הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים תו"ב 27598-08-17

בפני כבוד השופט דניאל מרדכי דמביץ

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד

משה שיטרית

הנאשם

גזר דין

הנאשם (משה שיטרית, ת.ז. XXXXXX068) הואשם בבית משפט זה בכתב אישום שהוגש ביום 8.8.2017.

הכרעת הדין
ביום 6.9.2018 הנאשם הורשע בעבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כפי נוסחו עובר לתיקון 116; להלן - החוק) בצירוף תקנה 1(1) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967 וסעיף 1 לחוק.
על פי עובדות כתב האישום, בין התאריכים 17.6.2014-7.8.2016 או בסמוך לכך ביצע הנאשם את שימוש בתוספת מחומר קל בשטח של כ-24 מ"ר אשר נבנתה ללא היתר ברחוב הע"ח 22 בירושלים - הכל כמסומן בתשריט שהוגש עם כתב האישום.
כמפורט בפרוטוקול מיום 5.7.2018, ראשית הטיפול בבינוי מושא ההליך דנן היתה בבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה (ב"ש 10275/16). הנאשם התנגד למתן צו ההריסה ונטל אחריות לעבירה ובעקבות זאת הוגש כתב האישום דנן.

פרשת העונש
ראיות לעונש
לא הוגשו ראיות לעונש בהתאם לסעיף 40י(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין).
סיכומי המאשימה לעונש
העבירה עומדת על תילה גם היום ואף משמשת היום את הנאשם ובני משפחתו.
אין כל הליך תכנוני שבא להכשיר את העבירה.
מתחם הענישה ההולם הוא 400-800 ₪ למ"ר (9,600-19,200 ₪ בסך הכל לעבירה דנן).
נוכח אסמכתאות שהציג הנאשם למאשימה בעניין מצבו המשפחתי סבורה המאשימה כי יש למקם את העונש ברף הנמוך, קרי 400 ₪ למ"ר.
מבוקש להטיל צו הריסה או התאמה אשר ביצועו יידחה ב-3 חודשים.
סיכומי הנאשם לעונש
המבנה קיים לפחות 50 שנה, גם אם זו לא אותה בניה. חידוש המבנה היה כדי שיהיה יותר נוח למגורי אמו המנוחה של הנאשם.
במקום מתגורר כעת זוג ישראלי שסייע לאמו של הנאשם כשהתגוררה שם. במסגרת הסדר שנעשה עם אותו זוג כשבועיים טרם פטירת האם, ביצע הנאשם התחייבות לשנה קדימה שהזוג יוכל לשהות בדירה תמורת טיפולו באם. לא ניתן כל פירוט נוסף בעניין ולא הוצגו אסמכתאות כלשהן לתמיכת הטענה. מבוקש שלא להורות להתאים את הבינוי להיתר (גם על דרך של הריסה) קודם סיום תקופת ההתקשרות שצויינה).
הדירה אשר בתוספת לה בוצעה העבירה היא כיום של עזבון האם המנוחה, תוך שהנאשם אינו הצאצא היחיד ואינו היורש היחיד.
לנאשם יש 10 ילדים, מהם 4 לא נשואים (בני 8-17.5) הגרים עמו ועם רעייתו. בנוסף מתגוררים עמו גם בתו, חתנה ושלושת ילדיהם, בני 3-5. הנאשם מוגבל בבנק ואין לו דרך לשלם. הנאשם החל לעבוד בבניין, בשיפוצים. אשת הנאשם אינה עובדת; היא בריאה, עקרת בית המטפלת בנכדים ובילדיה.
דברי הנאשם
זכותו של הנאשם לשאת דברים אחרונים בהתאם לסעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 מומשה בעצם טיעונו לעונש.

הבניית שיקול הדעת השיפוטי על פי תיקון 113 לחוק העונשין - מבוא
לפי סעיף 40 ב לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
לפי סעיף 40ג לחוק העונשין, מלאכת גזירת העונש מתחלקת לשלושה שלבים:
קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין): לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב: (1) בערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע העבירה; (2) במידת הפגיעה בערך החברתי; (3) במדיניות הענישה הנהוגה; (4) ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (כמפורט סעיף 40ט לחוק העונשין). (5) בהתאם לסעיף 40ח לחוק העונשין, אם מתחם העונש ההולם כולל קנס אזי לשם קביעתו על בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.
בעת גזירת הדין יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין).
התחשבות בנסיבות שיצדיקו סטייה ממתחם העונש ההולם: שיקולי שיקום (סעיף 40ד) ושיקולים של הגנה על שלום הציבור (40ה).

השלב הראשון: קביעת מתחם העונש ההולם

הערך החברתי המוגן שנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו להגן על מספר תכליות:
תכנון - נדרש ניצול זהיר ומחושב של משאבי הקרקע, משאבים שהם מתכלים אינם מתחדשים ומיועדים לשמש את הציבור בכללותו.
תקינות ההליך התכנוני - ההליך התכנוני צריך להתבצע מבלי שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח שישבשו את התכנון הציבורי.
שלום הציבור - בינוי המבוצע ללא היתר מראש אינו מפוקח והוא מסוכן לציבור ויכול לפגוע בסביבה.
שוויון והגינות בין האזרחים - יש לאפשר לכלל האזרחים הזדמנות תכנונית שווה. קביעת עובדות בשטח משמעה עקיפה אלימה של ההליך התכנוני על ידי מי שבוחר להתעלם מההליך המסודר החקוק.
כיבוד הדין - פעולה בניגוד לדיני התכנון והבניה משקפת זלזול פומבי בשלטון החוק.

בית המשפט העליון ציין פעמים רבות את החומרה שבה יש לראות עבירות על דיני התכנון והבניה:
"התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה."
(ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983); דברי כב' השופט דב לוין)

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק"
(ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984); דברי כב' הנשיא מאיר שמגר)

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט."
(ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); דברי כב' השופט מנחם אלון)

"תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות"
(רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002); דברי כב' השופט מישאל חשין)

"המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים. אין סיבה להוציא את הרוח ממפרשי הרשויות, המבקשות להיאבק בכך ככל יכולתן, ולרפות את ידיהן. על הבונים שלא כדין לידע, כפי שנכתב בפי המשיבה בבית המשפט המחוזי, כי כספם מושם על קרן הצבי. בתי המשפט גם מצווים ליתן יד לכך."
(ע"פ 11000/07 יהודה אלמליח נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט אליקים רובינשטיין (1.1.2008))

"בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התכנון והבניה הן עבירות המבטאות זלזול בחוק וברשויות, וכי בתי המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבניה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפקרות"
(רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, סעיף 9 להחלטת כב' השופט סלים ג'ובראן (27.12.2015))

ביצוע עבירת בניה פוגע בתכליות דיני התכנון והבניה המפורטות לעיל ונתפס בפסיקה כחמור.

מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן
לעניין עוצמת הפגיעה ישקול בית המשפט את השיקולים הבאים:
היקף העבירה. מדובר בעבירה שאינה רחבת היקף.
הסיכון שהעבירה יוצרת. לא ידוע על סיכון מיוחד שהעבירה יצרה. עם זאת, בינוי שאין לו היתר לא עבר את ההליך התכנוני אשר אחת מתכליותיו היא וידוא שהוא אכן תקין ואינו מסוכן. בפרט אמורים הדברים בבינוי דנן - בניה קלה כמעטפת של בניה ישנה.
הרווח שמביאה העבירה לנאשם. בתחילה טען הנאשם כי אמו מתגוררת במקום (פרוטוקול מיום 6.9.2018, עמ' 4, שור' 16). בדיון הטיעונים לעונש הסתבר כי המקום משמש למעשה למגורי זוג שטיפל באם המנוחה, כאשר המגורים במקום (שאינו חוקי) הם התמורה שניתנה לזוג בגין הטיפול באם. מדובר אפוא, גם לטענתו הבלתי מוכחת של הנאשם, בשימוש שאינו לצורך אישי או אנושי ישיר אלא לשם רווח כלכלי - חלופת תמורה כספית למי שטיפלו באם המנוח.
התמשכות העבירה אל מול התנהגות הרשויות. כמתואר לעיל, המדינה פועלת משך שנים נגד העבירה דנן. בשנת 2016 ננקט הליך למתן צו הריסה ללא הרשעה. כאשר אותר הנאשם, הוגש כתב אישום, אולם גם כך הזמן חלף בעצלתיים עד אשר התייצב הנאשם לדיון וסיים את הליכי המשפט. משך כל הדרך ידע הנאשם כי מדובר בבניה בלתי חוקית אולם בחר להשאירה על מכונה, תוך שבפועל קנה זמן לעצמו ולמשפחתו.
חרף שטח העבירה (שאינו גדול), הרי שנסיבות העבירה מלמדות כי יש בה חומרה משמעותית.
מדיניות הענישה הנוהגת
על יסוד הסדרים רבים המבוצעים בפני בית המשפט (וברגיל מגלמים הפחתה של כשליש מרמת הענישה המקובלת לפי שורת הדין) ובהיקש מעבירת בניה ללא היתר אשר מהותה ותכליתה דומים לעבירת שימוש כגון דא, אני קובע כי הענישה בגין עבירות כגון דא כוללת: קנס בסך 300-1,000 ₪ למ"ר והתחייבות עד לסכום הקנס. בנוסף ניתן צו התאמה דחוי ב-9-3 חודשים.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40 ט(א) לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות ( מספריהן להלן - כמספריהן בחוק):
(2) חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה - הנאשם היה זה אשר נטל אחריות על הבניה הלא חוקית בדירת אמו. לאמו של הנאשם יש צאצאים נוספים אולם הנאשם הוא זה אשר נטל אחריות לעבירה כולה.
(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - הנאשם טען בתחילה כי הבינוי מושא ההליך נחוץ לאמו, אולם לאחר מכן הטענה המיטבית ( שלא הוכחה) היתה שמדובר בבינוי שהמגורים בו הם תמורה לזוג המטפל באמו של הנאשם. ניהול ההליך דנן, תוך שזה הומר מבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה, נועד מבחינת הנאשם לקנות זמן ולאפשר את המשך קיומה של העבירה חרף יודעו משך שנים כי מדובר בעבירה.
עונש קנס - מצבו הכלכלי של הנאשם
מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס.
הנאשם טען טענות בלתי מוכחות לגבי מצבו הכלכלי הרע.
עולה כי מדובר בעבירה שבוצעה לטובת כלל צאצאי האם המנוחה ובפרט אמורים הדברים כיום - כאשר לאחר פטירת האם יש בפי הנאשם טענות (שלא הוכחו בכל מסמך) לגבי צורך נמשך בקיומו של הבינוי מושא העבירה לאור התקשרות כלכלית. בהתאם צפוי כי כלל צאצאי האם יישאו אף הם בחלק מהקנס.
כללו של דבר, ניתן לקבל באופן כללי את הטענה שהנאשם אינו אמיד, אולם אין בפניי ראיות של ממש לחוסר יכולת כלכלית קיצונית. עם זאת, המאשימה עצמה טענה לעונש ברמה נמוכה, על יסוד טענות ו/או מסמכים שהוצגו בפניה.
מתחם העונש ההולם
נוכח נתוני חומרת העבירה שבפני נראה כי מתחם הענישה הראוי לעבירת שימוש לגבי בינוי רחב היקף שאינו כלכלי ובהינתן מצב כלכלי לא משופר של הנאשם הוא:
קנס של 300-800 ₪ ל-מ"ר;
צו התאמה דחוי ב-3-9 חודשים.

השלב השני: נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40 יא לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות:
(2) הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם - ברי כי עונש כספי ישפיע על הנאשם ומשפחתו. עם זאת, נוכח טענת המאשימה לעונש נמוך, סבורני כי הנסיבות מצדיקות פריסה לתשלומים אך לא הפחתה בשיעור הקנס שנתבקש להטיל.
(5) מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה - הנאשם לא פעל ואינו פועל לתיקון תוצאות העבירה. לא הוצגו ראיות לשקידה על הליך תכנוני שיש בו כד להכשיר את העבירה. הבינוי האסור גם לא נהרס. תכליתו של ההליך דנן היתה דחיית הקץ.

השלב השלישי: מיום 10.7.2012 שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבורתיקון מס' 113
אין במקרה דנן שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבור אשר יש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. מיום 10.7.2012 עמ' 104 (שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.)

הערות טרם חתימה
המאשימה ביקשה עונש קל (400 ₪ למ"ר). אפשר שאם היה מבוקש להטיל על הנאשם עונש כבד יותר, בית המשפט היה שוקל להיעתר למבוקש.
בקציבת המועד להסרת הבינוי הבאתי בחשבון את חלוף הזמן הכולל, כמו גם את מהות השימוש בבינוי כיום.
לא הוכח בפניי הצורך בשימוש הנוכחי בנכס ובכל מקרה אין כל צידוק לשימוש כאמור מעבר לתקופת התארגנות מינימאלית שגם היא ניתנת לפנים משורת הדין ורק לאור עמדת המאשימה.

התוצאה
לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
קנס כספי בסך 9,600 ₪ ב-16 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 01.7.2019 ובכל 01 לחודש שלאחר מכן. ככל שהקנס לא ישולם אזי ייאסר הנאשם למשך 38 יום. לעניין ביצוע תשלום חלקי יחולו הנחיות סעיף 71 לחוק העונשין.
ניתן בזאת צו המורה לנאשם להתאים את הבינוי מושא כתב האישום להיתרים הקיימים עד יום 22.8.2019.
אין להשתמש בנכס בכל דרך מהמועד האמור.
ביצוע הצו מסור בידי הנאשם (ולא הרשות) אולם מובהר לו כי ככל שלא יקיימו אזי ניתן יהיה להגיש נגדו כתב אישום נוסף בגין עבירה של אי קיום צו שיפוטי.
המאשימה רשאית להגיש בקשה למתן צו לרישום הערה לגבי גזר דין זה בלשכת רישום המקרקעין בירושלים על המקרקעין מושא ההליך דנן (בהתאם לסעיף 130 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, תקנה 31 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011 וסעיף 254יא לחוק בנוסחו דהיום). יש לצרף נסח.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ז אייר תשע"ט, 22 מאי 2019, בנוכחות הנאשם וב"כ המאשימה.