הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב - יפו תו"ב 27383-05-18

בפני
כבוד ה שופטת רונית אופיר

בעניין:

מדינת ישראל

באמצעות עו"ד מוריה כהן
המאשימה

נגד

דרור לוי

באמצעות עו"ד זוהר ברזילי
הנאשם

הכרעת דין

כתב האישום
כנגד הנאשם הוגש ביום 8.8.2016 כתב אישום המייחס לנאשם עבירה של אי קיום צו שיפוטי, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").
הצו השיפוטי מושא כתב האישום ניתן במסגרת גזר דין מיום 3.7.2013 (להלן: "הצו השיפוטי") בתיק פלילי שמספרו 01/06/0000792 (ת/7, להלן: " הליך המקור"). במסגרת הצו השיפוטי, הצטווה הנאשם להרוס את הבנייה המתוארת בכתב האישום בהליך המקור, המצוי ברחוב הנביאים מס' 37 ואבן גבירול מספר 35, גוש 6951 חלקה 123 (להלן: "הבנייה") וזאת עד ליום 1.10.2013. המועד לביצוע הצו השיפוטי הוארך על-ידי בית המשפט עד ליום 20.1.2015. עבודות הבנייה המתוארות בכתב האישום בהליך המקור הינן: "בצד הדרומי של הבניין המיועד לשימור בנו מעקה מבלוקים א-ב באורך של 4.2 מ' ובגובה 0.8 מ'. מעל מעקה בלוקים בנו תריס גלילה חשמלי א-ב באורך 4.2 מ' ובגובה של 1.8 מ'. בצד המזרחי של הבניין מעל רצפת בטון הרכיבו ויטרינה מזכוכית ג-ד באורך של 3.1 מ' ובגובה של 3.4 מ'. בנו מעקה בלוקים ה-ה1 באורך 2.4 מ' ובגובה ממוצע של 0.4 מ'. מעל המעקה הנ"ל הרכיבו ויטרינה מזכוכית ה-ו באורך 3.4 מ' ובו דלת זכוכית מגובה 2.80 מ'. בצד המזרחי של הבניין הרכיבו תריס גלילה חשמלי ז-ח באורך 3.1 מ' ובגובה של 3.1 מ'. בצד המזרחי של הבניין מעל רצפת בטון הרכיבו ויטרינה מזכוכית ט-י באורך 3.2 מ' ובגובה של 3.4 מ' כמסומן בתרשים המצ"ב המהווה חלק בלתי נפרד מכתב האישום".
כנטען בכתב האישום, הנאשם לא קיים את הצו השיפוטי עד ליום 26.11.2015 ולא הרס את הבנייה.

השתלשלות ההליכים ומענה הנאשם לכתב האישום
ביום 10.10.2016 הגיש הנאשם "בקשה לסגירת התיק" ובמסגרתה טען בין היתר כי כתב האישום כנגדו הוגש על רקע רדיפה של העירייה כנגדו. דיון ההקראה נדחה מעת לעת בשל סיבות שונות. ביום 23.1.17 התקיים דיון בנוכחות הנאשם אשר טען כי "פירקנו את הבנייה ואפשר לראות את הכל מבחוץ" (פרוטוקול הדיון מיום 23.1.17 עמ' 1 ש' 6).
בדיון מיום 8.3.2017 טענה באת כוח המאשימה כי הבנייה לא נהרסה, בתגובה לכך השיב הנאשם: "היתה אי הבנה. הבנתי שמדובר במעקה. התיק נידון בפני כבוד השופטת שרעבי ויש זיכוי מלא על זה..". באת כוחו באותו דיון טענה כי קיימות לנאשם טענות באשר לכתב האישום. דיונים נוספים נדחו בשל נסיבות שונות התלויות ברובן בנאשם ובבאי כוחו (כך ובין היתר החליף הנאשם שני עורכי דין אשר נדרשו ללמוד את חומר הראיות).
בדיון מיום 13.12.2017 התייצב בא כוחו של הנאשם וטען כי "לנאשם יש טענת הגנה מסוימת ואנחנו מבקשים להידבר עם המאשימה". במועד זה ניתנה החלטה כי לאור העובדה כי הנאשם מודע לעובדות כתב האישום וטען כי קיימות לו טענות הגנה כנגדו, ייקבע מועד להוכחות וככל שהנאשם מבקש ליתן מענה מפורט לכתב האישום, זה יוגש בתקופה הנקובה בהחלטה . בהסכמת הצדדים הופנה התיק לגישור.
הליך הגישור לא צלח וביום 22.2.2018 הגיש הנאשם "בקשה לביטול מועד ההוכחות תוך המתנה להחלטת היועמ"ש בבקשה לביטול הליכים ו/או עיכובם ולחילופין בדיקה פסיכיאטרית למבקש לגבי כשירותו לעמוד לדין". במסגרת בקשה זו ביקש הנאשם, בין היתר, לבטל את כתב האישום כנגדו מחמת הגנה מן הצדק. לטענתו, הוא לא נחקר קודם ההחלטה להגיש את כתב האישום בענייננו ובכך נפגעה זכותו לשימוע באופן המחייב את ביטול כתב האישום כנגדו. עוד ביקש הנאשם לבטל את מועד ההוכחות הקבוע בענייננו על מנת לברר את כשירותו הנפשית לעמוד לדין ונוכח בקשה לביטול הליכים שהוגשה ליועץ המשפטי לממשלה בעניינו. הבקשה נדחתה במסגרת החלטתי מיום 7.3.18 תוך שנקבע כי טענות הנאשם בכל הנוגע להתנהלות המאשימה כנגדו יתבררו במסגרת ההליך.
ביום 16.4.2018, במועד הדיון שנקבע להוכחות, הנאשם לא התייצב ובא כוחו שב והעלה את טענותיו לעניין דחיית מועד ההוכחות. הנאשם הוסיף וטען כי המאשימה מקיימת אכיפה בררנית כנגדו שכן מדובר במבנה שהיה שייך לעיזבון אביו של הנאשם המונה 11 יורשים, וכתב האישום הוגש רק כנגד הנאשם . במסגרת החלטתי מאותו מועד קבעתי כי דעתי אינה נוחה מהתנהלות הנאשם בתיק זה המעכב את ההליך על דרך בקשות דחייה חוזרות ונשנות . לא מצאתי מקום לדחות את ההליך רק בשל הגשת הבקשה לעיכוב הליכים וגם לא מצאתי כי הנאשם הביא ולו ראשית ראיה לכך שהוא אינו מסוגל לעמוד לדין. בהתאם, דיון ההוכחות המשיך לפרשת התביעה ולשמיעת עדותו של עד הגנה מטעם הנאשם (וזאת לבקשת ב"כ הנאשם, וראו בפרוטוקול הדיון מיום 16.4.18 בעמ' 6 ש' 4- 5).
במועד זה ניתן מענה מפורט לכתב האישום. הנאשם לא כפר בצו השיפוטי שניתן במסגרת הליך המקור ובמועדים בהם נדרש להרוס את הבנייה, אך כפר בתקופה לגביה נטען כי לא קיים את הצו השיפוטי בהליך המקור. הנאשם טען כי ביצע עבודות הריסה רבות בהיקפים כספיים נרחבים בידיעת המאשימה. לטענת הנאשם, בתקופה המצוינת בכתב האישום הוא פעל באופן חוקי ולא הפר את הצו השיפוטי.

פרשת התביעה
מטעם התביעה העיד מר ויאצ'סלב אלבה- מפקח באגף הפיקוח על הבנייה בעיריית תל אביב (להלן: "המפקח"). המפקח העיד כי ביום 26.11.15 ערך ביקורת במבנה ומצא כי הבנייה מושא הליך המקור טרם נהרסה (פרוטוקול הדיון מיום 16.4.18, עמ' 8, ש' 2). המפקח ערך השוואה בין התמונות שצילם במועד הביקורת (ת/3 א'-ח') ובין התרשים שערך (ת/4), אשר נערך על ידו בהתאם לממצאים שמצא במועד הביקורת (שם, עמ' 21 ש' 19). המפקח מצא כי הבנייה לגביה ניתן הצו השיפוטי בהליך המקור לא נהרסה ( שם, עמ' 16, ש' 4). המפקח העיד כי בדק בתיק הבניין לראות את הוצא היתר לבנייה, אולם זה לא הוצא (שם, עמ' 14 ש' 11- 12). בהתאם הוציא המפקח הודעה להגשת תביעה משפטית (ת/2) בגין אי הריסת הבנייה מושא הליך המקור. בדו"ח הביקורת צויין כי המפקח יצר קשר עם הנאשם וקבע עימו שתי פגישות, אולם זה לא הופיע לפגישות (ת/1). המפקח העיד כי שלח לנאשם הזמנות למסירת גרסה (ת/5, ת/6).
כאמור לעיל, הנאשם לא כפר בכך שהוצא לו צו שיפוטי בהליך המקור (ת/7) אשר היה צריך להיות מבוצע עד ליום 20.1.2015. אך טען כי בתקופה המצוינת בכתב האישום הוא פעל באישור העירייה ובידיעת הגורמים הרלוונטיים מטעמה. לעניין זה הגישה המאשימה התכתבויות בין הנאשם ובין העירייה, מימים 19.4.2015 ו-27.4.2015 (ת/11) והתכתבויות מיום 29.4.2015 (ת/8) ומיום 9.8.2015 (ת/9). לטענת המאשימה, התכתבויות אלו מעידות כי רישיון השיפוץ אשר הוצא לנאשם ביום 11.2.2015 (ת/10) לפרק זמן של כשישה חודשים בוטל ביום 29.4.2015 וזאת מאחר שהנאשם לא ביצע עבודות שיפוץ בבניין (ת/8).
מסמכים אלו הוגשו שלא באמצעות עורכם. ת/8 מוען לנאשם בכתובת הדוא"ל שלו, כפי שהיא מופיעה גם במסמכים אשר הוגשו מטעמו (כפי שזו מופיעה בנ/21). אומנם הנאשם טען כי לא קיבל את המסמך, אך כאמור המכתב נשלח לכתובתו האלקטרונית של הנאשם, כפי שזו מופיעה בראיות שהוגשו מטעמו, ובהתאם מצאתי מקום לקבל ראיה זו. כך גם באשר לת/11- מדובר בהתכתבות בין הנאשם והעירייה אשר נשלחה לכתובתו של הנאשם כפי שזו נמסרה על ידו. באשר לת/9, אומנם נרשם במסמך כי העתק ממנו נשלח לנאשם, אולם לא הובאה אינדיקציה לכתובת אליה נשלח המסמך או כל אינדיקציה אחרת כי הנאשם קיבל את המסמך לידיו. משהוגש המסמך שלא באמצעות עורכו, לא ניתן לקבלו.

פרשת ההגנה
מטעם הנאשם העידו הנאשם עצמו והאדריכל מר און אורן (להלן: "אורן"), אשר הגיש חוות דעת מטעם הנאשם (נ/6). אורן מתאר בחוות דעתו את ההליכים התכנוניים בהם נקט הנאשם תוך שהוא קובע כי "להבנתי, התהליך הנרחב בו נקט לאחרונה בעל המבנה מייתר את העבירות לכאורה המתוארות בכתב האישום, שכן חלקן נעשו בהנחיית מחלקת השימור, ואחרות יוסדרו בלאו הכי במסגרת שיפוץ ושיקום המבנה לכשיהפוך לבית מלון כמתוכנן ".
עוד קובע אורן כי "בנקודת הזמן הנוכחית, ועל רקע מהלכיו הכנים של בעל הנכס והמשאבים שהוא ניאות להשקיע בו, המלצתי היא לתת ארכה של כ-12 עד 18 חודשים למימוש המהלך התכנוני כפי שתואר, על מנת להסדיר את הנחוץ ולייתר את העבירות לכאורה שבגינן הוגש כתב האישום מלכתחילה " ( ההדגשות אינ ן במקור- ר.א.).
הנאשם העיד כי בשנת 2014 הגיש בקשה להיתר לשיפוץ כל קומת הקרקע שהיא הקומה המסחרית. ההיתר התקבל ולשם כך שכרו הוא ואביו שירותיה של חברה המתמחה בבניינים לשימור (פרוטוקול הדיון מיום 4.6.18, עמ' 14-13, ש' 32-31; 10-1). הנאשם העיד כי העבודות בוצעו מיד לאחר מתן ההיתר. ביחס לתמונה ת/3ב' העיד הנאשם כי הקיר נבנה לבקשת מחלקת שימור (שם, עמ' 14 ש' 32). לעניין הוויטרינה, העיד הנאשם כי זו נבנתה במסגרת ההיתר ממחלקת הבנייה (שם, עמ' 15, ש' 4). לעניין תמונה ת/3ד' העיד הנאשם כי מדובר בחלונות שנבנו על-ידי תנועת המושבים וזו בנייה בהיתר ולראיה הביא הנאשם את נ/7א (שם, ש' 29-19). לעניין ת/3ח' השיב הנאשם כי מדובר תריס בלגי אותו ניתן להסיר ללא בעיה. ביחס להודעות על ביטול היתרי השיפוץ (ת/8-ת/10) העיד הנאשם העיד כי "ת/8 – לא זוכר שראיתי את הדבר הזה עד היום. ת/10 – זה ההיתר שהביא לי האדריכל גודוביץ [...] היו תוכניות מאושרות על ידי מחלקת השימור והבנייה ועל סמך התוכניות שהגיש גודוביץ ביצענו את הפיגום ומסרנו את זה לקבלן מהצפון [...] הראינו את הסכם העבודה וגם מהנדס העיר ומחלקת שימור... התחלנו מיד בשיפוץ ביום 10.09.2014" (שם, 16, ש' 12-1). הנאשם העיד כי על-מנת לקיים את הצו השיפוטי הוא מינה אדריכל מפקח, קבלן ושכר שירותיה של חברה מקצועית לשימור מבנים. הנאשם העיד כי "התקבל היתר לכל העבודות עד תום [...] אבל המחלקה המשפטית שמה מקלות בגלגלים מאז שהכירו את אבי, שהתחרה נגד אחיו של אלי מושקוביץ ברכישת המבנה. מאז לא פסקו התיקים הפליליים" (שם, עמ' 18, ש' 20-17).
הנאשם הגיש מספר מסמכים אשר יש בהם לטענתו כדי לתמוך בכך שפעל בהיתר וברשות הגורמים המוסמכים בעירייה לאורך התקופה (נ/14- נ/22).

דיון והכרעה
ראשית יאמר, כי טענות הנאשם הנוגעות למצב שקדם לצו השיפוטי אשר הוארך עד ליום 25.1.2015 הינן טענות ערעוריות שאינן לקבלן. כך גם טענותיו הנוגעות לאכיפה הבררנית לכאורה שנקטה המאשימה כנגדו, כאשר לא ננקטו הליכים כנגד אחיו, אינן יכולות להתקבל מקום בו אין מחלוקת בדבר הכרעת הדין והצו השיפוטי אשר ניתנו כנגד הנאשם. השאלה היחידה אותה יש לבחון בנסיבות הליך זה הינה האם בתקופה המצוינת בכתב האישום עבר הנאשם עבירה של אי קיום צו שיפוטי, או שמא לשיטתו, הוא פעל באישור הרשויות והגורמים המוסמכים.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בראיות ושמעתי את סיכומיהם, מצאתי כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשם לא קיים את צו בית המשפט עד ליום 26.11.2015. כאמור לעניין זה העיד המפקח, אשר עדותו הייתה מהימנה עלי, ועמדה במבחן החקירה הנגדית.
מנגד, ועל אף ניסיונותיו של הנאשם לערפל ולזרוע בלבול באשר למצב העובדתי, לא מצאתי כי הנאשם עורר את הספק הסביר והוכיח את טענות הגנתו.
את השתלשלות הדברים ניתן ללמוד מראיות הנאשם עצמו. כמפורט בנ/21, מכתבו של עו"ד אבי הכספי מיום 22.10.2014, במהלך יוני 2014 נערכה פגישה בין הנאשם ובא כוחו באותה תקופה ובין נציגי העירייה. במסגרת אותה פגישה הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן "ראשית יוצא היתר שיפוץ לקומה המסחרית ולחזיתות של הבניין". היתר שיפוץ הוצא ביום 15.7.14 (נ/2) לתקופה של שישה חודשים, והוארך ביום 11.2.15 לתקופה של שישה חודשים נוספים (ת/10).
אולם היתר שיפוץ אינו היתר בנייה ואין בקבלת רישיון לשיפוץ כדי לגרוע מחובתו של הנאשם לקבל היתר בנייה לפי חוק כמפורט בבקשה לרישיון שיפוץ אשר הוגשה על ידי הנאשם ביום 15.7.14 (נ/4). היתר בנייה לא הוצא, וממילא לא הוצג בפני בית המשפט. כל שהוצג על ידי הנאשם הינו נ/16- היתר להתקנת ביתן אשפה מיום 23.11.2016 אשר אינו מהווה היתר בנייה.
כפי שעולה מנ/21 וכן מת/8 היתר השיפוץ בוטל ביום 29.4.15 וזאת משום שלא בוצעו עבודות השיפוץ. גם לאחר מועד זה לא הוצא היתר בנייה לבנייה מושא הליך המקור והנאשם לא הציג היתר בנייה לתמיכה בטענותיו. עדותו של הנאשם לעניין זה הייתה מפותלת, מבולבלת ומלאה בסתירות. כך, ניסיונותיו של הנאשם להיתלות בנ/7א'- מפרט משנת 1993 ונ/7ב'- היתר בנייה מס' 2/206 כראיה לכך שבנה בהיתר- דינם להידחות. מדובר בהיתרים ישנים, אשר הוצגו במסגרת הליך המקור ולגביהם נקבע כי " ממילא אין מדובר בהיתר לעבודות שקבעתי כי בוצעו בתקופה שבין 05/03- 08/05" (ת/7, פרוטוקול הכרעת הדין מיום 10.10.2012 בעמ' 2 ש' 34- 35).
כך גם הצגת היתרי השיפוץ כהיתרים לפיהם מותרת הבנייה, אינה יכולה להתקבל. כאמור לעיל, היתרי השיפוץ, כשמם כן הם, וכמפורט בהם אין הם מהווים היתרי בנייה.
גם לא מצאתי בעדות אורן כדי לסייע לנאשם בעניין זה. אורן עצמו העיד כי לא היה מעורב בתקופה הרלוונטית וכי אינו יודע אם קומת הקרקע שופצה בהתאם להיתר או לאחר שפג תוקפו. בחוות דעתו הוא מציין במפורש כי "איני מתיימר להכיר את מלוא הנתונים והחומרים התכנוניים והמשפטיים שנצטברו בנוגע לחלקה אלא להציג פרשנות מקצועית בהירה ועניינית של המצאי בפועל כנגזרת של המתונים והמסמכים שהובאו לעיונו". אורן לא הציג כל היתר בנייה בר תוקף, ובחוות דעתו מציין כי "מעיון במסמך הבקשה להיתר (גרמושקה) שנערך והוגש על ידי אדריכל דקל גודוביץ...", משמע, הוגשה בקשה להיתר, אך היתר אין בנמצא.
במסגרת חקירתו הנגדית נשאל אורן באם קויים הצו השיפוטי בהליך המקור. בתשובה העיד אורן "...ככל שאני מצליח להבין יש כאן סוג של אי הבנה שמייתרת את כל האישומים. בסופו של דבר הדרישה להריסה בוצעה הלכה למעשה באופן מלא, חלק מהמסמכים מראים די במקביל לעבודות שביצע הנאשם בהתאם להנחיית העירייה, התקיימו מגעים מול העירייה ואגף השימור על מנת להסדיר אותם וכפי שנעשה" (שם, עמ' 25-24, ש' 25, 2-1). אורן העיד כי התרשים (ת/4) הוצג בצורה לקויה ולא מקצועית ובאשר לצילומים המתעדים לכאורה את אי קיום הצו השיפוטי העיד כי "מה שמתואר כעבירת בניה, מתעד עבודות בינוי שחלקם תואמות לאגף השימור כפי שהיו בזמנו וכפי שתקפות גם היום בפגישה שערכנו לאחרונה" (שם, עמ' 25 ש' 13- 19). אורן העיד כי "מה שהוגדר כהפרה הוא טעות בפרשנות, ואולי מכאן נגזר גם המחלוקת או אי ההבנה לכתב האישום. מה שמוגדר כאי קיום צו הריסה מדבר על רכיבים שהם מחויבים בשימור או שלאגף השימור יש עניין בקיומם כחלק מהמבנה" (שם, עמ' 25, ש' 27-22).
אולם בחקירתו הנגדית הודה אורן כי "היתר השיפוץ התקבל בשנת 2014 והלקוח החל בעבודות השיפוץ. אני לא הייתי בתמונה ואני לא יודע לתת את ההיסטוריה המדויקת אבל בהסתכלות על המבנה נכון להיום ובהשוואה למה שיש היום בשטח למה שמכיל היתר השיפוץ הרי שקומת הקרקע שופצה בהתאם להיתר. האם הדבר נעשה בזמן שההיתר היה בתוקף או קצת אחרי שפג תוקפו – את זה אני לא יודע לומר. אני רק יודע שזה בוצע" (פרוטוקול הדיון מיום 4.6.18, עמ' 7, ש' 22-13; ההדגשה אינה במקור- ר.א.). בחקירתו הנגדית הודה אורן כי בסופו של יום השיפוץ לגביו קיבל הנאשם היתר שיפוץ בוטל (נ/2 ו-נ/3, ת/; שם, עמ' 4 שורות 11- 12).
מכאן, שלא מצאתי כי אורן יכול להעיד על מצב הדברים העובדתי שהיה בזמן אמת. מנגד, עדים רלוונטיים אשר כפי שעולה מראיות הנאשם טיפלו בתהליך התכנוני מול העירייה- כגון האדריכל אשר טיפל מטעם הנאשם בבקשה להיתר ויכול היה לשפוך אור על טענותיו, אדריכל גודוביץ', או עו"ד הכספי אשר ייצג את הנאשם באותה עת- לא הובאו לעדות, והימנעות זו מהבאת עדים רלוונטיים פועלת כנגד הנאשם.
מסקנתו של אורן בחוות דעתו לפיה יש "לתת ארכה של כ-12 עד 18 חודשים למימוש המהלך התכנוני כפי שתואר, על מנת להסדיר את הנחוץ ולייצר את העבירות לכאורה שבגינן הוגש כתב האישום מלכתחילה" הינה בבחינת המלצה שיכולה להישקל במסגרת הטיעונים לעונש, אך אין בחוות דעתו כדי לסייע לנאשם בכל הנוגע להוכחת טענותיו כי פעל בהיתר.
גם הראיות שהוצגו על ידי הנאשם המעידות על השיפוץ שנערך במקום (נ/14, נ/22) אינן יכולות להואיל, שכן מדובר במסמכים משנת 2014, לפני שהיתר השיפוץ בוטל ובהתאם אין בהן כדי לתמוך בגרסת הנאשם כי הבנייה שנותרה על כנה ביום 26.11.2015 קיימת בהיתר. כך גם לגבי התמונות שהוצגו על ידי הנאשם (נ/15, נ/17- נ/19). לגבי תמונות אלו, לא רק שאין הן קבילות משום שהוגשו שלא על ידי עורכן ולא ברור מתי צולמו- האם לפני או אחרי הגשת כתב האישום- אין בהן כדי להואיל מקום לא הוצג היתר לבנייה הקיימת. באשר ל נ/20- מדובר במסמך שהוגש שלא באמצעות עורכו, או באמצעות מי ממקבלי המסמך, ובהתאם לא ניתן לקבלו כראיה.
באשר לטענות הנאשם בכל הנוגע להתנהלות המאשימה, כפי שאלו הובאו במסגרת בקשתו מיום 22.2.2018, לא מצאתי כי יש בהן ממש. ראשית, כאמור לעיל, טענות בדבר אכיפה סלקטיבית כנגד הנאשם מקום בו קיימים יורשים נוספים הינן טענות שצריכות היו להיות מועלות במסגרת הליך המקור. משניתן צו שיפוטי על הנאשם לקיימו ואין בטענות אלו כדי להקים לו צידוק לאי קיום צו שיפוטי. שנית, לא מצאתי כי טענות אלו הוכחו על ידי הנאשם. פרט לטענות הנאשם לא הובאו על ידו עדים רלוונטיים גם לעניין זה. שלישית, באשר לטענה בדבר העדר זכות השימוע, כעולה מהראיות לנאשם ניתנו מספר הזדמנויות להביא את גרסתו בפני המאשימה (וראו בת/1) והוצאה לו הזמנה למסירת גרסה (ת/5). משלא התייצב הנאשם למסור את גרסתו, אינו יכול לטעון שלא קוימה זכות הטיעון ואין לו אלא לשאת בתוצאות מעשיו הוא.
גם לא מצאתי בפסקי הדין אליהם הפנה הנאשם כדי להואיל להגנתו. בע"פ 6415-08-07 (מרכז) נייגר נ' עיריית רעננה (5.5.08) נדחתה הטענה להגנה מן הצדק ובית המשפט הנכבד אף פסק באותו עניין כי: " עבירה של אי קיום צו בית משפט בניגוד לסעיף 210 ל חוק התכנון והבניה הינה עבירה חמורה בפרט לנוכח התופעה המדאיגה של אי ציות לחוק וזלזול בצווי בית המשפט דרך כלל ובתחום התכנון והבניה בפרט. בתי המשפט מחויבים לשאת במלאכת מיגור התופעה בדרך של השתת ענישה גומלת ומרתיעה. ראו: רע"פ 8406/03 , יעקב סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה מפי כב' השופטת פרוקצ'יה ([פורסם בנבו], ניתן ביום 27.1.04) וכן רע"פ 2809/05 , גבריאל טסה נ' מדינת ישראל מפי כב' השופט רובינשטיין ([פורסם בנבו], ניתן ביום 22.5.05)". ויפים הדברים לענייננו. באשר לתו"ב (צפת) הועדה המקומית לתכנון ולבניה אצבע הגליל נ' עלי סואעד (13.5.13), מעבר לעובדה כי אין מדובר בפסיקה מחייבת את בית משפט זה, באותו מקרה התקבלה טענת הגנה מן הצדק לנוכח העובדה כי מדובר בכתב אישום אשר הוגש בגין אי קיום רביעי של צו הריסה, ובשל הנסיבות הספציפיות של אותו מקרה. לא מצאתי כי יש נסיבות דומות בענייננו.
נוכח כל האמור לעיל, משמצאתי כי המאשימה הוכיחה מעבר לספק סביר כי המבנה נשוא הצו לא נהרס וכי לא עומדת לנאשם טענת הגנה ברת תוקף, אין מנוס אלא להרשיע את הנאשם בעבירה של אי קיום צו שיפוטי.

לסיכום
לנוכח האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, עבירה של אי קיום צו שיפוטי לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה.

בהסכמת הצדדים, ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים