הדפסה

בית משפט לענייני משפחה בחיפה ת"ג 31796-01-15

בפני
כב' סגנית הנשיא, השופטת אילת דגן

המבקשת

יישי אלמו

נגד

המשיבה
מדינת ישראל-משרד הפנים
ע"י פרקליטות מחוז חיפה

פסק דין

לפני תביעה לתיקון גיל.

המבקשת, עלתה מאתיופיה עם בנה אבבה מאמו. ביום 02/02/13 ונרשמה כילידת 1959 היינו בת 57 נכון להיום.
לטענתה יש פער של 10 שנים וגילה הנכון הוא 65 או 66.

התובעת אלמנה + 6 ילדים. שניים מהם ( בן ובת) נפטרו באתיופיה ו-4 עלו לישראל. הבן שעלה עם התובעת יליד 1973. הבן הבכור שנפטר באתיופיה ( ששמו אשמילה) נולד שנתיים לפני הבן מאמו, היינו היה יליד 1971.
בת נוספת בשם יאטיש נפטרה באתיופיה והייתה אמורה להיות בת 40.
בת בשם יקוטטש בת 37 נמצאת בישראל 37
בת בשם טגיסט ילידת 1985 לפי הרישום ( בת 31)
בן בשם אמסאלו יליד 1992 לפי הרישום ( בן 24).

לטענת התובעת, היא נולדה בכפר אך גרה בעיר בשם בהרדר, התחתנה בגיל 18 וילדה את בנה הבכור ( אשמילה) שנתיים לאחר מכן.

לטענתה ע"פ רישום משרד הפנים ( שנת לידה 1959) גילה 56 אבל רישום זה מוטעה. לפי חשבונה אם ילדה בגיל 20 את בנה הבכור והוא יליד 1971 הרי שהיא ילדת 1951. אילו היה הרישום משקף את המציאות, הרי שילדה את בנה הבכור בגיל 10 דבר שאינו מתקבל על הדעת.

התובעת מודה בהגינותה שאינה יודעת במדויק את תאריך לידתה הואיל ובמועדים הרלבנטיים לא נערכו רישומים אודות הלידות ברם היא סבורה כי גילה כיום הוא 65 או 66 נוכח גילאי ילדיה והגיל בו נישאה, והיא עותרת לתקן את הרישום בהתאם.

בעדותה בבית המשפט אף השיבה התובעת לשאלות ומסרה כי פקידת מרשם האוכלוסין בשם אסתר הגיעה לכפר גונדר והיא סיפרה לפקידה על עצמה ועל ילדיה. באותו זמן אמרה לפקידה כי היא בת 63 ( תחקיר עלייה מיום 23/3/11 ) אך הפקידה אמרה שהיא נראית יותר צעירה ורשמה שהיא בת 53, כך לפי מראה עיניה.

לתמיכה בעדותה הוגש תצהירו של בנה מאמו וצילום ת"ז לפיו תאריך לידתו 1973.

המשיבה מתנגדת לשינוי. לטעמה הרישום, כמו עצם הזכאות לעלייה לארץ, בוצע לאחר תחקיר מקיף שנערך באתיופיה על מנת לקבוע את הזכאות לעלייה. במהלך הריאיון נשאלים כל בני המשפחה ובעיקר ההורים לגילם ולגילי ילדיהם. צורף שאלון רישום לעולה מיום 20/02/13 בו נכתב כי שנת לידתה 1959.

המשיבה טוענת כי יש לדקדק ולבחון בזהירות את הדברים נוכח טובת הנאה כספית שתצמח לתובעת משינוי של 10 שנים ( קבלת קצבאות זקנה וכד') באופן שיש לה אינטרס שלא להעיד אמת.

לאחר שהוגשה התביעה ובמטרה לתמוך תביעתה במסמכים רשמיים, נסעה התובעת לאתיופיה והביאה תעודות מקוריות רשמיות כדלקמן:
תעודת לידה מהעירייה – בה נכתב כי היא ילידת 27/01/1950 ( הוגשה וסומנה ת/1)
תעודת חברות בכנסיה – בה מופיע התאריך 27/01/1950 ( ת/2)
ת.ז מהעירייה – ( ת/3) הכתובה באמהרית ומתייחסת לשנת לידה לפי הלוח האתיופי.
דרכון אתיופי – ( ת/4) בו נרשם ילידת 05/05/1950.

המשיב הגיש את צילום תחקיר העלייה של המבקשת - בו נכתב כי היא בת 53 ( נכון ל 2011) כלומר בת 58 היום.

דיון והכרעה
אבהיר כי התעודות המקוריות מאתיופיה אינן מוטלות בספק מבינת אותנטיות היינו אין טענה לזיוף מסמכים. עם זאת מובן שאין בהם ראיה לאמיתות התוכן שכן אין חולק כי בזמן אמת לא נערכו רישומים וכי התעודות שהובאו, נערכו בדיעבד על סמך הצהרתה של התובעת באתיופיה על מועד הולדתה, וזאת לאחר שהוגשה התביעה כאן. נמצא אפוא שהתעודות לא מעלות ולא מורידות.

אשר למשיבה, זו מבקשת להסתמך על צילומי דפים ( לא מקור) המהווים לפי הטענה תחקיר עליה, ברם לא מצאה לנכון לפעול בהתאם לדיני הראיות, ולהגיש תעודת עובד ציבור ממנה ניתן יהיה ללמוד על נוהל עריכת התחקיר, האם התובעת חתמה עליו, האם היא יודעת מה כתוב, האם יתכן שהפקידה רשמה גיל אחר משנאמר לה בלש התרשמות מחזות צעירה של התובעת, כפי שזו העידה.
אין גם כל ראיה מד המשיבה על אופן עריכת הרישום במשרד הפנים, האם התבסס על תחקיר נוסף או שמא הפרטים הועתקו מתחקיר העלייה. הימנעות המשיבה מהבאת ראיות כדין פועלת לרעתה.
עוד אוסיף כי אכן התעודות הרשמיות הוצאו באתיופיה על סמך הצהרתה של התובעת וללא תמיכה במסמכים כלשהם ברם כך גם נערך תחקיר העלייה כשהוא מבוסס על הצהרות המועמדים לעליה ואינו נתמך בתעודות רשמיות כאלה ואחרות. לכך יש להוסיף את עדותה של התובעת לפיה אמרה גיל אחר אך הפקידה החליטה שהיא נראית צעירה יותר- עדות שלא הוזמה, ועל כן אותו פסול שנפל ברישום על סמך הצהרה אצל הפקיד האתיופי נכון גם ביחס למתודולוגית הבדיקה של הפקיד מטעם מדינת ישראל. לא פקיד זה ולא הפקיד השני יכולים להעיד על אמיתות התוכן. שניהם ניזונים מהצהרות התובע.
נראה כי תחקיר העלייה מדקדק ומקפיד בדברים שהיו מהותיים למדינת ישראל לצורך בדיקת הזכאות לעלייה לישראל, והם זיקתו ליהדות של מבקש העלייה, ברם מדקדק פחות ומהימן פחות באשר לשנת הלידה המדויקת.

מכל מקום, ככל שיש לתת עדיפות לפקיד הישראלי מטעמים של רישום זהיר יותר, צריך היה לתמוך את הטענה בתעודת עובד ציבור ולהביא את מוסר התעודה על מנת שייחקר על התעודה ואופן ביצוע התחקיר. המשיבה, כאמור, לא רק שלא טרחה להביא כל אדם לעדות, אלא אף לא טרחה להגיש תעודת עובד ציבור.

סיכום ביניים מעלה, כי לכאורה יתכן שהתובעת הצהירה על גיל אחר ממה שנכתב בתחקיר. כ"כ ככל שנולדה בשנת 1959 ובהנחה שהיה לה בן הגדול ממאמו בשנתיים, היינו יליד 1971 ( אין חולק שמאמו יליד 1973) הרי שלכאורה ילדה אותו בגיל 12. הגיל נראה צעיר מידי ומתיישב עם טענתה לפיה היא מבוגרת מהרישום אם כי אין לדעת שכן מדובר בתרבות אחרת בה הלידות מתרחשות גם בגילאים צעירים מאד והדבר אולי אפשרי. עוד יש להוסיף כי התובעת עצמה אינה בטוחה בדיוק מתי נולדה. צירוף כל הללו מלמד כי גם אם הוכח שהרישום אינו משקף אל נכון את שנת הלידה הנכונה ( ולא הוכח כדבעי שאלו פני הדברים), הרי שהתובעת לא הרימה את הנטל השני והמצטבר, להוכיח מתי בדיוק נולדה. אי הרמת הנטל המצטבר לא מאפשרת היעתרות לבקשתה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה. אין צו להוצאות.

המזכירות תסרוק לתיק את התעודות שהגישה המבקשת המפורטות לעיל, וב"כ המבקשת תדאג להחזרתן למבקשת.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ו, 22 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.