הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים בב"נ 59197-01-20

בפני
כבוד ה שופטת סיגל אלבו

מבקש

מוחמד אבו חומוס

נגד

משיב
יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים

החלטה

לפני בקשה לביטולו של צו הריסה מנהלי, עליו חתם המשיב ביום 21.1.20. מושא הצו הוא שלושה קירות בטון בציפוי אבן שנבנו מעל מבנה קיים ברח' מחסי ן בשכונת אל עיסוויה, נ.צ. 223290/634170.

הרקע להגשת הבקשה

ביום 21.1.20 נחתם ע"י יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים צו הריסה מנהלי בהתאם לסעיף 221 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק", או "חוק התכנון והבניה"). הצו ניתן שלושה קירות בטון בציפוי אבן שנבנו מעל חדר מדרגות קיים ברח' מחסין בשכונת אל עיסוויה, נ.צ. 223290/634170.
בצו צוין כי ביום הביקור האחרון העבודה האסורה לא הסתיימה ובית המגורים לא אוכלס .
הצו הודבק על המבנה ביום 23.1.20.
טענות המבקש
המבקש טוען כי מדובר בבניין הקיים עשרות שנים על קרקע פרטית הנמצאת באזור מגורים וכי שופץ רק לאחרונה. המבקש טוען כי לא בוצעה בנייה חדשה ורק נעשה חיפוי אבן לקירות קיימים כדי למנוע חדירת מי גשמים, וכי הבנייה המתוארת היא חלק נפרד מבית מגורים הק יים ומאוכלס מזה כ- 20 שנה.
עוד טוען המבקש, כי לא צורף לצו תצהירו של מפקח הבנייה ואף לא ברור אם קוימה חובת היוועצות עם תובעת.
כן טוען המבקש לפגיעה בזכות הקניין, לשימוש בסמכות בחוסר סבירות ולשיקולים זרים בהפעלת הסמכות ובכלל זה מניעת בנייה על ידי האוכלוסייה הערבית בירושלים.
טענות המשיב
המשיב טוען כי ביום 15.1.20 אותרה בנייה אסורה במקרקעין, הכוללת בניית שלושה קירות בטון מעל חדר המדרגות, בגובה של 2.80 מטר.
מדובר בעבודה אסורה שבוצעה מעל מבנה הקיים משנת 2002, אשר נבנה ללא היתר, וכי תוספת הבנייה בוצעה על מקרקעין המיועדים בחלקם למעבר ציבורי ובחלקם לשטח נוף פתוח עפ"י תב"ע 2316 החלה במקום.
בשל העובדה ביום 15.1.20 התוספת היתה עדיין בשלבי הקמה ולא ראויה למגורים, טרם יצקו תקרה, טרם בוצעו עבודות חשמל ואינסטלציה, החלונות לא הורכבו והתוספת לא חוברה לחשמל, הוצא צו הריסה מינהלי, זאת לאחר שביום 16.1.20 קוימה התייעצות עם תובעת.
המשיב טוען כי גם אם נכונה הטענה שמדובר בנכס גמור ומאוכלס מספר שנים, אין בכך ולא כלום מכיוון שהצו אינו כולל את כל חלקי המבנה, אלא רק את התוספת החדשה שבנייתה טרם הסתיימה במועד ביקור המפקח.
אשר לטענת המבקש כי מדובר בשיפוץ, טוען המשיב, כי ניתן לראות בבירור בתמונות כי מדובר בקירות חדשים ובהקמת תוספת חדשה לגמרי.
עוד טען המשיב, כי המבקש לא הוכיח זיקה קניינית ל נכס, ועל כן אין ו זכות עמידה לדרוש את ביטול הצו.

דיון והכרעה
טרם אדון בטענות המבקש, אתייחס תחילה לשאלת זכות העמידה.
כאמור, המשיב טוען כי המבקש לא הוכיח כי יש לו זכויות קניינות כלשהן בנכס ועל כן אינו יכול להתנגד למתן הצו.
אכן, בע"פ 3249/05 מרדכי בר יוסף נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פ"ת (פורסם בנבו) נפסק, כי לעניין צו הריסה מינהלי ה"רואה עצמו נפגע" משמעו, בעל זכויות כדין אשר רואה עצמו נפגע – וזכויות כאלה יכול שיהיו - למשל – של בעלי קרקע, חוכרים ושוכרים, בעלי נכס שכן שנכס שלהם עלול להיפגע מהריסה וכיוצא בזה, ואינו כולל מי שאינו בעל זכויות קנייניות כגון מי שפלש לנכס.
במקרה זה, המבקש העיד כי הוא מחזיק במבנה עליו הוקמה תוספת הבנייה מזה שנים רבות ומתגורר במקום יחד עם בני משפחתו. מטעם המשיב, לא הוצגה ראיה נוגדת, ולא נטען המבקש הוא פולש.
לפיכך, אני קובעת כי למבקש זכות עמידה לעניין הגשת בקשה לביטולו של צו ההריסה המינהלי.
אעבור עתה לדון בבקשה עצמה.
צו ההריסה המינהלי נותן בידי הרשות סמכות להרוס מבנה שהוקם בקניינו הפרטי של אדם ללא מעורבות של בית המשפט. מטרתה של סמכות זו היא לחימה בבניה הבלתי חוקית בעודה באיבה על מנת שלא לאפשר קביעת "עובדות בשטח". היא מאפשרת התמודדות מהירה ומעשית של רשויות המינהל עם תופעת הבניה הבלתי חוקית (רע"פ 13/8655 מדינת ישראל נ' עמאר חג' יחיא (פורסם בנבו, 14/06/15) (. תכליתה העיקרית של הוראת סעיף 238א ל חוק (כיום סעיף 221) הינה ליתן בידי הוועדה המקומית כלי יעיל למיגורה של הבנייה הבלתי חוקית בעוד היא בחיתוליה (ראו: רע"פ 03/5584‏ פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 577, 590 (2004); רע"פ 5205/07 תכפור נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים ( פורסם בנבו, 05.09.2007). יצוין, כי תכלית זו לא השתנתה בעקבות תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה.
בעניין העילות לביטולו של צו הריסה מינהלי קובע סעיף 229 לחוק כי אלה מוגבלות לשלושה מקרים: העבודה או השימוש בוצעו כדין; לא התקיימו הדרישות למתן הצו; בית המשפט שוכנע כי נפל בצו פגם חמור בשלו יש לבטל את הצו.
הנטל להוכחת קיומם של הפגמים מוטל על המבקש, וזאת בהיות צו הריסה אקט מינהלי ולא אקט עונשי. משום כך, עומדת למשיב חזקת התקינות המינהלית, היינו, חזקה כי פעולתה המינהלית נעשתה כדין. המבקש לסתור חזקה זו – עליו הנטל להוכיח את הפגם שנפל, לטענתו, בהתנהלותה של הרשות המינהלית (ראו: רע"פ 2956/13 ‏דמקני נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו ( פורסם בנבו, 31.07.2013); רע"פ 13/6032 אהרן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה טבריה (פורסם בנבו, 19.01.2014); רע"פ 5387/16 אלארזק נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (פורסם בנבו,19.9.16)).

מועד סיום עבודות בנייה או אכלוס הבנייה
בהתאם להוראת סעיף 221 לחוק, צו הריסה מנהלי יינתן על יסוד תצהיר הגיש מפקח כי בוצעה עבודה אסורה ובלבד שבמועד הגשת התצהיר לא הסתיימה העבודה האסורה או שלא חלפו יותר מששה חודשים מיום שהסתיימה, ולעניין בית מגורים – בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו 30 יום מיום.
המשיב לא חלק על כך כי במקום מבנה קיים מזה שנים רבות. כך, בתגובתו לבקשה ציין המשיב כי במקום מבנה הקיים מאז שנת 2002. השאלה שבמחלוקת היא האם הבנייה מושא הצו היא בנייה חדשה או שמא מדובר בשיפוץ בנייה קיימת.
המבקש טען כי אין מדובר בבנייה חדשה, כי אם בקירות בטון שהיו קיימים במקום לפני שנים רבות, וכל שעשה לאחרונה הוא שניים מבין קירות אל באבן וזאת, בין היתר, על מנת למנוע חדירת מי גשמים.
כך, העיד המבקש כי הקירות היו קיימים הרבה שנים ומה שעשה לאחרונה הוא חיפוי הקירות באבן, למעט הקיר הפנימי, וזאת על מנת למנוע דליפת מים.
מפקח הבנייה מר יוסי מרום העיד, כי ביקר לראשונה בנכס ביום 15.1.20, וכי בביקורו לא ראה את בניית הקירות, וכי אינו יכול לומר האם הקירות בנויים הרבה זמן (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 28-32).
עוד ציין מפקח הבנייה בעדותו כי ראה תוספת שאינה גמורה ואינה מאוכלסת, אך אינו מכיר את המבנה מלפני שנים, וכי לא נכנס לתוך המבנה. כן ציין מפקח הבנייה בעדותו, כי אינו יכול לשלול את טענת המבקש כי במקום היו קירות בטון והמבקש רק חיפה אותם באבן.
לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות, מצאתי לקבל את גרסתו של המבקש כי קירות הבטון מושא הצו היו קיימים במקום מזה שנים רבות כחלק מן המבנה הישן וכי מה שבוצע לאחרונה על ידו הוא חיפוי אבן של שני קירות בטון קיימים.
ראשית, אציין כי עדות המבקש הותירה עלי רושם מהימן ולא מצאתי מקום לפקפק בגרסתו.
המבקש הבהיר בעדותו מדוע חיפוי האבן בוצע רק בחלק העליון של המבנה ולא בחלק התחתון, וזאת מהטעם שחיפוי האבן נועד למנוע קיימת דליפת מים, שקיימת בחלק העליון של המבנה. יצוין, כי במועד הדין הציג המבקש תמונות של ביתו בהן ניתן לראות כי בתקרה רטיבות ועובש בעקבות חדירת מים.
המבקש אף הסביר בעדותו מדוע ניתן לראות עמודי עץ בקירות והבהיר כי בשביל לבצע חיפוי אבן בקירות, יש להשתמש בעצים על מנת לישר את האבן.
מטעם המשיב לא הוצגה ראיה כלשהי שהיה בה כד להפריך את גרסת המבקש. מפקח הבנייה הודה בעדותו כי ראה את המבנה לראשונה רק ביום 15.1.20, וכי במועד בו ביקר במבנה לא ראה עבודות בנייה, מה שתומך בגרסת המבקש כי מדובר בעבודות חיפוי אבן של קירות קיימים ולא בבניית תוספת למגורים, כפי שנטען בסעיף 3 לתגובת המשיב.
עוד הודה מפקח הבנייה בעדותו, כי לאור ממצאי הביקור לא ניתן לשלול את טענת המבקש כי קירות האבן היו קיימים במקום, וכל שבוצע הוא עבודות חיפוי אבן על קירות בטון קיימים.
גם מן התמונות שצולמו על ידי מפקח הבנייה בייקורו מיום 15.1.20 לא ניתן ללמוד כי מדובר בבנייה חדשה, ותמונות אלה בהחלט מתיישבות עם גרסת המבקש כי כל שביצע הוא עבודות חיפוי אבן של קירות קיימים.
עוד אוסיף ,כי בתמונה של אחד הקירות שהציג המבקש (הקיר הפנימי אשר לא חופה באבן ) ניתן לראות כי עליו מותקנת צלחת לווין, מה שתומך בגרסת המבקש כי מדובר בקיר ישן ולא בקיר שנבנה לאחרונה.
לבסוף, אתייחס לטענת המשיב כי הואיל ולאחר הדבקת הצו היה מוכן המבקש להרוס חלק מן הקירות, ואף עשה כן, הרי יש בכך משום הודאת בעל דין שמדובר בבנייה חדשה.
דין הטענה להידחות, ומוטב כי לא היתה מועלית כלל. המבקש הודיע באופן מפורש כי מבלי להודות בחוקיות הצו, הוא מוכן להרוס חלק מקיר החזית ולפרק את חיפוי האבן, וזאת על מנת לחסוך את ניהול ההליך בבית המשפט, וכן לאור סיכום שהיה בין מוכתרים בכפר עיסוויה לנציגי עירית ירושלים, על מנת שתקודם תכנית מתאר לכפר . בוודאי שאין מקום לזקוף הריסה זו לחובת המבקש.
האם חיפוי של קירות אבן קיימים מצדיק הוצאת צו הריסה מינהלי לגבי הקירות עצמם. דעתי היא כי יש להשיב לכך בשלילה.
ראשית, כבר נפסק כי מקום בו מבוצעות עבודות שיפוץ הטעונות היתר, כאשר מדובר במבנה ישן, הוצאת צו הריסה מינהלי אינה מידתית ואינה עולה בקנה אחד עם התכלית שלשמה ניתנה לרשות סמכות לנקוט בצעד זה, שכן מדובר במבנה הקיים שנים רבות ולא נעשו פעולות אכיפה בעניינו. במקרה כזה, יש לפנות לדרך המלך שהיא הגשת כתב אישום (ע"פ 14126-03-17 חלילה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.3.17).
במקרה זה, מדובר בבניין הקיים משנת 2002, כאשר מדברי המשיב בדיון עלה, כי המבנה כולו מטופל בתיק עבירה נוסף, ועל כן אין מקום להוצאת צו הריסה מינהלי בגין שיפוץ קירות קיימים.
לפיכך, אני קובעת כי אין מדובר בבנייה חדשה כי אם בשיפוץ בנייה קיימת, ועל כן אני מורה על ביטולו של צו ההריסה המינהלי.
המשיב יישא בהוצאות המבקש בגין בקשה זו בסכום של 3,500 ₪.

ניתנה היום, י"א שבט תש"פ, 06 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.