הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב - יפו בב"נ 68187-07-18

מספר בקשה:3
בפני
כבוד ה שופטת אילת הרנוף

מבקשים

מרדכי יורם כהן

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.
מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי שהוציא המשיב בחודש יולי 2018. בהחלטת ביהמ"ש מיום 14.11.18 אושר הצו לביצוע, בהסכמת המבקש, ונקבע כי הוא ייכנס לתוקף ביום 15.2.19. ביום 11.4.19 הגישו המבקשים את הבקשה הנדונה לעיכוב ביצועו של הצו ב- 60 ימים.

הבקשה הנדונה הוגשה שלא במועדים ולא בהתאם לתנאים הקבועים בחוק התכנון והבניה ובתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לענין צו הריסה מנהלי), התש"ע-2010. הבקשה הוגשה כמעט חודשיים לאחר מועד כניסתו לתוקף של הצו. הבקשה גם לא נתמכה בתצהיר של איש מקצוע המטפל בהליך הרישוי והתומך את טענת המבקשים בענין התקדמות הליך הרישוי.
בבקשה ובתצהיר המבקש התומך בה לא צויין המועד בו הוגשה הבקשה להיתר בניה. גם מנספח ב', שהינו לטענת המבקשים צילום מסך מתוך המערכת המקוונת להגשת בקשות להיתרים, לא ניתן ללמוד על מועד הגשת הבקשה ועל השלב בהליך בו היא מצויה. משכך, המבקשים לא הרימו את הנטל להוכיח כי ההיתר הינו בהישג יד וכי רק ענין טכני פורמלי מעכב את קבלתו, וכי בתוך תקופת העיכוב של 60 הימים אותה ביקשו המבקשים, צפוי כי יינתן היתר בניה.

עוד יצויין, כי מדובר בצו אשר הוצא לפני כתשעה חודשים, ובהתאם להוראות סעיף 254 ט לחוק התכנון והבניה כפי שתוקן בתיקון 116, ניתן לעכב את ביצועו רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן אשר לא השתכנעתי כי התקיימו במקרה דנן.

אינני מבטלת את טענות המבקשים לענין הנזק שייגרם להם אם ייאלצו להרוס את המבנה, ובעוד מספר חודשים יקבלו היתר בניה ויבנו מחדש את שנהרס. עם זאת, לא די בכך כדי להכריע את הכף. המצב אליו נקלעו המבקשים הינו תולדה של "החטא הקדמון" הרובץ לפתחם - המבקשים בנו ללא היתר, ורק לאחר שהוצא צו הריסה מנהלי התחילו לטפל בהוצאת ההיתר. בבחינת "נעשה ונשמע". בנסיבות אלה אין למבקשים להלין אלא על עצמם.
ראה לענין זה רע"פ 3170/11 אבו רומי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] מפי השופט רובינשטיין:

"הבונה באופן לא חוקי מפר את החוק וגם נוטל סיכון כלכלי. המקדים "נעשה" ל"נשמע", קרי, בניה לתכנית מאושרת - כספו, וכך ראוי, מצוי על קרן הצבי".

כבר נפסק לא אחת, כי צו הריסה מנהלי לא נועד להוות יריית פתיחה להליך הרישוי, וביהמ"ש אינו אמור ללוות את הליך הרישוי באמצעות דחיות חוזרות ונישנות של ביצוע הצו.

משכך, ובשים לב למועדים הקבועים בסעיף 254ט לחוק התכנון והבניה ולעובדה כי מדובר בצו אשר הוצא בחודש יולי 2018 ואנו מצויים כבר כ- 9 חודשים לאחר מועד זה, בשים לב לעובדה שהבקשה הנוכחית הוגשה כחודשיים לאחר מועד כניסתו לתוקף של הצו ולא נתמכה בתצהיר של איש מקצוע, ומשלא השתכנעתי כי ההיתר הינו בהישג יד מיידי ורק עיכוב פורמלי מונע את קבלתו וכי בתוך תקופת עיכוב של 60 ימים, אותה מבקשים המבקשים, יינתן היתר בניה, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע הצו.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ט, 14 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.