הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה ח"נ 1957-06-18

בפני
כבוד ה שופטת, סגנית הנשיאה טל אוסטפלד נאוי

המבקש

שרון חייט

נגד

המשיבה
עירית נתניה

החלטה

לפני בקשה לביטול כתב האישום בשל אכיפה בררנית.

ביום 28.9.17, ניתן למבקש דו"ח תשלום קנס, לפיו בשעה 12:11, ברחוב בר אילן ליד בית מספר 42 בנתניה, החנה את רכבו על המדרכה (להלן: "הדו"ח"), בניגוד לסע יף 5א לחוק העזר לנתניה (העמדת רכב וחנייתו) תשכ"ה-1965.
המבקש, ביקש להישפט וטען כטענה מקדמית כי יש לבטל את האישום בשל אכיפה בררנית מכח דוקטרינת ההגנה מן הצדק. מכאן הבקשה שלפני.

בבקשה, הודה המבקש כי החנה את רכבו על המדרכה אך לטענתו מדובר באיזור בו חונים על המדרכה באופן קבוע כלי רכב רבים, בינהם אף ניידות משטרה סמויות וגלויות.
לתמיכה לטענתו, צרף המבקש לבקשה מספר תמונות, בהן לטענתו ניתן לראות רכבים על הדרכה ללא שניתנן להם כל דו"ח.
בטרם הגשת הבקשה, פנה המבקש למשיבה וזו המציאה לו את רשימת הדוח"ות שניתנו באותו האיזור. טוען המבקש כי במהלך 5 השנים האחרונות ניתנו רק 2 דוחות חניה לרכבים שחנו ליד בית מספר 42 ברחוב. כאשר אחד מבין השניים, הינו הדו"ח נשוא תיק זה ואילו הדו"ח השני בוטל.
לפיכך, טוען המבקש, כי מדובר בהתנהלות שרירותית העומדת בסתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית.

המשיבה, מתנגדת לבקשה וטוענת כי נטל ההוכחה הינו על כתפי המבקש ועליו להראות כי לאורך זמן ובאופן שיטתי קיבלו הרשויות המנהליות במקרים דומים החלטות שונות מאלה שנתקבלו במקרה שלו. בעניין זה הפנתה המאשימה לע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פולדי פרץ. ממשיכה המשיבה וטוענת כי רק בשלב השני, והיה אם המבקש יצביע על תשתית ראייתית ראשונית לטענותיו, ישקל המשך ברור הטענה לאכיפה בררנית.
לגופה של טענה מציינת המשיבה, כי העבירה למבקש ואף צרפה לתגובתה רשימת נתוני אכיפה ברחוב בר אילן בעיר. בהתאם לנתונים אלה, בין השנים 1.1.13 ל- 2.9.19 נרשמו 167 דוחו"ת חניה. עוד טוענת המשיבה, כי המבקש לא הצביע על כל מניע פסול ורשויות התביעה נהנות, כמו כל רשות אחרת, מחזקת תקינות המעשה המנהלי.
מוסיפה המשיבה ומצינת, כל לא כל אכיפה חלקית הינה אכיפה בררנית.

דיון והכרעה
דוקטרינת ההגנה מן הצדק מעוגנת בסעיף 149(10) בחוק סדר הדין הפלילי, ומקנה לבית המשפט סמכות להורות, בין היתר, על ביטול כתב אישום מקום בו הגשתו או ניהולו של ההליך הפלילי, עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
הדין מכיר בטענת אכיפה בררנית כבסיס אפשרי להגנה מן הצדק ( ראו למשל ע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל, פיס' 13, פורסם בנבו, 12.8.12. להלן: "עניין סלכגי" או "פרשת סלכגי"). הקריטריון החולש על טענה זו, ככל טענה להגנה מן הצדק, הוא השאלה האם יש בקיום ההליך משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, וכיצד ניתן לרפאה ( ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ''ד נט(6) 776).
כאשר הטוען להגנה מן הצדק מבסס את טענתו על אי נקיטת הליכים כנגד אחרים, עליו לעמוד במבחן משולש. תחילה, עליו להראות כי עניינם של אותם אחרים דומה מבחינה עובדתית לעניינו, באופן המצדיק התייחסות מקבילה בשאלת הגשת כתב אישום כנגדם. מצב זה כונה בפסיקה " קבוצת שוויון". בשלב השני, עליו להראות כי אי-נקיטת הליכים כנגד האחרים באותה קבוצת שוויון היא בבחינת אכיפה בררנית פסולה, להבדיל מ"מצבים רגילים ולגיטימיים של אכיפה חלקית מטעמים של מגבלת משאבים וסדרי עדיפויות" (עניין סלכגי, בפיס' 14). לבסוף, ככל שהוכחו שני השלבים הראשונים, יש לבחון האם הדבר מחייב את ביטול האישום או זיכוי הנאשם, או שמא ניתן לרפא את הפגמים באמצעים מתונים ומידתיים יותר, כגון התחשבות במישור הענישה ( שם, פיס' 15; עניין בורוביץ' הנ"ל, 807-808).
יישומו של הדין, כפי שתואר לעיל, מוביל למסקנה כי לא עומדת למבקש הגנה מן הצדק, בטענה של אכיפה בררנית.

אמנם המבקש הציג מספר תמונות לא מבוטל של רכבים החונים באופן אסור ואשר לטענתו לא נאכפה העבירה כנגדם.
יחד עם זאת, המשיבה הציגה לבית המשפט את נתוני האכיפה שבוצעה באותו הרחוב מיום 1.1.13 ועד 2.6.19. בהתאם לנתונים אלה, ניתן לראות כי ניתנו 167 דוחו"ת חניה. על כן, לא ניתן לאמר כי אין המשיבה מבצעת אכיפה במקום.
איני מקבלת את טענת המבקש ל העדר אכיפה באופן דווקני, ברחוב בר אילן בסמוך לבית 42. די בכך שהמשיבה הצביעה על אכיפה באותו הרחוב כדי לדחות את הטענה להעדר אכיפה.
מסכימה אני עם המשיבה כי לא כל אכיפה חלקית היא אכיפה בררנית. אין באפשרות המשיבה לאכוף את כל עבירות החניה המבוצעות באותה שעה בכל רחבי העיר.
לאור האמור, הבקשה נדחית.
קובעת להקראה ביום 18.9.19 בשעה 8:30.
הנאשם מוז הר בחובת התייצבות.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ט, 01 יולי 2019, בהעדר הצדדים.