הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים ברמת גן בב"נ 29384-03-21

בפני
כבוד ה שופט בנימין הירשל דורון

מבקשים

שמוליק מזרחי

נגד
משיבים
ועדה מקומית לתכנון ובנייה רמת גן
החלטה

לפני בקשה לביטול צו הריסה מנהלי.
מדובר בצו הריסה מנהלי שנחתם על ידי מהנדסת העיר רמת גן כנגד בנייה אסורה כנגד מבנה מבניה קונבנציונלית בשטח של כ 33.12 מ"ר ברחוב יהושפט 10 רמת גן, (גוש 6142 חלקה 165).
הצו נחתם בתאריך 4.3.21.
המבקש הוא מר שמואל מזרחי.
בקשתו לביטול הצו הוגשה ב-14.3.21. הבקשה לא נתמכה בתצהיר . על פי הנטען בבקשה מדובר במחסן הנמצא במקום מזה 50 שנה. הוחלף בו גג המחסן כי הגג המקורי היה עשוי אסבסט. המחסן נשרף בעבר והוזמן מסגר לביצוע העבודה של התקנת הגג החדש. המסגר דרש להחליף "מספר בלוקים שרופים" ולחזק את קירות המבנה וזאת כדי שיוכל להניח את הגג ללא חשש להתמוטטות.
כמוכן הוסיף המבקש שתצפית בחצרות שמסביב לביתו מגלה מחסנים דומים בהם הוחלפו גגות אסבסט באיסכורית וכנגדם לא הוצא צו הריסה מנהלי. מכאן הסיק המבקש שמדובר ב"רדיפה סלקטיבית" כנגדו.
המשיבה בתגובתה ביקשה לדחות את הבקשה. לדבריה הבקשה לא נתמכה בתצהיר. כמוכן התמונות המנציחות הבנייה שוללות טענתו בדבר החלפת " מספר בלוקים שרופים". בנוסף המשיבה הדגישה שהתמונות מלמדות על בנייה חדשה ולא הוצגה תשתית ראייתית לביסוס טענה של אכיפה סלקטיבית.
הצדדים זומנו לדיון בבית המשפט.
בדיון מתאריך 12.4.21 נקבע מועד לשמיעת ראיות .
בתאריך 5.7.21 נשמעו הראיות בבקשה.
מטעם המשיבה העיד מפקח הבנייה הבכיר מר רפאל עדי. להלן עיקרי עדותו בחקירה ראשית :
נספח ג1 לתגובת המשיבה מלמד על ביקור בשטח בתאריך 28.2.21 בו הבחין בבניה החדשה , נשוא הצו. מדובר בבניה ללא היתר.
כל בנייה דורשת היתר בנייה, גם אם מדובר במבנה ישן שנהרס ונבנה מחדש.
צו ההריסה המנהלי הודבק על ידו בתאריך 7.3.21 על גבי הנכס.
נספח ה1 לתגובת המשיבה מלמד על ביקורת נוספת במקום בתאריך 7.3.21 שמלמדת על יציקת בטון מעל פתח הכניסה הוספת שורה נוספת של בלוקים, הנחת פרופילי ברזל עליהם הונח גג מלוחות פנל מבודד. תמונות צולמו.
בחקירתו הנגדית נשאל העד לגבי המבנה הישן, שהיה במקום , וקדם לזה הנוכחי. ולעניין זה ענה שלא ראה את המבנה הקודם אך ניתן לראות בתוך המבנה החדש חגורת בטון שמעידה על קיומו של מבנה קודם. העד הדגיש " על פי החגורה שקיימת שם ראיתי שהמבנה גדול יותר" (עמ/8 שו/16). כך גם ציין בהמשך דבריו ( עמ/11 שו 30).
העד אישר בעדותו שעל פי התצ"א שסומנה מב/3 רואים שבמקום היה מחסן. (עמ 9-שו/17).
העד נשאל לגבי מבנים נוספים שנצפים בתצ"א שסומן מב/4. לדבריו אכן נצפים שלושה מבנים נוספים. אך הוא לא בדק בעניינם קיומו של היתר כי מדובר במבנים שיש התיישנות בענינם. המבנה היחיד שבו מדובר בבנייה חדשה הוא המבנה של המבקש. (עמ/10 שו/3).
לעניין הטענה שמדובר בשיפוץ של מבנה ישן ענה העד שהמחסן הקודם נהרס ובמקומו נבנה מחסן חדש . והבהיר "הכל מבלוק חדש...אין סימני שריפה..." (עמ/10 שו/21).
העד גם נשאל לגבי משמעות תקנות הפטור והחלפת רכיב ברכיב.
לעניין זה השיב העד שמדובר במבנה שמלכתחילה הוקם ללא היתר .ובמקרה זה לא מדובר בהחלפת רכיבים אלא הרס המבנה הקודם ובניית מבנה חדש במקומו.
העד כפר בכך שנאמר לו על ידי העירייה לאכוף דווקא כנגד המבקש .
לעניין המבנים האחרים ציין שהם מופיעים בתצ"א מ2015 ולכן לא מדובר בבניה חדשה שכנגדה לא ביצע פעולות אכיפה.
המבקש העיד .
לדבריו עבד בעבר בעירייה, שימש כיו"ר ועד העובדים. בשנת 2009 נשרף המחסן שבבעלותו בכתובת האמורה. מעל המחסן השרוף עמד גג אסבסט. השכנים העירו. עם צאתו לפנסיה מוקדמת החליט לשפץ המחסן. הוא סילק את גג האסבסט. המסגר הבהיר לו שהגג החדש לא יכול להיות מותקן מעל המבנה הקיים ללא חיזוקים.
בחקירתו הנגדית לאחר שעומת עם התמונות המנציחות את הבנייה אישר המבקש שכל הלבנים במבנה הוחלפו (עמ/14- שו/25) וכפי שחזר ואמר בחקירתו החוזרת "החלפתי את כל הלבנים כי לא היתה ברירה...למה לקחת סיכון"(עמ/15 שו/14).
לעניין היתר בנייה למבנה הקודם או למחסן החדש ענה המבקש שאינו יודע אם למבנה המקורי היה היתר , המחסן היה שייך לאמו. הוא לא ידע שיש צורך בהיתר למבנה החדש אם היה יודע, היה פונה בבקשה לעירייה.
בסיכומיו הדגיש ב"כ המבקש מספר טעמים שלטעמו מצדיקים ביטול הצו:
אכיפה סלקטיבית-ברחוב יהושפט 10 יש מבנים נוספים שכנגדם לא מבוצעת פעילות אכיפה כפי שנעשית בענינו של המבקש.
המבקש היה חייב להחליף את גג האסבסט המסוכן והמסגר הנחה אותו לערוך את השיפוץ כדי שגג האיסכורית יהיה יציב.
לא מדובר בבניה חדשה אלא בהחלפת רכיב ברכיב וכהגדרתו " סך הכל מדובר בחידוש"
המשיבה השיבה לטענות המבקש בסיכומיה.
הצדדים הסכימו שהחלטת בית המשפט תועבר אליהם באמצעות נט המשפט.
לאחר הסיכומים הגיש ב"כ המבקש סיכום פסיקה בכתב.

דיון והכרעה
במהלך שמיעת הראיות בהליך הוסרה מהדיון המחלוקת הראייתית. בדיון התברר שהמבנה נשוא הצו נבנה כולו מחדש ולא מדובר , כפי שנטען בבקשה בהחלפת " כמה בלוקים שרופים ומתפוררים" המבקש אישר שמדובר בבניה שכולה חדשה ( על גבי הריסות המחסן המקורי השרוף).
לעניין זה אציין שפער זה בין דברי המבקש בבקשה לבין דבריו בחקירה נגדית אינו יכול להיות מתורץ בגינוני ניסוח או טעויות לשון. בפני בית המשפט ,בבקשה המקורית ,הוצג מצג מטעה לפיו הוחלפו רק מספר לבנים שרופות כשבפועל ברור מהתמונות שהוצגו ( מפנה למש/1) ומדברי המבקש שהמחסן נבנה מחדש מהיסוד.
לטעמי פער זה מצדיק כבר עתה לדחות את הבקשה. מי שבא לבקש סעד כנגד צו הריסה מנהלי שהוצא כנגדו מחוייב בגילוי כל האמת בבקשתו. זו הסיבה שבקשה שכזו אמורה להיתמך בתצהיר. המבקש במקרה זה לא תמך בקשתו בתצהיר. בדיעבד, ייתכן שצדקה המשיבה כשטענה בתגובתה שראוי לדחות את הבקשה על הסף בהעדר תצהיר.
אולם לטעמי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.
אבחן את טענות ב"כ המבקש אחת לאחת.
הטענה הראשונה בה אדון נוגעת לפטור מהיתר לפי סעיף 20 לתקנות התכנון והבנייה ( עבודות ומבנים הפטורים מהיתר ) , התשע"ד -2014.( להלן : התקנות)
סעיף 20 לתקנות קובע
"20(א) החלפת רכיב בבניין הניתן להחלפה ברכיב אחר בעל מידות זהות, כגון רעפים, חלונות, צנרת מים, כבלי חשמל, כבלי תקשורת וכן החלפת חיפוי אבן בחזיתות במבנה פשוט פטורה מהיתר, ובלבד שהרכיב שיוחלף יהיה באותו מיקום."
לשון החוק ברורה וניתן לראות שמדובר החלפת רכיב בבניין ולא בהחלפת הבניין כולו. הדוגמאות המצויינות בו מובילות לפרשנות מצירה של הסעיף. " רעפים" " חלונות" וכיו"ב הם רכיבים שבאופיין מתכלים בחייו של בניין ויש מקום להתיר החלפתם ללא צורך בהיתר ( במגבלות המפורטות בהמשך הסעיף) , אולם מכאן ועד המסקנה שניתן להרוס את הבנוי עד יסוד ולבנות תחתיו מבנה חדש זהה , רחוקה הדרך.
לעניין זה אפנה לרע"פ 4833/18 ישראל בן עזרא נ' יו "ר הועדה המקומית לתו"ב עכו (פורסם בנבו) בו אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי . בית המשפט המחוזי קבע :
"עוד טען המבקש, כי העבודות אשר ביצע בתוספת, עומדות בתנאי תקנה 20 לתקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), התשע"ד-2014 (להלן: תקנות הפטור) לפיה, החלפת רכיב בבניין, הניתן להחלפה ברכיב אחר בעל מידות זהות, אינה דורשת היתר, ובלבד שהרכיב שהוחלף יהיה באותו מקום. בית משפט השלום דחה גם טענה זו, מאחר שסעיף 145 לחוק התכנון והבניה, הקובע כי עבודות שאינן בגדר "שינוי פנימי", כפי שנקבע לגבי חלק מהעבודות אותן ביצע המבקש, מצריכות היתר בניה, גובר על תקנה 20 לתקנות הפטור, מכיוון שמדובר בחקיקה ראשית."

בית המשפט העליון ציין לעניין זה:

10. אוסיף עוד, כי מקובלת עליי עמדת הערכאות הקודמות, לפיה מרבית העבודות, אשר בוצעו בתוספת, אינן בגדר "שינוי פנימי" או החלפה של רכיב ברכיב בעל מידות זהות, אלא שמדובר, לפחות חלקית, בעבודות חיצוניות הטעונות היתר."
35. אציין שבענינו של בן עזרא התברר עניין דומה בנסיבותיו בו הבנייה האסורה הייתה תולדה של אירוע שריפה.
36. כמוכן לסוגיה זו אפנה ל עפ"א (חיפה) 57270-07-20 יצחק טובלי נ' היחידה הארצית לאכיפה דיני התכנון ובניה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מעלה הגליל. במקרה זה נדון צו הפסקת עבודה מנהלי שהוצא כנגד בניית לול שנבנה בהיתר, נהרס בשל בלאי , ונבנה מחדש. בית המשפט השלום דחה טענה שהבנייה חוסה בתקנות הפטור ובית המשפט המחוזי , שדחה את הערעור על ההחלטה ציין:
אבהיר, כי השאלה אם העמודים החדשים והקורות החדשות שהציב המערער במקום אלה הישנים, הם בגובה 8 מטרים (כקביעת בית משפט קמא) או פחות, איננה רלבנטית לענייננו, שכן גם אם הם נבנו בדיוק במקום, בגודל ובגובה בו היו הקורות והעמודים הישנים (ואינני קובעת כך) - היה על המערער להוציא היתר בנייה לבנייתם ולא היה רשאי לסמוך על ההיתר משנת 1981. משלא הוציא היתר בנייה - בדין הוצא צו הפסקת העבודה. "
37. אחזור ואדגיש שבעניין זה מדובר היה בלול שהוקם בהיתר נהרס ונבנה מחדש. נזכור שבעניינינו המבקש אינו מצביע על כך שהמחסן המקורי נבנה בהיתר.
38. הפסיקה העקבית קובעת שדין טענה זו להידחות.
39. הטענה השנייה שבגינה סבור ב"כ המבקש שיש מקום לבטל את צו ההריסה המנהלי מתמקדת באכיפה בררנית.
40. טענת אכיפה בררנית בהליך המנהלי נבחנה בפסקי דין רבים. אפנה לפסק הדין אליו הפנתה המשיבה עפ"א (חיפה) 36231-01-21 חאתם מסרי נ' היחידה הארצית לאכיפה דיני התכנון ובניה (פורסם בנבו)
41. בפסק זה נדרש בית המשפט המחוזי למיקומה של טענת אכיפה בררנית בהליך המנהלי וציין:
"עוד אומר, כי בתי המשפט חלוקים בשאלה אם ניתן לקבל טענה של אכיפה בררנית, ככל שהדבר נוגע לצו הריסה מנהלי. למעשה - הרוב נוטה לדעה שאין כלל מקום לקבל טענה מסוג הגנה מן הצדק נגד צווים מנהליים.( הדגשה איננה במקור) [ראו סקירה של פסקי דין בענין הגנה מן הצדק לגבי צווי הריסה מנהליים, בפסק דינה של כבוד השופטת ע' ורבנר בעפ"א (מחוזי חי') 67346-07-19 תמר פלד נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה [פורסם בנבו] (05.08.2019) - עפ"א 80029/04 מיכאל רחמים נ' מדינת-ישראל [פורסם בנבו] (30.6.2006); עפ"א (מחוזי תל אביב-יפו) 80173/00 מדינת ישראל - עירית פתח-תקוה נ' קורפלי מרדכי [פורסם בנבו] (27.02.2001); ע"פ 80081/99 ג'רבי נ' מדינת-ישראל [פורסם בנבו] (09.03.2000); רע"פ 2591/00 ג'רבי נ' עיריית הרצליה [פורסם בנבו] (24.05.2000); עפ"א 69746-03-16 אמין בדיר ואחר' נ' וועדה לתכנון ובניה רמלה ואח' [פורסם בנבו] (20.6.2016); עתפ"ב 48662-06-18 חאלד אבו חיארה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים ואחרים [פורסם בנבו] (29.7.2018); עפ"א (מחוזי חי') 48544-10-18 אבראהים חוג'יראת נ' אברהם ברון כהן מנהל היחידה לאכיפת דיני התכנון והבניה מחוז צפון [פורסם בנבו] (26.11.2018)] ".
42. עיון ב עפ"א 67346-07-19 פלד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו ) דן בהרחבה באפשרות להיזקק לטענות הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית במסגרת ההליך המנהלי ונאמר בו :
"יחד עם זאת אציין כי, ככלל, קיימת מחלוקת בפסיקה האם יש מקום להעלאת הטענה של הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית, בכל הקשור לצווי הריסה מנהליים."

ובהמשך פסק הדין צויין:
"באותם מקרים בהם בוטלו צווים בשל אכיפה בררנית, היו מקרים בהם היה קיים דמיון מוחלט בין שכן לגביו הוצא צו הריסה, לבין שכן באותו בניין שביצע במדויק את אותו דבר, ולא הוצא לגביו צו הריסה (עיין לדוגמא ב-עפ"א 4551-12-16 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ערד נ' מלי וקס (25/5/17) בפסק-דינו של כב' השופט אינפלד, שהתייחס לדיירים שכולם פתחו חלונות לחזית הבניין באופן זהה)."
43. ב"כ המבקש הפנה לפסיקה. לטעמי לא ניתן להסיק ממנה את ההלכה עליה מבקש ב"כ המבקש להתבסס. ואבהיר:
א. תו"ב 65503-12-16 ענינו החלטה בבקשה לביטול כתב אישום בשל אכיפה בררנית, וא ינו דן בהליך לביצוע צו הריסה מנהלי.
ב. רע"פ 1611-16 מדינת ישראל נ' יוסי יוסף ורדי ואח' - (לענין זה אעיר שדומני שב"כ המבקש הפנה לפסק דין זה . דומני ציינתי, וזאת כי על פי מספר ההליך שציין במסמך שהגיש לא ניתן להתחקות אחר ההליך) גם בהליך זה מדובר בהליך פלילי ולא בהליך מנהלי.
ג. ע"פ 6328-12 מדינת ישראל נ' פולדי פרץ- ענינו בהליך פלילי ולא מנהלי.
44. עמדתי לעניין זה היא כעמדת הפסיקה המצמצמת השימוש בטענה של אכיפה בררנית בהליך המנהלי. בבניה אסורה טמון סיכון מובנה לציבור. השארת מבנה שנבנה שלא כדין על כנו מהטעם של אכיפה בררנית יש בה כדי להנציח סיכון שכזה ואינה סבירה בעיני. יש להיזקק לה רק במקרים בהם הדמיון בין המקרים גובל בזהות ואז אכן ניתן להסיק שהתנהלות הרשות , המוציאה צו הריסה כנגד מבנה אחד ונמנעת מהוצאתו בנוגע למבנה האחר , היא פסולה ועולה לכדי " פגם חמור" המצדיק ביטולו של צו הריסה מנהלי לפי סעיף 229 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965.
45. במקרה זה דומה שהמבקש לא הצליח להציג תשתית ראייתית עליה ניתן לבסס טענה של אכיפה בררנית. אכן ב"כ המבקש מצביע במב/2 על מבנים המסומנים 1, 2, ו-3 . אולם ראשית עליו להצביע שמבנים אלו נבנו ללא היתר. אולם הדרישה הנוספת היא להראות שמבנים אלו נבנו בסמיכות זמנים למבנה שהקים המבקש. עיון במב/1 מלמד שהמבנים המסומנים נצפו בתצ"א עוד ב -19.9.2015 . לפיכך אני סבור שאין בסיס ראייתי כלל לטענה של אכיפה בררנית.

סיכום
לא מצאתי שהמבקש הצליח להצביע על עילה לביטול צו ההריסה המנהלי .
הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי נדחית.
צו ההריסה המנהלי מאושר לביצוע ואני מעכב את כניסתו לתוקף למשך 45 ימים החל מה-25.7.21.
המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪ אשר ישולמו תוך 60 ימים מיום קבלת ההחלטה על ידי המבקש
זכות ערעור כדין
ניתנה היום, ט"ז אב תשפ"א, 25 יולי 2021, בהעדר הצדדים.