הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בחיפה תו"ב 51916-10-18

בפני
כבוד ה שופטת ג'אדה בסול

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

1.אילנית רגב
2.עדי רגב

הנאשמים

הכרעת דין

עיקרה של הכרעת הדין כאן, הוא השאלה אם בנכס נשוא כתב האישום, וכפי שיפורט בהמשך, נעשה שימוש בסטייה מהיתר, כך שבמקום דירת מגורים אחת, כפי הייעוד של הנכס על פי היתר הבניה, אותה דירה פוצלה למספר יחידות דיור, בניגוד להיתר, ובסטייה ממנו.
החלק הנוסף בכתב האישום מתייחס לשימוש בתוספת בניה שנבנתה ללא היתר לפני שנים, וכפי שיפורט בהמשך.
נגד הנאשמים שבכותרת, בעלים של הנכס מושא האישום, הוגש כתב אישום , הכולל שני אישומים והמייחס להם ביצוע עבירה של שימוש / אחריות לשימוש ללא היתר בבניה שנבנתה ללא היתר, וכן שימוש במקרקעין בסטייה מהיתר ואחריות לשימוש במקרקעין בסטייה מהיתר, עבירות על הוראות סעיפים 204(א), 208(א)(2)+(3), וסעיפים 204(ב), 208(א)(2)+(3) לחוק התכנון והבניה, תשכ''ה- 1965 (להלן: חוק התו''ב), כפי ניסוח הסעיפים לפני כניסתו לתוקף של תיקון מס' 116 לחוק התו''ב.
על פי עובדות כתב האישום, באישום הראשון, החל מיום 30/10/2016, הנאשמים דנן אחראים לשימוש במקרקעין בסטייה מהיתר בניה מס' A2110/46 (להלן: ההיתר) , ברחוב ארלוזורוב 102 בנכס הידוע כגוש 12313(גוש ישן 10810), חלקה 13(ישן 192) באזרו בניין ערים חיפה ( להלן: הנכס), כדלהלן:
"בקומה אחרונה, חזית דרומית, פיצלו דירה המופיעה בהיתר כיחידת דיור אחת, לארבע יחידות דיור נפרדות, הכוללות: מקלחת ושירותים נפרדים לכל יחידה" ( להלן: השימוש)

ההיתר שניתן לנכס עסקינן, הינו לדירת מגורים אחת.
האישום נגד הנאשמים, כאמור, הוגש מכוח היותם הבעלים של הנכס, וככאלה, אחראים לשימוש.
באישום השני, מיוחס לנאשמים, ביצוע עבירה של שימוש בתוספת בניה בשטח של כ- 22.9 מ''ר, אשר נבנתה ללא היתר, והמשמשת למגורים.
הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום, וטענו כי אין מדובר בפיצול של דירה למספר יחידות דיור, כי אם, עסקינן בדירת שותפים, אשר לה מטבח אחד בלבד, ולכל חדר יש חדר שירותים צמוד.
לאור תשובת הנאשמים, כאמור, נשמעו הראיות בתיק והצדדים סיכמו טענותיהם.
בסיכומים שהגישו הנאשמים, הועלו, לראשונה, טענות של הגנה מן הצדק, ועוד טענות, שזכרן לא בא בתשובת הנאשמים לכתב האישום, שאין מקום להעלאתן בשלב זה, לא הובאו לגביהן ראיות, התביעה לא יודעה אודות אותן טענות, כך שלא ניתנה לה האפשרות לטעון לג ביהן, או להביא ראיות בנדון, מה גם שאין לטענות אלו ביסוס כלשהו, לא בטיעונים ולא בראיות.
מטעם התביעה העיד מפקח הבניה , מר בועז ליאור, ומטעם ההגנה העידו שני הנתבעים.
נציגת הארנונה אשר נתבקשה להעיד ע''י ב''כ הנאשמים, לבסוף לא העידה, ולתיק בית המשפט הוגשו, בהסכמה, מסמכים של הארנונה, לרבות תעודת עובד הציבור.
אין מחלוקת בין הצדדים באשר לזיקת הנאשמים לנכס.

עדות מר ליאור:

העדות המרכזית בתיק כאן, היא עדותו של מר בועז ליאור, מפקח הבניה, אשר ביקר בנכס, בעקבות הגשת תלונה לאגף הפיקוח על הבניה(מוצג ת/1), בדק את הנכס, ביצע צילומים, וערך את דוח גילוי העבירה( מוצג ת/2) .
בשל העובדה כי מדובר בעדות המרכזית, ובשל חשיבות הדברים שנאמרו במסגרת חקירתו, יצוטט חלק לא מבוטל מדברי עד זה במהלך חקירתו לפניי.
מר ליאור ציין, כי תלונות על פיצול הנכס למספר די רות, הוגשו משך השנים, כאשר התלונה האחרונה, מתייחסת לנאשמים כאן.
העתקי התלונות הוגשו במקובץ, (מוצג ת/1) ואין חולק כי לא ננקטו הליכים כלשהם נגד מאן דהוא, במהלך השנים, עד להגשת התלונה האחרונה, ושבעקבותיה הוגש, כאמור, כתב האישום כאן.
מדובר בתלונות שהוגשו משך שנים, בעילום שם, אך רק לאחר הגשת התלונה האחרונה, בוצע הביקור בנכס ע''י מר ליאור, נערך דוח גילוי העבירה, והוגש כתב האישום עסקינן.
לפי תשובות מר ליאור, אין הוא יודע מה עלה בגורל אותן תלונות, ומדוע לא ננקטו הליכי אכיפה בעקבות הגשתן.
לא ראיתי כי קיים תיעוד כלשהוא בדבר החלטה פוזיטיבית באשר לממצאי הבדיקה, והחלטה שלא לנקוט בהליכי אכיפה מנימוק זה או אחר, ולמצער, לא הוגשו לתיק מסמכים כלשהם , מהם ניתן ללמוד על קיומם של ממצאים או החלטות שלא להעמיד לדין, כאמור.
מר ליאור ציין בחקירתו הנגדית כי נכון למועד הביקור שהוא ערך בנכס, חל שינוי במדיניות האכיפה, כך שנכון להיום, שמים דגש על עבירות של פיצול נכסים, ומכאן הגשת כתב האישום כאן.
דבר ידוע הוא שלתביעה קיים מדרג של סדרי עדיפויות , לפי סוג ואופי העבירות, כאשר ניתנת עדיפות לאכיפה של סוג מסויים של עבירות, כאשר הנושא הראשון במעלה, הוא גילוי עבירת בניה "טרייה", המקבלת עדיפות מבחינת פעולות האכיפה , על פני עבירות במדרג נמוך יותר.
קיומה של מדיניות אכיפה , תוך מתן עדיפות לאכיפה של סוג מסויים של עבירות, ומתן עדיפות נמוכה לאכיפה של סוג אחר של עבירות , דוגמת עבירות השימוש בעבר, ידוע זה מכבר, והוא תולדה של מגבלת כוח אדם והאפשרויות העומדות בפני הרשות לאכוף את החוק.
לא מן הנמנע כי בעבר אותה מדיניות אכיפה נתנה עדיפות נמוכה לעבירות של פיצול נכסים, או עבירות שימוש, וככל הנראה, בשל כך, לא ננקטו הליכי אכיפה נגד מאן דהוא, אך משהשתנו הדגשים, או סדרי העדיפויות , או כפי שציין מר ליאור בחקירתו, במועד בו הוא ערך את הביקור, הושם דגש וניתנה עדיפות יותר גבוהה לאכיפה בעבירות מסוג זה, ומכאן פעילות הרשות לאכיפת החוק גם בעבירות אלו.
מלבד עדותו של מר ליאור בנקודה זו, אין לפניי ולא כלום, וכפי שכבר ציינתי, לא ראיתי ממצאים באשר למצב העובדתי בנכס, במועדים בהם הוגשו התלונות בעבר, והאם ניתנה החלטה פוזיטיבית , בעקבות אותם ביקורים , להימנע מנקיטת הליכי אכיפה מנימוק זה או אחר.
מכל מקום, גם אם נפל פגם בהתנהלות המאשימה, עת נמנעה מלנקוט בהליכי אכיפה בעבר, דבר שכלל לא הוכח , ולא בוסס, עדיין, אין בכך כדי לחסום את הרשות מלתקן את דרכיה, ולפעול לאכיפת החוק, ולמגר את תופעת עבירות הבניה, ובמקרה דנן, פיצול נכס למספר יחידות דיור.
גם שינוי במדיניות האכיפה ומדרוג עבירות השימוש או פיצול הדירות לדרגת חשיבות גבוהה יותר מבעבר, אין בו כל פסול.
מר ליאור ציין את ממצאיו בדוח גילוי העבירה, מוצג ת/2 בתיאור הבא:
" במפלס קומת הגג, חזית דרומית, עושים שימוש בנכס המופיע בהיתר כיחידת דיור בודדת, בתור 4 יחידות דיור נפרדות, הכוללות, מקלחת ושירותים נפרדים לכל יחידה, ובתוספת בניה בשטח של כ- 22.9 מ''ר שנבנתה ללא היתר".
מר ליאור ביצע צילומים בעת הביקור(מוצג ת/3), וסימן על גבי תשריט הדירה שנלקח מהיתר הבניה, את חלוקת הנכס לארבע דירות( מוצג ת/4).
בתמונות אלו ניתן לראות כי לכל חדר בנכס צמוד חדר שירותים, וכי בכל חדר מוצבים כלים/ ציוד ומכשירים, המתאימים לשימוש כמטבח, כגון, כיריים גז, מקרר וכיו''ב.
אותן תמונות שצולמו, הן של שלוש מתוך ארבע הדירות, שעל פי הנטען קיימות בנכס.
על גבי אותו תשריט, מוצג ת/4 , סימן מר ליאור את היחידות שעל פי הנטען קיימות בנכס כאשר לגבי היחידה שסומנה כיחידה מס' 1, מציין מר ליאור, כי קיימת כניסה נפרדת, שירותים ומקלחת, וכן מוצב במקום מקרר, מיקרוגל, שולחן ומיטה.
לגבי יחידה מס' 2, הכניסה ליחידה זו היא מהמסדרון המשותף לכלל הדיירים, ליחידה זו צמודים מקלחת ושירותים נפרדים, וכן מטבח הכולל גז ומכונת כביסה.
לגבי יחידה מס' 4 ,מציין מר ליאור כי קיים מטבחון הכולל גז מקרר ושירותים ומקלחת נפרדים.
ליחידה מס 3 מר ליאור לא נכנס כך שלא ברור מה יש בתוך אותה יחידה.
וכך הוא מציין בחקירתו במהלך עדותו בבית המשפט (עמ' 3 לפרוטוקול) :
" יחידה מס' 1- הינה בעצם התוספת הלא חוקית שנבנתה ללא היתר במועד לא ידוע, והיא כוללת כניסה נפרדת מחדר המדרגות, שירותים, מקלחת ופינת מטבחון הכוללת מקרר ומיקרוגל....ביחידה מס' 1 אני לא מבחין בחיבור לגז...יש כניסה נפרדת, שירותים ומקלחת ליחידה עצמה, ומקרר ומיקרוגל, וכמובן מיטה ושולחן.
יחידה מס' 2 -כוללת כניסה מהמסדרון המשותף, מקלחת ושירותים נפרדים ליחידה ומטבח הכולל גז ומכונת כביסה, יש כניסה מחדר המדרגות למסדרון ומהמסדרון יש כניסה לשלוש יחידות.
יחידה מס' 3 לא נכנסתי אליה כי היא הייתה נעולה ולגברת(הכוונה לנאשמת, גב' רגב- ג.ב.) לא היה מפתח .
יחידה מס' 4- כוללת חוץ מהדברים הסטנדרטים שזה סלון מיטה וכו', יש מטבחון הכולל גז מקרר ושירותים ומקלחת נפרדים"
לפי תיאור זה יוצא כי לנכס קיימות שתי כניסות, האחת ליחידה מס' 1 שהיא כניסה נפרדת, וכניסה נוספת אשר ממנה נכנסים למסדרון שבדירה ומשם ניתן להיכנס לכל אחת מהיחידות המפוצלות , לפי התיאור.
משלא נכנס מר ליאור ליחידה ס' 3, הרי שלא ניתן לקבוע בוודאות כי אכן קיימת יחידה נפרדת גם שם, אך , למצער, לפי בדיקה זו קיימות שלוש יחידות, קביעה המתחזקת לאור המצב בפועל בנכס, אשר עם בדיקתו בהתאם למבחנים הידועים אם אכן מדובר ביחידות נפרדות, המבחן הפונקציונלי, ומבחן הייעוד, הרי שהמצב בפועל תואם מבחנים אלו, ועל כך יפורט גם בהמשך.
לפי ממצאי הבדיקה של מר ליאור, בנכס, קיימים לפחות שני חיבורי גז נפרדים.
מעיון בתמונות שצולמו ע''י מר ליאור, ותיאור המצב בפועל בנכס, ניתן לראות כי בנכס זה , לכל חדר יש שירותים ומקלחת נפרדים, ופינת מטבחון פרוביזורית, אך משמשת כמטבח, כיריים, מקרר , מיקרוגל.
אמנם מדובר בתנאים לא אופטימליים אך הם מעידים על התנהלות עצמאית של כל יחידה ויחידה.
מכאן שלפי המבחן הפונקציונלי, ומבחן הייעוד, ניתן לקבוע כי מדובר, למצער, בשלוש יחידות עצמאיות המתנהלות בנפרד האחת מהשנייה.
עובדה היא שאין גישה מחדר לחדר, והמרפסת שהייתה בנכס, נסגרה , ומשמשות החדר הצמוד אליה, כפינת מטבח, ואין גישה ליתר הדיירים אליה.
העד נשאל באשר לטענת הנאשמים כי עסק ינן בדירת שותפים ולא בדירה מפוצלת למספר יחידות דיור , כאשר גם בית המשפט ביקש מהעד להתייחס להבדלים, וכך הוא השיב (עמ' 4 לפרוטוקול) :
" כאשר נכס כולל כניסות נפרדות ומחיצות המונעות מעבר בין חלקי הנכס, כשכל חלק מהנכס כולל שירותים ומקלחת נפרדים, אמצעי בישול, או חימום, בנושא המזון ומאפשר מגורים של אנשים שלא קשורים האחד לשני בהכרח, כל המכלול הזה מעיד על פיצול......לשאלת בית המשפט מה ההבדל בין מצב כזה לבין דירת שותפים , .....מעונות סטודנטים לא נכנסים לקטיגוריה של דירה סטנדרטית כמו שזו אמורה להיות, שוכרי דירה שהם חולקים ביחד דירה, בד''כ אם הם 4 שוכרים, אתה לא מצפה לראות בדירה 4 מקלחות ו 4 שירותים . כששוכרים דירה ביחד , יש יחידת מקלחת אחת או מקסימום שתיים. ברגע שיש 4 מקלחות כשכל יח''ד היא 20 מ''ר, נוסיף לכך את העובדה שלכל אחד יש כניסה נפרדת, כך שהוא לא צריך להתקל ב"שותפים" כשהוא מגיע ליחידה שלו ונוסיף לזה שלחלק מהיחידות יש חיבור גז נפרד, זה כבר נשמע פחות כמו דירת שותפים אלא יותר כפיצול. מצאתי 2 חיבורי גז מתוך 3 דירות שהייתי..."
תיאור זה של מר ליאור מתאר בצורה נהירה, מה הם האלמנטים הקיימים בנכס בפועל ושמהם ניתן לראות בנכס כנכס שפוצל למספר יחידות דיור , ולא בדירה אחת בה מתגוררים יחדיו מספר שותפים.
מר ליאור גם התייחס בעדותו לסוגית השימוש בבניה שנבנתה ללא היתר, עת ציין כי יחידה מס' 1 , הנזכרת בעדותו, היא למעשה אותה בניה שנבנתה בעבר ללא היתר בניה כדין, ולא נמצא לגביה היתר בניה גם היום.
לא היה בחקירתו הנגדית של מר ליאור כדי לפגוע באמינות דבריו, או במסקנה שיש להסיק מממצאי בדיקתו אלא ההיפך.
כך , לצורך הדוגמא, משיב מר ליאור לשאלת הסניגור, כיצד הוא מגדיר "יחידה נפרדת" (עמ' 5 לפרוטוקול), את הדברים הבאים:
" יחידה כמו שפירטתי קודם, זה חלק מנכס המופרד ואין מעבר ממנו לנכס אחר. יש בו יחידות סניטריות נפרדות(מקלחת ושירותים). בדרך כלל יש בו אמצעי להכנת מזון נפרד. במקרה שלפנינו רק ביחידה אחת מתוך השלוש שהייתי יש שיש של מטבח, אבל יש ביחידות אמצעים אחרים המאפשרים קיום של דייר בנפרד מהאחרים בקומה והאמצעים הם מקרר מיקרוגל גז, מתוך השלוש שביקרתי יש בשתיים גז.
ש. בשלישי אין גז?
ת. אז אחד מחמם במיקרו ולא בגז...
ש. אז אתה כותב 4 יח''ד נפרדות בגלל שיש שם באיזה יחידה מקרר ומיקרו, קבעת שזה יחידה, נכון?
ת. על סמך מכלול הראיות, לא על סמך יחידה אחת.......( ז''א שזאת יחידה..)...(על סמך).. העדויות שנמצאו בשטח, מטבח ושירותים נפרדים וכניסה נפרדת ללא מגע עם הדיירים האחרים..."
עדותו של מר ליאור הייתה משכנעת, הגיונית וקוהרנטית, ולא ראיתי כי היה בחקירה הנגדית כדי לפגוע או להפחית מאמינות או נכונות דבריו של העד,במיוחד באשר למצב בפועל בשטח בתוך הנכס, והמסקנה שיש להסיק מאותו מצב , כאמור.
הטיעון כי רק במקום אחד קיים שיש מטבח, אין בו כדי להביא למסקנה כי עסקינן בדירה המתנהלת כיחידה אחת, ואין בהכרח צורך כי בכך אחד מהחדרים, יותקן שיש וכיו''ב ציוד או כלים, כדי להביא למסקנה כי עסקינן ביחידה המתנהלת באופן עצמאי.
כפי שכבר צויין לעיל, כפי דברי העד ליאור, ולמראה התמונות אשר צולמו, בכל אחת מהיחידות קיים ציוד אלמנטרי, סוג של פינת מטבח פרוביזורית, אך היא כן יכולה לאפשר לאותו דייר באותו חדר, התנהלות עצמאית משאר הדיירים בנכס.
חיזוק למסקנה כי מדובר ביחידות עצמאיות ניתן למצוא בעובדה כי על אף שעסקינן בדירה לא גדולה במיוחד, לכל חדר וחדר הוצמד חדר שירותים ומקלחת נפרדים, מצב שאיננו מאפיין דירה האמורה להתנהל כיחידה אחת.
הצמדת חדר שירותים ומקלחת נפרדת לכל חדר וחדר, מביאה למצב בו כל דייר יכול להתנהל עצמאית, בנפרד משאר השותפים בנכס, דבר המחזק את המסקנה כי אין עסקינן בדירת שותפים, כי אם בנכס אשר פוצל למספר יחידות נפרדות, מצב שאיננו תואם את היתר הבניה שהוצא לנכס.
גם קיומם של שני חיבורי גז, הכניסה הנפרדת ליחידה מס' 1 , סגירת המרפסת, וחסימת הגישה בין שני חדרים, כל אלה, מחזקים את אותה מסקנה בדבר פיצול הדירה למספר יחידות.
ראיות ההגנה, גם הן, לא היה בהן כדי לערער את הממצאים שניתן להסיק מעדותו של מר ליאור.
מטעם ההגנה העידו שני הנאשמים, כאשר הנאשמת מס' 1, היא זאת אשר טיפלה בענייני הדירה והייתה מעורה יותר מהנאשם מס' 2 באשר לקורה בנכס.
אחריות הנאשמים, כאמור, הינה מכוח היותם הבעלים של הנכס, ועל היותם הבעלים אין כל חולק.
עסקינן בנכס שהנאשמים רכשו כנכס להשקעה, המצב בפועל בדירה, עובר לרכישתה על ידם , לא השתנה, אותם דיירים בנכס, נותרו כשוכרים גם כשהנכס נרכש ע''י הנאשמים, לרבות שיטת תשלום שכר הדירה ע''י הדיירים , כאשר התשלום כולל את הוצאות החזקת הנכס, לרבות, ארנונה .
לטעמי, שיטת תשלום זו, דווקא מחזקת את המסקנה בדבר היות הנכס מפוצל, כאשר אין צורך בהתקנת מוני חשמל נפרדים לכל יחידה ויחידה, כך גם לגבי המים, ובאשר לגז, הרי שבנכס קיימים שני חיבורים, כך שכל דייר משלם על צריכת הגז שלו, ואילו ביחידה השלישית, משתמשים במיקרוגל לחימום אוכל.
עצימת העיניים של הנאשמים ממצב הנכס בפועל, והטענה כי הם המשיכו את אשר היה קיים בפועל, איננה פוטרת אותם מאחריותם לוודא את מצבו הפיזי והתכנוני של הנכס, עובר לרכישתו על ידם.
עסקינן באישום בגין עבירות על הוראות חוק התו''ב, עבירות שהן מסוג של אחריות קפידה, כך שאין עסקינן בעבירה של מחשבה פלילית, ולא היה בראיות ההגנה כל טיעון שיש בו כדי לפטור אותם מאחריות.
המבחן הפונקציונלי והמבחן הייעודי, הם המבחנים לקבוע אם עסקינן ביחידת דיור אחת או יחידה מפוצלת למספר יחידות.
העובדה כי קיים מטבח אחד משותף לכל היחידות, איננו מבטל את מהותה של כל יחידה כיחידה נפרדת ועצמאית.
ראו ע''פ (ת''א) 80029/99, 80071/99 פלס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), דברי כב' השופטת ברלינר שאף ציינה את הדברים הבאים:

"בע"פ ( ת"א) 80028/99 מדינת ישראל נ' רוסנו ( להלן – עניין רוסנו [4]) אמרנו את הדברים להלן:ו ו
"...חומר הראיות בתיק איננו מותיר מקום לספק בשאלת קיומה של מקלחת וקיומו של כיור. כדי שניתן יהיה לעשות שימוש רגיל בדירה, די בכך. אין ספק שאין מדובר בתנאי מגורים משופרים, אולם איש גם לא טען לקיומם של אלה. הפונקציות הבסיסיות הנדרשות מדירה, מצויות בכל אחת מיחידות הדיור.
...אין שום חובה כי מטבח יכלול כיור עצמאי, אם קיים כבר ביחידת הדיור כיור במקום אחר. מדובר ביחידת דיור מינימליסטית בשיטחה, ואין הכרח שיהיו בה כיורים נפרדים לכל פונקציה".

דברים אלו, כוחם יפה גם לענייננו.
במקרה דנן, וכפי המתואר מהציטוט לעיל של פסק דין רוסנו, לכל חדר יש חדר שירותים ומקלחת צמודים, וכן סוג של מטבח או מטבחון מאולתר , המאפשר ניהול יחידת דיור עצמאית, גם אם מינימליסטית ביותר, לכל דייר ודייר בכוחות עצמו, ללא זיקה לדיירים האחרים.
גם העובדה כי ליחידה שכונתה יחידה מס' 1, ע''י מר ליאור, קיימת כניסה נפרדת המופרדת משאר חלקי הנכס, מראה על קיומה של יחידת דיור נפרדת.
ראו לעניין זה גם ע"פ 80028/99 מדינת ישראל נ' ישי רוסנו ( פורסם בנבו) שערעור עליו נדחה ברע"פ 7691/00 ישי רוסנו נ' מדינית ישראל – עיריית תל אביב ( פורסם בנבו) .
השאלה העולה כאן היא האם ניתן לראות בהוספת יחידות שירותים ומקלחות לכל חדר וחדר, בגדר שינויים פנימיים שאינם טעונים היתר , או שמא עסקינן בשינוי המשנה, מהותית את השימוש בנכס.
המבחנים שנקבעו בפסיקה לבדיקת שינויים פנימיים הינם המבחן הפונקציונאלי והמבחן היעודי. עפ"י המבחן הפונקציונאלי נבדקים קיומם של הרכיבים הבסיסיים הנדרשים לחיים בכל אחת מיחידות הדיור , ראו ת''פ (ת"א) 9382-10-01 מדינת ישראל נ' אליעזר פלורנטין ( פורסם בנבו)
במסגרת המבחן היעודי יש לבדוק האם הדירות הנפרדות מקיימות את יעודן כיחידות דיור עצמאיות , כאשר כל דייר ודייר מנהל את אותה יחידה , בנפרד ובמנותק מיתר הדיירים בנכס.
גם במצב בו דיירים בנכס משלמים במשותף את הוצאות החזקת הנכס, מצב שאיננו קיים בענייננו, גם אז אין מצב שכזה מהווה ראייה הסותרת מיניה וביה שימוש חורג בנכס ( ראו - עפ"א ( ת"א) 80258/ 06 אלפונסו ברדה ואח' נ' עיריית חולון ( פורסם בנבו)).
ובאשר לתוספת הבניה של 22.9 מ''ר, על פי עדותו של מר ליאור, ולפי מסמכי ההיתר שהוצגו לפניי, אותה יחידה מס' 1, מתנהלת בתוספת הבניה הלא חוקית שאיננה כלולה בהיתר המקורי של הנכס.
לא הוצגה בפניי אסמכתא כלשהי בדבר קיומו של היתר לאותה תוספת, כל שנטען היה כי האדריכלית המטפלת בבקשה לליגליזציה, כללה בבקשה הכשרה של שטח של כ- 5 מ''ר בלבד, מבלי שיובהר די, מה אמור להיכלל באותה בקשה לליגליזציה, האדריכלית לא זומנה לעדות, ואין בהחלטת וועדה אשר הוגשה לתיק, כדי להוות הוכחה לכך כי אין עסקינן בבניה שנבנתה על פי היתר , או כי הוכשרה.
המסקנה המתבקשת , לאור כל האמור לעיל, היא, כי עלה בידי התביעה להוכיח , ברמה הדרושה בהליך פלילי, את העובדות שבבסיס כתב האישום, ומכאן, שיש להרשיע את הנאשמים בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום, וכך אני מורה.

המזכירות תמציא את הכרעת הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד חשוון תשפ"א, 11 נובמבר 2020, בהעדרהצדדים