הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בחיפה תו"ב 6860-11-18

בפני
השופט אבישי קאופמן

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

1.בניה אלי לעמס בע"מ
2.אליהו לעמס

הנאשמים

גזר דין

בתיק דנן הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם, בעבירות של בניה בלא היתר ואי קיום צו הפסקת עבודות שיפוטי.

הנאשמת היא חברה לבנייה, והנאשם הוא מנהלה. הנאשמת בנתה תוספת בנייה, לפי היתר אשר התקבל בחודש מרץ 2015, בהתאם לתמ"א 38, בארבע יחידות דיור בבית מגורים אשר בשד' סיני בחיפה. בבדיקה שנערכה בחודש דצמבר 2016 נמצא כי הבנייה בפועל חרגה מההיתר שניתן כמפורט בסעיף 2א' לכתב האישום וסך הכל בהיקף של קרוב ל – 90 מ"ר.

ביום 28.12.16 ניתן צו הפסקה שיפוטי בבימ"ש זה להפסקת הבנייה, וזאת כאשר העבודה נמצאת בשלב "הגמר". למרות צו ההפסקה השלימו הנאשמים את הבנייה ואף מסרו את הדירות לאכלוס בטרם קבלת היתר סופי.

ביום 9.7.2018 התקבל היתר סופי המכשיר בדיעבד את חריגות הבנייה שלעיל.

כאמור, הנאשמים הודו בעבירות המיוחסות להן והצדדים טענו לעונש בדיון מיום 23.5.2019.

עמדת המאשימה היא להטלת קנס גבוה בשיעור של 100,000 ₪ על כל אחד מהנאשמים.

מנגד, עמדת ההגנה היא לקנס נמוך בהרבה. לשיטת הנאשמים דבר קבלת ההיתר "היה ידוע" מראש וכל העבודות שבוצעו הן במסגרת הקלות שניתן לקבלן. הנאשם הסביר כי הפרת צו ההפסקה נבעה ממחוייבות שלו כלפי לקוחותיו ואף הביא לעדות אחת מאותן לקוחות אשר ציינה לטובה את התנהגות הנאשם והסבירה כי היא עצמה הפעילה עליו לחץ לסיום העבודות עקב הצורך להיכנס לדירה. עוד טענו הנאשמים למצב כלכלי קשה והפנו לגזר דין בנסיבות דומות בהן הוטלו קנסות נמוכים בהרבה מאלה להן עתרה המאשימה במקרה דנן.

המוטיבציה לעבירות שביצעו הנאשמים היא למעשה כלכלית, מתוך הרצון להציע ללקוחותיו תוספות בנייה בהיקף העולה על ההיתר שהתקבל. וכבר נקבע כי הדרך הראויה להילחם בתופעה ולהרתיע באופן אפקטיבי את העוברים עבירות אלה בפועל ובכוח הינה על ידי השתת קנסות ראויים אשר יש בהם כדי לאיין את הרווח הטמון להם מהתנהגותם האסורה (ראה למשל רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין, רע"פ 2809/05 טסה נגד מדינת ישראל, רע"פ 10636/06 אבולקיען נ' מדינת ישראל, ורבים אחרים.

אינני יכול לקבל את עמדת ההגנה לפיה "היה ידוע מראש" כי יאושרו ההקלות שביקש ולכן יכול היה להתחיל ולבנות כאילו התקבלו. הקלות כשמן כן הן, הקלה שבשיקול דעת רשות התכנון אשר אינה ניתנת באופן אוטומטי. ההקלה ניתנת וצריכה להינתן רק במקרה המצדיק זאת, כאשר מתעורר צורך תכנוני מיוחד. למשל, במקרים בהם מדובר במגרש בעל צורה ייחודית שאינה מאפשרת בנייה בדרך הרגילה, או כאשר מתעורר קושי הנדסי מיוחד. לא ניתן להתייחס מראש להקלה כזכות של מבקש ההיתר, שכן התייחסות כזו מרוקנת מתוכנה את הוראות תכנית המתאר, כוללת מראש את ההקלה בהוראות המחייבות ואינה מותירה שיקול דעת לרשויות התכנון.

יותר מכך, הנאשמים הגישו בקשה להיתר בלא בקשה לאישור אותן הקלות, וזאת למרות שמראש התכוונו לבנות בהיקף העולה על המבוקש בהיתר המקורי. הנאשמים קיבלו היתר "רגיל" מהיר יותר ורק בדיעבד פנו לקבלת היתר לביצוע אותן הקלות, אשר תוכננו מראש ואף הוצגו בפני הדיירים. המדובר בהתנהלות פסולה שאין להשלים עימה.

אני סבור שהדברים נכונים במיוחד כאשר מדובר בבניית תוספת לפי הוראות תמ"א 38, אשר מלכתחילה כוללת תוספת זכויות נרחבת, ודומה שבדרך כלל לא תהיה הצדקה להוסיף ולהעניק הקלות על זכויות אלה. אינני מקבל עמדת הנאשמים כי קבלת ההיתר מוכיחה שניתן היה לקבל את ההקלות מראש. ראשית, כאמור אותן הקלות לא נתבקשו כלל בבקשה המקורית להיתר, ושנית, התנהגות הנאשמים העמידה למעשה את מוסדות התכנון בפני עובדה מוגמרת ו"הכריחה" אותם להעניק אותן הקלות שבשיקול דעת, ואשר אמורות להיות שמורות למקרה מיוחד.

גם בהקשר לאי כיבודו של צו ההפסקה אינני מקבל את עמדת הנאשמים. הנאשם הסביר כי "נאלץ" להמשיך בבנייה לשם מסירת הדירות לדיירים למילוי התחייבויותיו, אולם אין לשכוח כי הנאשמים הם שנכנסו מראש במודע למצב זה. הנאשמים הם שהתחייבו כלפי לקוחותיהם לביצוע תוספת בנייה מעבר להיתר שהיה בידיהם, ואף קבעו מועד להשלמת העבודות והכל בטרם היה בידיהם היתר. בנסיבות אלה, מובן כי הנאשמים נמצאו בסד זמנים, אולם המדובר בהתנהגות מודעת שלהם עצמם ואין הם יכולים לטעון לנסיבות מקילות בשל כך.

ראו לדוגמא בהקשר דומה ע"פ 377/87 קלקא נחום בע"מ נ' מדינת ישראל, בג"צ 235/76 בנייני קדמת לוד בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ורבים אחרים.

אף טענת הנאשמים כי קבלת ההיתר בדיעבד מאיינת את העבירה של ביצוע עבודות בניגוד לצו הפסקה שיפוטי אין בידי לקבל. מי שמקבל צו הפסקה חייב למלא אחריו. העובדה כי בשלב מאוחר יותר מתקבל היתר אינה גורמת לצו להיות בטל, אלא לכל היותר מפקיעה תוקפו מכאן ולהבא. מי שמבקש לתקוף את צו ההפסקה, חייב לעשות כן באופן ישיר ולא ניתן לעשות זאת בדיעבד במסגרת קבלת היתר אשר במקרה דנן התקבל כשנה וחצי לאחר מועד הוצאת הצו. הנאשמים אכן פנו לבית המשפט לביטול הצו ופנייתם נדחתה, אך הם בחרו שלא לכבד את ההחלטה ועליהם לשאלת בתוצאות. קבלת עמדת הנאשמים בדבר איון הצו בעצם מתן ההיתר המאוחר, תשמוט את הבסיס תחת תוקפם של צווים דומים, ותהפוך אותם להחלטות שאדם רשאי להתעלם מהן בדרכו לקבלת היתר בנייה (אשר בנסיבות דנן התקבל בין השאר מאחר והנאשמים התעלמו מהצווים והשלימו את העבודה אשר הריסתה קשה עד מאוד) .

מאחר והתקבל היתר בנייה בדיעבד, אין בפניי עתירה לצו הריסה, אלא להטלת קנס בלבד על הנאשמים. בבואי לקבוע את מתחם העונש הראוי יש להתחשב בנסיבות העבירה כאמור לעיל, בענישה הנוהגת וכן מצבם הכלכלי של הנאשמים, לפי הראות סעיף 40 ח' לחוק העונשין.

הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה משתנה באופן ניכר ממקרה למקרה, כך שמתחם הענישה הוא רחב מאוד ונע בין קנסות בשיעור של אלפי שקלים בודדים ועד למאות אלפים. בהתחשב בכל נסיבות העבירה ובמצבם הכלכלי של הנאשמים, ובענישה הנוהגת בבימ"ש זה לאורך השנים, אני סבור כי המתחם לעבירות דנן מגיע לסכומים של עד 25,000 ₪ לנאשם מס' 2 ועד 200,000 ש"ח לנאשמת מס' 1.

כאשר אני בא לקבוע את העונש הראוי לנאשמים בתוך המתחם יש להביא בחשבון גם את עברם הנקי ואת כלל הנסיבות כפי שפורטו בידי הסנגור בטיעוניו.

אשר על כן, לאור האמור לעיל ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

על הנאשמת מס' 1 אני גוזר קנס בשיעור של 40,000 ₪, אשר ישולם ב - 10 תשלומים חודשיים החל ביום 1.8.2019 ובכל אחד חודש שלאחריו.

הנאשמת תחתום על התחייבות על סך 60,000 ₪ להמנע מעבירות על חוק התכנון והבנייה למשך שנתיים. ההתחייבות תיחתם בתוך עשרה ימים.

על הנאשם מס' 2 אני גוזר קנס בשיעור 15,000 ₪, אשר ישולם ב - 10 תשלומים חודשיים החל ביום 1.8.2019 ובכל אחד בחודש שלאחריו.

הנאשם יחתום על התחייבות על סך 30,000 ₪ להמנע מעבירות על חוק התכנון והבנייה למשך שנתיים. ההתחייבות תיחתם בתוך עשרה ימים, שאחרת ייאסר הנאשם למשך 14 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 45 ימים.

ניתן היום, 20 ב20 יוני 2019, במעמד הנאשם מס' 1, בא-כוחו עו"ד בר דיין וב"כ המאשימה עו"ד ורד שדה.