הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים ח"נ 36980-08-18

בפני
כבוד ה שופטת סיגל אלבו

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

ליאור לוי

הנאשם

הכרעת דין

האישום וגדר המחלוקת
לנאשם מיוחסת עבירה על סעיף 5(א) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א-1960 ותקנה 72(א)(2א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 4.6.18 בשעה 11:55 העמיד הנאש ם את רכב ו על מדרכה שלא נקבעה כמקום חניה מוסדר ברח' מקור חיים בירושלים.
הנאשם אינ ו חולק כי חנה במקום המתואר בכתב האישום, אלא שלטענת ו אין המדובר ב"מדרכה" כהגדרתה בחוק. לטענת הנאש ם מדובר ברחבה גדולה מאוד, בה חונים כל העת כלי רכב, במקום שאינו נמצא לצד הכביש ואינו מיועד למעבר הולכי רגל.
גדר המחלוקת הוא אפוא בשאלה האם המקום בו עמד רכבו של הנאש ם ה וא "מדרכה" כהגדרתה בחוק.

דיון והכרעה
סעיף 5(א) לחוק העזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א-1960, קובע כי: "לא יעצור אדם רכב בדרך, לא יעמידנו ולא יחנהו במקום, באופן ובתנאים הנוגדים את הוראות תקנות התעבורה".
תקנה 72(א)(2א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובעת כי: " לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה, או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות: על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב וחנייתו לפי חוק עזק שהותקן על-פי סעיף 77 לפקודה ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל."
מדרכה מוגדרת בסעיף 1 לתקנות התעבורה כ"חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש, המצוי בצד הכביש, ומיועד להולכי רגל, בין אם נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו".
מכאן, שהגדרת מקום כ"מדרכה" נקבעת על-פי מבחן כפול – מבחן המיקום "חלק מרוחבה של כביש שאינו כביש המצוי בצד הכביש" ומבחן הייעוד "מיועד להולכי רגל" (ע"פ (י-ם) 17161-04-13 יורם ניצן נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו) 30.6.13).
העידו לפני סגן מנהל האזור, מר דני דדון, אשר רשם את הדו"ח, וכן הנאשם.
מר דדון העיד כי הדו"ח נרשם משום שרכב הנאשם חנה על מדרכה, כאשר בהמשך יש שביל מעבר להולכי רגל. עוד טען מר דני דדון, כי כאשר חונים במקום מספר כלי רכב, הדבר מפריע למעבר הולכי רגל.
מנגד, העיד הנאשם כי מדובר בשטח רחב בו כלי רכב חונים כדבר שבשגרה , וכי מדובר בסוג של אזור חניה. הנאשם טען כי המקום בו חנה נראה "שטח מת", ולא נראה כמקום שמיועד למעבר הולכי רגל.
לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות, הגעתי למסקנה כי קיים ספק האם המקום בו חנה הנאשם מהווה מדרכה.
אשר למבחן המיקום, בתמונות שצילם מר דדון (ת/2, ת/3) ניתן לראות כי המקום בו חנה הנאשם הוא מעין רחבה היוצאת מן הכביש ונחזית להיראות כמעין מגרש קטן. בקצה השני של אותה רחבה ישנו שביל ובו מדרגות המובילות לכיוון רחוב האומן . המקום בו חנה הנאשם אינו נמצא ממש בצמוד לכביש אלא במרחק מה ממנו כאשר מצדו אחורי של רכב הנאשם ישנה מדרכה העשויה מאבנים אחרות. הרחבה בה חנה הנאשם סלולה באספלט ואינה נמצאת ממש בצמוד לכביש, כי אם במרחק של מספר מטרים ממנו.
אשר למבחן הייעוד, גם לגביו ספק האם הוא מתקיים, היינו האם המקום בו חנה הנאשם מיועד ל מעבר הולכי רגל.
כאמור מעיון בתמונות עולה, כי מדובר ברחבה שהיא מעין מובלעת בהמשך רחוב מקור חיים. אמנם הולכי רגל המבקשים לעבור לרחוב האומן יכולים לעבור במקום, אך העובדה כי מדובר במקום שבו הולכי רגל יכולים לעבור אין פירושה כי מדובר במקום המיועד למעבר הולכי רגל, ולכל הפחות, קיים ספק בשאלה האם ייעודו של המקום לשמש כמעבר להולכי רגל. הרי גם במגרש פתוח עוברים הולכי רגל, ובכל זאת ברור שלא ניתן לומר כי מגרש הוא מדרכה. אף העובדה כי בצדה של הרחבה ישנן מדרגות לצורך מעבר לרחוב האומן אינה הופכת את המקום למדרכה.
משנותר ספק בשאלה האם מדובר במדרכה, הרי שספק זה צריך לפעול לטובת הנאשם ולהביא לזיכוי ו.
כבר נפסק, כי בנסיבות בהן נוצר ספק סביר אצל אזרח מצוי, שאינו מסוגל לעסוק בפרשנות מורכבת של חוק בסיטואציות יומיומיות פשוטות, ואינו יכול ואינו צריך להיעזר בעורך דין צמוד כדי לשמור על נורמות יומיומיות פשוטות, מן הראוי שהרשות תציב תמרור כדי להזהיר ולמנוע ספקות וריבוי התדיינויות מיותר. תכלית החוק היא, בסופו של דבר, רווחת הציבור ובטחונו, ואין לגזור על הציבור גזרות שאינן ברורות דיין. ספק זה פועל לטובת הנאשם (ראו: ע"פ 80249/07 צ'שלר נ. עיריית תל אביב (פורסם בנבו)) וכן ראו: עפ"א (ת"א) 80083/06 גואטה נ. עיריית ת"א – יפו (פורסם בנבו)).
מסקנתי היא אפוא שלא ניתן לקבוע ברמה הנדרשת בהליך פלילי כי הנאשם החנה את רכב ו על מדרכה. לפיכך, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
בשולי הדברים אוסיף, כי לאור הספק הקיים האם מדובר במדרכה, וככל שעירית ירושלים רוצה לאסור חניה במקום, מן הראוי להציב תמרור האוסר חניה במקום, וזאת על מנת למנוע הטעיה של הציבור.

המזכירות תשלח לצדדים את הכרעת הדין.

ניתנה היום, ט"ו חשוון תש"פ, 13 נובמבר 2019, במעמד הצדדים