הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים בב"נ 45918-05-19

בפני
כבוד ה שופט אליעד וינשל

מבקשים

יאקות אבו רמילה

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטולו של צו הריסה מנהלי, עליו חתם המשיב ביום 30.4.19 (להלן: הצו).
רקע
הצו מופנה נגד שלד קומת עמודים/מסד בשטח כ-108 מ"ר, הבנוי בצמוד לבית המבקשת בשכונת עיסאוויה בירושלים (תמונות הבינוי מושא הצו צורפו כנספח A לתגובת המאשימה, חלק מהתמונות הוגשו גם במהלך הדיון וסומנו ב-ד בנ/1).
יצוין כי גם בית המבקשת, הצמוד כאמור לבינוי, נבנה שלא כדין ועומד בעניינו צו הריסה שניתן לפני כחצי שנה בלבד, ביום 8.11.19, במסגרת גזר דין בהליך תו"ב 68054-07-17 (תמונת ביתה הצמוד של המבקשת הוגשה במהלך הדיון וסומנה א' בנ/1).
הצו נשוא הבקשה נחתם בהתאם לסמכות שנקבעה בסעיף 221(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965: "ראה מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הוועדה, על יסוד תצהיר שהגיש לו מפקח כאמור בסעיף קטן (ב), כי בוצעה עבודה אסורה, רשאי הוא לצוות בכתב על הריסת העבודה האסורה (בפרק זה – צו הריסה מינהלי), ובלבד שבמועד הגשת התצהיר לא הסתיימה העבודה האסורה או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה, ולעניין עבודה אסורה לגבי בית מגורים – בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס".
אומר בקצרה כי מדובר בצו מינהלי שנועד לאפשר אכיפה מהירה נגד בנייה חדשה המצויה בעיצומה. תכלית הצו לאפשר התמודדות מהירה ומעשית של רשויות המינהל עם תופעת הבניה הבלתי חוקית ולמנוע קביעת "עובדות בשטח" ( רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' עמאר חג' יחיא, פורסם בנבו, 14.6.2015), רע"פ 5205/07 תכפור נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פורסם בנבו, 05.09.2007).
נוכח תכלית זו מוגבל השימוש בכלי זה, במישור הסמכות, למקרה בו לא חלפו שישה חודשים למן סיום העבודה האסורה, ובמקרה של מבנה מגורים תנאי נוסף הוא שלא חלפו 30 יום ממועד האכלוס.
בענייננו, אין מחלוקת שהבנייה התבצעה ללא היתר ומכאן שמדובר ב"עבודה אסורה". כמו כן אין מחלוקת שלא חלפו שישה חודשים למן סיום העבודה האסורה וכן אין מחלוקת שהמבנה לא אוכלס.
באשר לדיון בבקשה לביטול הצו, יצויין כי בהוראת סעיף 229 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 נקבעה הוראה מיוחדת לענין היקף שיקול דעת בית המשפט בדיון בבקשה, כאשר נקבע כי "לא יבטל בית המשפט צו מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל הצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו".
עם זאת ובהתאם להלכה הפסוקה, ניתן להעלות טענות נגד חוקיות הצו ובהן גם טענות במישור המשפט המינהלי המצדיקות זאת, "ובלבד שמדובר בפגמים חמורים העושים את הצו לבטל מעיקרו". בהקשר זה הודגש בפסיקה כי "הסמכות לביטול צו הריסה צריכה להישמר למקרים חריגים, ויוצאי דופן". כמו כן צוין בפסיקה כי "צו הריסה מינהלי הינו אקט מינהלי, ולא אקט עונשי, ומשום כך עומדת למשיבה חזקת התקינות המינהלית, היינו, חזקה כי פעולתה המינהלית של הרשות נעשתה כדין" (רעפ 1639/16 מוחמד עבאסי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים, פורסם בנבו, 23.1.2018).
דיון והכרעה
לטענת המבקשת הבינוי מושא הצו הוא בגדר הסדר נגישות המיועד לאפשר לבתה של המבקשת, הסובלת ממוגבלות, נגישות לבית המגורים הצמוד. המבקשת טוענת שאין כל כוונה להשתמש בקומת המסד וכל מטרת הבינוי היא לאפשר הסדר נגישות ("רמפה"), על מנת להנגיש את הבית לצרכי בתה.
מקבל אני את טענתה העובדתית של המשיבה שלפיה לא כך הם פני הדברים. מהתמונות שהוצגו בפני ומעדות המפקח מטעם המשיבה, עולה שמדובר בבינוי רחב היקף יחסית, הכולל קומת מסד בשטח כ-108 מ"ר ועליו מה שחזה להיות הכנה לקומה בנויה נוספת (תמונות בנספח A לתגובת המשיבה, עדות מר מרום בעמ' 4 ש' 5-8 לפרו וכן ש' 18-20). "רמפה" לצרכי נגישות לא נבנתה וצורת הבינוי והיקפו לא מעידים כלל ועיקר שתכלית זו עומדת בבסיס הבינוי.
אוסיף שככל שהכוונה היתה לבטל גרם מדרגות לטובת הסדר נגישות, כנטען על-ידי המבקשת, הרי מדובר בבינוי מצומצם יותר בהרבה משנעשה. מכל מקום, בבינוי בשטח, כפי שאישרה המבקשת בעדותה, לא נמצא הסדר הנגישות הנטען. אדרבא, מעל קומת המסד שנבנתה ניתן להבחין בהכנה לבינוי נוסף (ראו תמונות בנספח המסומן A לתגובת המשיבה). זאת ועוד, המבקשת אישרה שלא ניתן לראות הסדר נגישות בתמונות וטענה בעדותה כי מעל קומת המסד מתוכננת "מרפסת" "כדי שבתה תשב עליה" (עמ' 3, ש' 2).
מכל האמור עולה שמדובר בבינוי נרחב ושאין מדובר בבינוי שמטרתו הבלעדית הסדר נגישות למבנה. בנסיבות אלה ומאחר שמצאתי שמדובר בבינוי נרחב, אין צורך להידרש לשאלה המורכבת האם נכון לפעול בדרך של צו מינהלי כלפי בינוי מצומצם שמטרתו הסדר נגישות במטרה לסייע לאדם בעל מוגבלות.
טענות המבקשת במישור פגם במישור שיקול הדעת בהוצאת הצו נדחית אפוא. בהקשר זה אוסיף כי העבודה האסורה מושא הצו בוצעה בצמידות למבנה המגורים שנבנה שלא כדין ולגביו צו הריסה. זאת ועוד, באותו מקום ממש בו נבנה הבינוי מושא הצו היה בעבר מבנה שנהרס לאחר שנבנה שלא כחוק (עדות המבקשת בעמ' 3 ש' 12-16, המשיבה הפנתה בתגובתה להליך 8155/09 במסגרתו בוצע הצו האמור). מדובר אפוא בהפרה ברורה של הוראות החוק ובבינוי בהיקף משמעותי.
טענתו הנוספת של ב"כ המבקשת היא שמדובר ב"בניה גמורה" שמשרתת את המבקשת. טענה זו נסתרה במפורש בעדות המבקשת (עמ' 2, ש' 27). מכל מקום ולאור התמונות שהובאו לעיוני ועדות המבקשת, עולה בבירור שמדובר בבינוי שנעצר במהלך העבודות.
טענתו המשפטית של ב"כ המבקשת נסמכת על מיקום הדבקת הצו – על המבנה הקיים המשמש למגורי המבקשת ומשפחתה (סומן א' בנספח התמונות שהוגש כנ/1). לפיכך נטען כי לא קוימה הוראת סעיף 226(ב) לחוק שלפיה "צו הריסה מינהלי יומצא בדרך של הדבקה על קיר חיצוני או על דלת של הבניין שבו בוצעו העבודה האסורה או השימוש האסור או במקום אחר בולט לעין במקרקעין שבהם בוצעו העבודה האסורה או השימוש האסור".
סעיף 226(ב) לחוק מאפשר שתי חלופות: הדבקה על המבנה בו בוצעו העבודות, או "במקום בולט אחר לעין במקרקעין בהם בוצעו העבודות".
בענייננו ברור שהחלופה השניה התקיימה, שהרי אין חולק שמדובר באותם מקרקעין ובמיקום בולט במיוחד – דלת הכניסה למבנה המגורים.
זאת ועוד, על פי טענת המבקשת עצמה מתקיימת גם החלופה הראשונה ("הדבקה על המבנה בו בוצעו העבודות"), שהרי המבקשת טענה שמדובר בבינוי צמוד המהווה חלק מהבית הקיים (ראו גם התמונה מהאוויר שצורפה לתגובת המאשימה, בה מסומן הבינוי מושא הצו בשני קווים אדומים וממנו עולה הצמידות לבית המבקשת, כפי עדותה של המבקשת).
אוסיף שגם מן הבחינה המהותית, מיקום ההמצאה משרת היטב את תכלית הסעיף, הודעה לבעלי המקרקעין ולאחראי על הבינוי על הוצאת הצו. בענייננו ברור שההדבקה השיגה את מטרתה, דבר שהוביל לבקשה שבפני.
טענה נוספת של המבקש היא לפגם בתצהיר שעמד בבסיס אישור הבקשה. בהקשר זה אין מחלוקת שבמועד חתימת התצהיר על-ידי מר מרום ביום 30.4.19 נפלה טעות בקואורדינטות לענין מיקום הנכס. טעות זו תוקנה בכתב יד למחרת היום (ביום 1.5.19). בהתאם לעדות מר מרום הדבר נעשה בפני עו"ד מורן רביבו שטיפלה בהוצאת הצו מטעם הלשכה המשפטית וחתומה על חוות דעת תובע מיום 1.5.19.
עיון בחומר מעלה שהתצהיר המתוקן עמד בפני המשיב כאשר חתם על הצו ביום 19.5.19. זאת ועוד, אין מחלוקת שהתיקון משקף נכונה את מיקום הנכס ואין גם מחלוקת שהבינוי נשוא הצו בוצע על-ידי המבקשת.
בהתאם להוראת סעיף 221(ב) לחוק  "לא יינתן צו הריסה מינהלי אלא אם כן מפקח הגיש, למי שמוסמך לתת את הצו, תצהיר חתום בידו שבו ציין את פרטי העבודה האסורה, ואם הצו כולל הוראות בדבר הפסקת שימוש אסור – גם את פרטי השימוש האסור, וכן כי לפי בדיקתו במועד הגשת התצהיר לא חלפו המועדים כאמור בסעיף קטן (א). "
מקבל אני את טענת ב"כ המבקשת שלפיה תיקון טעות בתצהיר צריך להיעשות בדרך בה נחתם התצהיר, כלומר בפני עו"ד אשר יאשר בחתימתו את החתימה על התצהיר המתוקן. עם זאת, איני סבור שבמקרה דנן מדובר בפגם היורד לשורש הסמכות. אין מחלוקת עובדתית שהתיקון בתצהיר משקף נכונה את מיקום הנכס ואין מחלוקת שהתצהיר המתוקן עמד בפני בעל הסמכות עת קיבל את החלטתו. בנסיבות אלה אין הפגם פוגע בתוקף המעשה המינהלי עצמו - חתימת יו"ר הוועדה המקומית על הצו. חתימה זו בוצעה לאחר שהונחו בפני המשיב מכלול הנתונים הנדרשים והתקבלו חוות דעת מקצועיות שהצדיקו את הוצאת הצו.

לפיכך ומשלא מצאתי שבטענות המבקשת יש כדי להצדיק את ביטול הצו, נדחית הבקשה. לאור הסכמתה של המשיבה, המועד לתחילת מניין הימים לביצוע הצו ימנה החל מיום 30.7.19 ועד מועד זה מעוכב ביצוע הצו לצורך היערכות. בהתחשב בנסיבות האישיות המיוחדות שהועלו במהלך הדיון, איני מוצא לנכון להטיל על המבקשת תשלום הוצאות.

ניתנה היום, א' סיוון תשע"ט, 04 יוני 2019, בהעדר הצדדים.