העברת כספים מהחשבון המשותף של המנוחה והנתבעת לחשבון הנתבעת בלבד, והחשבון נסגר.
אם כן ,יש להתייחס לנפקות ומהות הפעולה בעניין צירוף הנתבעת כבעלים בחשבון בשנת 2003 , ו כן לפעולות לעניין העברת הכספים לחשבון הנתבעת לאחר מכן בשנת 2005 .

57. בכתב ההגנה ובתצהיר העדות הראשית טענה הנתבעת כי מרגע שצורפה לחשבון כשותפה, בכוונה להעניק לה את הכספים, הרי שחל שיתוף קנייני מלא בכספים שהופקדו ,והיא הייתה רשאית לעשות בכספים כשלה. לשיטתה, סעיף אריכות הימים אף הוא שו לל את זכות התובעת לתבוע כיורשת.

58. כבר עתה יש לציין כי, אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי בעצם צירופה לחשבון הבנק של המנוחה היא הפכה לבעלים מבחינה קניינית בכספים הנמצאים בחשבון; והכל מהנימוקים שיפורטו להלן.

59. בסיכומים , מיקדה הנתבעת את טענותיה בעניין הפעולה של העברת הכספים ע"י המנוחה במתנה אליה ולא חזרה על טענותיה לבעלות בכספים מכוח היותה שותפה בחשבון.
במצב דברים זה הרי הלכה היא כי ,דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במכוון - כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה (-עא 447/92‏ רוט‎ ‎נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ''ד מט(2) 102).

60. גם לגופו של ענין לא מצאתי לקבל טענה זו של הנתבעת.
כאמור, הנתבעת צורפה כבעלת חשבון לחשבון קיים של המנוחה אשר אליו הופקד כספי המנוחה בלבד , ועל כן ובהתאם לפסיקה שהותוותה לעיל ,מוטל עליה נטל ההוכחה שמדובר בפעולה של הענקת מתנה ו/או מתוך כוונה שהמנוחה תעניק לה את הכסף המופקד בחשבון . אך הנתבעת לא עמדה בנטל זה, ולא הביאה כל ראיה למעט העלאת הטענה כי צורפה כבעלים לחשבון של המנוחה .

61. אין די בעצם קיומו של חשבון משותף כדי להוכיח שיתוף בחשבון וכוונה להקנות מחצית הכספים במתנה לשותף שצורף. מטופס פתיחת החשבון, כשלעצמו, אין אפשרות על פי רוב ללמוד על כוונת הצדדים באשר לאופי השותפות ביניהם (שותפות מלאה, טעמי נוחות, הענקת מתנה וכו')
(ראה ע"א 155/73 שמואל שרון נ' אסתר ליבוב ואח', פ"ד כח(2) 673). על מנת שתוכר פעולת השיתוף בחשבון כהענקת מתנה דרושה הוכחה קונקלוסיבית בדבר גמירת דעת הנותן להענקת אותה מתנה, נטל אשר לא עלה בידיה של הנתבעת להרים. והכל מהנימוקים שיפורטו להלן.

62. הנתבעת הגישה תצהיר ונחקרה עליו בפני. היא הותירה בי רושם שלילי ובלתי מהימן ביותר. היא לא ידעה להציג גרסה-עובדתית ומשפטית- מלאה ,בהירה ,ממוקדת ועקבית ; גרסתה הייתה מבולבלת, ידעה שינויים ותנודות, נפלו בה פגמים וסתירות פנימיות; דבר שהקשה מחד לראות בבירור באילו טענות היא אוחזת על מנת לשכנע בצדקת דרכה, ומאידך הכביד עד מאוד על מהימנותה.

א. בכתב ההגנה טענה הנתבעת (סעיף 14ה) כי המנוחה הפצ ירה בנתבעת להצטרף לחשבון מכיוון שרצתה כי הנתבעת תהיה שותפה לכספים שיופקדו בו.
בעוד שבתצהירה לא חזרה על גרסה זו ואף נתנה גרסה שונה .
הנתבעת עצמה הצהירה (סעיף 12 לתצהיר)כי ,המנוחה אמרה לה שהכספים שהיו מופקדים בחשבון המשותף שהיה למנוחה עם מושאללה נחסכים לצורך שימוש לכתיבת ספר תורה על שם בעלה המנוח וכי המנוחה הפצירה בה שתצטרף לחשבון המשותף, כשם שמושאלה היה שותפה לחשבון(סעיף 13 לתצהיר). קרי, מגרסה זו ניתן להסיק כי כוונת המנוחה מ צירוף הנתבעת לחשבון אינו לצורך הענק הכספים לנתבעת אלא ניהול החשבון גם ע"י הנתבעת לצורכי המנוחה בלבד.

ב. גרסה נוספת מסרה הנתבעת בסעיף 17 לתצהירה עת הצהירה כי , המנוחה סמכה עלי ה ש תוכל להשתמש בכספים למטרה לה נועדו, לעילוי נשמת אהוביה ונשמתה באמצעות כתיבת ספרי תורה על שמה. לכן אמרה לה מההתחלה שלאחר פטירתה תוכל לעשות שימוש בכספים כרצונה ומכיוון שכך הוכנס לטופס פתיחת החשבון " סעיף אריכות ימים", שהנתבעת תוכל להשתמש בכספים ללא הגבלה לאחר הפטירה.
הנתבעת חזרה על גרסה זו גם בחקירתה הנגדית: " שעד 120 שאם משהו יקרה לה שאני אעשה מה שהיא רוצה ,כל הסעודות כל הקניות" ( שורות 7-10 עמוד 60).
הנתבעת אישרה בחקירתה הנגדית כי הכספים הם של המנוחה ,וכל עוד שהמנוחה בחיים הנתבעת לא מתערבת בכספים שלה, וכדבריה " כל עוד היא בחיים היא תעשה את הפעולות האלה ולא אני. זה הכסף שלה".( ( שורות 31-32 עמוד 58 שורה 2 עמוד 60)
מגרסה זו ניתן להסיק, כי אין מדובר במתנה והענקה מיידית של הזכות בכספים לנתבעת וגם לא במתנה על תנאי כמפורט בסעיף 4 לחוק המתנה , כפי שטענה הנתבעת בסיכומים , אלא כי הכספים יועברו לשימוש ה נתבעת לאחר פטירתה של המנוחה ,והכספים נועדו לכתיבת ספרי תורה לעילוי נשמת המנוחה ואהוביה לאחר פטירתה.

לאחר המוות בטלה בתור שכזאת מכוח הוראותיו של סעיף 8(ב) לחוק הירושה תשכ"ה 1965.

63. חיזוק למסקנה בעניין אי הענקת מתנה לנתבעת בעצם צירופה כבעלים משותף לחשבון המנוחה , ניתן למצוא בעדות פקידת הבנק גב' לילי ביבס . מעדותה ניתן להסיק כי צירוף הנתבעת לחשבון נועד שהנתבעת תנהל את הכסף למען המנוחה עצמה ולא כמתנה לנתבעת. ראה סעיף 10 לתצהירה: " אני זוכרת כי אמרה לי שהיא מעוניינת שמרים תקח את כל הכסף, לדרביה"אני יודעת שרק מרים תעשה לי את הזמנים שלי", וכוונתה הייתה כי לאחר מותה תשתמש מרים בכסף לעילוי נשמתה, לאזכרות ,לתפילות ע"י אברכים,והכל כמנהג העדה הפרסית.." .העדה חזרה על גרסתה זו גם בחקירתה בפני:
"הכוונה בתצהיר זה מילה מיותרת, היא אמרה שעושים בעדה הפרסית עילוי נשמות, ככה הבנתי מהמנוחה שרוצה שמרים תנהל את הכסף למען המנוחה עצמה".
(עמוד 29 שורות 1-7).

64. תימוכין נוסף לכך כי לא הייתה כוונה של המנוחה להענקת מתנה ,נמצא בעובדות להלן:

א. למנוחה היה חשבון משותף קודם –חשבון מס' 503615- עם אחיין בשם ישראל מושללה, מהעובדה הנ"ל ניתן להסיק כי ,המנוחה לא ראתה בצירוף בעל חשבון נוסף כהענקת מתנה אלא מטעמי נוחות כהרשאה או יפוי כוח לפעול בחשבון. ובמיוחד שבחשבון המשותף הקודם היו כספים ופיקדונות בשווי של כל 110,000 ₪.

ב. סירוב הנתבעת בהתחלה להצטרף לחשבון-
הנתבעת העידה כי בהתחלה לא הסכימה להצטרף לחשבון מכיוון שלא רצתה שיטענו כלפיה שהיא מנצלת את המנוחה וחיה על חשבונה (סעיף 13 לתצהיר) והעדה גב' לילי ביבס אשרה בעדותה כי הנתבעת בהתחלה סירבה להצטרף לחשבון ואמרה: " אני לא רוצה כאב ראש ולא רוצה להתעסק בזה " שורה 2 עמוד 25 לפרוטוקול.
גרסת הנתבעת עצמה מחזקות את המסקנה כי אף כוונת שני הצדדים מ צירוף הנתבעת לחשבון הינו בעצם הרשאה לפעול בחשבון לטובת המנוחה, ולא כהענקת מתנה.

ג. המנוחה חתמה על יפוי כוח -
מעיון בחומר הראיות שהוצג בפני עולה כי המנוחה חתמה ב יום 2/2/2005 על יפוי כוח בפני עו"ד מאור גיורא ,המייפה את כוחה של גב' מירי דהן, הבת של נרגס ז"ל, לפעול בשמה ובמקומה בחשבונות הבנק.( יפויי הכוח צורף לתצהיר מטעם התביעה).
עובדה זו מעידה כי המנוחה לא ראתה בנתבעת כשותפה קניינית בחשבון הבנק, והדבר לא מנע ממנה לתת ייפוי כוח לאדם נוסף-קרוב משפחה.

ד. ב"כ הנתבעת מאשר במכתבו מיום 1/5/2005 ( נספח ט לכתב התביעה ) כי הנתבעת הינו מיופת כוח בחשבון המנוחה. ובמה דברים אמורים?
משרדו של עו"ד גיורא פנה לסניף הבנק על מנת לרשום יפויי הכוח של גב' מירי דהן במכתבו מיום 11/4/2005 , ובטרם שנתקבלה תשובה מטעם הבנק ,נתקבלה תשובה מטעם ב"כ הנתבעת עו"ד רוני מועלם מכתבו מיום 1/5/2005 ( נספח ט' לכתב התביעה ) ,כאשר בסעיף 1 למכתב נרשם כי :
" גב' גולשן ייפתה את כוחה של גב' מרים בן שטרית לטפל בחשבונות הבנק שלה "., ובסעיף 3ב לאותו מכתב נרשם כי: " גב' גולשן מעולם לא ייפתה כוחה של צד ג' למעט כוחה של הנתבעת עצמה ". ובסעיף 4 לאותו מכתב ציין עו"ד כי הוא נפגש עם גולשן אשר הצהירה בפניו כי בדעתה לערוך צוואה ולהוריש כל נכסי ה לנתבעת.
ממכתב זה אשר יצא בתאריך 1/5/2005 ,מאשר ב"כ הנתבעת כי הנתבע ת הי יתה מיופת כוח בחשבון ולא בעלים בכספים.

ה. לנתבעת ולמנוחה היה חשבון משותף נוסף בבנק הפועלים חשבון מס' 335526 ,אשר נפתח ביום 29/8/2002 ונסגר ביום 8/2/2005. - הנתבעת הסתירה עובדה זו בכתבי הטענות ולא נתנה הסבר לעובדה זו .

ו. אין מחלוקת כי כלל הכספים שהופקדו לחשבון היו של המנוחה ,כאשר הנתבעת לא הפקידה כספים שלה לחשבון זה. מעיון בתדפיס תנועות בחשבון המשותף ( נספח כח לתצהיר הנתבעת) עולה כי ביום 17/2/2003 הועבר לחשבון זה סך של 110,600 ₪ אשר היה מופקד בחשבון משותף קודם של המנוחה ומושאללה ( חשבון מס' 503615) , הכספים שהועברו הופקדו בפיקדון , כמו כן לחשבון המשותף היו מופקדים כספים מעת לעת והיו נחסכים ,בן היתר, ע"י רכישת ניירות ערך, כך שחשבון זה שימש לחסכון כספים שמקורם מכספי המנוחה בלבד.

65. לסיכום- הנתבעת לא הוכיחה כי ב עצם צירופה לחשבון המשותף ,העניקה לה המנוחה את הכספים בחשבון כמתנה. מכלל חומר הר איות שהובא בפני, עולה בבירור המסקנה כי צירוף הנתבעת כבעלים לחשבון המנוחה נועד לצורך נוחות וכ ייפוי כוח והרשאה של המנוחה לנתבעת לפעול בשמה ותו לאו.

פעולות ההעברה מהחשבון:

66. כאמור , מהחשבון המשותף בוצעו שלוש העברות כספים לחשבון הנתבעת. העברה מיום 20/1/2005 ע"ס 35,400 ₪ , העברה מיום 7/4/2005 ע"ס 35,400 ₪, כאשר שתי ההעברות בוצעו ע"י הנתבעת עצמה , והעברה נוספת ואחרונה ע"ס 131,166.79 ₪ והחשבון אופס, כאשר ההעברה האחרונה בחתימת המנוחה.

67. לעניין ההעברה מיום 20/1/2005 ע"ס 35,400 ₪-

א. התובעת מפנה לפעולת העברת כספים שבוצעה ביום 20/1/2005 ע"ס 35,400 ₪ מהחשבון המשותף של הנתבעת והמנוחה מס' 146553 לחשבון הנתבעת מס' 485773 ,באותו סניף בנק.( נספח ד' לכתב התביעה).
מנגד טוענת הנתבעת כי היא השיבה כספים אלה לחשבון המשותף.
לשיטת הנתבעת ( סעיף 21לכתב ההגנה) לאחר אשפוז המנוחה ביום 14/1/2005 ה יא חשה חרדות כי קרובי משפחתה שניתקו עמה קשר יחתימו אותה על מסמכים וכי ייעשו ברכושה דברים שאינה רוצה לעשות, ועל כן ביקשה מהמנוחה להעביר לחשבון הנתבעת סכום של 34,500 ₪ ; אך ימים ספורים לאחר מכן כאשר המנוחה נרגעה ,והבינה כי לא ייעשו ברכושה דברים שאינה חפצה בהם, השיבה הנתבעת את הסכום לחשבון המשותף, באמצעות ביטול הפעולה של רכישת ניירות ערך.

ב. מעיון במסמכים שהוצגו בפני נוכחתי ושוכנעתי כי בוצעה העברת כספים ע"ס 35,400 ₪ ביום 20/1/2005 מהחשבון המשותף לחשבון הנתבעת ,אך לא מצאתי שום בסיס עובדתי לטענת הנתבעת כי היא השיבה הכספים לחשבון המשותף, וטענה זו לא הוכחה.
מעיון בתדפיס התנועות בחשבון המשותף –מס' 146553 נכון ליום 20/1/2005( נספח לא לתצהיר הנתבעת) עולה כי ביום 20/1/2005 , חשבון העו"ש המשותף זוכה בגין פעולה של מכירת ניירות בסך של 35,400 ₪ ולאחר מכן החשבון חויב באותו יום באותו סכום.
באותו יום, חשבון הנתבעת זוכה באותו סכום ( נספח לז לתצהיר הנתבעת) , וזאת
על פי ביצוע פעולת ההעברה מאותו יום ( נספח ד לכתב התביעה ) . הנתבעת ובאותו יום ביצעה בחשבון שלה פעולה של רכישת ניירות ערך בסך ש ל 42,991 ₪ וזאת לאחר שקיבלה את הסך של 35,400 מהחשבון המשותף.

ג. מעיון בשני תדפיסי תנועות החשבון המשותף ותדפיס תנועות בחשבון הפרטי של הנתבעת לא עולה כי בוצעה השבה של הכספים לחשבון המשותף, ולא עולה כי בוצעה פעולה של ביטול מכירת ניירות ערך כנטען ע"י הנתבעת ,ודין טענתה של הנתבעת בהקשר זה להידחות.
יש לציין כי הנתבעת לא צירפה דו"ח תנועות של הכספים בניירות ערך, בכדי לבדוק את סכומי הרכישה של ניירות ערך וסכומי המכירה והרווחה שנצבר.

ד. בהקשר זה ,יש לציין כי הנתבעת בסעיף 23 לכתב ההגנה הראשון אשר הגישה במסגרת ת.א. 16915-05-09 בבית שאן ,אישרה פעולת העברת הכספים שבנדון מיום 20/1/2005 ,ולא טענה כי הכספים הוחזרו. הנתבעת אף טענה בכתב ההגנה שם כי מדובר בהענקת מתנה ולא העלתה אותה גרסה חדשה המעלה בכתב ההגנה בתיק זה.
בנוסף, גם גרסתה כאן של הנתבעת לענ יין סיבת העברת הכספים מעלה סימני שאלה ותהיות רבות: אם היה חשש של המנוחה מקרובי משפחה מדוע לא העבירה כל הכספים בחשבונה והעבירה רק חלק, מדוע הייתה מכירה של ניירות ערך,ולא הועברו כספי הפיקדון , ומדוע לא חתמה המנוחה עצמה על טופס ההעברה!!תהיות אלה פוגמות באמינות גרסתה של הנתבעת.

ה. לסיכום- לא הוצג בפני שום מסמך או תיעוד המראה כי הכספים שהועברו מהחשבון המשותף לחשבון הנתבעת ביום 20/1/2005 הוחזרו לחשבון המשותף .על כן , על התובעת להשיב כספים אלה.

פעולת העברה מיום 7/4/2005

68. התובעת מפנה לפעולה נוספת של העברת כספים מחשבון הבנק המשותף לחשבון הנתבעת. מיום 7/4/2005 ע" ס 35,400 ₪ ( נספח ה' לכתב התביעה).
הנתבעת אינה מכחישה את שתי פעולות ההעברה מיום 7/4/2005 ו 11/4/2005 , אך לטענתה פעולות אלה בוצעו לפי בקשת המנוחה עצמה.
הנתבעת מעלה אותה גרסה בעניין נסיבות ביצוע שתי הפעולות מיום 7/4/2005 ו 11/4/2005 , לטענתה פעולות אלו נח תמו ע"י המנוחה בפני פקידות הבנק; אך מעיון במסמכי הבנק עולה כי ההעברה מיום 7/4/2005 בוצעה ע"י הנתבעת עצמה ובחתימתה ורק ההעברה מיום 11/4/2005 בוצעה בהתאם לחתימה של המנוחה על פעולת ההעברה בפני פקידות הבנק.

69. מעיון בתדפיס תנועות בחשבון המשותף ( נספח לא) עולה כי ביום 6/4/2005 בוצעה פעולה של מכירת ניירות ערך בסך של 35,400 ₪ בחשבון המשותף וחשבון העו"ש זוכה באותו סכום בהתאם , כאשר למחרת וביום 7/4/2005 החשבון המשותף חויב בסכום זה.
באותו יום 7/4/2005 זוכה חשבון הנתבעת באותו סכום של 35,400 ₪ וזאת בהתאם לפעולת ההעברה שבוצעה ע"י הנתבעת עצמה( נספח ה' לתביעה).

70. הנתבעת לא הביאה כל ראיה להוכחה כי פעולה ההעברה מיום 7/4/2005 ע"ס 35,400 ₪ שבוצעה ע"י הנתבעת עצמה, בוצעה בהרשאה או הסכמה מצד המנוחה ובמטרה לתת לה מתנה.
משהגעתי בפרק הקודם למסקנה כי צירוף הנתבעת לחשבון המשותף הינו למתן יפוי כוח והרשאה לנתבעת לפעול בשם המנוחה בחשבון, הרי חל על מערכת היחסים בין הצדדים חוק השליחות תשכ"ה 1965 . חוק השליחות אוסר על השלוח לעשות פעולת שליחות עם עצמו (סעיף 8 (3) לחוק השליחות), ועל כן אסור לו לפעול בשמו של השולח על מנת לתת מתנה לעצמו. פעולה זו מעמידה את השלוח במצב של ניגוד עניינים, והיא אסורה עליו. ואולם אין מניעה כי השלוח ייתן "לעצמו" מתנה בהסכמת השולח. על השלוח מוטל הנטל להוכיח קיומה של הסכמה זו. (פרופ' אהרון ברק -חוק השליחות כרך שני מהדורה שניה, שם, עמ' 1065).הנתבעת לא הוכיחה קיומה של הסכמה כזו מצד המנוחה. ועל כן מדובר בכספים של המנוחה שעל הנתבעת להשיבם לעיזבון.

פעולת העברה מיום 11/4/2005

71. לתיק הוגש מסמך "העברה מחשבון" ( נספח ו' לכתב התביעה)
מדובר בהעברת סך של 131,166.79 ₪ מהחשבון המשותף של המנוחה והנתבעת מס' 146553 לחשבון הנתבעת מס' 485773. המסמך חתום בחתימת אצבע של המנוחה בפני פקידות הבנק גב' לילי ביבס וסימה אוחנה.

72. גם כאן התובע לא הביא ראיות כי המנוחה לא הבינה את משמועות החתימה על מסמך ההעברה.
מנגד ,הנתבעת העידה מטעמה את פקידות הבנק אשר החתימו את המנוחה גב' לילי ביבס וגב' סימה אוחנה.
גב' לילי ביבס מסרה בתצהירה כי בחודש 4/2005 פנתה אליה הנתבעת ואמרה לה כי המנוחה מבקשת שתבוא לבקר אותה בבית החולים הסיעודי בבית שאן, בו הייתה מאושפזת באותה תקופה וזאת על מנת להעביר כספים מחשבונה. גב' לילי ועובדת בנק בשם סימה הגיעו לבקר את המנוחה בבית חולים ,הן שוחחו עם המנוחה ,המנוחה אמרה כי היא רוצה לסגור את החשבון המשותף שיש לה עם הנתבעת ולהעביר הכספים לחשבונה של הנתבעת .בהתאם לבקשתה של המנוחה החתימה אותה פקידת הבנק על המסמכים.
גב' ביבס נחקרה בעניין זה וגרסתה לא הופרכה.

מטעם הנתבעת העידה גם פקידת בנק נוספת גב' סימה אוחנה ,אשר מסרה תצהיר מיום 28/8/2013 ונחקרה בפני. יש לציין כי העדה הייתה מאוד לחוצה במהלך עדותה , והתרשמתי כי היא רוצה רק לסיים את העדות ולהרחיק את עצמה מכל הסיפור.
גב' סימה עובדת בנק יחד עם הנתבעת מאז שנת 1972 ושתיהן ממשיכות לעבוד שם.
העדה אישרה כי המנוחה חתמה בפניה על מסמך ההעברה ,אך לטענתה היא לא טיפלה בחשבון ולא דיברה ולא הסבירה למנוחה את מהות הפעולה, גב' ביבס היא שדיברה על המנוחה והיא רק אישרה חתימת המנוחה על המסמך ,כי לפי נוהלי הבנק חובה ששניים יהיו.( עדות העדה עמודים 29-31).

73. על אף האמור לעיל , גם אם המנוחה הורתה להעביר הכספים לחשבון הנתבעת ,הרי בחינת השאלה האם התכוונה המנוח ה לתת מתנה, מביאני למסקנה כי לא הוכחה גמירות דעת וכוונה מצד המנוחה להעניק מתנה וזאת מהטעמים כפי שיפורטו להלן.

המתנה כרוכה בשני יסודות: האחד, כוונה- גמירות דעת להקניית המתנה, שפירושה רצון מגובש, כוונה רצינית להתקשר בחוזה וליצור יחסים משפטיים מחייבים; השני, הקנייה (סעיף 2 לחוק המתנה, התשכ"ח- 1968; ע"א 6296/05 כהן נ' עזבון המנוחה כתון ז"ל, [פורסם בנבו] פורסם בתקדין, 5.8.07, פסקאות ח(4), (5) לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין).
כבכל חוזה, גם בחוזה מתנה אבן היסוד לשם השתכללותו היא גמירות הדעת ,המבחן לגמירות דעת הוא מבחן אובייקטיבי –חיצוני ,של האדם הסביר, הנמדד על פי מכלול הנסיבות החיצוניות ,והתנהגות הצדדים "תוך כדי המעשה ולאחר המעשה"; הדגש הוא על גילויה החיצוני של ההסכמה ולא על הכוונות או המחשבות המלוות אותה .ישנה חשיבות מכרעת לעובדה שרצון הנותן יובע בצורה הברורה ביותר, ויוכח בצורה חד משמעית: "יש לדקדק בהתחקות אחר רצונו של נותן המתנה ( עא 6296/05‏ ‏ פנינה כהן נ' עזבון המנוחה בקשי כתון ז"ל);

74. גם כאן הנתבעת לא ידעה להציג גרסה-עובדתית ומשפטית- מלאה ,בהירה ,ממוקדת ועקבית ; גרסתה הייתה מבולבלת, ידעה שינויים ותנודות, נפלו בה פגמים וסתירות פנימיות.

א. בכתב ההגנה( סעיף 23) טענה הנתבעת בקשר לשתי פעולות אלה כי המנוחה מיוזמתה ומרצונה ביקשה להעביר הכספים ולהעניק אותם לנתבעת, וכי לשם כך נפגשה המנוחה, ללא נוכחות הנתבעת, עם שתי עובדות הבנק בשם לילי ביבס וגב' סימה אוחנה והבהירה להן היטב את רצונה ,ולאחר קבלת האישורים הדרושים , ביניהם אישור מנהל התחום העיסקי, הועברו הכספים.

ב. גרסה אחרת מסרה הנתבעת בסעיף 38 לתצהיר שם טענה כי המנוחה הבינה כי אם יישארו הכספים בחשבון הם בסכנה מכיוון שייתכן שמשפחתה של התובעת יפעלו להשתלט עליהם, מכיוון שכך החליטה ,מבלי שהדבר תואם עם הנתבעת, להעבירם לחשבון הנתבעת על מנת שתשמור עליהם. עוד הצהירה הנתבעת בתצהירה כי המנוחה ביקשה מבעלה של הנתבעת כי יביא הפקידה לילי שעליה סמכה לבית האבות על מנת שתבצע הפעולות הנדרשות, כל זאת ללא ידיעת הנתבעת.

ג. הנתבעת נחקרה בפני והשאירה רושם בלתי חיוב ובלתי אמין והיא אף נתנה גרסאות נוספות במטרה ליישב בין גרסאותיה הקודמות וגרסות העדים מטעמה שכבר העידו לפניה .
הנתבעת מוסרת בעדותה גרסת נוספת כי: " המנוחה קודם ביקשה ממני להגיד לבעלי ,אני אמרתי לבעלי יומיים לפני כן שיביא את לילי לבית האבות" ( שורות 16-17 עמוד 65).

ד. גרסת הנתבעת הנ"ל סותרת גרסת העדה מטעמה פקידת הבנק גב' לילי ביבס ,אשר טענה בסעיף 13 לתצהירה כי בחודש 4/2005 פנתה אליה הנתבעת ואמרה לה כי המנוחה מבקשת שתבוא אליה בבית החולים הסיעודי וזאת על מנת להעביר כספים לחשבונה. וכן עדות פקידת הבנק כי הנתבעת הייתה כן נוכחת בבית החולים בעת שהמנוחה חתמה על מסמך ההעברה ( 12-13 עמוד 22 ) ,כך שגרסת הנתבעת שהיא לא פנתה לפקידות הבנק או לא ידעה על מהות הפעולה או שהיא לא הייתה נוכחת אינה נכונה.
בנוסף ,גרסת הנתבעת בתצהירה כי המנוחה היא שפנתה לבעלה , סותרת את גרסת בעלה מר אשר בן שטרית ,שהעיד כי הנתבעת היא זאת אשר ביקשה ממנו להסיע פקידות הבנק לילי וסימה לבית האבות .( שורות 15-16 עמוד 37).

75. גם בעדותם של העדים מטעם הנתבעת אין תימוכין לטענה כי מדובר בפעולת העברת כספים לשם מתנה.
בחקירתה הנגדית ,הבהירה גב' ביבס כי אמנם המנוחה ביקשה העברת הכספים לחשבון הנתבעת אך לא הייתה כוונה להענקת מתנה:

"ת. ברגע שהיא הזמינה אותי,שאלתי מה היא רוצה והיא אמרה שהיא רוצה להעביר את הכסף למרים,היא אמרה שכל שבת עושים עילוי נשמות ודברים כאלה וצריך לשלם לבית הכנסת.
ש. ז"א שהיא לא רצתה לתת מתנה את הכסף למרים בן שטרית אלא לתת לה שתנהל לה?
ת.נכון, ככה הבנתי".( שורות 12-15 עמוד 23).

וכך בהמשך:
"ש. לפי מה שאת יודעת ומה ששמעת מהמנוחה, אם אמרה מרים שקיבלה את הכספים במתנה היא לא מדייקת?
ת. היא ביקשה להעביר לה, מה שהיה אח"כ זה לא מעניין אותי, אני העברתי את הכסף, אני מבחינתי הבנתי שהיא עושה לה את כל הדברים, אני לא חשבתי על מתנה בכלל ,היא אמרה לי מה לעשות וככה עשיתי". ( שורות 25-29 עמוד 23).וכן ( שורות 6-7 עמוד 24).

76. גם מעדותה של העדה סימה אוחנה- פקידת הבנק הנוספת ,אין שום אינדיקציה או ראיה כי מדובר במתנה.

גב' סימה העידה כי היא התלוותה לגבי ביבס לצורך אישור חתימה של המנוחה וכי המנוחה צלולה בדעתה , היא לא דיברה על המנוחה ולא שאלה אותה ולא שמעה כי מדובר בפעולת מתנה:
" ש. את שאלת אותה על מה היא רוצה לחתום?
ת. אני לא שאלתי.
ש. את שמעת שהיא אמרה שהיא רוצה להעביר כסף?
ת. לילי הסבירה לה שהיא רוצה להחתים אותה על מסמך להעברת כסף,אבל אני לא זוכרת את תוכן הדברים?
ש. היא אמרה מתנה?
ת.לא מתנה, אני לא שמעתי מתנה.שמעתי שלילי שואלת אותה וזהו". ( שורות 14-20 עמוד 30 ).

77. מר אשר בן שטרית, בעלה של הנתבעת , נתן תצהיר ביום 8/9/2013 ונחקר עליו בפני.
בתצהיר מסר מר אשר לעניין מערכת היחסים הקרובה בין הנתבעת למנוחה ועד כמה שהנתבעת טיפלה במנוחה ותו לאו.
בחקירתו של העד בפני התברר כי עד זה הוא אשר הסיע את פקידות הבנק גב' לילי ביבס וגב' סימה אוחנה מסניף הבנק לבית החולים הסיעודי, לצורך ביצוע העברת הכספים בחודש 4/2005, אך פרטים אלה, ועל אף חשיבותם לעניין הסכסוך שבנדון , אין להם שום זכר בתצהיר העד , ולא בכדי!
בחקירתו התרשמתי כי העד רוצה להרחיק את עצמו מכל הסיפור בעניין העברת הכספים, למרבית השאלות ענה "לא יודע" ו הכל בכוונה להתחמק ממתן תשובות אמת, במיוחד שהעד נשוי לנתבעת מזה שנים רבות, הוא מכיר את המנוחה מאז נישואיו, הנתבעת הייתה בעלים משותף בחשבון המנוחה מאז 2003 ובוצעו העבר ות כספים מחשבון המשותף לחשבון הנתבעת בתקופה של כחודשיים בסכומים גבוהים של כ 200,000 ₪, ,כאשר העד עצמו הוא זה אשר הסיע עובדות הבנק לבית החולים הסיעודי להחתמת המנוחה .מה גם ש הוגשה בעבר תביעה כספית ע"י הא פוטרופוס של המנוחה כנגד הנתבעת בזמן חייה של המנוחה .
תשובתו של העד כי" אינו יודע", "לא נכנס לעניינים הכספיים" ולא התערב, הינה תמוהה ומעלה סימני שאלה גדולים בעניין מהימנותו ומחזקת ההתרשמות כי הוא מגלה טפח ומכסה טפחיים .

העד מסר כי הוא היה מגיע לבקר המנוחה בבית אבות שלוש פעמים בשבוע בנוסף לימים שהייתה מבקרת אצלם בסופי שבוע ( שורה 10- עמוד 33).( סעיף 5 לתצהיר), ועל אף זאת כשנשאל לענין מטרת העברת הכספים , אשר בעדותו כי לא שמע מהמנוחה שהיא נותנת כסף במתנה לנתבעת.
"ש.לצורך מה?
ת.אני לא יודע, היא נתנה לה את זה במתנה.
ש. לא שאלת את אשתך?
ת. לא נכנס לעניינים אלה.
ש. מי אמר לך שהיא נתנה לה את זה במתנה?
ת. הבנתי מאשתי שהכסף ניתן לה במתנה מהמנוחה.
ש. היא לא אמרה לך שגולשן ביקשה שתנהל לה את הכספים?
ת. לא נכנסתי לעניינים אלה,גם עד היום אני לא נכנס לעניינים של אף אחד.
ש. בוא נחזור לעניין של גולשן,היא אמרה לך פעם בפנים שהיא נותנת כסף למרים?
ת. לא.
ש. היא אמרה לך שהיא רוצה לתת לכם את הכסף מתנה למשפחה?
ת. לי לא".( שורות 1-12 עמוד 34 לתצהיר).

78. האחים של הנתבעת מר מנשה אהרוני, משה אהרוני , וחנה כהן, הגישו תצהירים ונחקרו בפני. מעדותם עלה הרושם שהם מגויסים למטרה לעזור לאחותם.
יחד עם זאת, לא מצאתי בעדותם אינדיקציה או ראיה לעני ין המתנה הנטענת. האחים העידו על מערכת היחסים הקרובה בין הנתבעת למנוחה וכי הנתבעת הייתה מטפלת במנוחה , והמנוחה אהבה מאוד את הנתבעת כמו בת שלה,אך אין שום עדות לעני ין הענקת המתנה שבנדון .
גב' חנה כהן מסרה בסעיף 16 לתצהירה כי המנוחה הייתה אומרת לה כי מרים כמו הבת שלה וכל מה שיש לה היא נותנת למרים אפילו התכשיטים המיוחדים אותה ענדה הייתה אומרת שהכל של מרים.
בחקירתה ,אישרה כי לא שמעה את המנוחה מעניקה או נותנת כסף במתנה למרים:
" ש. את שמעת באוזניים שלך שגולשן רוצה לתת כסף למרים?
ת. כסף לא, תמיד היא אמרה "כל מה ששלי שלך".( שורות 29-32 עמוד 47) וכן ראה (שורות 1-6 עמוד 48).

גם העד מנשה אהרוני מסר בסעיף 10 לתצהירו כי המנוחה תמיד הייתה אומרת: " מרים זה הלב שלה וכי היא אוהבת אותה וכי הכל מגיע למרים". אך בחקירתו אישר כי לא שמע שהמנוחה העניקה כסף במתנה לנתבעת:
"ש. כשהיית לידי גולשן ביחד עם הפגישות עם מרים,שמעת את גולן אומרת לה תקחי את הכסף ממני במתנה?
ת. לא.
ש. שמעת שהיא אומרת לה "תטפלי לי בכסף"?
ת. לא". ( שורות 22-26 עמוד 44).

79. מערכת יחסים ארוכת השנים של דאגה למעניק אין די בה לבד בכדי להעיד על הכוונה להעניק מתנה , כל זאת כאשר מחומר הראיות עלו גם אפשרויות אחרות , מה גם שמחומר הראיות עלה כי גם האחות נרגס ומשפחתה טיפלו ודאגו למנוחה.

א. מחומר הראיות עולה כי לא היה נתק בין המנוחה לבין אחותה נרגס, כנטען ע"י הנתבעת עצמה, והאחות נרגס ובניה היו ב קשר עם המנוחה ודאגו לה, אירחו אותה בשבתות וביקרו אותה בבית חולים.
הבנים של האחות נרגס ,מנשה ויצחק דאודי הגישו תצהירים מיום 20/5/2013 ונחקרו עליו בפני. העדים השאירו רושם חיובי ואמין ועדותם מקובלת עלי.
העד מנשה דוידי מסר בעדותו כי המנוחה הייתה ניידת ומתארחת אצל קרובי משפחה לרבות אצלם-אצל האחות נרגס והם היו מבקרים אותה בבית החולים . ( שורות 27-30 עמוד 8 וכן שורות 1-9 עמוד 9).
גם העד יצחק אשר כי הוא ואמו היו מבקרים את המנוחה ומארחים אותה ,והוא זה אשר שילם לבית האבות עבור החודש הראשון( שורות 18-30 עמוד 13 ,) וכי הנתבעת ביקרה את המנוחה רק בימים בהם לא עבדה בבנק ( שורות 1-3 עמוד 14).

ב. הנתבעת עצמה העידה כי במשך כל חיי המנוחה היא לא שילמה סכום כלשהו עבור הוצאות המנוחה, ומי ששילם זה בעצם הייתה אחותה נרגס. הנתבעת מסרה כי היא רצתה לשלם , אך האחות נרגס התנגדנ ה והתעקשה שהיא תשלם את הכל וכדבריה של הנתבעת " פניתי אליה בבית חולים כשהיא באה לבקר את המנוחה. רציתי לשלם והיא אמרה בשום פנים ואופן ,שהיא משלמת הכל, אותו הדבר לגבי השבעה ( שורות 5-19 עמוד 57 לפרוטוקול) .

ג. גם בעלה של הנתבעת מר אשר בן שטרית אשר בחקירתו כי משפחת נרגס היו מבקרים את המנוחה כשהייתה בבית חולים וכל הזמן היו שם:
"אני לא יודע, הם היו שמה כל הזמן, כששמעו שהיא בבית חולים ישר באו כולם לשמה. הם היו בבית חולים כל הזמן וגם שהעבירו אותה לבית אבות הם תמיד היו באים ( שורות -2 עמוד 33).וכן מסר " כשהייתי הולך עם אשתי הם היו כל הזמן שם" ( שורה 14 עמוד 33).

ד. מהמסמכים שצורפו לתצהיר התביעה עולה כי האחות נרגס היא זאת אשר שילמה דמי ההעברה של המנוחה מבית חולים העמק לבית הסיעודי הדסים בסך של 390 ₪ בהתאם לקבלה שצורפה מיום 6/2/2005 , וכן תשלום לבית הסיעודי בסך של 5500 ₪ בהתאם לקבלה מיום 7/2/2005.

ה. כאמור התובע צירף לתצהירו –תעודת עובד ציבור- תסקיר מיום 15/5/2005 , אשר נערך ע"י העו"ס פנינה מן , מהמחלקה לשירותי הרווחה בעיריית בית שאן .
הנתבעת לא התנגדה להגשת מסמך זה ,לא ביקשה לחקור את עורכת התסקיר ולא זימנה אותה לעדות.
העו"ס ציינה בתסקירה כי משפחת האחות נרגס לרבות הבת מירי דהן טיפלו במנוחה , בבית החולים ובבית אבות ,ושילמו את הוצאות העברתה מבית החולים לבית האבות ,ליווי אותה ומימנו את החודש הראשון לאחזקתה בבית האבות ,כאשר האחות נרגס ומשפחתה מבקרים אותה בבית אבות ,דואגים לצרכיה ואף ליוו אותה לבדיקות רפואיות מחוץ לבית אבות.( עמוד 3 סיפא ועמוד 4 רישא לתסקיר).

ו. המנוחה לא בחרה בנתבעת למנות אותה כאפוטרופוס על גופרה ורכושה.
העו"ס מציינת בתסקירה כי המנוחה ביקשה שבני משפחתה ימשיכו לבקרה בבית אבות ועל כן לא יכולה לבחור באחת מהן כאפוטרופוס.( עמוד 3 שורות 4-5 לתסקיר) וכן "גם בענין הגב' בן שטרית ,גב' נסימי בחרה שלא לציינה כמועמדת לטיפול בה "( עמוד 4 לתסקיר –פיסקה אמצעית סיפא).

80. זה המקום להדגיש, כי אף אם נקבל גרסת האחים של הנתבעת כי כוונתה של המנוח ה הי יתה לזכות את הנתבעת ב רכושה לאחר מות ה, אין בכך כדי להוות מתנה תקפה על פי הוראות חוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה").
כך, שנה בית המשפט העליון זה מכבר:
"מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת תוקף, אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (ראה סעיף 8(ב) לחוק הירושה [ע"א 268/81 ברעם נ' גרטי, פ"ד לח(2) 45, 47 (1984) .

81. תימוכין וחיזוק להעדר כוונה או גמירות דעת לתת מתנה נמצא גם בנסיבות חיצוניות נוספות.

א. המנוחה חתמה על צוואה ביום 2/2/2005 בפני עדים, ובפני עו"ד מאור גיורא, ולפיה היא הורישה את כל רכושה כולל כספי הבנק לאחותה דוידי נרגס. הצוואה קוי מה בבית המשפט ולא הוגשה כל התנגדות מטעם הנתבעת; בכך גילתה המנוחה את דעתה ורצונה כי לאחר מותה כל רכושה וכספה יועבר לאחות דוידי נרגס, היא לא העבירה ולא ציוותה שום דבר לנתבעת עצמה. וצוואה כזו נערכה כחודשיים לפני העברת הכספים.

ב. במכתב ב"כ הנתבעת עו"ד רוני מועלם לעו"ד גיורא 1/5/2005 ( נספח ט לכתב התביעה), אין זכר לטענת הנתבעת ל שהמנוחה נתנה מתנה או העבירה הכספים במתנה לנתבעת , וזאת על אף שפעולת העברת הכספים ה ייתה עוד ביום 11/4/2005.

ג. בנוסף, עו"ד מועלם מציין בסעיף 4 למכתבו הנ"ל , כי הוא נפגש עם גב' גולשן ( המנוחה) אשר הצהירה בפניו כי בדעתה לערוך צוואה ולהוריש כל רכושה וזכויותיה לרבות דירתה, כספיה וכל הרכוש שבבעלותה לאחר פטירתה לנתבעת.
במכתב אין התייחסות לכך שהמנוחה מסרה לו שהעבירה או העניקה מתנה לנתבעת, אלא שהיא מתכוונת לערוך צוואה, מתוך זה ניתן להסיק כי המנוחה לא ראתה בפעולה להעברת הכספים כמתנה.
כמו כן , צוואה כזו לא נערכה. מה גם שהסכם להעביר זכויות או נכסים לאחר המוות הינה הסכם בטל לפי סעיף 8(ב) לחוק הירושה ,כאמור לעיל.

ד. הנתבעת לא הודיעה ולא מסרה לעו"ס של שירות הרווחה כי הכספים הועברו אליה במתנה.
כפי שעולה מתסקיר שירות הרווחה ,העו"ס מ תייחסת לפגישה שקיימה עם הנתבעת ומציינת :
" בפגישה שקיימתי עמה לאחר מכן בתאריך 20/4/2005 טענה בפני שהפעולה הכספית שנעשתה באמצעות פקידי הבנק נעשתה עפ"י הנחיות הקשישה, לא ידעה לנקוב בסכום המדויק של הכספים "מאה שלושים ואחת אלף או מאה ושישים אחת אלף",בשיחה זו הצהירה בפני שלא השתמשה בכסף זה ועל כן המלצ תי בפניה שלא לגעת בכספי הקשישה עד להחלטת בית המשפט ופסיקתו".( עמוד 4 לתסקיר).

ה. המנוחה הייתה אישה חסכנית שחשבה על כל שקל:
פקידת הבנק גב' לילי ביבס מסרה בתצהיריה כי היא הכירה את המנוחה כאדם חסכן שדאג לכספיו וחשבה על כל שקל . גם העו"ס ציינה בתסקיר ( עמוד 2 פיסקה שלישית סיפא):
"מהיכרות עם הקשישה בעבר ושיחות עם העו"ס שטיפלו בה עולה כי חיה בביתה בדלות קיצונית : לבוש דל, מיטת סוכנות, כסא עץ ישן וללא ריהוט ובמצב זה נעזרה ע"י המחלקה לשירותי הרווחה בעזרה אחרת:ביגוד וכלי מיטה. כל זאת בניגוד למצבה הכספי ".
בנסיבות אלה קשה להלום את הטענה כי אישה כזאת אשר לא הוציאה כספים למחייתה ולרווחתה ודאגה רק לחסכון בכסף , תבוא ותעניק בבת אחת את כל חסכונותיה במתנה עוד בחייה, ותישאר ללא כלום.

ו. מהעדויות שהובאו בפני עולה כי המנוחה חסכה כספים ומטרתה הייתה להוציא כספים על ספרי תורה ועילוי נשמה.
גב' לילי ביבס מסרה בתצהירה ובעדותה כי למנוחה היה מלא כספים , היא הוציאה הרבה כסף על שני ספרי תורה עבור שני הבעלים שלה וכן שילמה על שיפוץ לספר תורה נוסף, וכאשר גב' לילי אמרה לה שהיא הגזימה עם התרומות השיבה המנוחה: " זו דרכה כאדם יהודי להנציח אותה ואת היקרים לה". ( סעיף 4-5 וכן עדותה שורות 14-22 עמוד 20).
גם בתסקיר מציינת העו"ס כי הקשישה מסרה לה שבהגיע יומה רוצה שהמשפחות יקימו לה מצבה ויקיימו לה אזכרות עד מאה עשרים.
בנסיבות אלה, קשה לקבל טענת הנתבעת כי הכספים וכל הכספים שהיו לקשישה היא התכוונה להעביר אותם במתנה לנתבעת.

ז. הנתבעת לא נתנה הסבר מדוע הכספים הועברו לה בפעימות , 20/1/2005, 7/4/2005 ו 11/4/2005 ולא בפעם אחת ,ומדוע החשבון נסגר!
במצב עובדתי כמתואר לעיל כאשר כל הכספים שהיו בחשבון הועברו לחשבון אחר והחשבון של המנוחה נסגר, ולא נשאר למנוחה כספים כלל וכלל ,מסתברת יותר המסקנה כי כוונת המנוחה לא הייתה הענקת מתנה אלא העברת הכספים לשמירתם בחשבון אחר.

82. לסיכום-מכלל חומר הראיות שהובא בפני לא הוכח כי פעולת העברת הכספים מהחשבון המשותף של המנוחה והנתבעת לחשבון הנתבעת הינה פעולה של הענקת מתנה לנתבעת , אלא מדובר בהעברה במסגרת ההרשאה ויפוי הכוח שנתנה המנוחה לנתבעת לנהל כספיה או לשמור אותם.

ניצול המנוחה ע"י הנתבעת

83. מבלי לפגוע בכל האמור לעיל , סבורני כי ניתן לבטל את פעולת העברת הכספים מהחשבון המשותף לחשבון הנתבעת גם מכוח עילת העושק.

אמנם, טענת עושק איננה נזכרת במפורש בכתב התביעה ,עם זאת עיון בס' 40 לכתב התביעה מעיד כי נכללים בו, כטענה, היסודות המשפטיים והעובדתיים הנדרשים להוכ חת עושק, עפ"י ס' 18 לחוק החוזים.

84. בענייננו מדובר בפעולה של המנוחה להעברת כספים מהחשבון המשותף של המנוחה והנתבעת לחשבון של הנתבעת וסגירת החשבון.
מדובר ב"פעולה משפטית" במובנו של סעיף 61(ב) הקובע :
כי "הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה". על כן חלים על הפעולה של העברת הכספים דיני החוזים, ובכללם ההוראות העוסקות בפגמים שנפלו ברצון המתקשר, המקימים עילה לביטול ההתקשרות. לפיכך, יש לבחון תוקפה של פעולת ההעברה לאור עילת העושק. - ניצול מצוקה של המנוחה.

85. סעיף 18 לחוק החוזים קובע את זכותו של צד לבטל חוזה שנכרת תחת עושק:

"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה."

עילת הביטול מסוג עושק מושתתת על שלושה יסודות מצטברים הקבועים בסעיף 18 הנ"ל:
א. מצבו של העשוק (מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון)
ב. התנהגותו של העושק (ניצול מצבו של המתקשר)
ג. תנאי החוזה שנוצר כתוצאה מהניצול גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.

היסודות הנ"ל אינם רק מצטברים אלא "שלובים זה בזה ככלים שלובים" וקיימת ביניהם תלות הדדית המתבטאת בכך שככל שמתקיים אחד היסודות באופן מובהק יותר, כ ך תטה הכף לכיוון המסקנה שמתקיימים היסודות האחרים .( ראה ע"א 3156/98 בן ישי נ' ויינגרט נה(1)939, 948-949 וכן ראה ע"א 403/80 סאסי נגד קיקאון לו(1) 762, 767.

בפסיקה נקבע כי , עילת העושק, הינה אחד הביטויים הברורים לתפיסה העכשווית של דיני החוזים המציבה גם את הדרישה לצדק והגינות חוזית לצד מתן ביטוי לרצון הצדדים. הרעיון הוא כי בהעדר רצון חופשי – החוזה פגום; החשיבות היא בעצם ההכרה ביסוד מצפוני מוסרי וערכי שלאורו צריך להיבחן החוזה ,כאשר הקביעה היא כי בנסיבות מסוימות, על-פי המדדים שנקבעו בעילת העושק לבחינתו של יסוד זה – ניתן יהיה לבטל את החוזה ( ראה ע"א 2041/05 דוד מחקשווילי נגד רחל מיכקשווילי –פורסם במאגרים).

בע"א 2041/05 התייחסו גם לאמור בספרם של דניאל פרידמן ונילי כהן:
"הדרישה לפגם ברצון בעילת העושק ובעילה של השפעה בלתי הוגנת היא מתונה ומרוככת יותר מזו הקיימת בעילות המסורתיות (טעות הטעיה כפיה) הצירוף של תנאים גרועים עם פגם ברצון ולו פגם מתון הוא המצדיק את קיומה של עילת הביטול"
(ראה ספרם של דניאל פרידמ ן ונילי כהן –חוזים- כרך ב , עמ' 971).
בספרם הנ"ל מתייחסים המחברים ד' פרידמן ו-נ' כהן במפורש לאפשרות יישומו של סעיף 18 על מתנה וקובעים כי "אפשר לגרוס" שבמקרים אלה ניתן יהיה להיעזר בהוראת העושק ולהחילה גם על עסקת מתנה.

86. לאחר שעיינתי בכלל חומר הראיות שהובא בפני ,אקדים מאוחר למוקדם ואציין כי עלה בידי התובע להוכיח את כל רכיביה של עילת העושק . והכל מהנימוקים שיפורטו להלן.

87. מצבה האישי של המנוחה –

א. מהראיות שהובאו בפני לרבות מתסקיר שירות הרווחה עולים הנתונים הבאים , המנוחה ילידת 1930, עלתה מפרס בשנת 1954 לבית שאן ,ערירית ללא ילדים, היא התאלמנה פעמיים ;עם נישואיה לבעלה השני עברה לעיר יבנה ומאז מותו חזרה להתגורר בבית שאן.
בבית שאן התגוררה המשפחה המורחבת של המנוחה , שתי אחיות יה על צאצאיהן, האחות גב ביבי ישראלי ( סבתא של הנתבעת מצד האם) שנפטרה לפני המנוחה , והאחות דוידי נרגס שנפטרה לאחר המנוחה.
בהתאם לאמור בתסקיר מטעם שירות הרווחה , האחיין של המנוחה מר ישראל משאלה( הבן של האחות ביבי ישראלי) שימש בעבר כאיש קשר עם שירות הרווחה אך פסק, ובשנים האחרונות משמשת לה כאיש קשר ומטפל בה הנתבעת עצמה.
למנוחה הייתה דירת מגורים בית שאן, וכן היא ניהלה מספר חשבונות ,לחשבון בבנק הפועלים היא קיבלה הקצבאות , בסך של כ 4000 ₪, ונהגה לה פקיד מזומנים בחשבון בבנק המזרחי, לחסכון.

ב. המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב לא דיברה עברית שוטפת ודיברה בעיקר פרסית , דיברה מילה פה ומילה שם בעברית. הנתבעת כן דיברה איתה פרסית והיה זה נוח למנוחה( עדות של הבעל אשר 17-24 עמוד 33).( עדות מר עדות בינימין אהרוני 3-8 עמוד 41).וכן עדות העד מר משה אהרוני ( 19-23 עמוד 53 וכן שורות 4-11 עמוד 54).עדות העדה מרים פרץ ( 11-22 עמוד 49). עדות גב' לילי ביבס( שורות 7-8 עמוד 25)

88. מצבה הרפואי של המנוחה –

המנוחה הייתה אישה סיעודית הנזקקת לעזרת הזולת עוד משנת 2003 לפחות-

א. - מטופס הערכת תלות של הביטוח לאומי מיום 10/10/2003 , עולה כי המנוחה התגוררה לבד בדירתה בבית שאן, למנוחה היה מטפלת למספר שעות בכל יום והיא נעזרת גם בקרובי משפחה .הבדיקה של" הערכת התלות" נערכה בנוכחות הנתבעת עצמה , ונרשמו הממצאים שלהלן:
" סעיף 3- מתמצאת חלקית במקום –מדברת עברית לא ברור ולא בסדר הגיוני. מבולבלת, מדברת שפה. ללא קשר בין המשפטים ומדברת לעצמה בחוסר שקט.
סעיף 4- לדברי המטפלת הנבדקת מבולבלת, אינה מאורגנת, זקוקה לעזרה בכל פעולות היום.
סעיף 13-
א. עצמאית בניידות בתוך הבית –לא נופלת
ב. "מסרבת להתלבש ולהחליף בגדים בשל חוסר תובנה-להתרשמותנו לא הצליחה להדגים פעולות הלבשה עקב פגיעה קוגניטיבית וקשיי ארגון".
ג. רוחץ פנים וידיים בעצמו, אך זקוק לעזרה מליאה באמבטיה או מקלחת
ד. זקוק לסיוע באכילה או בלקיחת תרופות
סעיף 14- המגבלה בתפקוד היא במצב קבוע.
למנוחה אושרה גמלת חוק סיעוד בגובה 93%.

ב. מצבה הרפואי של המנוחה הלך והחמיר עת נפלה בביתה ונגרם לה שבר בכתף בחודש 1/2005 ,היא אושפזה בבית חולים ביום 14/1/2005 עד לשחרורה ביום 7/2/2005 , ומשם הועברה ישירות לבית חולים סיעודי "הדסים" ,כשהיא מוגדרת כחולה סיעודית ומרותקת לכי סא גלגלים-שם נשארה על ליומה האחרון.

ג. ב"דו"ח סוציאלי למתן שירותים לזקן" אשר נערך ביום 16/1/2005 ( צורף כנספח לתצהיר התביעה ) צוין שהקשישה אינה רואה אך מזהה דמויות, לפני האשפוז הייתה תשושה קשה הלכה בקושי בעזרת תמיכה בקירות ולא יצאה מביתה למשך שנה . נפשית מבולבלת ואינה משתפת פעולה.

ד. מצבה הרפואי של המנוחה לא השתפר אלא הלך והחמיר, כפי שהדברים משתקפים בגיליון מעק ב רפואי והוראות טיפול.( צורף כנספח לתצהירי התביעה).

ה. בתסקיר העו"ס מטעם שירות הרווחה מיום 15/5/2005 הומלץ על מינוי אפוטרופוס למנוחה, בפרק סיכום עמוד 4 לתסקיר :
" על פי המלצת ד"ר פיינסוד בתעודת הרופא, גבי נסימי אינה יכולה לנהל את ענייניה, כפי שציינתי אינה קוראת וכותבת בעברית. היא מרותקת לכסא גלגלים, אינה ניידת ואין ביכולתה הפיזית לנהל את כספיה ורכושה לצרכיה כיום ובעתיד ,ובוודאי לא את הסידור הכספי בשל סידורה בבית אבות ושהייתה בו. מצד המטפלים בה קיימת עדות לתהליך של בלבול ההולך וגובר ועל כן זקוקה למינוי אפוטרופוס".

89. יחסי תלות ואימון בין המנוחה לנתבעת -
הנתבעת והעדים מטעמה העידו על מערכת היחסים הקרובה בין המנוחה לבין הנתבעת וכי המנוחה הייתה תלויה בה תלות יסודית פיזית ונפשית וראתה בה כבת , המנוחה התארחה אצלה בחגים ובשבתות וסמכה עליה, והנתבעת טיפלה במנוחה ועזרה לה.

א. העד בנימין אהרוני אחיה של הנתבע , מסר בתצהירו כי היחסים בין המנוחה לנתבעת היו יחסים טובים מאוד, היה ביניהם קשר מיוחד והמנוחה אהבה את הנתבעת מאוד. הנתבעת תמיד דאגה למנוחה לאוכל ולארח אותה בחגים. העד חזר על גרסה זו גם בעדותו בפני.
"ש. למה היא לא סמכה על שניהם ודווקא סמכה על מרים?
ת. גם משה היה בא לבקר אותה, עם מרים היא הייתה כמו הבת שלה,היא הייתה כמו הבת שלה".( שורות 5-6 עמוד 42 ).

ב. האח של הנתבעת מר מנשה אהרוני מסר בתצהירו כי הנתבעת הייתה מגיעה למנוחה לעתים קרובות מאוד, מטפלת בה, עורכת בשבילה קניות ודואגת לכל דבר שרק רצתה , לרבות הסעה וליווי לטיפולים ר פואיים. בעדותו חזר על גרסה זו.(שורה 27 עמוד 42 ).

ג. האחות של הנתבעת גב' חנה כהן מסרה בתצהירה מיום 26/8/2013 ,כי היחסים בין הנתבעת למנוחה היו יחסים של אם וב ת, הנתבעת הייתה קשורה למנוחה והיו ביניהן יחסים קרובים מאוד , בחגים ובשבתות תמיד התארחה המנוחה אצל הנתבעת. העדה חזרה על גרסתה גם בעדותו בפני :
"ש. מרים את טוענת הייתה מטפלת באופן די צמוד בגולשן?
ת. כן
ש. וגולשן אהבה אותה מאוד
ת.מאוד ".( שורות 17-20 עמוד 45).

ד. האח של הנתבעת מר משה אהרוני מסר בתצהירו מיום 1/9/2013 על מערכת היחסים הקרובה בין הנתבעת למנוחה וכי הנתבעת הייתה קשורה למנוחה לאחר שבעלה השני נפטר והיא חזרה להתגורר לבית שאן ,והמנוחה הייתה מספרת לו עד כמה היא אוהבת את הנתבעת אשר מטפלת בה.. וחזר גל גרסתו בחקירתו הנגדית( שורה 1 עמוד 56).

ה. גם הבעל של הנתבעת מר אשר בן שטרית מסר בתצהירו על מערכת היחסים הקרובה בין המנוחה לנתבעת וכי הנ תבעת דאגה לה להכל, אוכל ביגוד, טיפול רפואי ,הסעות לבנק , תיקוני בית , והיו עושים למנוחה כל מה שביקשה .

ו. העדה גב' מרים פרץ –שימשה מטפלת בבית אבות "הדסים" בתצהיר שלה מיום 25/8/2013 ,מסרה על מערכת היחסים הקרובה בין המנוחה לנתבעת, המנוחה ביקשה תמיד לראות את הנתבעת, והנתבעת הי יתה מבקרת אותה כמעט כל יום ולפעמים פעמיים באותו יום .הנתבעת דאגה לכל צרכיה של המנוחה לבגדים ו להאכיל אותה .העדה חזרה על גרסה זו בחקירתה הנגדית ( 7-12 עמוד 50)
העדה אישרה גם בחקירתה כי המנוחה הייתה, מרותקת למיטה וסיעודית לגמרי הייתה זקוקה להאכלה ,להחתלה וסיעוד צמוד. ( שורות 9-19 עמוד 51).

ז. העדה –פקידת הבנק גב' לילי ביבס מסרה בתצהירה שהמנוחה הייתה מספרת לה כמה היא אוהבת את הנתבעת וכמה היא דואגת לה ומטפלת בה לעומת בני המשפחה האחרים המזניחים אותה.

90. המנוחה הייתה אישה חשדנית אך סמכה על הנתבעת-
מהראיות שהובאו בפני עולה כי המנוחה הייתה אישה חשדנית שלא סמכה על האנשים,אך כן סמכה על הנתבעת.

א. התובע בחקירתו הנגדית מסר כי המנוחה הי יתה חשדנית ולא הסכימה שיגעו בכסף שלה ( שורה 26 עמוד 14 ) ( שורות 9-18 עמוד 15). גם אחיו העד מר מנשה דוידי מסר ש המנוחה לא סמכה על זרים ולפעמים אפילו לא על קרובי משפחה , כמו שלא סמכה על משאללה ( שורות 19-30 עמוד 12).

ב. גב' לילי ביבס פקידת הבנק מסרה בעדותה כי היא זאת אשר טיפלה בחשבון המנוחה אך גם כאשר היא הועברה למחלקה אחרת סירבה המנוחה לעבור לטיפולו של פקיד אחר ,פנתה למנהל וביקשה שתישאר בטיפול אצלה . למנוחה לא היה אימונה באנשים( עדות 26-29 עמוד 20 ). עוד מסרה העדה כי המנוחה הקפידה למשוך כסף בעצמה היתה מבקשת ממנה לא לאפשר למר מושאלה למשוך כסף שלא בנוכחותה ( שורות 29-32 עמוד 22).והמנוחה עשתה כל הפעולות בבנק באופן פיזי ללא הוראה טלפונית( שורות 25-29 עמוד 25).

ג. הנתבעת עצמה מסרה בסעיף 17 לתצהירה " המנוחה גולשן סמכה עלי ורק עלי ,שאוכל להשתמש בכספים למטרה לה נועדו,לעילוי נשמת אהוביה ,ונשמתה באמצעות כתיבת ספר תורה על שמה".

ד. העד מר אהרוני מנשה מסר -סעיף 12 סיפא לתצהירו:" תמיד הייתה אומרת לי המנוחה כמה היא מעריכה את מרים וכמה היא סומכת עליה".
העד אהרוני משה מסר בסעיף 7 בתצהירו:" המנוחה הייתה אדם חשדני ולא האמינה באף אחד מלבד אחותי מרים וזאת לאורך שנים".

ה. גם העו"ס ציינה בתסקיר : " בכל שיחה עם גב' נסימי שנוגע לכספה היא הפנתה אותי אל מרים".( עמוד 4 פיסקה 2).

91. המנוחה חששה לכספיה-

א. העו"ס ציינה בתסקיר כי המנוחה הייתה צלולה וענתה לעניין כל עוד לא נגעו לנושא כספי האפוטרופסות. בתכנים אלה הגיבה באי שקט ובצעקות " אני חולה, תעזבו אותי".
וכן ציינה העו"ס כי בשיחה אחרת עם המנוחה היא צעקה "אני לא רוצה לתת כסף לממשלה".

ב. הנתבעת עצמה מסרה בתצהירה ( סעיפים 29-30) כי לאחר אשפוזה ,חשה המנוחה חרדות כי קרובי משפחתה שניתקו א תה קשר יחתימו אותה על מסמכים וכי יעשו ברכושה דברים שאינה רוצה לעשות ועל כן ביקשה מהנתבעת להעביר לחשבון הנתבעת כספים.

92. התנהלות הנתבעת –

א. הנתבעת מסרה בתצהיר כי המנוחה הפצירה בה מספר רב של פעמים שתצטרף לחשבון משותף אשר פתחה המנוחה ביום 6/1/2003 אך היא סירבה לכך ,גם לאחר קבלת אישור הבנק ביום 12/1/2003 המשיכה המנוחה ללחוץ על הנתבעת להצטרף לחשבון ואז החליטה הנתבעת להיעתר לבקשת המנוחה ( סעיפים 13-16 לתצהיר).
גרסה זו של הנתבעת אינה מתיישבת עם מכתב אשר שלחה הנתבעת בעצמה למשאבי אנוש בבנק עוד ביום 6/1/2003 ומציינת בכתב יד:" בהמשך להתכתבויותינו בנדון ,נפתח חן חדש ע"ש נסימי גולשן ח-ן מס' 146553 / 39 נא לאשר את הצטרפותי לחשבון הנ"ל.( צורף לתצהירי התביעה )
מכתב זה מדבר בעד עצמו ומעיד כי הנתבעת ביקשה להצטרף לחשבון זה ,והיא תכננה המהלך ודאגה לקבלת אישור הבנק הנדרש לשם כך.

בנוסף מחומר הראיות שהוצג בפני עולה כי לנתבעת ולמנוחה היה חשבון משותף נוסף בבנק הפועלים חשבון מס' 335526 ,אשר נפתח ביום 29/8/2002 ונסגר ביום 8/2/2005.- הנתבעת הסתירה עובדה זו בכתבי הטענות.( אישור בנק הפועלים צורף לתצהיר התביעה ).הנתבעת לא נתנה הסבר מדוע היה צריך לפתוח חשבון משותף נוסף למנוחה ולנתבעת בסניף הבנק בו עובדת הנתבע , על אף שהדבר כרוך באישור מיוחד מטעם הבנק!!! בהקשר זה חשוב להזכיר כי בבנק הפועלים היה למנוחה חשבון נוסף על שמ ה בלבד אליו הופקדו הקצבאות שלה; מכך ניתן להסיק כי פתיחת חשבון נוסף של המנוחה והנתבעת בבנק מזרחי, הינו לנוחיות הנתבעת עצמה ובכדי שתהיה לה שליטה ופיקוח מלא על כל הנעשה בחשבון.

ב. הכספים בחשבון המשותף מקורם בכספי המנוחה בלבד-
החשבון מס' 146553 נפתח ביום 6/2/2003 ,ביום 17/2/2003 הועבר לחשבון זה סך של 110,600 ₪ מחשבון מס' 503615 ( החשבון המשותף של המנוחה עם מושאללה ) ,הכספים הופקדו בפיקדון; בנוסף לחשבון זה הופקדו מדי פעם סכומים שונים של כ- 2000-3000 ₪ , אשר הושקעו ברכישת ניירות ערך.
סביר להניח כי ההחלטה להשקיע בניירות ערך היא החלטה והנחיה של הנתבעת עצמה שהינה פקידת בנק ,בעוד שהמנוחה הייתה אישה קשישה, לא יודעת קרוא וכתוב ולא הייתה לה הבנה או ידע בהשקעות. אך אין מחלוקת כי כל הכספים שנחסכו בחשבון מקורם מכספי המנוחה בלבד.( סעיף 20 לתצהיר הנתבעת).
הנתבעת ועל אף שצורפה לחשבון מס' 146553 עוד ביום 20/1/2003 ,לא התנהלה כבעלים של החשבון ,היא לא הפקידה לשם כספים ולא הוציאה כספים ,אלא רק לאחר שהמנוחה אושפזה בבית חולים ב 14/1/2005

ג. הנתבעת לא העבירה מידע מלא בעניין הכספים לעו"ס -
כאמור, הוגשה בקשה ע"י גב' מירי דהן, הבת של האחות נרגס, למינוי אפוטרופוס על גופה ורכושה של המנוחה. ועל כן הוזמן תסקיר מטעם שירות הרווחה.
כפי שעולה מתסקיר שירות הרווחה ,הנתבעת בהתחלה ובחודש 2/2005 דיווחה לעו"ס על חשבונות של המנוחה בבנק הפועלים ובבנק המזרחי , אך לאחר מכן שלחה לה פקס עם מידע לגבי החשבונות בבנק הפועלים אשר לא כלל התייחסות ומידע לענ יין החשבון בבנק מזרחי . (פיסקה 3 עמוד 2 לתסקיר).
בהמשך, מציינת העו"ס כי הנתב עת לא שיתפה איתה פעולה בכל הקשור למידע בענ יין חשבונות המנוחה :
" בכל שיחה עם גב' נסימי שנוגע לכספה היא מפנה אותי אל מרים. בשיחה שקיימתי עמה לא הצלחתי להבין ממתי שותפה בחשבונות הקשישה ,איזה מעמד יש לה בחשבונות אלו ומדוע הועברו כספי הדודה בבנק לאומי מחשבון א' לחשבון ב ' ובהמשכו לחשבון ב ' או ד ' בבנק מזרחי-מקום עבודתה ".
עוד מציינת העו"ס כי הנתבעת לא הגיעה לפגישה עם העו"ס במועד שנקבע , ונאותה לקיים פגישה עם העו"ס רק ביום 20/4/2005. ואז טענה כי הפעולה שנעשתה ע"י פקידי הבנק נעשתה על פי הנחיות המנוח ה אך לא ידעה לנקוב בסכום מדוייק,הנתבעת הצהירה בפני העו"ס שלא השתמשה בכסף זה והעו"ס המליצה בפניה שלא לגעת בכספי המנוחה עד להחלטת בית המשפט ופסיקתו.

ד. הנתבעת ידעה כי המנוחה חתמה על צוואה.( שורות 24-28 עמוד 56).הצוואה נחתמה כאמור בחודש 2/2/2005.הנתבעת סבורה כי מגיע לה חלק בירושה המנוחה והצוואה נשילה אותה מחלקה ,וזאת כפי שהצהירה הנתבעת בעצמה בסעיף 27 לתצהירה : "אני מעולם לא התנגדתי לצוואה על אף שזו נישלה אותי מחלקי בירושת המנוחה".

ה. הנתבעת עצמה סבורה כי המנוחה הייתה נתונה להשפעת ע"י הזולת כפי שהצהירה בסעיף 27 לתצהירה :" לדעתי ,בעת חתימת הצוואה הייתה המנוחה בצלילות הדעת,אם כי ייתכן שתחת השפעתה של אחותה".

ו. מעיון בתדפיס תנועות חשבון הבנק המשותף 146553 עולה כי ביום 17/2/2005 ,בתקופת שהמנוחה הייתה מאושפזת בבית חולים, שוחרר סכום של 125,000 ₪ מ"פיקדון מיוחד" והועבר לפיקדון שבועי, מהלך זה מעיד כי הנתבעת תכננה להעביר הכספים מהחשבון המשותף לחשבון שלה ,שכן לא נטען כי המנוחה היא זאת אשר נתנה הוראה לשחרור הפיקדון והעברתו לפיקדון שבועי.

ז. הנתבעת לא ציינה בפני העו"ס או בפני עו"ד מטעמה ( מכתבו של עו"ד רוני מעולם מיום 1/5/2005) כי המנוחה העניקה לה את הכספים במתנה.

93. מניתוח התשתית הראייתית שהונחה לפני, מסתברת יותר הגרסה של התובע כי
הנתבעת ובהיוודעה שהמנוחה חתמה על הצוואה לטובת האחות נרגס ,וכי נפתח הליך למינוי אפוטרופוס למנוחה ,פעלה לרוקן הכספים מהחשבון המשותף ולהעבירם לחשבונה בלבד; הנתבעת ניצלה את מ צוקתה ומצבה הרפואי של המנוחה וגרמה לה לחתום על מסמך להעברת מלוא הכספים מהחשבון המשותף לחשבון הנתבעת בלבד , וזאת לאחר שנטעה חשש בל יבה של המנוחה כי המדינה או קרובי המשפחה ישתלטו על כספי המנוחה או ייקחו לה אותם עוד בחייה , ובמיוחד שהיה מתנהל הליך של מינוי אפוטרופוס ; בנסיבות אלו הסכימה המנוחה להעביר הכספים שלה ,לחשבון הנתבעת .

94. במצב זה, ברור כי גם מתקיים התנאי השלישי בעילת העושק כי התנאים גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.

המבחן ליישומו של יסוד אי סבירות התנאים הינו אובייקטיבי, ומחייב בירור שתי שאלות משנה: מהו ה"מקובל" ומהי "מידה בלתי סבירה" (ג' שלו, דיני חוזים (מהדורה שנייה) בעמ' 348).
בפעולת ההעברה , הע בירה המנוחה לנתבעת באופן חד צדדי, את כל הכספים שהיו לה ואשר חסכה במשך שנות חייה ,בעת שהיא עדיין בחיים ,במצב רפואי קשה והכי זקוקה לכספים אלה, כאשר אין סיבה מוצדקת לכך ; כך שמדובר בהענקה בהיקף נכבד החורג מן המקובל בנסיבות אלה.
"היסוד שלפיו תנאי העסקה יהיו גרועים במידה בלתי סבירה מתקיים מאליו בעסקות מתנה לפחות כל אימת שמדובר במתנה בהיקף נכבד החורגת מן המקובל בנסיבות".
(ד' פרידמן ונ' כהן עמ' 1003).
על כן אני קובעת כי מתקיימים כל יסודותיה של עילת העושק, ולפיכך קמה הזכות לביטול פעולת העברת הכספים לחשבון הנתבעת.

סעיף 18 לחוק החוזים, מאפשר לנעשק עצמו לבטל את החוזה. האחות נרגס הינה היורשת על פי צו קיום צוואה של המנוחה וכשם שלמנוח ה עמדה זכו תו לתבוע את ביטולה של פעולת ההעברה , כך עומדת זכות זו לי ורשיה . (ראו: ע"א 4396/90 חנה רוזנמן ואח' נ' ד"ר ג'ורג' קריגר ואח', פ"ד מו(3), 254, עמ' 257-258).

לסיכום- לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי פעולת העברת הכספים מחשבון המשותף של המנוחה והנתבעת לחשבון הנתבעת מבוטלת.

שימוש שעשתה הנתבעת בכספים

95. בטרם סיום אתייחס לטענת הנתבעת כי היא לא עשתה שימוש בכספים אלה למען עצמה אלא למטרה שייעדה להם המנוחה לעילוי נשמתה לפני מנהגי העדה.
לשיטתה, לאחר שנת אבל החליטה לפעול לכתיבת ספר תורה ,היא פנתה לרב אדוש אשר הדריך אותה למי לפנות ולמי לשלם , ספר התורה נכתב מהכספים שניתנו ע"י המנוחה ,שילמה הסך של 115,000 ₪ וכן נשאה בשאר ההוצאות הנוספות על חשבונה לעריכת אירוע גדול ומפואר של הכנסת ספר התורה לישיבת הרב בדוש.
גם האחים של הנתבעת העידו כי לאחר שנפטרה המנוחה ,הנתבעת ערכה לה סעודות בחודש ובשנה.
אין בטענה זו בכדי להושיע לנתבעת.

א. בהתאם לתוצאה שהגעתי אליה , לא הוכח בפני כי הכספים ניתנו במתנה לנתבעת ועל כן מדובר בכספי המנוחה.
על פי טענת הנתבעת עצמה השימוש שנעשה בכספים , היה לאחר פטירת המנוחה.
הנתבעת לא הציגה כל צוואה המורה לה להוציא כספים לעילוי נשמתה של המנוחה או עבור ספר תורה ועל כן , הוצאת כספים אלה היו שלא כדין .( סעיף 8 לחוק הירושה).

ב. גם אם הנתבעת הייתה מיופת כוח בכספי המנוחה , הרי יפוי הכוח פקע לכל המאוחר עם פטירת המנוחה , אם לא עם מתן צו מינוי האפוטרופוס.( סעיף 14 לחוק השליחות התשכ"ה 1965).

ג. למעלה מן הנדרש ,אציין, כי הנתבעת אף לא הביאה ראיות לעניין הסכום הנטען בסך של 115,000 ₪ לכתיבת ספר התורה. הנתבעת לא זימנה עדים, ולא הציגה קבלות .
הנתבעת צירפה הזמנה " סיום כתיבת ספר תורה ותפירתו"-אך לא רשום תאריך האירוע ועבור מי האירוע.
הנתבעת צירפה קבלות על קניית כיבוד ועוגיות , במאות שקלים בודדות מתאריך 21/5/2012 ,אשר לטענתה הוצאו עבור הכנסת ספר תורה , אך לא דאגה להביא קבלות על התשלום הנטעם בסך של 115,000 ₪.
הנתבעת צירפה העברה כספים ותשלום שיק בנקאי ע"ס 9000 ₪ מיום 16/5/2012 ע"ש רחמים חסון .אך לא זימנה לעדות את אותו מוטב ועבור מה הועברו לו הכספים.(על מסמך ההעברה נרשם בכתב יד כי מדובר בכספים עבור הוצאת ספר תורה).
בנוסף, הסכומים הנטענים הוצאו ב 16/5/2012 ו-21/5/2012, קרי לאחר שכבר הוגשה התביעה בנדון.
גם בעלה של הנתבעת מר אשר בן שטרית , לא ידע למסור בעדותו מי הסופר ,מה העלות, ( ראה עדותו בשורות 7-21 עמוד 35),ועדותו בהקשר זה פגעה במהימנות גרסתה של הנתבעת.

96. מסקנה-לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי הכספים שהועברו מהחשבון המשותף של המנוחה והנתבעת חשבון מס' 146553 לחשבון הנתבעת מס' 485773 , בסכום כולל של 201,966 ₪ : סך של 35,400 מיום 20/1/2005, סך של 35,400 מיום 7/4/2005 וסך של 131,166.99 ₪ מיום 11/4/2005, הם כספים של המנוחה ,ועל הנתבעת להשיבם לעיזבון המנוחה.
מאחר וזכותו של העיזבון בכספים אלה קמה מיום פטירת המנוחה ,מצאתי לחייב את הנתבעת בהפרשי הצמדה וריבית מיום פטירת המנוחה 21/4/2010.
סוף דבר

97. אנ י מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 201,966 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21/4/2010 ועד התשלום המלא בפועל.

98. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לידי התובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ .
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ז, 08 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.