הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים תו"ב 47701-04-16

בפני
כבוד ה שופט אליעד וינשל

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

יוסף אוסמה מוסלח

הנאשם

גזר דין

הנאשם הורשע, על-פי הודאתו וללא ניהול הוכחות, בעבירה לפי סעיף 210 ל חוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 זאת לאחר שלא קיים צו הריסה או התאמה שנגזר עליו בגזר הדין בת.פ 1668/2000, שלפיו היה עליו להתאים בינוי כ-443 מ"ר לתכניות והיתרי הבנייה החלים במקום (להלן: הצו).
במסגרת הטיעונים לעונש הסכימו הצדדים כי תקופת אי הציות שבהתאם לה יש לגזור את הדין היא של 425 יום. כן יצויין שמדובר בהרשעה שניה בגין אי ציות ובמסגרת תיק קודם נגזר על הנאשם קנס בסך 6,000 ₪ (תפ 11300/08).
המבנה נשוא כתב האישום הוא מבנה בן שלוש קומות מגורים וקומות מרתף ובו ארבע דירות מגורים. לטענת הנאשם – אשר לא נסתרה על-ידי המאשימה – אחת הדירות משמשת למגוריו ולמגורי אשתו ואילו ביתר הדירות מתגוררים אחיו של הנאשם ומשפחותיהם.
המאשימה ביקשה להחמיר עם הנאשם, ועמדה על היקף הבנייה הבלתי חוקית ועל הימשכות העבירה. המאשימה הדגישה בטיעוניה את העובדה שמדובר בבנייה רחבת היקף שנלווה לה רווח כלכלי ניכר. עוד טענה המאשימה, כי מדובר בעבירה הנמשכת מזה שנים רבות, אשר עד היום לא הוכשרה ובעת הזו אין כלל מאמץ להכשרה.
על רקע זה, עתרה המאשימה, להטלת מאסר על תנאי, קנס יומי בסך 700 ₪ עבור 425 ימים, וזאת בתוספת לקנס המקסימלי בסך 29,200 ₪. בסך הכל עתרה המאשימה לקנס בסכום 326,500 ₪. מאחר שאין כל הליך הכשרה שיוזם הנאשם בעת הזו, סבורה המאשימה שיש לדחות את ביצוע הצו בחודשיים ימים בלבד.
ב"כ הנאשם מכיר בכך שיש מקום לגזור גם קנס יומי ואולם סבור שיש להסתפק בקנס בגובה 50 ₪ ליום הפרה. בנוסף טען שאין מקום, לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם ונסיבות ביצוע העבירה, להטלת הקנס המקסימלי הקבוע בחוק לעבירה. ב"כ הנאשם עמד על כך שמדובר במתחם מגורים המשמש את הנאשם ואת אחיו, וכי הנאשם מתגורר באחת הדירות במבנה. בנוסף עמד ב"כ הנאשם על מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, אשר מתפרנס מקצבה ונושא נטל חובות כבד של מעל חצי מליון ₪ (הוצגו מסמכים וראו נ/1 ונ/2). כן הפנה ב"כ הנאשם לגילו המבוגר של הנאשם ולמצבו הרפואי ומסמכים הומצאו לתיק (נ/5).
באשר להעדר הליך הכשרה טען ב"כ הנאשם כי המשתמשים ביתר הדירות במבנה נשוא כתב האישום, אשר נגדם לא נפתח הליך אכיפה, אינם מוכנים להשתתף בעלויות התכנון ולכן נאלץ הנאשם להפסיק את הליך התכנון, אף שמבחינת מדיניות התכנון ניתן להכשיר את המבנה. ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה במקרים דומים, לשיטתו, ובטווח שנע בין 5,000 ₪ ל-20,000 ₪.
מתחם העונש ההולם
על מתחם העונש חולש עיקרון ההלימה הקבוע בסעיף 40ב ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). את מתחם העונש ההולם, יש לקבוע תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
הפסיקה חזרה והדגישה כי עבירות על חוק התכנון והבנייה מהוות מכת מדינה שיש להילחם בה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה בשים לב, בין היתר, לאינטרס הכלכלי הנלווה לעבירות אלה.
העבירה בה הורשע הנאשם, עבירת הפרת צו שיפוטי, פוגעת הן בערכים המוגנים בשמירה על דיני התכנון והבניה, שבגינם הוצא הצו השיפוטי שהופר, והן בערכים הנפגעים מעצם הפרתו של צו שיפוטי, שהם שלטון החוק ואמון הציבור ברשויות השלטון. בהקשר לעבירה זו קבע בית המשפט העליון כי "מטבע הדברים, משקלה האנטי-חברתי של עבירה שעניינה הפרת צו שיפוטי הינו גדול במיוחד, וככל שמוסיף העבריין לעמוד במריו ושלטון החוק נותר נפגע – חמורה העבירה שבעת מונים. לא בכדי קבע בית משפט זה לא אחת, כי העבירה הקבועה בסעיף 210 לחוק התכנון והבנייה היא מהחמורות שבדיני התכנון והבניה" (רע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' אהרון מלכיאל, ניתן ביום ,23/06/11;, פסקה 8 לפסק הדין).
באשר לערכים המוגנים בחוק התכנון והבניה, חומרת העבירה נובעת מההתעלמות הנמשכת מהמסגרת התכנונית, הנלווית להמשך המצב הקיים ללא התאמה או הכשרה (ולצידה, מבחינת אינטרס הנאשם, נובעת גם תועלת כלכלית כתוצאה מכך).
מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים מבחינת היקף הבינוי ומשך הפרת הצו השיפוטי, היא הטלת מאסר על תנאי וכן הטלת סכום הקנס המרבי (ראו סקירה מפורטת בתו"ב 61872-01-16 מדינת ישראל נ' עבאסי , פורסם בנבו, מיום 27.10.19).
בנוסף ולצד סכום הקנס עומדת לבית המשפט סמכות להטיל קנס יומי בגין כל יום של ביצוע העבירה, ובמקרים מתאימים אכן נעשה שימוש בסמכות זו (הקנס המרבי הקבוע בסעיף 61(ג) ל חוק העונשין עומד על 1,400 ש"ח לכל יום של עבירה). ההצדקה לעשות כן נבחנת בהתאם לנסיבות המקרה. בנוסף וכאשר עושה בית המשפט שימוש בסמכות זו, הדבר ייעשה באופן מדוד, תוך התאמת העונש לעבירה בהתאם לעקרון ההלימה.
בענייננו, נוכח היקף הבינוי והיקף תקופת אי הציות אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי בהתאם לפסיקה הנוהגת נכון להטיל גם רכיב קנס יומי והמחלוקת היא בדבר שיעור רכיב זה.
באשר למדיניות הענישה הנהוגה ולסכום הקנס הכולל במקרים בהם מדובר בבינוי בהיקף נרחב של אי קיום צו שיפוטי, ניתן למצוא בפסיקה גם מקרים בהם הוטל קנס בגובה מאות אלפי שקלים (ת"פ (ירושלים) 12292/11 מדינת ישראל נ' אבו פרחה עבדאללה, פורסם בנבו). עם זאת, במקרים רבים הקנסות הם בשיעור של עשרות אלפי שקלים (ראו סקירה מפורטת בתו"ב 61872-01-16 לעיל, ובתוב 61662-08-16  מדינת ישראל נ' מרכז רוממה ה.ר. בע"מ , פורסם בנבו, 4.3.19, וכן עפא (ב"ש) 10929-04-15 אביגדור שמקה נ' מדינת ישראל - הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום, פורסם בנבו מיום 10.10.15).
ב"כ המאשימה הפנה לגזר הדין בתו"ב 47700-04-16, מדינת ישראל נ' גוליס, פורסם בנבו, 31.10.18, ואולם באותו מקרה, בו הוטל קנס בסך 183,400 ₪, מדובר היה במי שהורשע פעמיים בעבר (עבירת אי ציות שלישית), בבינוי בהיקף 1,460 מ"ר ובמקום בו לא הוצגו ראיות למצב כלכלי ולא הועלו טעמים בענין גיל הנאשם ומצבו הבריאותי. מפסיקה זו ניתן להסיק כי שיעור הקנס בענייננו אמור להיות נמוך בהרבה מזה שהוטל באותו מקרה (ולא כפול, כפי שטענה במאשימה עת עתרה לקנס בסכום של 326,500 ₪). לא מצאתי גם בשני פסק הדין הנוספים אליהם הפנה ב"כ המאשימה משום תמיכה בעמדתו להטלת קנס בסדר הגודל הנטען.
מנגד, הפנה ב"כ הנאשם לפסיקה המתייחסת, בין היתר, למקרים בהם הונפק, אף בדיעבד, היתר בניה ומובן שמקרה זה רחוק מהמקרה נשוא תיק זה (תו"ב 27643-09-11).
באשר למידת הפגיעה בערך החברתי המוגן יש לתת משקל למכלול שיקולים הנובעים מנסיבות ביצוע העבירה. בענייננו, יש משקל להיקף העבירה (כ-435 מ"ר) ולרווח הנובע מהעבירה. לכך אתן משקל משמעותי ואולם אציין כי אין מדובר בעבירה "קבלנית", כפי שטען ב"כ המאשימה בראשית דבריו, אלא בבניה למגורים לשימוש בני המשפחה.
בנוסף, יש לתת משקל משמעותי להתמשכות העבירה ובמסגרת זו לתקופת אי הציות נשוא כתב האישום וכן לכך שעד היום לא קודמו הליכי הכשרה והנאשם ממשיך להשתמש בבינוי.
כן יש לתת את הדעת לנזק שנגרם מביצוע העבירה ובענייננו – הותרתו של בניין מגורים על כנו ללא היתר משך שנים רבות, תוך פגיעה בעקרונות התכנון ובניגוד לצו.
לצד השיקולים לחומרה, בקביעת מתחם העונש ההולם יש להביא בחשבון אף את הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, כאמור בסעיף 40ט(א)(5) לחוק העונשין. בהקשר זה יש לתת את הדעת לכך שהדירה היא מקום מגוריו של הנאשם, אשר הוא אדם מבוגר.
שיקול רלבנטי נוסף בקביעת מתחם העונש לעניין הקנס נוגע למצבו הכלכלי של הנאשם (סעיף 40ח ל חוק העונשין). בעניין זה הציג הנאשם מסמכים הנוגעים למצבו הכלכלי הקשה ולחובות כבדים. לכך יש לתת משקל בקביעת מתחם העונש ההולם.
בנוסף אציין כי סכום הקנס הכולל צריך להיבחן במידתיות למול מכלול הנסיבות, לרבות מצבו הכלכלי של הנאשם. מכאן כי על אף חשיבות היקף הבינוי ותקופת אי הציות, לא ניתן לדעתי להסתפק בשכלול "טכני" של קביעת סכום קנס יומי והכפלתו במספר ימי אי הציות.
לאור מכלול השיקולים שפורטו, הגעתי למסקנה כי מתחם העונש ההולם בגין עבירת אי הציות בה הורשע הנאשם נע בין קנס כולל של 70,000 ₪ ובין קנס בסך 150,000 ₪ (קנס זה כולל את הקנס המקסימלי, בצירוף קנס יומי מידתי ומתאים למכלול נסיבות המקרה). אשוב ואדגיש כי בקביעת מתחם ענישה זה התייחסתי למצבו הכלכלי של הנאשם שהוכח בפני. בנוסף יש מקום להטלת מאסר על תנאי לתקופה שבין 3 ל-6 חודשים.
קביעת העונש בתוך המתחם
בקביעת העונש בתוך המתחם יש ליתן משקל להימשכות העבירה עד היום. למרות הזמן שחלף, המבנה טרם הוכשר או נהרס.
לזכות הנאשם תיזקף הודאתו, אשר הביאה לחיסכון בזמן שיפוטי, ייעלה את ההליך ומגלמת נטילת אחריות על המעשה.
שיקולים נוספים משמעותיים לקולה הם מצבו הבריאותי ומצבו הכלכלי של הנאשם, אשר הוכחו במסמכים שהוגשו. בעת הזו הנאשם שבפני הוא איש מבוגר וחולה המצוי בחובות כבדים ותוצאת ההליכים בעניינו ניכרות עליו.
לנוכח מכלול השיקולים, אני מטיל על הנאשם קנס בסכום כולל של 84,000 ₪ (הקנס המרבי בסך של 29,200 ₪ בתוספת קנס יומי).
לאור חומרת העבירה ובהתחשב בענישה הנוהגת, אני מוצא לנכון להטיל גם מאסר על תנאי. בהקשר זה אציין כי לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים, לא ניתן לקבוע בבירור שהנאשם אינו כשיר לביצוע מאסר בדרך של עבודות שירות ולכן איני מוצא לנכון לחרוג מהענישה הנוהגת.
אשר לדחיית מועד ביצועו של הצו, התלבטתי בעניין. בצדק מציינת המאשימה מחד שאין כל הליך הכשרה והנאשם אף טוען שההליך נקלע למבוי סתום, נוכח סירובם של יתר משתמשי הדירות להשתתף בו. על אף זאת, לפנים משורת הדין ולאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון ובמסמכים שהוגשו, התרשמתי כי נכון לאפשר לנאשם תקופה לא ארוכה של שמונה חודשים על מנת לחלץ את הליכי התכנון שיזם בעבר, לטענתו, מהקיפאון, וזאת טרם יינקטו הליכי אכיפה נוספים נגד הנאשם וייתכן גם שנגד אחרים. לפיכך אני מוצא לנכון לקבל בחלקה את טענת ב"כ הנאשם ולהאריך את מועד ביצוע הצו עד ליום 10.12.19.
לסיכום ולאור האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
קנס בסך 84,000 ש"ח. הקנס ישולם ב-60 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 1.7.19 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן. ככל שהקנס לא ישולם אזי ייאסר הנאשם למשך 180 יום.
מוטל על הנאשם עונש מאסר לתקופה של שלושה חודשים. הנאשם לא יישא בעונש מאסר זה אלא אם כן יעבור תוך תקופה של 3 שנים שתחילתה היום, עבירה של אי קיום צו שיפוטי בניגוד לסעיף 246 לחוק התכנון והבניה ויורשע בשל עבירה זו.
מועד כניסתו לתוקף של צו הריסת הבינוי או התאמתו להיתר בניה שהוטל ב-ת"פ 1668/2000 נדחה ליום 10.12.19.
המזכירות תתייק גזר דין זה בת"פ 1668/2000.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ה' ניסן תשע"ט, 10 אפריל 2019, בנוכחות הנאשם וב"כ המאשימה.