הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים תו"ב 50905-07-16

בפני כבוד השופט דניאל מרדכי דמביץ

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד

מועטאסם עבאסי

הנאשם

גזר דין

הנאשם (מועטאסם עבאסי, ת.ז. XXXXXX030) הואשם בבית משפט זה בכתב אישום שהוגש ביום 25.7.2016.

הכרעת הדין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כפי נוסחו עובר לתיקון 116; להלן - החוק).
על פי עובדות כתב האישום, בין התאריכים 13.1.2013-28.5.2016 או בסמוך לכך ביצע הנאשם את העבודות הבאות בשכונת סילואן בירושלים: (א) על גבי קרקע בנה קומה בשטח של כ-120 מ"ר; (ב) בנה מרפסת פתוחה בשטח של כ-14 מ"ר; (ג) על גבי קומה א' בנה תוספת קומה בשטח של כ-54 מ"ר; (ד) בנה מרפסת מקורה בשטח של כ-42 מ"ר; (ה) בנה מרפסת מקורה בשטח של כ-24 מ"ר. מדובר על 174 מ"ר שטח עיקרי ועוד 66 מ"ר מרפסות. הכל כמסומן בתשריט שהוגש עם כתב האישום.

פרשת העונש
ראיות לעונש
הוגשו ראיות ההגנה לעונש בהתאם לסעיף 40י(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין):
נ/1 - מכתב מיום 23.9.2017 מאת Union for Jerusalem Housing Assembly. על פי המכתב, הוחל בביצוע סקר של שכונת עין אלוזה כצעד ראשון לשם ביצוע תכנון מתארי של האזור (370 דונם), לרבות ביתו של הנאשם דנן.
נ/2 - תלושי משכורת של הנאשם לחודשים 9-12/2018 המציגים שכר נטו קבוע של 2,130 ₪ אצל מוחמד עבאסי.
נ/3 - אישור המוסד לביטוח לאומי מיום 20.1.2019 לגבי אישור מעמד של 'לא עובד' מיום 1.7.2015 ואילך לגבי רעייתו של הנאשם.
נ/4 - תדפיס רשימת תיקי הוצאה לפועל של הנאשם נכון ליום 16.8.2018 בסך כולל של 12,462.61 ₪. הוצגה (לא התקבלה לתיק אך תועדה בפרוטוקול) קבלה מיום 4.9.2018 המלמדת כי הנאשם שילם 2,053 ₪ לשם סגירת אחד משלושת תיק ההוצאה לפועל האמורים.
נ/5 - דרישת תשלום ע"ס 7,908 ₪ של חברת החשמל המזרח ירושלמית מיום 14.1.2019.
סיכומי המאשימה לעונש
הבניה בוצעה על קרקע שייעודה על פי תכנית המתאר התקפה הוא שטח ציבורי פתוח (מוצג מ/2).
מדובר בעבירת בניה בהיקף משמעותי אשר מטבעה נושאת רווח כלכלי ניכר בכך שהנאשם חסך לעצמו את כל האגרות וההיטלים והעלויות הכרוכות בקבלת אישור כדין.
הנאשם לא פעל להכשרת הבינוי או להסרתו חרף חלוף שנים מאז ביצוע העבירה.
מתחם העונש ההולם הוא 800-1,400 ₪ למ"ר. יש להטיל על הנאשם קנס בסך של 1,400 ₪ למ"ר, התחייבות בגובה מחצית הקנס וכן צו הריסה לביצוע מיידי (בחלוף ארכה של 60 יום לצרכי התארגנות בלבד) שיוטל הן על הנאשם והן על הוועדה המקומית לתכנון ולבניה.
כן נתבקש שגזר הדין יכלול גם צו אטימה וכן צו איסור שימוש לנכס.
סיכומי הנאשם לעונש
הבניה היא רק 120 מ"ר והשאר זה מרפסות שנוצרו אחרי ביצוע הבניה.
הבניה בוצעה לצרכי מגוריו של הנאשם ובני משפחתו. אין מדובר בבניה עסקית.
הנאשם ניסה להכשיר את עבירת הבניה אך לא הצליח לעשת כן הואיל ונמסר לו על ידי לשכות התכנון שלא ניתן להוציא היתרי בניה באזור הזה.
הקרקע שעליה בוצעה הבניה היא בבעלות הנאשם. הנאשם קיבל את הקרקע מאביו. הואיל ומדובר בבניה בשטח פרטי של הנאשם ולא בשטח של המדינה אין לטעון כי הבניה מהווה פגיעה בשלטון החוק.
באזור הבניה, שכונת עין אלוזה, הוגשה באמצעות השכנים עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי אשר עניינה טרם הסתיים. ב"כ הנאשם טען כי מספרו של ההליך הוא 23725-05-17, אולם בפועל מדובר ב-עת"מ (י-ם) 23791-05-17.
העתירה טרם הוכרעה.
לעניין מתחם העונש הכספי הפנה הסניגור לשני פסקי דין:
ב-ע"פ (נצרת) 40809-12-12 מונדר עוידאת נ' ועדה מקומית לתכנון מעלה חרמון (1.9.2013) אושר קנס של 60,000 ₪ בגין בניה בשטח של 300 מ"ר, קרי 200 ₪ למ"ר.
ב-ע"פ (חיפה) 25249-04-12 רבאח רבאח ואח' נ' מדינת ישראל - ועדה מחוזית לתכנון ובניה - צפון (20.9.2012) הוטל קנס של 95,000 ₪ בגין בניה בשטח של 193 מ"ר, קרי 492 ₪ למ"ר.
לפיכך התבקש להטיל על הנאשם קנס בסך כולל שלא יעלה על 40,000 ₪ וכן דחייה של שנה לביצוע צו ההריסה שכן לטענת הסניגור לאחר סיום הדיון בעתירה יוכל הנאשם לפתוח בהליכים להכשרת ביתו ו"מדובר כאן בעניין של זמן".
לעניין בקשת המאשימה להוסיף צו איטום וצו איסור שימוש טען הסניגור כי מדובר בהליך שהחל בצו הריסה מינהלי שהומר בהסכמה לכתב אישום (ב"ש 10277/14). לטענת הסניגור, אם המאשימה לא ביצעה את ההריסה ולא אטמה מהיום הראשון, אין עילה למתן סעד זה כיום, בעת מתן הסעד העיקרי.
דברי הנאשם
הנאשם מימש את זכותו לשאת דברים אחרונים בהתאם לסעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ולמעשה נחקר על מכלול נסיבותיו.
הנאשם אישר את צילומי הבית (מ/3). החדר העליון של הבית הוא לדברי הנאשם חדר כביסה.
הנאשם הקים את הבית במשך חמש שנים וסיים את הבניה לפני כשנה.
הבניה עלתה 250,000-280,000 ₪. את הבניה מימן הנאשם בעבודה "בשחור" בשיפוצים ו"בהכל". הבניה בוצעה ללא הלוואות.
בבית מתגורר הנאשם עם אשתו ושני ילדיו - בני שנתיים וחצי ושנה וחצי.
הנאשם משתכר 2,000-2,500 ₪ לחודש ובסוף כל חודש גם מפריש כספים לאביו (מסייע לו כספית). בחקירת הסניגור טען הנאשם כי לפעמים כשאין מנוס הוא פונה לאביו ולאמו שיעזרו לו כלכלית.
לא הובהר לבית המשפט מה גרם לשינוי הטיעון בדבר מעברי הכספים (סיוע מהנאשם להוריו או סיוע מההורים לנאשם).
לעניין עבודתו אמר הנאשם כי בעבר היה עובד בשחור אולם כיום זה לא כדאי לו והוא עובד רק באופן מסודר כנגד תלוש שכר (שהוצג). לנאשם אין חשבון בנק.
הנאשם ביקש את רחמי בית המשפט.

הבניית שיקול הדעת השיפוטי על פי תיקון 113 לחוק העונשין - מבוא
לפי סעיף 40ב לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
לפי סעיף 40ג לחוק העונשין, מלאכת גזירת העונש מתחלקת לשלושה שלבים:
קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין): לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב: (1) בערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע העבירה; (2) במידת הפגיעה בערך החברתי; (3) במדיניות הענישה הנהוגה; (4) ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (כמפורט סעיף 40ט לחוק העונשין). (5) בהתאם לסעיף 40ח לחוק העונשין, אם מתחם העונש ההולם כולל קנס אזי לשם קביעתו על בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.
בעת גזירת הדין יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין).
התחשבות בנסיבות שיצדיקו סטייה ממתחם העונש ההולם: שיקולי שיקום (סעיף 40ד) ושיקולים של הגנה על שלום הציבור (40ה).

השלב הראשון: קביעת מתחם העונש ההולם

הערך החברתי המוגן שנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו להגן על מספר תכליות:
תכנון - נדרש ניצול זהיר ומחושב של משאבי הקרקע, משאבים שהם מתכלים אינם מתחדשים ומיועדים לשמש את הציבור בכללותו.
תקינות ההליך התכנוני - ההליך התכנוני צריך להתבצע מבלי שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח שישבשו את התכנון הציבורי.
שלום הציבור - בינוי המבוצע ללא היתר מראש אינו מפוקח והוא מסוכן לציבור ויכול לפגוע בסביבה.
שוויון והגינות בין האזרחים - יש לאפשר לכלל האזרחים הזדמנות תכנונית שווה. קביעת עובדות בשטח משמעה עקיפה אלימה של ההליך התכנוני על ידי מי שבוחר להתעלם מההליך המסודר החקוק.
כיבוד הדין - פעולה בניגוד לדיני התכנון והבניה משקפת זלזול פומבי בשלטון החוק.
בית המשפט העליון ציין פעמים רבות את החומרה שבה יש לראות עבירות על דיני התכנון והבניה:
"התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה."
(ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983); דברי כב' השופט דב לוין)

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק"
(ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984); דברי כב' הנשיא מאיר שמגר)

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט."
(ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); דברי כב' השופט מנחם אלון)

"תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות"
(רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002); דברי כב' השופט מישאל חשין)

"המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים. אין סיבה להוציא את הרוח ממפרשי הרשויות, המבקשות להיאבק בכך ככל יכולתן, ולרפות את ידיהן. על הבונים שלא כדין לידע, כפי שנכתב בפי המשיבה בבית המשפט המחוזי, כי כספם מושם על קרן הצבי. בתי המשפט גם מצווים ליתן יד לכך."
(ע"פ 11000/07 יהודה אלמליח נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט אליקים רובינשטיין (1.1.2008))

"בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התכנון והבניה הן עבירות המבטאות זלזול בחוק וברשויות, וכי בתי המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבניה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפקרות"
(רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, סעיף 9 להחלטת כב' השופט סלים ג'ובראן (27.12.2015))

ביצוע עבירת בניה פוגע בתכליות דיני התכנון והבניה המפורטות לעיל ונתפס בפסיקה כחמור.

מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן
לעניין עוצמת הפגיעה ישקול בית המשפט את השיקולים הבאים:
היקף העבירה. מדובר בעבירה רחבת היקף. גם אם לא מדובר בבניה עסקית, הרי שמדובר בהקמת בית צמוד קרקע בשלמות.
משבוצעה הודאה מלאה ובלתי מסוייגת בכתב האישום שהוגש, בית המשפט אינו מקבל טענות חסרות כל ביסוס עובדתי שהועלו בדיון הטיעונים לעונש כאילו מדובר בבניה שהיא בשטח שונה מהאמור בכתה אישום.
הסיכון שהעבירה יוצרת. לא ידוע על סיכון מיוחד שהעבירה יצרה. עם זאת, בינוי שאין לו היתר לא עבר את ההליך התכנוני אשר אחת מתכליותיו היא וידוא שהוא אכן תקין ואינו מסוכן.
הרווח שמביאה העבירה לנאשם. ביצוע העבירה היטיב את מצבו של הנאשם. ברי כי מגורים בבית מגורים הם בעלי ערך - לפחות ערך שכירת מבנה זהה למשך תקופת המגורים. עם זאת, לא מדובר בבניה עסקית.
התמשכות העבירה אל מול התנהגות הרשויות. מדברי הסניגור (ועיון במחשב בית המשפט המאשר את קיומו של ההליך בעניין צו ההריסה) עולה כי מדובר בבינוי אשר הוצא לגביו צו הריסה מינהלי. גם אם היה קושי בהליך המינהלי שבוצע בזמנו (ואין זה נושאו המרכזי של גזר הדין דהיום) הרי שהנאשם הודה למעשה שהבינוי בוצע לפני כשש שנים. המאשימה פעלה כנגד הבינוי באופן רצוף. לא הוכח כל נסיון של הנאשם לפעול בכיוון של הכשרת הבינוי ולו ביצוע בירור כלשהו בעניין. הטענות בעניין בוצעו רק על ידי הסניגור וללא כל אסמכתאות. גם לא הוכח ולו ברמז כי הנאשם שקל את המצב התכנוני טרם ביצוע הבניה או כשיקול בעניין. אמת כי ישנם בעלי נכסים בשכונת עין אלוזה אשר קיבלו דחיות לביצוע צווי הריסה שיפוטיים שניתנו לבתיהם במסגרת גזרי דין, אלא שמדובר בעיקר בבניה ותיקה ביותר, מה גם שרובן של הארכות פגו ביום 1.2.2019. ביצוע מהלך מפגיע של בניה "מאפס" של מבנה, ללא היתר, ללא בקשה להיתר ובניגוד לתכנית המתאר, לא יירפא על יסוד מחדל תכנוני של הרשות אשר כלל לא הוכח ותוך שאפילו לא נטען שהמבקש הוא צד לעתירה בעניין.
בנסיבות העבירה דנן ניתן לומר כי מדובר בעבירה חמורה אשר הנאשם בחר לבצעה ביודעין.
מדיניות הענישה הנוהגת
ב-ע"פ (י-ם) 7464-03-15 תאמר עבידאת נ' מדינת ישראל (29.3.2015) אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את גזר הדין שגזר בית משפט זה ביום 19.1.2015 בתיק 1810/2013 בעניינו של נאשם שהורשע בכך שבנה מבנה חד קומתי מגורים בשטח של כ-78 מ"ר בשכונת סילואן בירושלים - עבירה על סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק. על הנאשם נגזרו: קנס בסך 58,500 ₪ (750 ₪ למ"ר); התחייבות כספית על סך 50,000 ₪ למשך שנתיים; צו התאמה דחוי בחצי שנה. בפסק דינה של הערכאה הראשונה (בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים זה) נקבע כי מתחם העונש לעבירות דומות הוא לפי מפתח של 650-1,200 ₪ למ"ר. נושא זה נדון בפני ערכאת הערעור אשר לא שינתה בעניין.
ב-רע"פ 9432/08 האשם סלאימה נ' מדינת ישראל (22.12.2008) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2149/08) אשר דחה ערעור על גזר דין שהושת על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בעניין בינוי ללא היתר בשטח של 234 מ"ר אשר בוצע ברח' שער הפרחים בעיר העתיקה בירושלים. על נאשם נגזרו: קנס בסך 67,300 ₪ (288 ₪ למ"ר); חתימה על התחייבות בסך 60,000 ₪ וכן צו התאמה דחוי ב-4 חודשים. יוחסה לבניה חומרה מיוחדת בשל הרגישות ההיסטורית, הדתית והתרבותית של המקום.
ב-ת"פ (י-ם) 5536/14 מדינת ישראל נ' פאטמה ג'אבר (23.3.2015) הורשעה הנאשמת בהקמת מבנה בשטח של 40 מ"ר באזור ראס אל עמוד שלא כדין - עבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק. בית המשפט הביא בחשבון שיקוליו כי הנאשמת פעלה מתוך אילוץ (לעניין מידת האשמה), ולעניין מתחם הקנס קבע כי יש לשקול את המצב הכלכלי של הנאשמת בהיותה אלמנה מבוגרת לא בריאה החיה בגפה ומתפרנסת מקצבה מינימאלית. בית המשפט ציין כי אלמלא כן היה קובע לנאשמת מתחם מחמיר בצורה משמעותית. בית המשפט קבע אפוא כי מתחם העונש ההולם הוא קנס של 12,000-20,000 ₪ וכן צו התאמה. בנסיבותיה של הנאשמת גזר בית המשפט על הנאשמת קנס מקל של 12,000 ₪ (300 ₪ למ"ר) וכן צו התאמה דחוי בשנה.
ב-ת"פ (י-ם) 46/2014 מדינת ישראל נ' הנאא עלון (10.3.2015) הורשעה הנאשמת בבניית 70 מ"ר ללא היתר בשכונה בית חנינה בירושלים - עבירה על סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק. נקבע כי מתחם העונש ההולם הוא קנס בסך 18,000-30,000 ₪; הוצא צו התאמה והסמכה של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה לבצע את צו ההתאמה. בנסיבותיה של הנאשמת, שהיא אם חד הורית, נגזר על הנאשמת קנס מקל בסך 21,000 ₪ (300 ₪ למ"ר) וצו התאמה דחוי בחצי שנה.
עולה כי הענישה בגין עבירות כגון דא כוללת: קנס בסך 300-1,000 ₪ למ"ר והתחייבות עד לסכום הקנס. בנוסף ניתן צו התאמה דחוי ב-9-3 חודשים.
נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין, רלוונטיות לעניינו הנסיבות הבאות (מספריהן להלן - כמספריהן בחוק):
(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה - עבירות בתחום התכנון והבניה הן עבירות מתוכננות. הן דורשות התארגנות מוקדמת, גיוס משאבים כלכליים נכבדים וכן שכירת אנשי מקצוע שיבצעו את העבודות האסורות.
(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - מודגש כי לא הוצגו בפני בית המשפט ראיות של ממש להוכחת צידוק ו/או אילוץ של הנאשם לבצע את העבירה בבוטות ובנחרצות שבה בוצעה - הקמת בית מידות צמוד קרקע עבור תא משפחתי קטן ביותר (הבניה החלה כאשר לנאשם לא היו ילדים כלל) ללא שום היתר.
עונש קנס - מצבו הכלכלי של הנאשם
מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס.
טענותיו של הנאשם בבית המשפט לעניין בחירתו להפסיק לעבוד ב"שחור" ותחת זאת לעבוד רק כנגד תלוש משכורת אינן מהימנות. לכך הצטרף גם שינוי הגירסה בין מתן סיוע של הנאשם להוריו לבין השיפור בחקירת הסניגור עת נטען שההורים מסייעים לנאשם. הנאשם נראה בחקירתו כמי שמהתל וטוען את הטענה שנראית לו משעשעת ו/או הולמת את עניינו באותו רגע.
בית המשפט מניח לצורך הטלת העונש כי הנאשם אינו אמיד וכי הוא עמל לפרנסת משפחתו, בין באופן מדווח ובין באופן שאינו מדווח.
מתקבלת כעובדה בחירת רעיית הנאשם שלא לעבוד מחוץ לבית.
ריכוז חובותיו של הנאשם בהוצאה לפועל, כפי שתואר על ידי הסניגור, מבהיר דווקא שחובותיו של הנאשם הם על הצד הנמוך ובוודאי שאין בהם כדי לבסס מצג בדבר היות הנאשם שקוע בחובות או חסר יכולת כלכלית ברמה מהותית.
מתחם העונש ההולם
נוכח נתוני חומרת העבירה שבפני נראה כי מתחם הענישה הראוי לעבירת בניה בהיקף רחב שאינו עסקיי ובהינתן מצב כלכלי לא משופר של הנאשם הוא:
קנס בסך 300-600 ₪ למ"ר - בהינתן מצבו הכלכלי של הנאשם (וכן מאסר חלף קנס);
צו הריסה דחוי ב-3-9 חודשים.

השלב השני: נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40יא לחוק העונשין, רלוונטיות לעניינו הנסיבות הבאות:
(1) הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו - ברי כי עונש כספי ישפיע על הנאשם ומשפחתו.
(2) הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם - ברי כי עונש כספי ישפיע על הנאשם ומשפחתו.
(4) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב - הנאשם הודה במיוחס לו.
(5) מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה - הנאשם אינו פועל לתיקון תוצאות העבירה. לא הוצגו ראיות לנסיון כלשהו במועד כלשהו של הנאשם לפעול בהליך תכנוני שיש בו כד להכשיר את העבירה. הבינוי האסור גם לא נהרס. לצד זאת, ברי כי לא ניתן לבצע כיום שינוי ייעוד של הקרקע.
(6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו - הנאשם הודה באישום ללא צורך בניהול הליך הוכחות.

השלב השלישי: מיום 10.7.2012שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבורתיקון מס' 113
אין במקרה דנן שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבור אשר יש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. מיום 10.7.2012 עמ' 104 ( שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.)

הערות טרם חתימה
מדובר בעבירה בוטה של הקמת מבנה נרחב צמוד קרקע לתא משפחתי קטן תוך התעלמות מוחלטת מהמצב התכנוני הכולל (תכנית מתאר המייעדת את המקרקעין לשטח ציבורי פתוח) ובהעדר כל נסיון לפעול מול רשויות התכנון טרם ביצוע העבירה.
באמצעות המרת צו ההריסה המינהלי לכתב אישום השיג הנאשם שנים לא מעטות של ארכה דה פאקטו לשימוש במבנה הלא חוקי שבנה, והכל ביודעו כי מדובר במעשה לא חוקי.
לפיכך הארכה שניתנת במסגרת גזר הדין היא קצרה ולצורך התארגנות בלבד.
מקובלת עליי הטענה כי במקביל לכניסת צו הריסה לתוקף יש להטיל צו איסור שימוש במבנה. אין ליהנות כלכלית מבניה שבוצעה שלא כדין.
בהיקש מרוח החוק לעניין קציבת זמן לביצוע צו הריסה מינהלי על ידי הרשות (סעיף 222(ב) לחוק), מצאתי לקצוב את תקופת ביצוע ההריסה של הבינוי החדש על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה.
שיעורו של הקנס שהוטל מתחשב בשטח הבינוי (כפי הודאת הנאשם), כמו גם במצבו הכלכלי של הנאשם.

התוצאה
לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
קנס כספי בסך 75,300 ₪ ב-60 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 10.3.2019 ובכל 10 לחודש שלאחר מכן. ככל שהקנס לא ישולם אזי ייאסר הנאשם למשך 301 יום. לעניין ביצוע תשלום חלקי יחולו הנחיות סעיף 71 לחוק העונשין.
ניתן בזאת צו המורה לנאשם להתאים את הבינוי מושא כתב האישום להיתרים הקיימים עד יום 5.5.2019 (להלן - צו ההתאמה). היה ולא יבצע הנאשם את צו ההתאמה אזי, ללא צורך בהחלטה נוספת, ייכנס לתוקפו ביום 6.5.2019 צו הריסה של הבינוי מושא כתב האישום אשר יבוצע על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה לא יאוחר מיום 5.11.2019, וזאת לאחר מתן הודעה בכתב של לפחות 21 יום מראש לנאשם (להלן - צו ההריסה).
בחלוף המועד האחרון האמור לביצוע צו ההריסה - יפוג תוקפו.
ניתן בזאת צו איסור שימוש בנכס החל ממועד כניסת צו ההריסה לתוקפו ועד למועד פקיעת צו ההריסה.
תשומת לב הוועדה המקומית לתכנון ובניה כי בית המשפט עלול לראות בצו הריסה שלא בוצע על ידיה במועדו משום הסכמה מכללא לקיומו של הבינוי מושא כתב האישום ולשימוש בו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ט, 05 פברואר 2019, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם .