הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים תו"ב 69835-06-17

בפני כבוד השופט דניאל מרדכי דמביץ

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד

נוהא מוסטפא

הנאשמת

גזר דין

הנאשמת (נוהא מוסטפא, ת.ז. XXXXXX733, ילידת 22.4.1966) הואשמה בבית משפט זה בכתב אישום שהוגש ביום 4.6.2017.

הכרעת הדין
הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כפי נוסחו עובר לתיקון 116; להלן - החוק) בכך שלא קיים צו שניתן לפי סעיפים 205 או 206 לחוק.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 24.1.2011 נגזר דינה של הנאשמת על ידי בית משפט זה ב-ת.פ. 222/2010 ובו, בין היתר, נצטוותה להתאים בנייה של 2 קומות בשטח של כולל של כ-100 מ"ר (המצויה בשכונת עיסוויה בירושלים) להיתר בניה, לרבות באמצעות הריסה, וזאת לא יאוחר מיום 24.1.2012. מעת לעת האריך בית המשפט את מועד ביצוע הצו עד ליום 12.4.2015. הנאשמת לא קיימה את צו ההתאמה (לא על דרך של הריסה ולא על דרך של קבלת היתר כחוק מאת הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים) עד ליום 15.5.2017.
עסקינן באישום ראשון בגין אי ציות לצו ההתאמה.

פרשת העונש
ראיות לעונש
ההגנה מימשה את זכותה להגיש ראיות לעונש בהתאם לסעיף 40י(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין). הוגשו:
מכתב המרכז הקהילתי של שכונת עיסוויה מיום 9.3.2019 בו מצויין בעניין ביתה של הנאשמת כי "קשה לקבל היתר בניה לבית הזה משום שהוא אינו עומד בתנאים הנדרשים עבור הרישיון".
שוברי תשלום (משולמים) של קנסות בגין התיק הקודם של הנאשמת (222/2010).
סיכום מידע רפואי לגבי הנאשמת ממנו עולה כי היא מעשנת, בעלת כולסטרול גבוה, סובלת מבעיית ושט (Barrett's Esophagus Syndrome) וכן ממחלה בשריר הלב (Cardiomyopathy).
תדפיס ריכוז חובות בהוצאה לפועל נכון ליום 18.9.2017 בסך כולל של כ-31,500 ₪.
תדפיס תנועות בחשבון עו"ש בבנק הדואר מיום 28.1.2019 המלמד כי הנאשמת מקבלת קצבת שארים חודשית של 3,054 ₪. אין תנועות נוספות בחשבון.
סיכומי המאשימה לעונש
אין לבינוי מושא ההליך דנן כל אופק תכנוני.
עבירת אי קיום צו שיפוטי היא עבירה חמורה. עבירות בניה הן מכת מדינה ויש להחמיר עם עברייני בניה.
המאשימה הפנתה אל פסק הדין ב-תו"ב (שלום, ת"א) 10162/10 מדינת ישראל נ' מוחמד סקחפי (2.2.2014). באותו עניין מדובר היה באי קיום צו שיפוטי משך כשלוש וחצי שנים לגבי תוספת בניה למגורים בשטח 80 מ"ר, לאחר צו הריסה מינהלי שהיה לאותה בניה. מדובר היה בנאשם בן 62, לא עובד וסובל מבעיות רפואיות (כמו גם רעייתו), אב לששה ילדים, אחד מהם נכה הנמצא בשיקום ארוך. על הנאשם נגזרו: קנס בסך 25,000 ₪; קנס (נוסף) בסך של 72,000 ₪ (על פי חישוב של 400 ₪ לכל יום עבור 180 ימים); חתימה על התחייבות בסך 29,200 ₪; מאסר של 4 חודשים על תנאי למשך שנתיים. גזר הדין לא כלל הוראה בדבר דחיית מועד כניסת צו ההתאמה לתוקף.
העונשים אשר מבוקש להטיל על הנאשמת: קנס בסך של 29,200 ₪ (המקסימום לפי סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין); מאסר של 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים; דחייה של 60 יום בביצוע צו ההתאמה (לצרכי התארגנות).
סיכומי הנאשמת לעונש
לעניין ההיבט התכנוני ביקש הסניגור להגיש לתיק מסמכים תוך חודש. אף שחלפו חודשיים וחצי מעת מתן הסיכומים בעל פה ועד עתה, לא הוגש לתיק כל מסמך מטעם הנאשמת לגבי ההיבט התכנוני.
הסניגור ביקש כי המועד לביצוע צו ההתאמה יידחה בשנה.
הנאשמת היא אלמנה. היא מתגוררת בבינוי מושא כתב האישום עם בנה בן ה-14. נותרו לנאשמת חודשיים לשם סילוק יתרת חוב הקנס בעקבות הרשעתה בתיק אישום הבניה (ת.פ. 222/2010). נוכח הכנסתה של הנאשמת רק מקצבת שארים, מחלותיה וצרכי הבית המקובלים, ברור שמדובר במצב כלכלי קשה ביותר.
הסניגור הפנה לסעיפים 221-222 לפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין הנאשם אורי לופוליאנסקי במסגרת ע"פ 4456/14 אביגדור קלנר ואח' נ' מדינת ישראל (29.12.2015; העניין הידוע כ"פרשת הולילנד"). הסניגור טען כי לאור אותו פסק דין זהו המקום (במקרה כאן) לסטייה לקולא במידה משמעותית ממתחם העונש.
הסניגור ביקש כי על הנאשמת ייגזר קנס של 500 ₪ (חמש מאות שקלים חדשים) אשר ישולם בחמשה תשלומים חודשיים שווים ורצופים.
דברי הנאשמת
הנאשמת מימשה את זכותה לשאת דברים אחרונים בהתאם לסעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
לטענת הנאשמת, מדובר במבנה ישן מתקופת הירדנים. הרבה מהנדסים אמרו לה שאי אפשר להוציא היתר למבנה.
לנאשמת יש אחים ואחיות המתגוררים מחוץ לשטחי ישראל - בשטחים ובירדן. כל אחיו ואחיותיו של בעלה המנוח של הנאשמת נפטרו. לבעלה המנוח של הנאשמת יש 7 ילדים מאשה אחרת.
הנאשמת הבהירה כי אין לה מקום אחר לגור בו עם בנה.

הבניית שיקול הדעת השיפוטי על פי תיקון 113 לחוק העונשין - מבוא
לפי סעיף 40ב לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
לפי סעיף 40ג לחוק העונשין, מלאכת גזירת העונש מתחלקת לשלושה שלבים:
קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין): לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב: (1) בערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע העבירה; (2) במידת הפגיעה בערך החברתי; (3) במדיניות הענישה הנהוגה; (4) ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (כמפורט סעיף 40ט לחוק העונשין). (5) בהתאם לסעיף 40ח לחוק העונשין, אם מתחם העונש ההולם כולל קנס אזי לשם קביעתו על בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.
בעת גזירת הדין יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין).
התחשבות בנסיבות שיצדיקו סטייה ממתחם העונש ההולם: שיקולי שיקום (סעיף 40ד) ושיקולים של הגנה על שלום הציבור (40ה).

השלב הראשון: קביעת מתחם העונש ההולם

הערך החברתי המוגן שנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו להגן על מספר תכליות:
תכנון - נדרש ניצול זהיר ומחושב של משאבי הקרקע, משאבים שהם מתכלים אינם מתחדשים ומיועדים לשמש את הציבור בכללותו.
תקינות ההליך התכנוני - ההליך התכנוני צריך להתבצע מבלי שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח שישבשו את התכנון הציבורי.
שלום הציבור - בינוי המבוצע ללא היתר מראש אינו מפוקח והוא מסוכן לציבור ויכול לפגוע בסביבה.
שוויון והגינות בין האזרחים - יש לאפשר לכלל האזרחים הזדמנות תכנונית שווה. קביעת עובדות בשטח משמעה עקיפה אלימה של ההליך התכנוני על ידי מי שבוחר להתעלם מההליך המסודר החקוק.
כיבוד הדין - פעולה בניגוד לדיני התכנון והבניה משקפת זלזול פומבי בשלטון החוק.

בית המשפט העליון ציין פעמים רבות את החומרה שבה יש לראות עבירות על דיני התכנון והבניה:
"התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה."
(ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983); דברי כב' השופט דב לוין)

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק"
(ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984); דברי כב' הנשיא מאיר שמגר)

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט."
(ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); דברי כב' השופט מנחם אלון)

"תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות"
(רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002); דברי כב' השופט מישאל חשין)

"המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים. אין סיבה להוציא את הרוח ממפרשי הרשויות, המבקשות להיאבק בכך ככל יכולתן, ולרפות את ידיהן. על הבונים שלא כדין לידע, כפי שנכתב בפי המשיבה בבית המשפט המחוזי, כי כספם מושם על קרן הצבי. בתי המשפט גם מצווים ליתן יד לכך."
(ע"פ 11000/07 יהודה אלמליח נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט אליקים רובינשטיין (1.1.2008))

"בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התכנון והבניה הן עבירות המבטאות זלזול בחוק וברשויות, וכי בתי המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבניה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפקרות"
(רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, סעיף 9 להחלטת כב' השופט סלים ג'ובראן (27.12.2015))

ביצוע עבירת בניה פוגע בתכליות דיני התכנון והבניה המפורטות לעיל ונתפס בפסיקה כחמור. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כאשר מדובר באי ציות - בחירה של הנאשמת שלא לבצע גזר שניתן נגדו.

מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן
לעניין עוצמת הפגיעה ישקול בית המשפט את השיקולים הבאים:
היקף העבירה. מדובר בעבירה בהיקף משמעותי - 100 מ"ר.
הסיכון שהעבירה יוצרת. לא ידוע על סיכון מיוחד שהעבירה יצרה. עם זאת, בינוי שאין לו היתר לא עבר את ההליך התכנוני אשר אחת מתכליותיו היא וידוא שהוא אכן תקין ואינו מסוכן.
הרווח שמביאה העבירה לנאשם. ביצוע העבירה היטיב את מצבה של הנאשמת. עם זאת, לא מדובר בבניה עסקית.
התמשכות העבירה אל מול התנהגות הרשויות. מדובר בבינוי הקיים עשור או מעט למעלה מכך. טענת הנאשמת לגבי היות הבינוי ישן אינה עולה בקנה אחד עם האישום התיק הקודם (222/2010) ועם הודאתה בו תוך שפורטו בפרוטוקול הדיון דאז (24.1.2011) הנסיבות שהביאו את הנאשמת לבנות את המבנה.
בנסיבות העבירה דנן ניתן לומר כי מדובר בעבירה חמורה אשר הנאשמת בחרה לבצעה ביודעין - הן בשלב הבניה ובוודאי בשלב אי הציות לגזר דין שניתן בנוכחותה, בהסכמתה ובעת שהיא מיוצגת.
מדיניות הענישה הנוהגת
ב-תו"ב (י-ם) 72129-07-17 מדינת ישראל נ' סאאד סלאח (31.10.2018) נגזרו על הנאשם מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים וכן קנס בסך 29,200 ₪ בגין אי ציות שני לצו התאמה של 190 מ"ר בשכונת ואדי ג'וז בירושלים.
ב-ת"פ (י-ם) 12292/11 מדינת ישראל נ' עבדאללה אבו פרחה (23.10.2012) דן בית משפט זה באי ציות משך 296 יום לצו התאמה של בינוי בשטח של 520 מ"ר בשכונת בית חנינה בירושלים. על הנאשם נגזר באותו עניין, בין היתר, קנס כולל של 170,000 ₪. בהנחה שסכום זה כלל את הסך של 29,200 ₪ כעונש הבסיס המירבי לפי סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, מתקבל קנס יומי של 475 ₪ ליום.
ב-תו"ב (י-ם) 13960-09-08 מדינת ישראל נ' חליל נאסר (31.10.2018) נדון אי ציות משך 87 ימים לצו התאמה בשטח של 311 מ"ר בשכונת ראס אל עמוד בירושלים. בנסיבותיו של הנאשם (אי כשירות רפואית תפקודית מוחלטת) ונוכח חלוף הזמן מעת הגשת כתב האישום, נגזר עונש מקל של קנס כספי בסך של 5000 ₪; צו ההריסה או ההתאמה נדחה ב- 3 חודשים. ערעור שהגיש הנאשם (עפמ"ק 31089-12-18) - נדחה.
ב-תו"ב (י-ם) 72129-07-17 מדינת ישראל נ' סלאח סאאד (31.10.2018) נדון אי ציות שני אשר נמשך 95 ימים לצו התאמה אשר ניתן למבנה בשטח של 190 מ"ר בשכונת ואדי ג'וז בירושלים.
בהיות הנאשם בן 73 ומתפרנס עם רעייתו רק מקצבת זקנה, נגזרו על הנאשם: מאסר של 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים; קנס בסך 29,200 ₪; מועד כניסתו לתוקף של צו ההתאמה נדחה ב-4 חודשים.
ב-תו"ב (י-ם) 67946-06-16 מדינת ישראל נ' נביל אדקידק (05.11.2018) נדון אי ציות אשר נמשך 61 ימים לצו התאמה למבנה בשטח של כ-102 מ"ר (קומה נוספת מעל מבנה בן שתי קומות) בשכונת שועפט בירושלים.
על הנאשם נגזרו העונשים הבאים: מאסר של 3 חודשים על תנאי למשך שנתיים; קנס בסך 29,200 ₪; מועד כניסתו לתוקף של צו ההתאמה נדחה ב-4 חודשים.
בהמלצת בית המשפט של ערעור, הנאשם חזר בו מערעור שהגיש (עפמ"ק 29688-05-19).
ב-תו"ב 61750-08-16 מדינת ישראל נ' סמר מוחמד יוסף ג'אבר-עבאסי (08.11.2018) נדון אי ציות (אשר נמשך כ-5.5 שנים) לצו התאמת תוספת בנייה בשטח של כ-72 מ"ר (מבנה בשטח 60 מ"ר ועוד קירוי מעבר בשטח 12 מ"ר) המצויה בשכונת ראס אל עמוד בירושלים.
על הנאשמת נגזר קנס בסך 25,000 ₪, ומועד כניסתו לתוקף של צו ההתאמה נדחה ב-4 חודשים. באותו עניין ציינתי כי ייתכן שהיה מקום לענישה מחמירה יותר, אולם יש לכבד את דרישותיה המתונות של המאשימה.
ב-תו"ב 45295-10-16 מדינת ישראל נ' עבדין (08.11.2018) נדון אי ציות שמשכו כחודשיים וחצי לצו התאמת בניה בשטח של כ-132 מ"ר (קומת מרתף ושתי קומות מגורים) בשכונת ראס אל עמוד בירושלים.
על הנאשמים נגזרו העונשים הבאים: מאסר של 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים; קנס כספי בסך 12,500 ₪ (על כל אחד משני הנאשמים - אב ובנו); מועד כניסתו לתוקף של צו ההתאמה נדחה ב-3 חודשים.
ב-תו"ב (י-ם) 68710-06-16 מדינת ישראל נ' חדר אברהים עווד סומרין (18.11.2018) נדון אי ציות שלישי שמשכו כשנה לצו התאמת בניה בשטח של כ-190 מ"ר המצויה בוואדי חילווה בסילוואן, בירושלים. על הנאשם נגזרו העונשים הבאים: מאסר של 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים; קנס כספי בסך 29,200 ₪; מועד כניסתו לתוקף של צו ההתאמה נדחה ב-3.5 חודשים.
ב-תו"ב (י-ם) 50838-07-16 מדינת ישראל נ' דיאדלין יוסף אבראהים עבאסי (21.11.2018) נדון אי ציות ראשון במשך כ-3.5 חודשים לצו התאמת בנייה בשטח של כ-145 מ"ר (תוספת קומה למבנה) בג'בל מוכבר בירושלים. על הנאשם נגזרו העונשים הבאים: מאסר של 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים; קנס כספי בסך 25,000 ₪; מועד כניסתו לתוקף של צו ההתאמה נדחה בחודשיים וחצי.
ב-תו"ב (י-ם) 72186-01-17 מדינת ישראל נ' מוניר סלפיתי (28.12.2018) נדון אי ציות ראשון במשך חודש וחצי לצו התאמה לבנייה בשטח של 99 מ"ר בשכונת בית חנינה בירושלים. בית המשפט כיבד את ההסדר העונשי אליו הגיעו הצדדים נוכח נסיבות סוציואקונומיות קשות של הנאשם וגזר עליו: מאסר של 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים; צו איסור שימוש בבינוי; קנס בסך 10,000 ₪; התחייבות בסך 30,000 ₪.
עולה כי הענישה בגין עבירות כגון דא כוללת: מאסר על תנאי של עד 6 חודשים למשך עד שלוש שנים; עד הקנס המרבי הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין (29,2000 ₪) בתוספת קנס יומי בסך 500-1,400 ₪, ככל שמדובר בעבירה שיש לה יסודות כלכליים (וכן מאסר חלף קנס); התחייבות עד לסכום הקנס. בנוסף ניתנת דחייה של 3-12 חודשים בביצוע צו ההתאמה.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות (מספריהן להלן - כמספריהן בחוק):
(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה - עבירות בתחום התכנון והבניה הן עבירות מתוכננות. הן דורשות התארגנות מוקדמת, גיוס משאבים כלכליים נכבדים וכן שכירת אנשי מקצוע שיבצעו את העבודות האסורות. הבחירה של הנאשמת שלא לציית לצו ההתאמה היתה בחירה מודעת מראש.
(3) הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה - תוצאת המחדל של אי קיום צו ההתאמה היתה צפויה מראש.
(4) הנזק שנגרם מביצוע העבירה - הקמת בינוי של 2 קומות והותרתו על תילו ללא היתר ובניגוד לצו ההתאמה מהווה פגיעה חמורה בכלל הערכים המוגנים.
עונש קנס - מצבה הכלכלי של הנאשמת
מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס.
הוכח כי מצבה של הנאשמת בכי רע.
מתחם העונש ההולם
נוכח נתוני חומרת העבירה שבפני נראה כי מתחם הענישה הראוי לעבירת אי ציות לצו התאמה שניתן לגבי בינוי רחב היקף שאינו כלכלי ובהינתן מצב כלכלי לא משופר של הנאשם הוא:
מאסר על תנאי של עד 6 חודשים למשך עד 3 שנים;
עד מלוא הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין (29,200 ₪; ובכל מקרה לא פחות מ-20,000 ₪) עם אפשרות של תוספת קנס יומי בשיעור 300-900 ₪ ליום הפרה;
קנס מותנה (התחייבות) עד לגובה הקנס;
דחיה של 2-12 חודשים בביצוע צו ההתאמה.

השלב השני: נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40יא לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות:
(1) הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו - ברי כי עונש כספי ישפיע על הנאשמת.
(2) הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם - ברי כי עונש כספי ישפיע על הנאשמת ובנה.
(4) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב - הנאשמת הודתה במיוחס לו.
(5) מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה - אין לפני בית המשפט ראיות כלשהן לגבי פעולת הנאשמת לתיקון תוצאות העבירה. הנאשמת ציינה כי בדיקות שביצעה עם אנשי מקצוע העלו שאין אפשרות להכשיר את העבירה. גם מכתב המרכז הקהילתי מבסס למעשה את הטענה שאין אפשרות להכשיר את העבירה. יצויין כי לעתים מזומנות המרכז הקהילתי של עיסוויה מוציא מכתב לגבי מבנים בתחומו ומציין כי יש הליך תכנוני אשר יתייחס גם למבנה מושא המכתב (מכתבים מעין אלה מוגשים לבית המשפט במסגרת בקשות לפי סעיף 207 לחוק - לשם לדחיית מועד ביצוע צו התאמה), אלא שבמקרה זה המכתב מלמד גם הוא על מצב חסר סיכוי מבחינה תכנונית.
(6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו - הנאשמת הודתה באישום ללא צורך בניהול הליך הוכחות.
(8) נסיבות חיים קשות של הנאשם שהיתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה - נראה כי למחלותיה ומצבה המשפחתי של הנאשמת היתה השפעה משמעותית על אי בניית המבנה בזמנו ועל סירובה להרוס אותו.

השלב השלישי: מיום 10.7.2012שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבורתיקון מס' 113
אין במקרה דנן שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבור אשר יש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.ס"ח תשע"ב מס' 2330 מיום 10.7.2012 עמ' 104 ( ה"ח 241)

הערות טרם חתימה
בתיק האישום העיקרי (222/2010) נגזר על הנאשמת ביום 24.1.2011 קנס של 55,000 ₪ ב-100 תשלומים חודשיים (8 שנים ו-4 חודשים), החל ביום 5.3.2011. היה בכך איזון בין חומרת העבירה והיקפה אל מול יכולת הפירעון של הנאשמת, תוך שגם אז היתה אם חד הורית.
הבקשה להטיל קנס כולל של 500 ₪ מהווה לעג לשלטון החוק.
בהעדר הוכחה לאופק תכנוני לא מצאתי לאפשר שהות טרם הריסת הבינוי, מעבר לארכה קצרה לצורך התארגנות.

התוצאה
לאור כל האמור אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:
מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום 14.9.2019 לא תעבור הנאשמת כל עבירה על דיני התכנון והבניה.
קנס כספי בסך 15,000 ₪ ב-30 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 15.9.2019 ובכל 15 לחודש שלאחר מכן. ככל שהקנס לא ישולם אזי תיאסר הנאשמת למשך 60 יום. לעניין ביצוע תשלום חלקי יחולו הנחיות סעיף 71 לחוק העונשין.
מועד כניסתו לתוקף של צו הריסת הבינוי או התאמתו להיתר בניה שהוטל ב-ת"פ 222/2010 נדחה ליום 14/9/2019 לצרכי התארגנות.
ביצוע הצו מסור בידי הנאשמת (ולא הרשות) אולם מובהר לה כי ככל שלא תקיימו אזי ניתן יהיה להגיש נגדה כתב אישום נוסף בגין עבירה נוספת של אי קיום צו שיפוטי, דבר העלול להביא להפעלת המאסר על תנאי.

המזכירות תתייק גזר דין זה ב- ב-ת"פ 222/2010.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ט, 14 יולי 2019, במעמד ב"כ הצדדים והנאשמת.