הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בחיפה תו"ב 63005-12-18

בפני
השופט אבישי קאופמן

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשמת
עליזה ג'רטס

החלטה

זוהי בקשתה השלישית של הנאשמת למחיקת כתב האישום, וזאת לאחר ששתי הבקשות הקודמות נדחו.

עם זאת, הבקשה דנן העלתה טענה חדשה, לפיכך מצאתי מקום לדון בה ועל פי החלטתי טענו ב"כ הצדדים לבקשה בכתב והשלימו טיעוניהם בעל פה בדיון בפניי, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים וחזרתי ועיינתי בחומר, החלטתי לקבל את הבקשה.

כתב האישום דנן מייחס לנאשמת עבירה של אי קיום צו שיפוטי. המדובר בצו שניתן כנגדה ביום 25.10.2007, בתיק פלילי 459/05 (להלן: "התיק הפלילי"), ואשר חייב אותה להרוס קיר מלבני זכוכית בחזית המערבית של המבנה.

הבקשה דנן מתבססת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"פ 3008/08, שם אישר בית המשפט המחוזי, את הסכמת הצדדים לפיה לאחר ביקור מפקח בנייה בנכס ביום 13.1.2008, "מוסכם על הצדדים כי צו ההריסה בוצע".

הנאשמת טוענת אפוא, כי המאשימה הסכימה והסכמתה אושרה בבית המשפט במחוזי כי הצו בוצע. בתגובתה לבקשה המאשימה אינה מכחישה את טענת המבקשת כי הבניה נשוא ההליך הפלילי הקודם אכן נהרסה, אלא שטענתה היא שתחת אותה בניה, באותו מקום, בנתה ה נאשמת חלון מזכוכית שהחליף את הקיר הקודם. לפיכך, מאחר בהתאם להלכת אלעוקבי (ע"פ 451/89 אלעוקבי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז דרום), יש לראות בבנייה מחדש של מה שנהרס לפי הצו כאי קיומו של צו בית המשפט.

כפי שכבר צוין בהחלטות קודמות, המאשימה לא העלתה טענה זו בכתב האישום, ואף לא בכתב האישום המתוקן שהגישה ביום 06/05/19.

כל שנטען בכתב האישום הוא כי המבקשת לא הרסה את הקיר מלבני הזכוכית, אותו נצטוותה להרוס עפ"י גזר הדין שניתן בתיק הפלילי, וזאת בהסתמך על סיור המפקח מיום 21/05/18, ואין כל אזכור לביקור מחודש ינואר 2008 ולהליך בפני בית המשפט המחוזי.

רק במהלך הדיון מיום 18/07/19 ולאחר שהמבקשת טענה כי הרסה את הקיר נשוא הצו, אישרה המאשימה שהמבנה אכן נהרס, אך טענה כי תחתיו נבנה חלון מזכוכית, וכי עובדה זו המהווה את יסודות העבירה של אי קיום צו שיפוטי.

יתרה מכך, לאור כפירת הנאשמת בעבירה נשמעה פרשת התביעה בדיון מיום 16.7.20. גם בדיון זה לא ראתה לנכון המאשימה להזכיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהביא ראייה כלשהי לביקור שהתקיים בידי מפקח מטעמה בחודש ינואר 2008. ההיפך הוא הנכון - העדות מטעם המאשימה הייתה של המפקח מר אבי סיאני שסיפר "הגעתי למקום, מצאתי אכן שלא כיבדו את צו בית המשפט. מצאתי שלא היה שום שינוי לעומת הבניה שתוארה בכתב האישום".

בטיעוניה בבקשה שלפניי התמקדה המאשימה בטענה כי בנייה מחדש מהווה אף היא הפרה של צו שיפוטי להריסה, אולם אני סבור כי לא זו השאלה שיש להכריע בה כעת.

אין חולק כי העובדות שבכתב האישום והעובדות לגביהן נשמעו העדויות אינן העובדות הנכונות, אשר אינן עולות בקנה אחד עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת גם לפי שיטת המאשימה. המדובר לדעתי בפגם משמעותי בכתב האישום והשאלה היא, אפוא, האם הפגם מצדיק ביטול האישום.

נושא דומה נדון בעפ"א 36090-09-12 גרבוע נ' מדינת ישראל שם זוכה הנאשם לאחר שבית המשפט המחוזי קבע שהטענה כי "לא מצאתי שום הבדל" מצד עד התביעה שם, בדומה לטענה שהביאה המאשימה כאן, אינה יכולה להתקבל. בית המשפט המחוזי ציין בעניין גרבוע כי:

"המערער לא היה צריך לדעת שהוא אמור להתגונן בגין טענות שלא הועלו כלל בכתב האישום. כל שנטען נגדו מבחינת עובדות כתב האישום היה, כי הוא לא הרס את הבנייה נשוא הצו המקורי. משהגיע כב' השופט לסקנה העובדתית ולפיה לא הוכח במידה הנדרשת, כי הגג במקום הוא אכן הגג נשוא התיק המקורי, ומשלא נטענו בכתב האישום עובדות אחרות אשר הוכחו ויש בהן כדי לבסס האישום כנגד המערער, אין מנוס מזיכוי המערער".

ואם נכונים היו הדברים בעניין גרבוע, שם – ככל הנראה – לא הייתה מודעת המאשימה בתחילת ההליך להריסה והבנייה מחדש, בוודאי שהן נכונים במקרה דנן בו הייתה המאשימה מודעת היטב להריסת הקיר המקורי ולהליך בבית המשפט המחוזי, אך בחרה להתעלם מהדברים כליל, הן בכתב האישום, הן בכתב האישום במתוקן, והן בהבאת ראיותיה!

גם אם נכונה עמדת המאשימה כי מבחינה משפטית מדובר בעבירה זהה, הרי קיים ליקוי מהותי בכתב האישום מן הבחינה העובדתית. דרישה בסיסית בהליך הפלילי היא פירוט העובדות הרלוונטיות בכתב אישום והוכחתן מעל לספק הסביר במסגרת ההליך גופו. כאשר העובדות שבכתב האישום אינן נכונות, הדבר מוביל לאיסוף חומר חקירה לא מלא ולא רלוונטי ופוגע פגיעה מהותית ביכולת הנאשמת להתגונן מפני המיוחס לה.

אני סבור כי בהתנהלות המאשימה בהליך – התנהלות לה לא ניתן כל הסבר – יש משום פגיעה ממשית בתחושת ההגינות והצדק כאשר למעשה מייחסת המאשימה לנאשמת התנהגות שונה מזו המפורטת בכתב האישום . אינני סבור כי הליקוי בכתב האישום הוא "ליקוי טכני" ואין לומר כי כוונת המאשימה הייתה ברורה ולנאשמת ברורות הראיות נגדה כך שלא נגרמה פגיעה בהגנתה. הכיצד יכול אדם להתמודד עם כתב אישום המוגש נגדו, כאשר העובדות המפורטות בו אינןו העובדות להן מכוונת המאשימה?

למעשה פסק דינו של בית המשפט המחוזי יוצר מעין השתק פלוגתא פלילי (רע"פ 797/07 יצחק כהן נ' מדינת ישראל), כך שחובה היה על המאשימה לציין את העבודה הנוספת לה היא טוענת, בנייה מחדש של הקיר בידי הנאשמת, כדי להתגבר על ההשתק כלפיה.

זאת ועוד, כאמור המאשימה לא הביאה ראייה כלשהי לבנייה מחדש, ולמעשה הסכמתה בבית המשפט המחוזי שומטת את הבסיס תחת עדותו של המפקח סיאני לפיהן "אין שינוי" במצב. בנסיבות אלה אפשר ואף היה מקום לזיכוי הנאשמת מהעבירה המיוחסת לה, אלא שהיא "הסתפקה" בבקשה לביטול כפי שהדגיש בא-כוחה בבקשה ובדיון מיום 29.10

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, אני מבטל את כתב האישום בתיק זה.

ניתנה היום, א' כסלו תשפ"א, 17 נובמבר 2020.