הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב - יפו בב"נ 63633-12-18

בפני
כבוד ה שופטת אילת הרנוף

מבקש

מרדכי איפרגן

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

מונחת בפני בקשה לביטול צו הריסה מנהלי אשר הוצא על ידי המשיב ביום 18.11.18.
מדובר בצו הריסה מנהלי המתייחס לבניה ללא היתר של סככה בשטח של כ- 27.5 מ"ר אשר נבנתה בקומת הגג ברחוב יפת 12, 14 רחוב הצורפים 38.

לטענת המבקש, מדובר בעבודות תחזוקה של החלפת גג קיים שהתפורר בגג חדש חזק ובטיחותי, אשר נעשתה בליווי ובפיקוח של מהנדס בנין. עוד לטענתו, הגג מוצב מעל חדר המדרגות של הבית ואין כל הגיון שחדר המדרגות יעמוד חשוף לגשם. לטענת המבקש הבניה חוסה תחת תקנה 20 לתקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד-2014 (להלן: "תקנות הפטור") בהיותה החלפת רכיב ברכיב, וכן תחת תקנה 11 לתקנות הפטור בהיותה גגון. עוד טוען המבקש, כי לא הוצג תיעוד ההיוועצות אשר ערך נותן הצו עם תובע הועדה, וכי מדובר בפגם חמור שבגינו יש לבטל את הצו.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען, כי מדובר בבניה הטעונה היתר בניה, אשר אינה חוסה תחת תקנות הפטור. עוד טוען המשיב כי המבקש לא הוכיח את זיקתו למקרקעין, וכי לא נפל בצו פגם חמור אשר בגינו יש לבטלו.

משהתגלעה בין הצדדים מחלוקת עובדתית בשאלת הבניה נשוא הצו, מהותה והיקפה נקבע התיק להוכחות.
המבקש העיד בעצמו, ולא תמך את בקשתו בחוו"ד כלשהי. מטעם המשיב העידו המפקח אשר תצהירו עמד בבסיס הוצאת הצו, וכן מפענח תצ"א אשר הגיש חוו"ד.

בתום דיון ההוכחות הוסכם בין הצדדים, לבקשת המבקש, כי תיערך ביקורת בשטח של מהנדס מטעם המשיב (זאת לאחר שביקורת אותה המליץ ביהמ"ש לערוך בשלב מוקדם יותר של ההליך לא נערכה, כשכל צד מטיל את האשמה לכך על מישנהו). בהחלטת ביהמ"ש בענין זה נקבע: "רשמתי לפניי את דברי ב"כ המבקש לפיהם ממצאי הביקורת יהיו מקובלים עליו והוא לא יבקש להשיג עליהם, וכי ככל שיתברר שהמידות אינן תואמות את המידות הקבועות בתקנות הפטור, יוותר המבקש על הוכחת טענותיו בדבר התאמת הבניה לתקנות הפטור".
כפי שסוכם, נערכה ביום 18.4.19 ביקורת, אשר ממצאיה הוגשו לביהמ"ש. בהתאם לממצאי הביקורת, הפאה המסומנת בתרשים שצורף לצו באותיות א-ב הינה באורך של 4 מטר, והפאה ב-ג הינה באורך של 7 מטר. הפאה ג-ד מחוברת לסככה קיימת. (להלן: "ממצאי הביקורת").
כפי שניתן לראות בתמונות אשר צולמו במעמד הביקורת, מדובר בבניה של גג מחומר קל הנשען על קונסטרוקציה המאפשרת סגירה של החלל באמצעות חלונות ודלת.

כפי שנפסק לא אחת, תכליתם של צווי הריסה היא להכות בברזל בעודו חם ולמגר את תופעת הבניה הבלתי חוקית באיבה. לשם קידום תכלית זו העניק המחוקק לרשות כוחות וסמכויות נרחבים (ראו רע"פ 03/1782 הוועדה המקומית לתו"ב נ' סועאד, פ"ד נט (3), 652 (30.12.2004); רע"פ 97/5086 בן חור נ' עיריית ת"א, פ"ד נא(4) 625 (18.9.1997); עע"ם 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז(1) 196 (27.11.2002).
תכלית זו של צווי הריסה אף קיבלה משנה תוקף במסגרת תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, אשר תוחם ומגביל את הארכות לביצועו של צו הריסה מנהלי וצווים שיפוטיים אחרים, וזאת על מנת שלא לרוקן את תכלית צו ההריסה מתוכנו.
מדובר בהליך מנהלי והיקף התערבות בית המשפט בקשר להליך מוגבל. בית המשפט אינו שם עצמו במקומה של הרשות ואף אינו מחליף את שיקול דעתה. אלא בדומה להיקף ההתערבות ביחס לכל הליך מנהלי, בית המשפט בוחן האם הונחה בפני הרשות תשתית ראייתית סבירה לצורך נקיטת ההליך המנהלי, ואת סבירות ההחלטה שהתקבלה על יסוד התשתית העובדתית. ככל שאותה החלטה מצויה במתחם הסבירות ומבוססת על תשתית ראייתית סבירה, בית המשפט לא יתערב בה.

סעיף 229 לחוק התכנון והבנייה קובע את המסגרת לשיקול הדעת של בית המשפט לעניין ביטול צו הריסה מנהלי בקבעו כי: "לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו".
הנטל להוכחת קיומם של התנאים הדרושים לביטול הצו מוטל על המבקש, ועליו גם מוטל הנטל לסתירת חזקת תקינותו של הצו. על המבקש לכרסם בכוחה של חזקה זו להציג ראיות, להבדיל מטענות בעלמא, לביסוס טענותיו. משעסקינן בהליך מנהלי, נטל ההוכחה המחייב הינו עמידה במאזן ההסתברות, והוא מוטל על המבקש. לא די למבקש לעורר ספק לגבי ראיות המשיב, אלא עליו לבסס את הנטל המוטל עליו להוכיח את טענותיו.
האם העבודה בוצעה כדין?

טענת המבקש כי מדובר בעבודות תחזוקה של החלפת גג ישן בחדש –

טענה זו לא הוכחה עובדתית. המבקש צרף כנספח 2 לבקשה תמונות (באיכות גרועה) בהן ניתן, לטענתו, לראות את הגגון הישן שהיה במקום. השוואת התמונה נספח 2 לבקשה לתמונות נספח 3 לבקשה ולתמונות שצולמו במהלך הביקורת ביום 18.4.19 מלמדת באופן חד משמעי, כי לא מדובר באותו מבנה שנעשו בו עבודות תחזוקה. הגגון הקטן שנראה בתמונה נספח 2 אינו דומה כלל למימדים של הבניה נשוא הצו, לא מבחינת מידות האורך והרוחב שלו, לא מבחינת שטחו ולא מבחינת המסיביות שלו.
טענת המבקש גם נסתרה ע"י מפענח התצ"א מטעם המשיב, אשר ערך השוואה בין תצלומי אויר שצולמו לפני הבניה נשוא הצו ולאחריה. מחווה"ד של מפענח התצ"א ומחקירתו בביהמ"ש עולה כי בקומת הגג נוספה בניה חדשה שלא היתה קיימת קודם לכן. מפענח התצ"א נשאל בחקירתו האם ניתן לראות בתצלומי האויר אשר קדמו למועד הבניה נשוא הצו, שקיים במקום מבנה ישן, והשיב שאינו יכול לראות זאת בתצ"אות ולאשר את זה (עמ' 8 ש' 21-24). עוד העיד המפענח כי "לפני כן לא היה מבנה" (עמ' 8 ש' 28).
המבקש מצידו לא הביא כל חוו"ד נגדית התומכת בטענתו.

גם מבחינה משפטית אין בסיס לטענה. סעיף 145 ל חוק התכנון והבנייה קובע במפורש, כי גם הריסה והקמה מחדש של בנין או כל תיקון בו למעט שינוי פנימי בדירה, מחייבים הוצאת היתר. משאין חולק כי העבודה נשוא הצו נעשתה בגג המבנה הפתוח, לא ניתן להגדירה כ"שינוי פנימי בדירה", ולפיכך היא טעונה היתר בניה.
בכל מקרה, המבקש לא טען ולא הוכיח, כי לגגון הישן היה היתר בניה. בנסיבות אלה, עצם העובדה שהיתה במקום בניה קודמת אינה הופכת את הבניה החדשה לבניה כדין. שאם תאמר אחרת, משמעות הדבר היא כי ניתן יהיה להכשיר כל בניה ישנה (ללא היתר) באמצעות בניה חדשה (ללא היתר). ראה עפ"א 80167/05 לוי נ' עירית תל אביב (פורסם בנבו); רע"פ 9230/06 חב' א.מ.ש תלפיות בע"מ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנן ובניה חיפה.

טענת המבקש כי הבניה פטורה מהיתר מכח תקנות הפטור

תקנה 2(1) לתקנות הפטור קובעת תנאי מקדמי לתחולת התקנות, ולפיו העבודה צריכה להתבצע ע"י "בעל זכות במקרקעין או בעל זכות לגביהם המאפשרת את ביצוע העבודות". המבקש לא הוכיח כי הוא מקיים את התנאי הנ"ל. בחקירתו הנגדית נשאל המבקש "מה הקשר שלך למקום" והשיב: "זה המקום של בן הדוד שלי ואני מבצע שם את העבודות. המקום לא בבעלותי. יש לי ייפוי כח נוטריוני לעשות מה שאני רוצה במקום. זה אצל בא כוחי" (עמ' 3 ש' 10-14). משהמבקש לא הוכיח את זכותו במקרקעין הוא אינו זכאי לעבור בשער הכניסה לתקנות. למעלה מן הצורך, בחנתי גם את השאלה האם הבניה נשוא הצו חוסה תחת תקנות הפטור, והגעתי למסקנה כי התשובה לכך שלילית.

תקנה 20 לתקנות הפטור – החלפת רכיב ברכיב

תקנה 20 לתקנות הפטור קובעת, כי "החלפת רכיב בבניין הניתן להחלפה ברכיב אחר בעל מידות זהות, כגון רעפים, חלונות, צנרת מים, כבלי חשמל, כבלי תקשורת וכן החלפת חיפוי אבן בחזיתות במבנה פשוט פטורה מהיתר".
כפי שנדון לעיל, הבניה החדשה אינה מחליפה בניה ישנה אשר זהה לה במידות ודומה לה באופי. המבנה נשוא הצו אינו בגדר "רכיב בבנין" כגון רעף או תריס שהוחלף, אלא תוספת לבנין, שלא היתה קיימת קודם. לכן, הבניה אינה נכנסת לגדר תקנה 20 לתקנות הפטור.

תקנה 11 לתקנות הפטור - גגון

תקנה 11(א) לתקנות הפטור קובעת, כי "הקמת גגון או סוכך, המחובר באחת מפאותיו לפחות, למבנה פטורה מהיתר ובלבד שיתקיימו בו תנאים אלה: (1) לא יבלוט מקיר המבנה יותר משני מטרים...".
כפי שעולה ממצאי הביקורת, המבנה נשוא הצו בולט מקיר המבנה 4 מטר. משכך, ברור שלא מדובר בבניה הנכנסת לגדר תקנה11(א) לתקנות הפטור.

טענת המבקש, כי ה בניה נשוא הצו מוצב ת מעל חדר המדרגות של הבית ונועדה למנוע חדירת מי גשם לחדר המדרגות, לא די בה, כמובן, כדי להכשיר בניה בלתי חוקית או להוות הצדקה לה, ומשכך אין בה כדי להוות עילה לביטול הצו.

האם נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטלו?

עוד טוען המבקש, כי אין תיעוד של ההיוועצות אשר ערך נותן הצו עם תובע הועדה, וכי מדובר בפגם חמור שבגינו יש לבטל את הצו.
בצו ההריסה צויין במפורש כי הוא ניתן "לאחר שהתייעצתי עם תובע הועדה". המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, כי חובת ההיוועצות לא קוימה. לא די בהעלאת הטענה בעלמא, והמבקש לא הציג כל ראיה שיש בה כדי לפגום בחזקת התקינות.
מכל מקום, משלא נוכחתי כי הונחה בפני מקבלי ההחלטות תשתית שגויה וכי התקבלה על ידם החלטה בלתי סבירה, אינני סבורה כי נפל בצו פגם חמור שיש בו כדי להביא לביטולו.

על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. הצו מאושר לביצוע.
לצורך התארגנות ייכנס הצו לתוקפו בתוך 14 ימים מיום קבלת ההחלטה ע"י המבקש.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה ע"י המבקש.

זכות ערעור כדין.
המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ט, 05 מאי 2019, בהעדר הצדדים.