הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים בב"נ 2002-05-21

בפני
כבוד השופטת יעל ענתבי שרון

מבקש

מוחמד ג'ודה
באמצ' ב"כ עו"ד רוני דובר

נגד

משיב
יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים
באמצ' ב"כ עו"ד אייל כהן

החלטה

בקשה לביטול צו הריסה מינהלי.

עיקרי העובדות
עניינו של הליך זה בבקשה לביטול צו הריסה מינהלי עליו חתם יו"ר הועדה המקומית מר משה ליאון, ביום 13.4.21 (נספח א' לבקשה, להלן: "הצו"), בהתאם לסמכותו לפי סעיף 221(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"). בד בבד עם הגשת הבקשה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע הצו.

ענייננו במקרקעין הידועים כאל בוטמה, בית צפאפה, ירושלים, קורדינטות 627844;218908 (להלן: המקרקעין "). בצו צויין כי "על שטח שייעודו למגורים+ נוף פתוח חפרו ללא היתר בשטח של כ- 1,127 מ"ר. בנוסף החלו בבניית שלד של קומת קרקע באמצעות יציקת רצפה (בניית עמודים מבטון כמסומן בתרשים במספרים 1-2-3-4-5-1 ובצבע אדום מקווקוו בשטח של כ-360 מ"ר והחלו בעבודות טפסנות עבור יציקת תקרה לקומת הקרקע, העבודות בסיומן וטרם הסתיימו. מצ"ב תרשים סביבה ותרשים העבודה האסורה". בהתאם למסמך "אישור הדבקת הצו" שצורף לבקשה (נספח א'), הצו הודבק על גבי הקיר החיצוני של הבניין שבו בוצעה העבודה האסורה ביום 18.4.21.

בקשה לביטול הצו הוגשה ביום 2.5.21. באותו מועד ניתנה החלטה לפיה: "המשיב יגיב עד ליום 9.5.21. נקבע לדיון במעמד הצדדים ומצהיריהם ליום 12.5.21 בשעה 13:00. מורה על עיכוב ביצוע הצו עד למועד הדיון". לבקשת המבקש, נוכח חג עיד אל פיטר ובהעדר התנגדות מצד המשיב, נדחה הדיון ליום 26.5.21.

המשיב הגיש ביום 9.5.21 "בקשה למחיקת הבקשה לביטול צו הריסה מינהלי ו/או לעיכוב ביצועו" וזאת ללא תצהיר או נספחים כלשהם. תגובה מטעם המשיב לבקשה לביטול הצו לא הוגשה.

ביום 26.5.21 התקיים דיון במעמד הצדדים. המבקש נחקר על תצהירו ואילו בהעדר תצהיר מטעם המשיב לא נחקר כל עד מטעמו.

עיקרי טענות המבקש

המבקש טוען כי רכש יחד עם אחרים קרקע בשכונת בית צפאפה על מנת לבנות בית מגורים לו ולמשפחות שותפיו. לטענתו, הוא ושותפיו רכשו את המקרקעין מיורשיו של מר חליל עותמן ז"ל אשר נרשם בטאבו ללא מספר זיהוי.

לטענת המבקש, לאחר הרכישה החלו הוא ושותפיו במשך 5 שנים בהכנת תכנית אשר תאפשר מגורים. ביום 4.8.20 ניתן תוקף לתכנית זו, מספר 101- 0198242 המאפשרת מגורים במקום. לטענת המבקש, משמפנה לקבלת היתר בניה נדחה בטענה כי לא יוכל לקבל היתר כל עוד אינו רשום במרשם המקרקעין. לטענתו, הגיש לעירייה את כל המסמכים שזו דרשה על מנת להוכיח את בעלותו, לרבות חוזה רכישה ואישור מוכתאר. המבקש מציין בבקשתו כי לאחרונה הוקמה בעיריית ירושלים "ועדת בעלויות" שנועדה לאפשר באותם מקרים חריגים במגזר הערבי הגשת בקשה להיתר גם ללא רישום בטאבו וכי המבקש יפנה מיידית לועדה זו לשם קבלת ההיתר. בנסיבות אלו טוען המבקש כי הבניה לגביה מופנה הצו היא בניה על פי תכנית מאושרת וכי ההיתר נמצא ב"הישג יד" שכן הוא "נתקע" רק בשל עניין הבעלות, אותו ניתן לפתור באמצעות פניה ל"ועדת הבעלויות". לפיכך נטען כי יש לבטל את צו ההריסה, שכן די בכך שההיתר נמצא בהישג יד על מנת שלא לנקוט בהליך של הוצאת צו הריסה מינהלי.

במהלך הדיון חידד והדגיש המבקש כי הוצאת צו ההריסה המינהלי נעשתה מבלי שנותן הצו היה מודע לאישורה של התכנית, שכן תיק הרישוי לא נבדק טרם מתן הצו. נטען כי די בכך כדי להביא לבטלות הצו שכן לו היה נותן הצו חשוף למידע זה, לא היה ניתן הצו והמסלול היה של כתב אישום "רגיל".

עוד טען המבקש כי בתיק הרישוי גם מופיע כל המידע הרלוונטי לזיקת המבקש למקרקעין ובכלל זה תצהירי שכנים, תצהירי בעלים וייפוי הכוח. המבקש מוסיף וטוען כי העיריה חתמה על אישורה לתכנית רק לאחר שעיינה בכל המסמכים והשתכנעה בזיקתו המספיקה של המבקש למקרקעין.

המבקש הוסיף וטען בבקשתו (ראה בסעיף 9) כי המידע הנוגע לבניה בצו ההריסה המינהלי אינו נכון, שכן בעוד שמתוארת בו חפירה של 1,127 מ"ר, שטחו של המגרש כולו הוא 660 מ"ר בלבד. בהקשר זה הבהיר ב"כ המבקש במהלך הדיון כי המבקש חפר בשטח של 660 מ"ר בלבד (ראה עמ' 2 לפרוט' שורה 2).

עיקרי טענות המשיב
כאמור, על אף החלטת בית המשפט, המשיב לא הגיש תגובה מטעמו לבקשה והסתפק ב"בקשה למחיקת הבקשה". במהלך הדיון טען ב"כ המשיב כי הבקשה למחיקה היא היא תגובתו לבקשה - "אנחנו כמשיב הגבנו לבקשה למחיקה" (צ"ל- בבקשה למחיקה"- י.ע.ש, ראה בפרוט' עמ' 3 שורה 20), " בקשתנו היא התגובה" (עמ' 9 שורה 30).

לטענת המשיב, הזכות להגיש בקשה לביטול צו הריסה מינהלי נתונה למי ש"רואה עצמו נפגע" מן הצו (סעיף 228 (א) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה- 1965), כאשר בהתאם לפסיקה מדובר במי שיש לו "זכות במקרקעין". לטענת המשיב, דינה של הבקשה להימחק על הסף שכן המשיב לא הוכיח את זכותו במקרקעין ולא צרף לבקשתו כל אסמכתא המלמדת על זכות זו. המשיב הוסיף וטען כי ההליך הנדרש להוכחת בעלות לצורך הליך הרישוי הוא אחר מזה שנדרש לפני בית המשפט ולפיכך אין די בכך שהתכנית שהגיש אושרה, על מנת לראות בו כבעל זכות במקרקעין.

עוד טוען המשיב כי בהתאם להוראת תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לביטול צו הריסה מינהלי) התש"ע- 2010, היה על המבקש לצרף את כל העתקי המסמכים הנוגעים לעניין וזאת לא עשה. נטען כי מעבר לכך שלא צרף מסמכים המוכחים את זכותו במקרקעין גם לא צרף תצהיר בעל מקצוע ובהעדרו, מנוע המבקש להעלות כל טענה תכנונית או מקצועית לגבי המצב התכנוני החל באיזור. לפיכך, נטען, כי נוכח האמור בסעיף 6 לתקנות אלו על בית המשפט לדחות את הבקשה על הסף ולא לדון בה כלל.

המשיב מוסיף וטוען כי הבקשה לא מבססת כל טענה ואף לא לכאורית המצדיקה ביטול צו ההריסה המינהלי. לטענת המשיב, המבקש אינו חולק על עצם ביצוע הבניה ועל היעדר קיומו של היתר בניה וכל טענותיו מתמקדות בקשיים לכאורה בהליך הרישוי ובנסיונות לקדמו.

דיון והכרעה
למעשה, המחלוקת בין הצדדים מסתכמת בשתי הסוגיות הבאות: ראשית, האם הוכיח המבקש זכות עמידה המצדיקה לדון בבקשתו והאם ניתן לדון בה כפי שהוגשה, או שמא היה עליו – כתנאי לדיון בבקשתו- לצרף מסמכים נוספים. שנית, האם נפל פגם ממשי בהוצאת הצו בשים לב להליך התכנוני הקיים, היינו אישורה זה מכבר של תכנית.

כבר עתה אקדים ואציין כי לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים במהלך הדיון שהתקיים לפני (במסגרתו נחקר גם המבקש), באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. להלן נימוקיי.

הסמכות הקבועה בסעיף 221 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק") להורות בצו מינהלי על הריסת מבנה חדש שהוקם ללא היתר, נועדה לאפשר אכיפה מהירה נגד בנייה טרייה המצויה בעיצומה. בכך ביקש המחוקק לאפשר התמודדות מהירה ומעשית של רשויות המינהל עם תופעת הבניה הבלתי חוקית ולמנוע קביעת "עובדות בשטח" ( רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' עמאר חג' יחיא [פורסם בנבו], 14.6.2015) , רע"פ 5205/07 תכפור נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים [ פורסם בנבו], 05.09.2007).

על מנת לוודא כי השימוש בסמכות זו, שמשמעותה הריסה בצו מינהלי של מבנים לרבות מבנים למגורים, מבוצע במקרים המתאימים ושיקול הדעת מופעל בצורה ראויה ועל בסיס תשתית עובדתית, משפטית ותכנונית מדוייקת, נקבעו בחוק תהליכים ברורים ומובנים שרק בהתקיימם ניתן לחתום על הצו. כך למשל, נקבע בסעיף 225 לחוק כי חלה חובת היוועצות (בעינייניו, עת מדובר בצו שנתן ראש ועדה מקומית) עם תובע מטעם הוועדה המקומית.

באשר לדיון בבקשה לביטול הצו, יצויין שבהוראת סעיף 229 לחוק נקבעה הוראה מיוחדת ומצמצמת לענין היקף שיקול דעת בית המשפט בדיון בבקשה, שלפיה "לא יבטל בית המשפט צו מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו".

עם זאת ובהתאם להלכה הפסוקה, ניתן להעלות טענות נגד חוקיות הצו ובהן גם טענות במישור המשפט המינהלי המצדיקות זאת, "ובלבד שמדובר בפגמים חמורים העושים את הצו לבטל מעיקרו".

זיקה קניינית

נפתח אפוא במחלוקת הראשונה המתגלעת בין הצדדים והיא- האם הוכיח המבקש זכות עמידה להגשת הבקשה.

סעיף 228 (א) לחוק קובע כי : " הרואה עצמו נפגע מצו מינהלי רשאי להגיש בקשה לביטול הצו לבית המשפט המוסמך..." סעיף זה מהווה המשכו של הניסוח שהיה קיים בסעיף 238 א (ז)(1) לחוק, טרם תיקון 116 (בעניין של בקשה לביטול צו הריסה מינהלי). אלא שבתיקון 116 נעשה שימוש גם בביטוי "בעל זכות לגבי מקרקעין" (ראה סעיף 254 ט לחוק). ההנחה הפרשנית היא, כי אין המחוקק משחית מילותיו לריק ועל כן בהכרח קיימת הבחנה בין המקרים, שכן לו היה המחוקק חפץ לאפשר זכות התנגדות רק למי שהוא בעל זכות במקרקעין היה עושה כן במפורש (ראה בהקשר זה גם: צ"ה (י-ם) 8531-12-18 מדינת ישראל נ' ולס [פורסם בנבו] 28.4.19, סעיף 29 להחלטת כב' השופט ויינשל, בצה"מ 22496-06-19 חליפה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] 12.8.19).

עם זאת, במקרה של צו הריסה מינהלי נדרש מבקש הביטול להראות לכל הפחות " זיקה קניינית". עליו להגיש בקשתו בכתב לפי הטופס שבתוספת הראשונה כעולה מתקנה 2 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי) תש"ע- 2010. בהתאם לאמור בסעיף ג' לתוספת הראשונה לתקנות, על מגיש הבקשה לפרט זיקתו למקרקעין- " הזכות של המבקש במקרקעין נושא הצו (זכות קניינית/ חוזית/ אחרת)".

בע"פ 3249/05, מרדכי בר יוסף נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה פ"ת [פורסם ב"נבו"], 17.4.05- להלן: " פרשת בר יוסף" פורש המונח "הוראה עצמו נפגע", עת כב' השופט רובינשטיין ציין את הדברים הבאים-

" קשה להלום, כי הפתח פתוח לכל אדם, ותהא זיקתו לנכס זיקה שאיננה כדין, ואף המנוגדת לדין, לבוא בשערי בית המשפט לעניין הצו. אכן, לכאורה נראית שובת לב הטענה, כי אם באורח זה או אחר יכול המערער לבוא בגדרי מי שניתן להאשימו בעבירות בניה ללא היתר וכיוצא בזה לפי החוק, הריהו בגדר מי שרואה עצמו נפגע. יש לפרש הוראות חוק אלה לפי תכליתן הפשוטה והברורה. ההוראות העונשיות שבסעיף 208 וכן 204 באות כדי להרתיע עוברי עבירה פוטנציאליים, כדי שיידעו שלא רק בעל המקרקעין אלא משתמשים בפועל, מבצעי עבודות, אחראים להן וכיוצא בזה צפויים לעונשים אם יעברו עבירות תכנון ובניה. המאטריה של צו הריסה מינהלי היא שונה; הניתן לומר שיפלוש אדם לנכס, או אף יקבל "רשות" שלא כדין מן המחזיק (השוכר, למשל, כבענייננו) יבנה שלא כדין, ואחר כך יבוא אל הרשויות, כשאלה מבקשות להרוס, ויאמר "אשרי, רואה אני את עצמי נפגע" לפי סעיף 238א'(ז)? לעניין זה "רואה עצמו נפגע" משמעו, בעל זכויות כדין אשר רואה עצמו נפגע – וזכויות כאלה יכול שיהיו - למשל – של בעלי קרקע, חוכרים ושוכרים, בעלי נכס שכן שנכס שלהם עלול להיפגע מהריסה וכיוצא בזה.

הנה כי כן, בפרשת בר יוסף הובהר כי המונח "הרואה עצמו נפגע" מתייחס למי שמחזיק כדין במקרקעין, כך למשל, כפי שהדגים בית המשפט, מדובר לא רק מי שהוא בעליו של נכס כי אם גם מי שהם "חוכרים ושוכרים" ואף "בעלי נכס שכן שנכס שלהם עלול להפגע כתוצאה מההריסה". בית המשפט הבהיר בפרשת בר יוסף כי פולש לנכס שאינו מחזיק בו כדין בוודאי שלא יכול להחשב כבעל זיקה קניינית מספקת לשם הגשת התנגדות לביטול צו הריסה מינהלי ולפיכך יש לעמוד על דרישת ה"זיקה למקרקעין". (על ההלכה כי "הרואה עצמו נפגע" הוא מי שרשאי להחזיק במקרקעין כדין, ראה גם: רע"פ 7789/18 דהאן נ' מדינת ישראל [פורסם ב"נבו"] 6.12.18, רע"פ 8877/09, אלנברי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה מרחב רמלה [פורסם ב"נבו"], 6.12.18).

במקרה הנדון נחה דעתי כי המבקש הוא אכן בעל זיקה במקרקעין המספקת על מנת להקים לו זכות עמידה להגשת הבקשה לביטול הצו. המבקש צרף לבקשתו את הוראות תכנית מתאר מקומית שמספרה 101- 0198242, אשר אושרה על ידי הועדה המחוזית ביום 2.8.20 (להלן: " התכנית"). עניינה של התכנית ב"הקמת בניין מגורים חדש בן 5 קומות ו-9 יח"ד". בפרק "בעלי עניין/ בעלי זכויות בקרקע" מצוין המבקש עצמו. המשיב לא חלק על כך שהועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נתנה ברכתה לתכנית ולפיכך התאפשר המשך קידומה, עד לאישורה. המשיב גם לא חלק על טענות ב"כ המבקש בדיון לפיהן זו האחרונה חתמה על מסמכי התכנית רק לאחר שהוגשו לה כל המסמכים הנדרשים להוכחת הזיקה הקניינית כגון יפויי כוח, תצהירי שכנים ובעלים.

סעיף 61א(ב) ל חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, קובע כלהלן:
"משרד ממשלתי, רשות שהוקמה לפי חוק, חברה ממשלתית שעיקר עיסוקה הוא בפיתוח מבנים ותשתיות, ועדה מקומית או רשות מקומית, כל אחת בתחום מרחבה, וכן בעל קרקע או מי שיש לו ענין בקרקע (להלן – מגיש התכנית), רשאים להכין תכנית מיתאר מקומית או תכנית מפורטת ולהגישה לועדה המקומית; היתה התכנית בסמכות הועדה המחוזית, יעביר מגיש התכנית עותק לועדה המחוזית"

הנה כי כן, היות שהדרישה החוקית להגשת תכנית מתאר מקומית היא כי מגיש התוכנית יהיה "בעל עניין בקרקע" והיות שמעצם אישורה של התכנית ניתן ללמוד כי הועדה המקומית לתכנון ובניה (שהמשיב הוא יושב הראש שלה) וכן הועדה המחוזית לתכנון ובניה, ראו במבקש כמי שעומד בדרישה זו, הרי שדי בכך על מנת לראות בו כבעל זכות קניינית ברמה מספקת לשם הגשת בקשה לביטול צו ההריסה המינהלי וכי אין מדובר בפולש אשר אינו זכאי להנות מזכות זו. אין זה סביר בעיני כי הועדה המקומית בידה האחת תראה במבקש כבעל זיקה קניינית מספקת לשם הגשת תכנית שעניינה בניית בניין בן 5 קומות על גבי המקרקעין ואף תמליץ על הפקדת התכנית ובידה האחרת, לצרכי צו הריסה מינהלי וזכות העמידה בבקשה לביטולו, יטען כי מדובר במי שאינו בעל זיקה כאמור.

אמנם, המבקש לא צרף לבקשתו תצהיר איש מקצוע, אולם בעניינינו הפרטני נראה כי מדובר בפגם אשר התרפא נוכח צירופה של התכנית לבקשתו. ברי כי אין צורך שאיש המקצוע יצהיר על אישור התכנית שעה שהעתקה המאושר מצורף לבקשה והיא אף בגדר חיקוק. העובדה כי היתר בניה טרם אושר, איננה שנויה במחלוקת בין הצדדים וגם מטעם זה אין רבותא בתצהירו של איש המקצוע.

במצב דברים זה, הרי שמצאתי כי המבקש הוא בעל זיקה קניינית בהסתמך על תכנית מתאר מפורטת שהגיש במקרקעין ואושרה בידי רשויות התכנון המוסמכות. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי יש מקום לדחות את בקשתו מחמת אי צירוף מסמכים נוספים התומכים בזכותו במקרקעין או תצהיר איש מקצוע, כטענת המשיב. מטעם זה, הרי שדינה של בקשת המשיב לסילוק על הסף- להידחות.

פגמים במתן הצו

משנדחו טענות הסף של המשיב, יש לבחון את טענת המבקש הנסמכת למעשה על אישור התכנית ככזו המצדיקה שלא לנקוט בהליך של צו הריסה מינהלי. בהקשר זה טוען כאמור המשיב, בין היתר, כי לו היה נחשף המשיב, טרם שחתם על הצו, לעובדה כי קיימת תכנית מתאר מקומית עם הוראות של תכנית מפורטת, לבנית בנין בן 5 קומות במקום, לא היה נוקט בהליך של צו הריסה מינהלי אלא בהליך אכיפה אחר כגון הגשת כתב אישום.

אפתח ואציין כי עצם קיומה של תכנית מתאר מקומית הכוללת הוראות של תכנית מפורטת מהווה מידע תכנוני רלוונטי, שעל המשיב כנותן הצו להיות חשוף אליו ולשקול אותו טרם מתן הצו.

בפסיקה נקבע כי הימנעות מהבאת מידע תכנוני תיאורטי, היינו תכניות הנמצאות בשלבי הכנה ותכנון, אינה מהווה משום פגם בהליך הוצאתו של צו הריסה מינהלי ולכל הפחות לא פגם מהותי היורד לשורשו של עניין (ראה: ע"פ (מחוזי י-ם) 2689/08, סאלח שלאלדה נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים [פורסם ב"נבו], 19.6.09, אשר אושר ברע"פ 5552/09, סאלח שלאלדה נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים [פורסם ב"נבו], 1.10.09. ראה גם: ע"פ (מחוזי י-ם) 39806-02-14 חמדאן נ' מדינת ישראל [פורסם ב"נבו"] 19.10.14, עפמ"ק (מחוזי י-ם) 46058-12-19 מדינת ישראל נ' דבש, [ פורסם ב"נבו"], 31.3.19, אשר אושר ברע"פ 2463/19, ראפת דבש נ' מדינת ישראל [פורסם ב"נבו"], 15.4.19).

אולם, עניינינו שונה שכן המדובר בתכנית אשר אושרה זה מכבר. ככזו, היא אינה מהווה "מידע תיאורטי", אלא כזה בעל משקל של ממש בשיקול הנוגע להוצאת צו הריסה מינהלי. כך למשל, לו ידע נותן הצו כי קיימת תכנית מאושרת יכול שהיה מחליט שאין מקום לנקוט בהליך של צו הריסה מינהלי, אלא בהליך אכיפה אחר כגון הגשת כתב אישום, כטענת המבקש.

במקרה הנדון, כאמור, על אף שבית המשפט הורה למשיב להגיש תגובתו לבקשה, הרי שזה בחר שלא לעשות כן אלא להגיש בקשה לסילוק על הסף בלבד, אשר נדחתה. בהיעדר תגובה לגופו של עניין מטעם המשיב וממילא בהיעדר כל תצהיר תומך מטעמו, הרי שלא ניתן ללמוד מה החומר שעמד לרשות נותן הצו טרם מתן הצו והאם זה היה מודע לקיומה של התכנית או אם לאו. יש לציין כי על אף שהמבקש הסתמך בבקשתו על ההתקדמות בהליך התכנוני ככזו המצדיקה שלא לנקוט בהליך של צו הריסה מינהלי, סבר המשיב כי אין צורך בהגשת תגובה והתייחסות מלאה ומפורטת לטענה זו, לרבות הגשת תצהיר מטעם המשיב, כנהוג וכמקובל. יוער עוד כי בשים לב לנוסח ההחלטה מיום 2.5.21 אשר הורתה הן על הגשת תגובה והן על דיון "במעמד הצדדים ומצהיריהם", לא היה ספק כי נדרשה תגובה בליווי תצהיר מטעם המשיב. במצב דברים זה סבורני כי חזקת התקינות המנהלית אכן נסתרה. משלא נטען וממילא לא הוצגה תשתית לכך שמידע בדבר קיומה של תכנית לבנית בנין בן 5 קומות במקרקעין עמד למול עיני נותן הצו, הרי שנפל פגם ממשי באופן הוצאת הצו המינהלי המצדיק את ביטולו.

יתרה מכך. בבקשתו ציין כאמור המבקש כי בצו נפל פגם נוסף וזאת בכל הנוגע לשטח הבניה המתואר בו. משלא הוגשה תגובה ותצהיר נלווה, לא הופרכה טענה זו כלל. לפיכך יש לקבלה. במצב דברים זה גם הספק הקיים בי חס לשטח החפירה המיוחס בצו מצדיק את ביטולו של הצו.

נוכח מסקנתי זו, לא מצאתי צורך לדון בטענה הנוספת שהעלה המשיב ולפיה מדובר ב"היתר בהישג יד" המצדיק כשלעצמו את ביטול צו ההריסה המינהלי.

התוצאה היא אפוא, כי הבקשה מתקבלת ולפיכך אני מורה על בטלות הצו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתנה היום, ט"ז סיוון תשפ"א, 27 מאי 2021, בהעדר הצדדים.