הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים תו"ב 95-01-99

בפני
כבוד ה שופט אליעד וינשל

מאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אייל כהן
נגד
נאשמים
נביל מחמוד אל קאק ( תו"ב 95-01-99)
אלקם דהאר (תו"ב 56044-09-12 )
עבאסי נוואל ( תו"ב 339-09-05)
אסמה סלאימה ( תו"ב 45376-08-13)
עניזאן ג'מיל תו"ב ( 64243-10-15)
ע"י ב"כ עו"ד עומר סמרי

החלטה

לפני בקשה לדחיית מועד ביצועם של צווי הריסה בשכונת עין אלוזה בירושלים. ב"כ הצדדים הסכימו כי תינתן החלטה במאוחד בבקשות שכן הטענה העולה בבקשות זהה.
המבקשים סומכים בקשתם על כשל נטען בהתנהלות מוסדות התכנון והמדינה בקידום תכניות באזור. הבקשות כפי שהוגשו לא נתמכו בתצהיר בעל מקצוע ולא נטען בהן להתקדמות בהליכי התכנון. הטענה המועלית בהן היא שנכון לעכב את ביצוע צווי ההריסה עד להכרעת בית המשפט העליון בערע ור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים שדחה עתירה מטעמם. לטענת המבקשים, סיכויי הערעור גבוהים שכן החלטת בית המשפט המחוזי מבוססת על קביעות שגויות.
המשיבה מתנגדת לבקשות וטוענת שיש לדחות אותם על הסף בהעדר מסמכים נדרשים בהתאם לתקנות. גם לגופם של דברים סבורה המאשימה שיש לדחות את הבקשות בהעדר היתר בהישג יד ובהעדר אופק תכנוני להכשרת העבירה. המאשימה צירפה לתגובתה תצהיר בעל מקצוע מטעמה.
על אף שהתאפשר למבקשים להגיש תגובות משלימות מטעמם, לא תוקנו הליקויים עליהם הצביעה המשיבה (ובראשם העדר תצהיר בעל מקצוע). זאת ועוד, בתגובה המשלימה נטענו טענות חדשות בדבר התקדמות בהליך התכנוני ואולם זאת ללא צירוף כנדרש של תצהיר בעל מקצוע כנדרש.
בהתאם לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008 על הבקשה להיות מוגשת בצירוף תצהיר המבקש, תצהיר בעל מקצוע וכן פירוט החלטות קודמות. הבקשה כפי שהוגשה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות התקנות ועל כן ובהתאם להוראת תקנה 8 לתקנות, יש לדחות את הבקשות על הסף. בפרט אמורים הדברים לגבי הטענות בדבר התקדמות בהליך התכנוני שנטענו רק בתגובה המשלימה ולא נתמכו כנדרש בתצהיר בעל מקצוע.
עם זאת עיון בבקשות כפי שהוגשו (בשונה מהתגובות המשלימות), מעלה שהן למעשה מבוססת על טענה אחת אשר ניתן לדון בה אף בהעדר תצהיר המבקש ותצהיר בעל המקצוע. הטענה היא שיש להיענות לבקשה לאור הגשת ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתיק (עע"מ 6911/20 סלאימה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים) ובהתחשב בטענות המבקש לגבי סיכויי הערעור. אציין שמדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, שניתן לאחרונה , ובו נדחו טענות המבקשים ואחרים במצב דומה באשר לפגמים נטענים בהתנהלות מוסדות התכנון ביחס לאזור (עע"מ 23791-07-17 סלאימה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (24.8.2020), להלן: פסק הדין). טענות אלה עומדות גם בבסיס הבקשה להארכת מועד בבקשות שלפני.
נקודת המוצא לדיון בבקשה לדחיית מועד נקבעה ע"י כב' בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין ובכלל זה ב רע"פ 8220/15 רשיק כאפיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.12.15) וכן ברע"פ 9035/16 מחמוד דאוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.11.16) . בית המשפט שב והדגיש, כי דחיית מועד ביצוע צו תעשה רק כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד וכי "אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו" (רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, 27/12/15 (פורסם בנבו)). עוד הודגש בפסיקה ש"הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה" (שם).
עקרונות אלה מיושמים לעתים בהרחבה מסויימת, כאשר תוך כדי הליכי התכנון – אף אם אלה מתארכים – נוטים בתי המשפט להאריך את המועד ובלבד שהתרשמו שההליכים התכנוניים מתקדמים והתארכותם היא פועל יוצא מהתנהלות רשויות התכנון (תיקון 116 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ביקש להגביל את אורך התקופה, ואולם התיקון אינו חל לגבי הצווים מושא הבקשות). עם זאת, אין מקום לעכב את הביצוע בנסיבות בהן אין היתכנות תכנונית לקידום המהלך ואין צפי לקידומו בטווח הנראה לעין.
במקרים לא מעטים עולה בשלב זה טענת הנאשם שלפיה נוכח פגם בהליכי התכנון והתנהלות לא תקינה של מוסדות התכנון, אין באפשרותו להתקדם בהליכי התכנון והרישוי הנדרשים. ככלל, יש להעלות טענה זו במסגרת תקיפה ישירה בפני בית המשפט המוסמך - בית המשפט לעניינים מינהליים.
במקרה דנן אכן הועלתה הטענה בפני בית המשפט לעניינים מינהליים ובהתחשב בעתירה זו הוארכו המועדים לביצוע הצו בעבר, בתיקים שבכותרת ובתיקים דומים. משך תקופה ארוכה יחסית עוכב ביצוע הצווים על מנת לאפשר למבקש ולאחרים להעלות טענותיהם בהליך המינהלי. טענות אלה , עליהן מבוססות הבקש ות, נדחו כאמור בפסק הדין.
באשר לטענת המבקשים בדבר סיכויי הערעור שהוגש , הרי אקדים ואציין שקיים קושי במובנה בטענה מעין זו המבקשת ממותב זה לבחון את סיכוי הערעור על פסק דין שניתן על-ידי בית המשפט המוסמך לדון בעניינים מינהליים (שהוא גם ערכאה גבוהה יותר).
נכון אפוא לבחון את הבקשות שלפני לאור קביעות בית המשפט לעניינים מינה ליים. קביעה ראשונה חשובה היא שהטענות שהועלו כלליות ולמעשה אינן מאפשרות בחינת הוראות תכנית האב שאושרה במקום (סעיף 6 לפסק הדין). קביעה שניה חשובה היא שאין לקבל טענת הפליה ושיקולים זרים בהעדר תכנון במקום. בהקשר זה הפנה בית המשפט לעניינים מינהליים לקידומה של תכנית אב על-ידי הוועדה המקומית (סעיף 8 לפסק הדין). בנוסף הפנה בית המשפט לעניינים מינהליים זרקור לאפשרות של העותרים לקדם הליכי תכנון והליכי הכשרה על בסיס המצב התכנוני הקיים (סעיף 9 לפסק הדין).
המשמעות היא שהטענה עליה נסמכים המבקשים שלפיה נמנע מהם בפועל לקדם הליכי הכשרה במקום, נדחתה. משמעות נוספת היא שבאפשרות המבקשים היה לקדם הליכי הכשרה עד כה והדבר לא בוצע. בהתחשב בכך ומאחר שעיכוב צווי הריסה עקב העלאת טענות בפני בית משפט מינהלי הינו בבחינת חריג לכלל ממילא, הרי שאין כל מקום לעיכוב נוסף עד על בסיס טענות המבקשים שיש להמתין לפסק דינו של בית המשפט העליון.
מאחר שלא הוגש תצהיר בעל מקצוע מטעם המבקש, אין מקום להידרש לטענה שהעולתה בתגובה המשלימה ומבוססת על הליכי תכנון המקודמים ועל האפשרות לקדמם בעתיד הקרוב. עם זאת ובדומה להערות הסיום בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים אציין שבהתאם לתצהיר שצורף לתגובה, הליכי התכנון שקידמו התושבים במקום לא קודמו החל משנת 2015.
להשלמת התמונה אציין שלא נעלמו מעיני סיכומי דיון בין צוות התכנון מטעם המבקשים ובין גורמי מקצוע בוועדה המקומית מהחודשים ינואר ופברואר 2020 (צורפו לתגובה המשלימה מיום 11.11.20 בתו"ב 56044-09-12). מסיכומים אלה עולה כי הובהר לצוות התכנון מטעם המבקשים שניתן להגיש תכניות מפורטות ואין צורך בקידום תכנית "שלד" (זאת לאור אישור "תכנית אב"). יוער שאין בהערה בענין מדיניות התכנון (בסיפא לסיכום מיום 13.1.20) כדי להצדיק המתנה שהרי הודגש בסיכומי הדיון שניתן לנכון להתחיל בהכנת התכניות המפורטות.
על רקע זה וככל שהמבקשים היו פועלים בתקופה שחלפה להכנת תכניות מפורטות והגשתן ניתן היה לשקול, לפנים משורת הדין, מתן ארכה נוספת (ראו והשוו החלטה מיום 22.10.20 בתו"ב 56044-09-12). אלא שהדבר לא נעשה ולבקשות גם לא צורף כאמור תצהיר בעל מקצוע מטעם המבקשים המתייחס לקידום הליך התכנון ובפרט להתקדמות מאז הישיבה שהתקיימה ביום 5.2.20.
באשר לטענה בתגובה המשלימה מיום 11.11.20 בתו"ב 56044-09-12 שלפיה המבקשים הוטעו לחשוב שיש להמתין ורק בחודש אוגוסט 2020 ובעקבות ישיבה נוספת, החליטו המבקשים לקדם תכניות מפורטות ולהציע הפרשות לכבישים ולצרכי ציבור והם פעולים לשם כך, הרי טענה זו לא נכללה בבקשות, לא נתמכה בתצהיר המבקשים וכאמור הבקשות לא נתמכו כלל בתצהירי בעל מקצוע.
לאור כל האמור נדחות הבקשות.
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותשייך החלטה זו לכלל התיקים שבכותרת.
ניתנה היום, כ"ה חשוון תשפ"א, 12 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.