הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בחיפה תו"ב 19842-10-18

בפני
השופט אבישי קאופמן

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

1.יגאל גנון
2.סילביה גנון

הנאשמים

הכרעת דין

כתב האישום שלפניי כולל שתי עבירות: עבירה של שימוש אסור במקרקעין המיוחסת לנאשמת מס' 2 (להל ן: "הנאשמת"), ועבירה של בניית גגון ופריצת חלון המיוחסת לשני הנאשמים.

לאחר ששמעתי את העדים, התרשמתי מהם, חזרתי ועיינתי בחומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, נותר בלבי ספק סביר בדבר אשמת הנאשמים לגבי חלק האישומים הנאשמים רשאים ליהנות מספק זה ולפיכך מזוכים מהאישום הראשון (שהוגש כנגד הנאשמת בלבד) והא ישום שבסעיף 1 ב' לאישום השני.

הנאשמים מורשעים בעבירה של בניית גגון בחזית הבניין בלא היתר, העבירה בסעיף 1 א' לאישום השני.

העובדות הרלוונטיות:

הנאשמת היא בעלת נכס מקרקעין המצוי בקומת המרתף של הבית ברח' יל"ג 12 בחיפה, אימו של הנאשם מס' 1 (להלן: " הנאשם"). על פי המתואר בכתב האישום, במהלך שנת 2016 עד מחצית 2017, יזם הנאשם בניית גגון עץ ופריצת חלון בחזית המזרחית שלו, וזאת בכדי להכשיר את הנכס לשימוש כדירת מגורים, והם עושים שימוש בנכס כדירת מגורים, וזאת בניגוד להגדרתו על פי ההיתר הבנייה כ"מחסן/גראז'".

עד המאשימה היחיד בתיק זה היה מפקח הבנייה מר בועז ליאור, אשר נשמע בפניי בישיבה מיום 12.3.20. לאחר ישיבה זו העלו הנאשמים טענת אין להשיב לאשמה, אשר נדחתה בעיקרה בהחלטתי מיום 18.3.20. מטעם ההגנה העיד הנאשם לבדו, וזאת בישיבה מיום 19.11.20 ובהמשך נשמעו סיכומי הצדדים בישיבה מיום 31.12.20.

האישום הראשון:

ייאמר מיד כי אני מעדיף באופן ברור את עדותו של המפקח מר ליאור על עדותו של הנאשם. עם זאת, אין בהתרשמות ישירה זו כדי להוסיף על העדות וחומר הראיות את שאין בהם ול הסיר את הספק שנותר לאחר בחינת החומר בכללותו. בנסיבות המקרה דנן מצאתי כי קיימים בראיות חוסרים משמעותיים אשר אינם מאפשרים הרשעת הנאשמת בעבירת השימוש.

למעשה, מבוסס האישום על התרשמותו של המפקח "על פי נסיונו" ועל דברים ששמע מאחרים, כי בנכס נעשה שימוש למטרת מגורים. אין די בהתרשמות ובעדויות שמועה מסוג זה, ומצאתי כי המימצאים שמצא העד בפועל ואותם תיעד בתמונות שהוגשו אינם מוכיח ים את ביצוע העבירה ברמה הנדרשת במשפט פלילי.

אציין כי המפקח לא פגש את דיירי הנכס, לא קיבל את פרטיהם ומובן כי לא נגבתה מהם עדות והם לא זומנו לבית המשפט. המפקח התרשם מאופי הנכס על סמך "התקנת תיבת דואר ופעמון כניסה" ועל סמך החפצים שראה בתוך הנכס.

התמונות שהוגשו הן תמונות שצילם המפקח ליאור מבעד לחלון ובהן אכן נראים פריטי רכוש המצויים בדרך כלל בדירת מגורים, הגם שאין לומר כי הימצאותם מעידה בהכרח על שימוש בנכס כדירה, והם אינם יכולים להימצא גם במחסן. אולם את התמונות יש לבחון גם על רקע העבודה כי אין מחלוקת שהנאשם ביקש להכשיר את הנכס לשימוש למגורים. יש לזכור כי ביקורו של המפקח מר ליאור בנכס מלכתחילה הוא בעקבות פניית הנאשם לעירייה לחיבור הנכס לחשמל ולמים, כך שאין חולק שהייתה מצד הנאשמים כוונה לעשות שימוש למגורים ובנסיבות אלה אין פלא כי בצילום שערך המפקח – מבעד לחלון כאמור – נראים במקום מקרר ושולחן כתיבה, פריטים שיש לצפות כי יוכנסו לנכס לקראת הכשרתו לשם שימוש למגורים ואין לשלול אפשרות שכך נעשה במקרה זה.

אכן באחת התמונות נראים גם פריטים אישיים אשר לכאורה מעידים על שימוש בנכס למגורים, אולם לא מצאתי כי יש בתמונה בודדת כדי לעמוד בדרישה להוכחה שמעבר לספק הסביר. הדברים נכונים במיוחד כאשר ניתן היה לצפות מהמאשימה להביא ראיות טובות יותר, ולמעשה התברר כי אלה היו בהישג ידה, אך היא נמנעה מהבאתן.

כך המאשימה לא טרחה לביקור חוזר בנכס לשם קבלת פרטי הדיירים וגביית הודעתם, ובאופן דומה וויתרה המאשימה על עדותה של אחת השכנות (שנזכרת במסמך שערך המפקח ת/3, ואשר מלכתחילה הופיעה כעדת תביעה מס' 4 בכתב האישום) אשר לכאורה יכולה הייתה להעיד על השימוש בדירה למטרת מגורים ואף חיבור לפי הנטען לצנרת המים "שלה". בעדותו אף סיפר המפקח על מספר תלונות טלפוניות ותלונות בכתב שקיבל מהשכנים, אך אף לא אחד מאותם שכנים אלה הובא לעדות.

עוד התברר, במהלך חקירתו הנגדית של הנאשם, כי בידי המאשימה היה לכאורה הסכם שכירות לנכס. הסכם זה הוכחש בידי הנאשם ולא הוגש, כמפורט בעמוד 27 לפרוטוקול. המאשימה לא הביאה לעדות את שוכר הנכס ואף לא סיפרה על ניסיון לזמנו לחקירה. המדובר במחדל משמעותי המכרסם בראיות שהוגשו - ואשר כאמור ספק בעיני מלכתחילה אם היה בהן די כדי לעמוד בנטל במשפט הפלילי.

יתרה מכך – על פי דברי המאשימה – אותו חוזה שכירות מתייחס לשנת 2015, כאשר כתב האישום מדבר על שימוש אסור בין חודש ינואר 2016 ליולי 2017, כך שגם לו היה מוגש לא היה בו כדי להוכיח את השימוש בתקופה הרלוונטית לאישום . המאשימה לא הביאה בפניי כל הסבר מדוע לא ניסתה לזמן לחקירה ולהביא לעדות את שוכרי הנכס, וקשה לחלוק כי ניתן היה לעשות את הדבר בקלות יחסית.

אשר על כן, נותר בלבי ספק המביא לכך שהנאשמת מזוכה מעבירת השימוש האסור במקרקעין "האישום הראשון" שבכתב האישום.

בשולי הדברים אציין כי בסעיף 4 לכתב האישום ציינה המאשימה כי השימוש לא הופסק גם לאחר התראות שנשלחו לנאשמת בשנים 2017 ו – 201 8. לעניין זה קיבלתי את טענת "אין להשיב לאשמה" שהעלתה הנאשמת, לאחר שהתברר כי עד התביעה לא ביקר בנכס לאחר חודש יולי 2017 ולא הובאה כל ראייה אחרת לשימוש בנכס לאחר מועד זה. מן הראוי היה כי המאשימה לא תכלול בכתב האישום טענות שאין בידיה כלל ראיות לגביהן.

באותו הקשר ראיתי לנכון לציין כי ההגנה הזכירה לא אחת את מכתבה של עו"ד קפלן-לוינגר, תובעת עירונית, למפקח ליאור, מחודש מאי 2017 לפיו אין די ראיות לאישום בשלב זה. למכתב עצמו לא ניתן משקל בהחלטתי, אולם מן הראוי היה כי המאשימה תשקול האמנם הצליח ביקורו הנוסף של המפקח ליאור בנכס והתמונות שצילם לבסס את חומר הראיות במידה הנדרשת, שאלה לגביה הגעתי כאמור למסקנה שלילית.

האישום השני

כאמור לעיל האישום השני מייחס לנאשמים עבירות של בניה ללא היתר המתבטאות בבניית גגון מעץ במידות של 2 X3 מ' ופריצת חלון , שניהם בחזית המזרחית של הנכס.

בניית הגגון:

בתשובה לכתב האישום הוכחשה העבירה באופן כללי: "לא נעשתה עבודה כמתואר" (בישיבה מיום 3.10.2019), ובעדותו סיפר הנאשם כי החליף את הגגון שהיה קיים והיה בנוי מאסבסט והציב במקומו של הגגון הנוכחי מרעפים. בסיכומים טענו הנאשמים לתחולתן של תקנות התכנון והבנייה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד – 2014 (להלן: "תקנות הפטור").

תקנה 11 לתקנות הפטור קובעת פטור כדלקמן:

"11. (א) הקמת גגון או סוכך, המחובר באחת מפאותיו לפחות, למבנה פטורה מהיתר ובלבד שיתקיימו בו תנאים אלה:
לא יבלוט מקיר המבנה יותר משני מטרים;
נבנה מחומרים קלים;
.....
.....
(ד) הודעה על הקמת גגון או סוכך ששטחו עולה על 20 מ"ר, ערוכה לפי הטופס שבתוספת, תימסר לרשות הרישוי תוך 45 ימים ממועד ביצוע העבודה ויצורף לה אישור מהנדס מבנים בדבר עיגון הגגון או הסוכך ויציבותו וכן כי כשל מבני בגגון או בסוכך לא יתרחש בנקודת העיגון למבנה ולא יגרום לכשל מבני במבנה.

תקנה 20 לתקנות אלה קובעת:

(א) החלפת רכיב בבניין הניתן להחלפה ברכיב אחר בעל מידות זהות, כגון רעפים, חלונות, צנרת מים, כבלי חשמל, כבלי תקשורת וכן החלפת חיפוי אבן בחזיתות במבנה פשוט פטורה מהיתר, ובלבד שהרכיב שיוחלף יהיה באותו מיקום.
(ב) ...

(ג) על אף האמור, החלפת רכיב העשוי אסבסט כהגדרתו בחוק למניעת מפגעי אסבסט מותנית בכך שיוחלף ברכיב שאינו עשוי אסבסט, ובקבלת היתר עבודת אסבסט מאת הממונה לפי החוק למניעת מפגעי אסבסט, למעט לגבי עבודה פטורה מהיתר לעבודת אסבסט לפי תקנות למניעת מפגעי אסבסט.

תקנה 2 לתקנות הפטור מגדירה חלק מהתנאים הכלליים לפטור מהיתר לגבי כל סוג מבנה ונקבע, בין השאר, בתקנה 2(4) כי על סוגי הבניה הפטורים להיות מתאימים לתכניות ולהנחיות המרחביות החלות במקום, ואם ניתן היתר הקובע הוראות לגבי הקמתם, הם תואמים את הוראותיו. המאשימה לא טענה לעניין סטייה מהנחיות מרחביות אלא טענתה היא כי הנאשמים בנו גגון מעץ בגודל המחייב היתר ואינו נופל בגדר תקנות הפטור.

מחקירתו של המפקח בועז עולה כי הגגון לא נמדד על ידו אלא מדובר בהערכה שמתבססת על הנתונים המופעים על גבי היתר הבניה. ספק אם יש בהערכה זו בידי המפקח כדי לעמוד בדרישות הדין הפלילי להוכחה מעבר לספק הסביר, אולם מנגד, אין די לטעון כי מדובר בעבודה הפטורות מהיתר , אלא שמי שמבצע בניה פטורה לדעתו חייב לנקוט בפעולות: לדווח, להמציא מסמכים ולוודא כי אכן פטור הוא.

הנאשם לא טען כי נקט בצעדים המתחייבים לצורך אישור הבניה לרבות המצאת האישורים הדרושים על פי התקנות המרחביות ופירוט שטח הגגון, ולו היה עושה כן אפשר והעבודה הייתה נעשית על פי חוק ואישום רלוונטי זה לא היה מוגש. מטרת תיקון 101 לחוק ותקנות הפטור שבאו בעקבותיו באו בכדי להקל על מבקשי היתרים ולפשט את הליכי התכנון ולתת משקל מוגבר לחופש הפרט לעשות בתוך קניינו כחפצו ולפי נוחותו. לכן מקום שהמחוקק ומחוקק המשנה ביקשו להקל אין מקום לפרשנות  שתוביל לצמצום ניכר של ההקלה ואף לנטרולה מתוכן (ע"פ 986-09-15 יהודה נ' וועדה מקומית הראל).

כפי שנקבע לא אחת, הנטל להוכיח את יסודות העבירה, לרבות אי התקיימות דרישות תקנות הפטור הוא על המאשימה, אך זאת רק במקרה והנאשם פועל על פי התקנות כנדרש. במקרה זה לא טען הנאשם מלכתחילה לתחולת התקנות, לא בתשובה לאישום ולא בעדותו, ולא טען כלל כי פעל לפי התקנות.

הנאשמים לא הראו כי מדובר בשיפוץ גרידא של "החלפת רכיב ברכיב" כדרישת תקנה 20 לתקנות הפטור, ובוודאי שלא פעלו כנדרש בתקנה 20(ג') לקבלת היתר להסרת רכיב אסבסט.

בנסיבות אלה בהן לא פעלו הנאשמים לפי הדרישות המקדמיות בתקנות, אין מקום לבחון לגופו של עניין האם חלות התקנות על הגגון הרלוונטי, וגם אם המידות שבכתב האישום אינן מדוייקות, אין בכך כדי לשלול את העבודה שהנאשמים ביצעו עבודת בנייה בלא היתר.

אשר על כן, אני מרשיע את הנאשמים בביצוע עבירה זו.

פריצת החלון:

מצאתי לנכון גם לזכות את הנאשמים מעבירה של פריצת חלון ללא היתר, המיוחסת להם עפ"י כתב האישום.

עפ"י כתב האישום ועפ"י החומר שהוגש, המאשימה מייחסת לנאשמים פריצת חלון בחזית המזרחית של הנכס . לטענת הנאשם מדובר בחלון שהיה קיים עוד כשנרכש את הנכס בשנת 2013. לאחר ששמעתי את הראיות בהקשר זה, נותרה לדעתי אי בהירות, אשר אינה מאפשרת הרשעת הנאשמים.

הן בתמונות משנת 2013 מופיע חלון והן בתמונות משנת 2017 מופיע חלון. המפקח אישר בחקירתו כי אינו יכול לדעת אם מדובר באותו חלון.

"ש. את החלון שאתה טוען שהנאשמים הוסיפו – אתה בטוח שהוא לא היה גם בביקור שלך משנת 2013 ? מציג לך תמונות משנת 2013 שאתה צילמת ומפנה אותך לתמונה התחתונה משמאל בצילום מיום 11/06/13.
ת. אני לא יכול לדעת. אני לא יכול לאשר.
ש. איפה תמונה של החלון שמיוחס לנאשמים בכתב האישום?
ת. מפנה לתמונה מיום 18/07/17, עליה רשמתי חלון לחדר מדרגות. אם אתה אומר לי שזה אותו חלון שמופיע בתמונות משנת 2013, אני אומר שאני לא יכול לדעת. "
(פרוטוקול מיום 12/03/20, עמ' 16, ש' 10-16).

יותר מכך, במזכר שערך המפקח ליאור ב – 15.3.2017 (נ/1), מציין המפקח "החלון בחזית המזרחית אשר מופיע בדוח נאטם, אבל קיים חלון אחר, בחזית הדרומית, שלא מופיע בהיתר הבנייה"

עיון בתמונות כשלעצמן אינו מבהיר את הסוגייה, ולאור עדות המפקח בדבר אפשרות כי החלון בחזית המזרחית היה קיים כבר בעבר בתוספת דבריו כי חלון זה נאטם כבר לפני מרץ 2017, אינני רואה אפשרות להגיע למסקנה כי הנאשמים ביצעו עבירה זו.

במאמר מוסגר אציין כי אפשר ונפל בלבול בין חלון בחזית המזרחית ובין חלון בחזית הדרומית המופיע במזכר, אולם כתב האישום מדבר על חלון בחזית המזרחית, לפיכך יש לבחון את הראיות בהקשר זה.

סיכומו של דבר:

אני מרשיע את הנאשמים בעבירה של בניית גגון כמפורט בסעיף ב' 1 א' לכתב האישום בלבד.

נדחה לטיעון לעונש ליום 18.2 בשעה 9:30.

ניתנה היום, 11 בפברואר11 פברואר 2021, במעמד הנאשם מס' 1, ב"כ עוה"ד לישינסקי וב"כ המאשימה עו"ד גב' כהן-דיין.