הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב - יפו ח"נ 29728-08-18

בפני
כבוד ה שופט דן סעדון

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

רחל אדרי- כהן

הנאשמת

הכרעת דין

ביום 27.12.17 העמידה הנאשמת את רכבה בנתיב נסיעה בדרך קיבוץ גלויות ליד בית 45 ועל כן נרשם לה דוח בעבירה של העמדת רכב באופן העלול להפריע או לעכב את התנועה (סעיף 6 (ג)(1) לחוק העזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) תשמ"ד – 1983.
במענה לכתב האישום טענה הנאשמת כי בשל מצוקת חנייה במקום המתינה בנתיב כאמור עד לפינוי רכב חונה מחנייה סמוכה על מנת לחנות במקומו. לדבריה לא היה בכך משום הפרעה לתנועה.
בפרשת התביעה העיד הפקח כפיר סימנטוב כי רכבה של הנאשמת עבר גם עבירה של עצירה בתחום תחנת אוטובוס. הוא ציין כי רכב הנאשמת נצפה חוסם את נתיב הנסיעה לאורך משך הסרטון כולו ( 34 שניות). בחקירה נגדית נשאל הפקח לקיומה של הפרעה בפועל לתנועה וציין כי מדובר ברחוב ראשי ומהצילומים שצילם ניתן לראות מאחורי רכב הנאשמת כלי רכב אחרים שרכב הנאשמת הפריע להם ( ע' 7 ש' 8-12).
הנאשמת העידה לעצמה וציינה כי כאשר ראתה אישה נכנסת "לרכב השלישי או הרביעי, היא התמהמהה טז שמתי ארבעה וינקרים והמתנתי שהיא תצא. יש פה תנועה זורמת וחלקה ולא חסמתי את הדרך... לא החניתי את הרכב אלא ישבתי בפנים" ( ע' 7 ש' 24-26). לדבריה, בהיות רכבה נושא תג נכה הייתה יכולה לחנות גם על מדרכה אך בחרה לחנות כחוק. בחקירה נגדית אישרה הנאשמת כי לאורך הסרטון נצפה רכבה ללא תנועה וכי חלק מרכבה היה על אבן שפה אדומה מתוך רצף אבני שפה המסמנות תחום תחנת אוטובוס ( ע' 8 ש' 8-9).
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את הראיות שהוצגו ואת טענות הצדדים מצאתי להרשיע את הנאשמת בעבירה שיוחסה לה. אציין כי לצורך הדיון שלהלן אין חשיבות לכך שלרכב הנאשמת תג נכה שכן כפי שאראה, חסימת נתיב מהווה פוטנציאל להפרעה ממשית לתנועה כך שממילא אין הנאשמת יכולה לעמוד על נתיב נסיעה ועדיין ליהנות מההגנה שהוקנתה לרכב נכה בסעיף 2 לחוק החנייה לנכים.
סעיף 6 (ג)(1) לחוק העזר אוסר על העמדת רכב באופן העלול להפריע או לעכב את התנועה. במקרה זה מדובר בהעמדת רכב על נתיב נסיעה ברחוב קיבוץ גלויות שהוא רחוב ראשי. אכן, במקום קיימים נתיבי נסיעה נוספים אך הפסיקה קבעה כי הפרעה ממשית לתנועה ( או פוטנציאל להפרעה כזו )נגרמת כאשר רכב עומד על נתיב נסיעה מבין מספר נתיבי נסיעה וכך מצמצם ופוגע ביכולתם של יתר משתמשי הדרך לעשות שימוש חופשי ובלתי מופרע בנתיב שנחסם. משתמשי דרך אלה נאלצים להתכנס לתוך מספר מצומצם יותר של נתיבי נסיעה וזוהי, על פי הפסיקה, ההפרעה לתנועה ( רע"פ 5273/12 זאב גיא נ' מדינת ישראל ( 19.5.13)).
במקרה שלפני הוכח בראיות כי הנאשמת עמדה בנתיב הנסיעה לפחות 34 שניות, משך זמן הסרטון. לעניין עבירה הדומה לזו שלפני הקבועה בתקנות התעבורה ( עצירת רכב באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה בניגוד לתקנה 71 (1) לתקנות התעבורה) קבע בית המשפט העליון כי " המבקש לא היה רשאי לעצור את רכבו ולהעמידו או להחנותו נתיב נסיעה "ולו לשנייה אחת" אלא להיכנס מיד לחנייה" ( רע"פ 4140/17 כרמון נ. מדינת ישראל (23.5.17)). דברים אלה יפים גם בענייננו.
מעבר לנדרש אציין כי גם על פי גרסת הנאשמת לא היה זה סביר מצדה ליצור הפרעה ועיכוב לתנועה רק על בסיס ציפייה, שלא ברור על מה היא נסמכת, כי רכב אחר יפנה את החנייה עבורה. הנאשמת הבחינה כי אישה נכנסת לרכב "השלישי או הרביעי". כניסתו של אדם לרכב אינה תנאי מספיק או הכרחי ללמד על כוונה לפנות חנייה. ניסיון החיים מלמד כי נהגים רבים נכנסים לרכבם ושבים לאחר זמן מה ויוצאים ממנו בלי לפנות את מקום החנייה. נובע מכך שלאור הנתונים שמסרה הנאשמת לא הייתה לה בעת עמידתה בנתיב לא היה לה כל יסוד להניח כהנחה מחויבת המציאות כי הרכב שחשבה כי יפנה את מקומו עבורו אכן יעשה כן בכלל או במהירות רבה, כנדרש על פי הפסיקה שהובאה לעיל.
לאור האמור אני סבור כי יסודות העבירה הוכחו במקרה זה. לפיכך אני מרשיע את הנאשמת בעבירה על סעיף 6 (ג)(1) לחוק העזר לתל אביב – יפו ( העמדת רכב וחנייתו) תשמ"ד – 1983.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ט, 18 יולי 2019, במעמד הצדדים