הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב - יפו בר"ש 43856-10-18

בפני
כבוד ה שופט דן סעדון

מבקשים

  1. ראוף זרבלייב
  2. שרית מרדכי

ע"י עו"ד איתי רוזין

נגד

משיבה
מדינת ישראל
ע"י עו"ד ניר גטניו

החלטה

לפני בקשה לביטול צו סגירה שניתן לעסקו של מבקש 1.

  1. המבקש 1 הוא בעליה של מסעדה בשם " באקו" ברחוב יפת בת"א ( להלן: "העסק"). לעסק היה במועד הרלוונטי רישיון עסק בתוקף עד 31.12.19. ביום 13.10.18 במסגרת דין ודברים בין המבקש 1 לשניים שנכנסו לעסק נטל המבקש 1 סכין ודקר את אחד מבני שיחו בפלג גופו העליון.
  2. בעקבות האירוע התקיים למבקש 1 שימוע, במסגרתו ויתר על זכותו להיות מיוצג. המבקש 1 טען כי השניים נכנסו לעסק ונראו שיכורים. הם דרשו לקבל שירות אך המבקש 1 סירב לקבלם. בשלב מסוים חש מאוים. כאקט של הגנה עצמית נטל את הסכין ודקר אחד מבני שיחו. המבקש 1 אישר כי בשום שלב לא הזמין לעסק משטרה. בעקבות השימוע ניתן צו הסגירה נשוא הדיון.
  3. צו הסגירה נומק בעיקר בשניים אלה: על פי תנאי רישיון העסק, נדרש מבקש 1 לדווח למשטרה על כל אירוע חריג או אלים. המבקש 1 לא פנה למשטרה על מנת שתמנע את הסלמת האירוע או לאחר מכן אלא בחר ליטול את החוק לידיו. המבקש 1 – האמור להיות זה האמון על שלומם וביטחונם של לקוחותיו – פעל בניגוד לאינטרס לקוחות אלה שכן הדקירה הייתה עשויה לגרום לא רק לתוצאה קטלנית לנדקר אלא גם להתפתח לאירוע במהלכו היו עשויים להיפגע גם אורחים חפים מפשע בעסק. לאחר עריכת איזון בין אינטרס המבקש 1 לחופש העיסוק לבין האינטרס הציבורי בשמירת ביטחונו ושלומו של הציבור קבע קצין המשטרה כי יד האינטרס הציבורי על העליונה שכן בנסיבות קיימת " פגיעה חמורה בשלום הציבור, סכנה מוחשית העולה כדי חשש לשלום חיי אדם הנשקפת הן מצד בעל העסק והן מצד הקורבן או מי מטעמו". עוד צוין בהחלטה כי ע"פ החלטת מפקד המרחב ולאחר התייעצות עמו הוחלט להסיר לאלתר את אישור המשטרה לעסק.
  4. המבקש מעלה בבקשה מספר טענות: (1) המסוכנות טמונה, אם בכלל, במבקש 1 ולא בעסק. דרך התנהלות העסק כשלעצמה אינה יוצרת סיכון לשלום הציבור. כיוון שהמבקש 1 במעצר או משוחרר בתנאים מגבילים אך אינו יכול להתקרב לעסק אוינה המסוכנות לציבור הנשקפת מהמשך ניהול העסק ( באמצעות אחרים). (2) סמכות קצין המשטרה להורות על סגירת העסק מותנית בהוכחת קשר בין האלימות במקום לבין צריכת אלכוהול. במקרה זה אין טענה לקשר כזה. (3) "נוסחת האיזון" בין חופש העיסוק לאינטרס הציבורי להבטיח את שלום הציבור ובטחונו הוא היא מסוג וודאות קרובה לגרימת נזק ממשי וחמור לשלום הציבור. מבקש 1 טוען כי לא ברור כיצד אירוע אלימות בינו לבין אחר שאינו מוכר לו יוצר סיכון ברמת הסתברות כה גבוהה לשלום הציבור. (4) צו הסגירה פוגע באופן אנוש במבקשים ובגורמים אחרים התלויים בניהול העסק למחייתם, לרבות פגיעה עקב ביטול אירועים מוזמנים.
  5. ב"כ המשיבה טוען כי על פי ההלכה ( המנחה) לפיה תפקידו של בימ"ש זה הוא לבדוק אם שיקול דעתו של קצין המשטרה הופעל באופן סביר ותוך שקילת כל השיקולים הרלוונטיים על פי הנתונים שלפניו. בימ"ש זה אינו יכול ואף אינו רשאי לדון בטענות שהועלו לראשונה בהליך זה אשר לא הועלו, וממילא לא נשקלו, על ידי קצין המשטרה במסגרת האיזון שערך. עוד נאמר כי הפתרון שהוצע, להתיר לבת זוגו של מבקש 1 להפעיל את העסק במקומו, לאו פתרון הוא. רישיון העסק הוא על שם המבקש 1 . אם מעוניינת בת זוגו של המבקש 1 לנהל את העסק במקומו – תיכבד ותעמוד לבדיקת ולהערכת משטרת ישראל.

דיון והכרעה
6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה ולהותיר את צו הסגירה על כנו.
על צו הסגירה נאמר כי: "..תכליתו של הצו היא מניעתן של עבירות עתידיות, מעבר לאלו שחשדות לגביהן נחקרים. .. השימוש בו מבוסס על מסקנה, כי מפעיליו של בית-העסק לא נקטו את כל הפעולות הסבירות, המתחייבות למניעתן של עבירות-עתיד שכאלו. לכך, ורק לכך, מכוון עצמו צו לפי חוק רישוי עסקים. מיקומה ה"גיאוגרפי", בין הוראות החקיקה, של הסמכות לתתו משמיע כי יסוד טבוע בהרשאת פעילותם של בתי עסק הוא כי מפעיליהם יעשו את הדרוש על מנת שעסקם לא יהפוך מוקד להפרות החוק. אמצעי מנהלי זה אינו מיועד לענוש. אין תכליתו להתחשבן עם מפעילו של בית-העסק על מחדלי עבר שאין להם השלכה לעתיד. אך יותר מכך, אין אמצעי זה מכוון לשרת תכליות שמחוץ לתחום רישוי העסקים." (ב"ש ( ת"א) 913/13 ‏ ‏ אוטו מאיר 302 בע"מ נ' מדינת ישראל)
לצורך בירור אם תכליות אלה אכן הוגשמו באמצעות צו הסגירה, נקבע, אין בית המשפט בוחן אם הוא היה מגיע למסקנה זהה למסקנה אליה הגיע הקצין שהוציא מלפניו את צו הסגירה. הביקורת השיפוטית בהקשר זה מצומצמת יותר ועניינה בחינת".. [את] סבירות ההחלטה המנהלית בכלים של המשפט המנהלי. בית משפט לא ימיר את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בשיקול דעתו, אלא יבחן, האם שיקול הדעת של הרשות המנהלית הופעל בתום לב ועל פי שיקולים עניינים וסבירים. על מנת שבית משפט יתערב בהחלטה מנהלית, עליו להשתכנע שנפל פגם ממשי בשיקול הדעת של הרשות המנהלית " (ראו למשל בעפ"א 5386-03-13 טרץ נ' מדינת ישראל). בהקשר זה ראוי לציין כי אינני מקבל את "נוסחת האיזון" שנלקחה מבג"ץ 2665/98‏ נחום נ' משטרת ישראל ‏, פ''ד נב(2) 454 (1998) . פסק דין זה עוסק בשיקוליו של קצין משטרה להימנע ממתן רישיון עסק לעריכת אירוע עקב חשש עתידי לשלום הציבור. בניגוד לפסק דין זה שעסק באיזון הנדרש בין סכנה עתידית לבין הצורך לכבד את חופש העיסוק של המבקש, עוסק סעיף 23 ( א) לחוק רישוי עסקים לא רק להתמודד עם סיכון עתידי ("אם נוכח שהדבר דרוש לשמירת שלום הציבור) אלא גם עם סיכון שכבר התממש במטרה להשיב את שלום הציבור על כנו ("..להחזרת שלום הציבור שהופר.."). נוסחת איזון הצופה רק פני סיכון עתידי ("ודאות קרובה להתרחשותה של פגיעה חמורה, קשה ורצינית לשלום הציבור") אינה יכולה להלום הפעלת סמכות סגירה שאינה צופה רק סיכון שטרם התממש לשלום הציבור אלא גם סיכון שהתממש. ואכן, בספרות צוין בהקשר זה כי " בבקשה מעין זו אין צורך בקיומן של הוכחות למעלה מכל ספק סביר או בקביעות מהימנות אלא די בקיומן של ראיות לכאורה המבססות חשד סביר לפיהן סגירת העסק נדרשת לשמירת שלום הציבור" (יעקב שקד, בית משפט לעניינים מקומיים הלכה ומעשה, 296 (בורסי, 2016)
אפנה כעת לבחון את יתר טענות המבקש 1.
7. תחילה יש להסיר מן הדרך את הטענה לגרימת נזקים כלכליים עקב צו הסגירה. לעניין זה נקבע כבר כי " העובדה שנגרם נזק כלכלי למבקש כתוצאה מסגירת עסקו, אין בה משום הצדקה להתערבות בשיקול הדעת של הרשות המנהלית" ( עפ"א 28375-10-12 שוורץ נ' משטרת ישראל )

המבקש 1 טוען כי המשיבה לא הוכיחה קיומו של קשר בין צריכת אלכוהול המוגש בעסק לבין האלימות שהופעלה במסגרת האירוע. בפסיקה ניתן למצוא בעניין זה שתי גישות: האחת, רואה צורך בהוכחת קשר כאמור (ע"פ (חי') 4972-03-09 ססונוב נ' מדינת ישראל; להלן: "פרשת ססונוב ). מנגד, קיימת גישה שאינה רואה הכרח בקיום קשר כאמור ( ראו למשל: ע"ח (י-ם) 30373-04-11 אדרל יזום והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל). מבין גישות אלה נראית לי הגישה שאינה תולה את סמכות קצין המשטרה בהוצאת הצו בקיום קשר כאמור. אסביר: בפרשת ססונוב ציין בית המשפט " לבד מן העובדה שנראה שאין כל קשר בין שימוש במשקאות משכרים לבין האירוע בו עסקינן, הרי שלדעתי לא הייתה בפני בית משפט קמא כל תשתית עובדתית שאפשר על בסיסה לבסס חשש כי בהתנהלותו של בית הקפה במקום קיים פוטנציאל של פגיעה בשלום הציבור . עצם העובדה שאירע אירוע פלילי במקום, עדיין אין משמעה באופן אוטומטי כי יש להורות על סגירת העסק. צו סגירה מנהלי מן הסוג בו אנו עוסקים הינו לפי טבעו פוגע בחירותו של הפרט ולפיכך בבוא בית המשפט להעמידו בביקורת שיפוטית עליו לבחון אם אוזן נכון אינטרס הפרט מול אינטרס הכלל. לו הייתי מוצא בחומר הראיות שהיה בפני בית המשפט קמא ראיה כלשהי לסכנה האפשרית לשלומו של הציבור, מעצם ניהולו של העסק במקום, כי אז לא הייתי מתערב בהחלטת בית המשפט קמא, אך לא כך הם פני הדברים". (הדגשה הוספה).
למקרא דברים אלה ברור לטעמי כי דבריו של בית המשפט בנוגע לאי הוכחת קשר בין שימוש במשקאות משכרים לבין האירוע הם בבחינת אוביטר שהרי בית המשפט קובע כי אילו היה מוצא ראיה המלמדת על סכנה אפשרית לציבור לא היה מתערב בהחלטת בימ"ש קמא הגם שעדיין לא היה ( או לא הוכח) קשר בין צריכת אלכוהול לבין האירוע נשוא הדיון. אני סבור, אם כן, כי אין הכרח להראות קיומו של קשר בין צריכת אלכוהול לבין האירוע נשוא דיון זה.
8. ב"כ המבקשים מציין כי המסוכנות, אם בכלל קיימת, טמונה במבקש 1 ולא בהתנהלות העסק ומכיוון שמבקש 1 "נוטרל" מניהול העסק הרי שהוסר כל חשש לסיכון שלום הציבור וביטחונו. אין בידי לקבל טיעון זה. אפתח ואומר כי מסכים אני עם ההנחה ביסוד טיעון זה לפיו בעליו של עסק אשר בעקבות דין ודברים עם אחרים נוטל סכין ודוקר את אחד מבני שיחו בפלג גופו העליון כך שבנס לא נגרמה תוצאה קטלנית מעיד על עצמו, חרף היעדר רישום פלילי, כי נשקפת ממנו מסוכנות לציבור. כך נקבע כי "אירוע של קטטה בבית עסק, כאשר בעל העסק עצמו מעורב בקטטה, אוחז בקבוק זכוכית ומכה באמצעותו באחד הלקוחות – הנו אירוע חמור, ובוודאי שמלמד הוא על מסוכנות לשלום הציבור" ((ת"א) 1451-02-17‏ ‏ פיקדו נ' משטרת ישראל תחנת יפתח). זאת ועוד, כפי שציין קצין המשטרה בהחלטתו, לא ניתן לפסול אפשרות כי על מעשיו של המבקש 1 עשויה לבוא "תגובת גומלין" העשויה אף היא לסכן את הן את מבקש 1 והן את ציבור באי העסק. אכן, מי לכפנו יתקע כי אם יותר למבקש 1 לשוב ולנהל את עסקו ממחר לא ישוב וינסה, חלילה, לתקוף את באי העסק בשל דין ודברים שעשוי להתפתח ביניהם? ; ומי לכפנו יתקע כי אם יפתח העסק מחר לא ינסו הנדקר או מי מטעמו להשיב למבקש 1 מנה אחת אפיים ובתוך כך יסכן סיכון של ממש את שלומם וביטחונם של ציבור באי העסק?
חלקו השני של טיעון המבקש הוא, כי ניתן "לנטרל" את הסיכון האמור עקב כך שהמבקש 1 "נוטרל" מניהול העסק. גם חלק זה של הטיעון אין בידי לקבל. משעה שרישיון העסק הוא על שמו של מבקש 1 ועל שמו בלבד הרי שרק הוא אחראי לקיום תנאי הרישיון שעניינם הבטחת שלומם וביטחונם של באי העסק. מעבר לכך שלטעמי ספק אם ראוי להפקיד בידי המבקש 1 אחריות כזו לאחר שהוכיח לכאורה במעשיו כי הוא נכון לסכן חיי אדם רק בשל דין ודברים מבלי לנסות לפעול, כמתחייב מתנאי רישיון העסק, על ידי פנייה למשטרה לנטרול האיום שנשקף, לטעמו מאותם אנשים שנכנסו לעסקו, הרי אין להעלות על הדעת כי מבקש 1 יוכל להבטיח את שלומם וביטחונם של באי העסק שעה שהוא אינו נמצא בעסק. יתר על כן, הפיכתה בת זוגו של מבקש 1 למפעילת העסק איננה פותרת בעיה זו. לבת זוגו של המבקש 1, כמי שרישיון העסק אינו על שמה, אין אחריות להבטיח את שלומם וביטחונם של באי העסק. אין להלום כי מי שאינו נושא באחריות לשלומם וביטחונם של באי העסק יוכל להפעיל, בברכת בית המשפט, עסק שנועד לשימוש הציבור הרחב. כמו כן, וכפי שציין בצדק ב"כ המשיבה, הפיכתה של בת זוגו של מבקש 1 למפעילת העסק מחייבת העמדה להערכה משטרתית (בחינת רישום פלילי, מידע מודיעיני וכיו"ב). מעבר לנדרש, אוסיף כי ראוי היה שטענה זו תועלה לראשונה במסגרת השימוע על מנת שקצין המשטרה יוכל להביאה במניין שיקוליו ולא להעלותה לראשונה בהליך זה כאמור נועד אך לבחון את שיקול דעתו של קצין המשטרה ולא להחליפו.
9. לאור האמור מצאתי כי סמכותו של קצין המשטרה הופעלה כדין ועל יסוד שיקולים סבירים ועניינים שלא נפל בהם כל פגם, וודאי לא פגם ממשי. אני דוחה את הבקשה. תיק החקירה ואסופת הפסיקה שהוגשו לעיוני עומדים לרשות נציג המשיבה במזכירות בית המשפט.
זכות ערעור כחוק.
ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ט, 22 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.