הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים בב"נ 10624-09-19

בפני
כבוד ה שופט אליעד וינשל

מבקשים
איאד עוויסאת

נגד

משיבים
יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים

החלטה

בפני בקשה לביטולו של צו הריסה מנהלי, עליו חתם המשיב ביום 27.8.2019 (להלן: הצו).
רקע
הצו מופנה נגד מבנה בשטח כ-15 מ"ר בשכונת גגבל מוכאבר בירושלים (תמונות הבינוי מושא צורפו כנספח תגובת המאשימה, חלק מהתמונות הוגשו גם במהלך הדיון וסומנו א' וב').
הצו נשוא הבקשה נחתם בהתאם לסמכות שנקבעה בסעיף 221(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965: "ראה מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הוועדה, על יסוד תצהיר שהגיש לו מפקח כאמור בסעיף קטן (ב), כי בוצעה עבודה אסורה, רשאי הוא לצוות בכתב על הריסת העבודה האסורה (בפרק זה – צו הריסה מינהלי), ובלבד שבמועד הגשת התצהיר לא הסתיימה העבודה האסורה או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה, ולעניין עבודה אסורה לגבי בית מגורים – בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס".
אומר בקצרה כי מדובר בצו מינהלי שנועד לאפשר אכיפה מהירה נגד בנייה חדשה המצויה בעיצומה. תכלית הצו לאפשר התמודדות מהירה ומעשית של רשויות המינהל עם תופעת הבניה הבלתי חוקית ולמנוע קביעת "עובדות בשטח" ( רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' עמאר חג' יחיא, 14.6.2015), רע"פ 5205/07 תכפור נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, 05.09.2007).
נוכח תכלית זו מוגבל השימוש בכלי זה, במישור הסמכות, למקרה בו לא חלפו שישה חודשים למן סיום העבודה האסורה, ובמקרה של מבנה מגורים תנאי נוסף הוא שלא חלפו 30 יום ממועד האכלוס.
באשר לדיון בבקשה לביטול הצו, יצויין כי בהוראת סעיף 229 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 נקבעה הוראה מיוחדת לענין היקף שיקול דעת בית המשפט בדיון בבקשה, כאשר נקבע כי "לא יבטל בית המשפט צו מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל הצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו".
עם זאת ובהתאם להלכה הפסוקה, ניתן להעלות טענות נגד חוקיות הצו ובהן גם טענות במישור המשפט המינהלי המצדיקות זאת, "ובלבד שמדובר בפגמים חמורים העושים את הצו לבטל מעיקרו". בהקשר זה הודגש בפסיקה כי " הסמכות לביטול צו הריסה צריכה להישמר למקרים חריגים, ויוצאי דופן". כמו כן צוין בפסיקה כי "צו הריסה מינהלי הינו אקט מינהלי, ולא אקט עונשי, ומשום כך עומדת למשיבה חזקת התקינות המינהלית, היינו, חזקה כי פעולתה המינהלית של הרשות נעשתה כדין" (רעפ 1639/16 מוחמד עבאסי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים, 23.1.2018).
דיון והכרעה
לטענת המשיב יש למחוק את הבקשה על הסף בהעדר הוכחת זיקת המשיב לקרקע. בתגובה לכך טען המבקש בתצהירו ובתגובה, כי מטעמו שמדובר במקרקעין שאינם מוסדרים המצויים בבעלותו ובבעלות משפחתו וצירף "תצהירי מוכתאר" התומכים בטענה.
בהתחשב בכך שמדובר במקרקעין שאינם מוסדרים ולאור מורכבות הוכחת הבעלות והבדיקה הארוכה הנדרשת במקרה מעין זה, טרם הכרעה בסוגיית הבעלות, איני סבור שיש למחוק את הבקשה. לא ארחיב בנימוק בהקשר זה, מאחר שמצאתי שלגופם של דברים יש לדחות את הבקשה.
טענתו העיקרית של ב"כ המבקש שעלתה במהלך הדיון שהתקיים ביום 12.9.2019 היא שיש לבטל את הצו נוכח פגם בתשתית העובדתית שעמדה בפני המשיב.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ולאור החומר שהוגש ואשר עמד בפני המשיב, לא מצאתי קושי בתשתית העובדתית עליה נסמך המשיב בעת קבלת החלטתו.
כפי שעולה מהתמונה שצורפה וסומנה באות א' וכן מנספח ו' לתגובה (חקירת המשיב), ביום 18.8.2019 אותר תחילת הבינוי. מהתמונה שצולמה באותו מועד (שסומנה באות א') באותו מועד עולה שמדובר היה בשטח ריק, נקי מכל בינוי, למעט תחילת עבודות (הקמת קיר) שבוצעו על-ידי המשיב במועד סמוך לפני כן.
מתצהיר המפקח (נספח ה' לתגובת המשיב) ומהתמונות הרבות שצולמו ביום 25.8.19 וצורפו לבקשת המשיב , עולה בבירור שביום 25.8.19 ניצב במקום המבנה מושא הצו. אפנה במיוחד לתמונה שסומנה ב' וצולמה בזוית דומה/זהה לתמונה שסומנה א' וצולמה שבוע קודם לכן.
המשמעות היא שהונחה תשתית מספקת במבחן הראייה המינהלית לכך שסמוך לפני יום 18.8.19 היו המקרקעין ריקים מבינוי, הקיר הוקם במקום בסמוך ליום 18.8.19 ובמהלך התקופה שלאחר מכן (בין 18.8.19 ו-25.8.19), הוקם במקום הבינוי מושא הצו הוקם המבנה.
בנוסף איני מוצא ממש בטענת ב"כ המבקש שלפיה נפל פגם מהותי בתשתית העובדתית כאשר צויין בתצהיר המפקח כי "ביום הביקור בית המגורים לא אוכלס". בהקשר זה מפנה ב"כ המבקש לתמונות מהם עולה כי על המבנה הוצב שלט "Taxi". אציין כי למעשה אין מחלוקת בין הצדדים שבכוונת המבקש לעשות שימשו במבנה לצורך עסק. נוכח מצבו של הבינוי ספק אם ניתן לצפות מהמפקח לדייק בייעודו העתידי ואוסיף שלאור הוראות החוק יש חשיבות לציון העובדה שהמבנה לא אוכלס ובפרט כאשר מדובר במבנה שיכול לשמש למגורים.
טענתו העיקרית הנוספת של המבקש היא שמדובר בשיפוץ מבנה שהיה קיים במקום. בסעיף 6ד לבקשה, אשר נתמכה בתצהיר, המבקש טען כי "הבניין היה קיים שנים רבות ולאחרונה נעשה בו שיפוץ בלבד". על טענה זו חזר המבקש בעדותו ואציין כי במסגרת זו העיד המבקש כי "הקיר נפל ואני בניתי עוד קיר" (עמ' 2, ש' 7 לפרו').
לעומת זאת, מהתמונות עולה בבירור כי טרם הבינוי מושא הצו מדובר היה במקרקעין ריקים מבינוי. הנה כי כן ואף אם היה ממוקם במקום בעבר מבנה, הרי אין מדובר בשיפוצו (אלא לכל היותר בניית מבנה אחר תחת זה שנהרס).
המבקש לא הציג כל עדות אחרת לגבי מבנה שהיה קיים במקום בעבר, ובמסגרת זו אציין כי לא הוצגו תמונות המבנה הקודם. לפיכך איני סבור שנפל פגם בתשתית שהונחה בפני המשיב ולפיה מדובר במבנה חדש.
להשלמת התמונה יודגש שגם בהנחה (שבעת הזו לא מצאתי בסיס עובדתי לה), כי במקום היה מבנה ש"עם השנים קרס" (כטענת ב"כ המבקש בסיכומיו), הרי שאין מדובר במקרה בו מופנה הצו בשל שיפוץ מבנה קיים. מהתשתית העובדתית הברורה עולה שטרם הבינוי מדובר היה בקרקע ריקה שעליה הוקם מבנה חדש.
לאור האמור, אין לקבל את טענת המבקש שלפיה נפל פגם בשיקול דעת המשיב כאשר לא שקל את קיומו של מבנה ישן במקום ובודאי שאין לקבל את הטענה שמדובר בשיפוץ מבנה קיים.
טענה נוספת שהועלתה בבקשה היא שהצו "אינו מידתי".
בהקשר זה טען ב"כ המבקש במעמד הדיון כי "צו הריסה המנהלי שמור למקרים החריגים יותר ודרך המלך היא דרך הגשת כתבי אישום כדי לתת לבית המשפט לבדוק את העובדות". איני סבור שטענה זו היתה נכונה טרם תיקון 116 לחוק ובודאי שאין היא נכונה לאחר התיקון. כפי שהובהר בדברי ההסבר לתיקון, הצעת החוק ביקשה "לעדכן ולייעל את הכלים המאפשרים סילוק של הבנייה הבלתי חוקית והפסקת השימושים האסורים, הן בדרך של טיוב הליך הוצאת צווים מינהליים ושיפוטיים, הן בדרך של הענקת סמכויות לרשויות האכיפה לבצע צווים בעצמן והן בדרך של צמצום האפשרות להותיר על כנה בנייה בלתי חוקית ושימושים אסורים למשך פרקי זמן ארוכים" (הצ"ח התכנון והבנייה (תיקון מס' 109), התשע"ו-2016, הצ"ח 1074 1.8.2016 בעמ' 1426).
לצד זאת, אציין שאין באמור כדי לפגוע בחובת המשיב לשקול גם את שאלת המידתיות של השימוש בכלי של צו הריסה מינהלי, וזאת בשים לב למכלול הנסיבות, לרבות היקף ואופי הבנייה הבלתי חוקית. בענייננו מדובר כאמור בבניה חדשה, אשר עיקרה בוצעה לאחר איתור תחילת הבינוי וחקירת המבקש. בנסיבות אלה איני מקבל את הטענה כי נפל פגם במישור שיקול דעתו של המשיב בהיבטי הסבירות והמידתיות.
באשר לטענת האכיפה הבררנית שהועלתה בבקשה (ועליה לא חזר ב"כ המבקש במהלך הדיון), אציין כי ב"כ המבקש לא ביסס את טענתו על נתונים עובדתיים קונקרטיים ולא הפנה למקרים עובדתיים זהים שבהם נקט המשיב במדיניות שונה משנקט בענייננו של המבקש (ראו והשוו עפא (חי') 18458-04-19‏ ‏ אברהים נ' ועדה מקומית לתכנון עירון, 28.5.2019).
לאור האמור ומשלא מצאתי שבטענות המבקש יש כדי להצדיק את ביטול הצו, נדחית הבקשה. לשם היערכות ומתן אפשרות להריסה עצמית, אני מורה על עיכוב ביצוע הצו עד יום 2.10.2019 (מניין הימים לביצוע הצו יחל מיום 3.2.2019) . בהתחשב בנסיבות האישיות שהועלו במהלך הדיון, איני מוצא לנכון להטיל על המבקש תשלום הוצאות.
המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, י"ח אלול תשע"ט, 18 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.