הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בקריית ביאליק תו"ב 23766-10-20

בפני
כבוד ה שופטת סימי פלג קימלוב

מבקש

מרדכי מויאל

נגד

משיבה
ועדה מקומית לתכנון קריות

החלטה

בקשה לביטול או עיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי
לפני בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי שהוצא כנגד גגון המשמש קירוי לחניות מספר 66, 67 מחובר על ידי 6 מוטות אלומיניום/ ברזל לתחתית המרפסת של דירת מגורים מספר 7 בקומה א' בחזית מערבית. הגגון עשוי קונסטרוקציית אלומיניום/ ברזל ומקורה פח גלי רוחב של 2.0 מ' ואורך של 5.0 מ' סך הכל 10.0 מ"ר בסטייה מתכנית תב"ע ק/ 214 אזור מגורים ג' אשר איננה מתירה הקמת מבנה עזר בשטחים פנויים מסביב לבניינים בגבולות תכנית זו (להלן: "הצו"). ה מבנה שברחוב מיכאל חזני 5 בקריית מוצקין שבגוש 10426 חלקה 240.

בבקשה טוען המבקש כי מדובר בגגון, שהוצב מעל חנייתו של המבקש ושכנו אשר היו נתונים למפגע בלתי פוסק של חפצים, לכלוך, פקקי בקבוקים, בדלי סיגריות וכיוצא בזה שהיו מושלכים מהקומות העליונות על מכוניות ופעמים על המבקש עצמו כאשר ניגש למכוניתו. המבקש טוען כי בניית הגגון היה לצנינים בעיניה של אחת השכנות, דיירת בבניין שהיא קרובת משפחתו מדרגה ראשונה של אחד מראשי הרשויות השותפות למשיבה – הוועדה לתכנון ובניה קריות.

מוסיף וטוען המבקש כי מדובר בגגון אסתטי שהשפעתו על מראה הבניין חיובית ואינו חורג, מכער או מפריע למעבר אויר למי מהדיירים וכי מנגד הגגון הוקם כדי להגן על חייו ושלמות גופו ורכושו של המבקש.
המבקש מציין בבקשה כי הוא בן 77 וכי כל רצונו לשמור על סביבה אסתטית ונקייה בבניין שהוקם זה מכבר.
המבקש טוען כי מדובר באכיפה בררנית וזאת לאור העובדה שגגון אחר הנמצא בצמוד, לא זכה לכל טיפול, כלשון הבקשה, כמו גם גגונים שהוצבו בגינת הדירות המזרחיות בבניין וכן גגונים ומחסן שהוצבו בבניין סמוך וכי דומה שמיהות המתלוננת הביאה למתן צו הריסה.

ביום 19.10.20 ניתנה על ידי החלטה בה הוריתי על עיכוב ביצוע צו ההריסה וזאת עד להחלטה אחרת.

טענות הצדדים בדיון
בדיון שהתקיים במעמד הצדדים המבקש חזר על טענותיו בבקשה והוסיף לשאלת בית המשפט כי פנה מספר פעמים רב למשטרה ואולם לא נענה על ידי משטרת ישראל ואולם לטענתו לולא ביתו של ראש העיר לא היתה מתגוררת בבניין זה, לא היתה המשיבה נוקטת בדרך של הוצאת צו הריסה לגגון. המבקש ציין פעם אחר פעם כי נשקפת סכנה לחייו ואמר : "תאלצו אותי שאני אמות כי אין לי ברירה אחרת. אני יכול למות, אין לי בעיה".

ב"כ המשיבה ציין כי מדובר בשטח ציבורי וכי ברחוב זה אין כל קירוי ללא היתר. באשר להפניית המבקש למבנה אחר, טען ב"כ המשיבה כי מדובר בשטח פרטי ולא ציבורי כבענייננו. באשר לטענותיו של המבקש כי לולא התגוררה ביתו של ראש העיר בבניין, אזי לא היתה המשיבה נוקטת בדרך של הוצאת צו הריסה, טען ב"כ המשיבה כי מקום שיש עבירה מחויבת המשיבה לפעול לאכיפה וכך גם במקרה זה ללא כל רלוונטיות להיותה של ביתו של ראש העיר דיירת בבניין. ב"כ המשיבה ציין כי לראשונה שמע מהמבקש טענה זו בבוקר הדיון. הוסיף וטען ב"כ המשיבה כי גם אם תוגש בקשה על ידי המבקש הרי שהיא לא תאושר מאחר ומדובר בבקשה שבניגוד לתב"ע.

מטעם המבקש העיד גם שכנו, מר יצחק בן דוד. העד סיפר בעדותו כי הוא בעל החנייה הצמודה וכי ניסה לשכנע את המבקש שלא להקים את הסככה ואולם במקום אנשים משליכים חפצים מהדירות בבניין. לשאלת בית המשפט אם הוגשה תלונה למשטרה בגין השלכת החפצים, ציין העד כי לא הוגשה תלונה למשטרה.

דיון והכרעה
סעיף 221(א) ל חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ( להלן :חוק התכנון והבניה") מסמיך את מנהל
היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הועדה, במקרים מתאימים, ליתן צו
הריסה מינהלי, אף מבלי שהתנהל הליך פלילי נגד מבצע עבירת הבניה.

תכליתו של צו ההריסה המינהלי היא להסיר בניה בלתי חוקית המצויה בשלביה הראשונים, לשם
מניעת היווצרות עובדות מוגמרות בשטח (ר' רע"פ 5584/03 מאיר פינטו ואח' נ' עיריית חיפה
(1.12.04); רע"פ 5738/00 סלאמה סלאמה נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים
(24.10.00)).

סעיף 229 לחוק מגביל את סמכותו של בית המשפט לבטל צו מינהלי, רק למקרים בהם "הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו".

עוד נקבע בפסיקה כי עיכוב ביצוע צו הריסה יינתן רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר היתר הבניה נמצא ב"הישג יד" (ראו רע"פ 2341/14 קבועה סלים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (28.5.14) ו רע"פ 1651/09 מחמוד יוסף עבאסי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים (23.02.09)). משכך, הוגבלה סמכותו של בית המשפט להתערב בשיקול דעתו של מוציא הצו, לטעמים מצומצמים למדי והנטל להוכיח כי אלה מתקיימים, מוטל על הטוען לביטול הצו. לעניין זה יפים דברי כב' השופט א. שוהם ב רע"פ 2958/13 תייסיר סבאח נ' מ"י (8.5.13):

"הצו שבו עסקינן הינו "צו הריסה מינהלי" וכפי ששמו מעיד עליו, אין הוא בגדר אקט עונשי, אלא שמדובר בצו שחלים עליו כללי המשפט המינהלי (רע"פ 1088/86 מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2) 417 (1990); ע"פ 874/78 סואעד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המרכזי, פ"ד לה (1) 678 (1980))... נזכיר, כי בהתאם לעילות המנויות בסעיף 238א(ח) ל חוק התכנון והבניה, יפעיל בית המשפט ביקורת שיפוטית על צווי הריסה מינהליים, באופן מצומצם למדי. העילה הראשונה, דורשת כי יוכח לבית המשפט כי הבניה נעשתה כדין, והעילה השנייה, עניינה בכך כי ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת (רע"פ 5285/12 מורחי נ' יו"ר הועדה לתכנון ובניה תל אביב-יפו (21.8.2012))".

מהכלל אל הפרט
לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים ולראיות השונות שהונחו בפני, מסקנתי היא דין הבקשה
להידחות.
טענתו של המבקש לאכיפה בררנית לא הוכחה ואף ניתנה התייחסות ב"כ המשיבה לטענות אלה.
כמו כן צוין על ידי ב"כ המשיבה כי ככל שישנם מבנים הרי שמדובר בקרקע פרטית ובעניינו מדובר
בקרקע ציבורית ולפיכך, טענות המבקש לאכיפה בררנית דינה להידחות.
גם טענותיו של המבקש באשר לשיקולים זרים להוצאת הצו דינן להידחות. גם אם אצא מתוך הנחה
הנוחה למבקש כי הוגשה תלונה על ידי הדיירת המתגוררת בבניין ומדובר בביתו של ראש העיר, הרי
שלא היה בכך כפי שנטען על ידי המשיבה כדי לפגום בצו ההריסה, שכן ככל שלא היה מקום לאכוף
את בניית הקירוי לא היה מוצא צו כאמור. לפיכך, טענות המבקש לשיקולים זרים בהוצאת הצו
נדחות.

אני דוחה את הטענה לפיה אין מדובר בבנייה משמעותית. קירוי ובנית סככה כדוגמת המבנה שבנה המבקש איננו עניין של מה בכך. מדובר ב בניה שנבנתה על שטח ציבורי ואשר בסטייה מתכנית תב"ע אשר איננה מתירה הקמת מבנה עזר בשטחים הפנויים. אשר על כן אין מדובר בבניה זניחה.

באשר לטענתו של המבקש כי בנה את הסככה נוכח העובדה שדיירים בבניין משליכים חפצים שמסכנים אותו הרי שלא הוכחה טענה זו, לא הוגשה תלונה למשטרה , לא דווח על כך למוקד העירוני, ולא הוגשה כל ראיה באשר לכך. אם כל ההבנה למצבו של המבקש, הדרך לפתרון בעיה זו, אם קיימת היא בדרך של פניה לרשויות ולגורמים הרלוונטיים ולא בדרך של עשיית דין עצמית ובניית סככה לקירוי רכבו של המבקש ובנייה ללא היתר כדין ובכך לקבוע עובדה מוגמרת.

כאמור, עיכוב ביצוע צו הריסה יעשה רק במקרים יוצאי דופן ולא מצאתי כי זהו המקרה לעשות כן. נראה על פניו על פי טיעוני המשיבה, כי המבקש לא יוכל בעתיד הקרוב, או בכלל נוכח התכנית החלה באזור, אשר איננה מתירה הקמת מבנה עזר בשטחים הפנויים.

סמכותו של בית המשפט לבטל צו הריסה מנהלי הוגבלה בסעיף 229 לחוק התכנון והבניה הקובע: כי:
"לא יבטל בית המשפט צו מנהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל הצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו" וסעיף 254 ט(ד) קובע, לעניין עיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, כי: "(1) בית המשפט לא יעכב ביצוע צו, בבקשה שהוגשה לפי סעיף זה, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, ואם נוכח כי העבודה האסורה או השימוש האסור שלגביהם חל הצו אינם מסכנים את שלום הציבור או את בטיחותו;
(2) נוסף על האמור בפסקה (1), בית המשפט לא יעכב את ביצועו של צו הריסה שניתן לפי סעיפים 217, 221, 235, 237, 239 או 254ב, אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין או אם מצא כי העבודה שלגביה ניתן הצו נמשכה, לאחר שהומצא הצו; לעניין זה, 'תכנית' - תכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בנייה בלא צורך באישורה של תכנית נוספת" .

שוכנעתי כי לא עלה בידי המבקש להצביע על פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו המינהלי. לאחר שהוגשו לתיק בית המשפט מסמכי הצו, הרי ששוכנעתי שנתקיימו התנאים להוצאת הצו ולפיכך אני דוחה את הבקשה.

סוף דבר
לאחר ששוכנעתי כי הצו הוצא כדין וכי הסככה נבנתה ללא היתר כדין ושוכנעתי כי אין מקום
להיעתר לבקשת המבקש לעיכוב ביצועו של הצו מהנימוקים שפורטו לעיל, החלטתי לדחות את
הבקשה.

הריסת הסככה תבוצע על ידי המשיבה בתום 60 ימים מיום המצאת ההחלטה לידיה, אלא אם המבקש יעשה זאת קודם לכן.

5129371מזכירות בית המשפט תשלח את ההחלטה לצדדים בדואר רשום.
ניתנה היום, כ"ז שבט תשפ"א, 09 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.