הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בחיפה תו"ב 18269-09-18

מספר בקשה:14
בפני
כבוד ה שופטת ג'אדה בסול

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשמים

  1. נאות מזרחי בע"מ
  2. רוני מזרחי

החלטה

לפניי בקשה אשר הוגשה ע''י הנאשמים , חברה ומנהלה, אשר הורשעו על פי הכרעת הדין שניתנה בתאריך 1/6/2020, לביטול הרשעתם בעבירות בהן הם הורשעו במסגרת אותה הכרעת דין.
אין חולק , ולא יכול להיות חולק, כי גם תאגיד רשאי לבקש כי בית המשפט יימנע מלהרשיעו.
הבקשה הוגשה מכוח הוראות 192א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ''ב-1982 (להלן : החסד''פ) הקובע כי:
"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, או לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להימנע מעבירה, כאמור בסעיף 72(ב) לחוק העונשין, בלא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור"
העובדות הרלוונטיות לענייננו, עובר להגשת הבקשה:
עסקינן בהכרעת דין אשר ניתנה לאחר שמיעת ראיות הצדדים, לאור תשובת הנאשמים שניתנה עם הקראת עובדות כתב האישום.
העבירות בהן הורשעו הנאשמים, הן עבירות של אי קיום צו הפסקת בניה
שיפוטי, עבירה על הוראות סעיפים 239+240 לחוק התכנון והבניה (להלן: חוק
התכנון והבניה), וכן עבירה של אי קיום צו בית המשפט, עבירה על הוראות
סעיף 210 לחוק התכנון והבניה.
(מספור וניסוח הסעיפים הם לפני תיקון 116 לחוק התכנון והבניה).
על פי עובדות כתב האישום,בו הורשעו הנאשמים בתאריך 12/9/2011 , כאמור, ניתן בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, בתיק ב''ש 84/11 , צו המ ופנה לנאשמים ולכל אדם אחר בשמם (ויכונה להלן: צו הפסקת העבודות ), להפסיק מיד את כל עבודות הבניה אשר מתבצעות בסטייה מהיתר הבניה התקף בבניין הנמצא ברחוב מנדל זינגר מס'
23 הידוע כגוש 11203 חלקה 38 בחיפה (יכונה להלן: הנכס).
הבניה בסטייה מההיתר תוארה כדלהלן:
" בונים קומה תשיעית בסטייה מההיתר כאשר בהתאם להיתר מספר
100447 מיום 1/8/2010 ולתכנית המהווה חלק בלתי נפרד ממנו , מאושר
בניית בניין בן 52 יחידות דיור בחלוקה לשמונה קומות בלבד מעל קומת
הכניסה ובנוסף בניית 3 קומות שירות וחניה מתחת לקומת הכניסה".
בתאריך 24/10/2012 נשפטו הנאשמים דנן בבית המשפט לעניינים מקומיים
בחיפה בתיק פלילי מס' 541/11 בגין אי קיום צו הפסקת העבודות, וכן ביצוע
עבודות בניה הטעונות היתר, בסטייה מההיתר (להלן: כתב האישום הראשון).
עוד צוין, כי באותו שלב בו הוגש כתב האישום הראשון, הבניה שנבנתה
בניגוד לצו הפסקת העבודות ובסטייה מהיתר הבניה, המשיכה, לרבות בניית
חמש קומות נוספות מעל למספר הקומות המאושר בהיתר, והיא הייתה במצב
של שלד.
בתיק כתב האישום הראשון, נחתם בין הצדדים הסדר טיעון אשר אושר ע''י בית המשפט.
במסגרת גזר הדין שניתן בכתב האישום הראשון, וכפי שהוסכם בין הצדדים
בהסדר הטיעון, הורה בית המשפט , בין היתר, כי צו הפסקת העבודות שניתן
בתיק 84/11 , ימשיך לחול על כל עבודות הבניה שבוצעו בסטייה מהיתר,
יישאר על כנו, ויהיה חלק בלתי נפרד מפסק הדין שניתן בתיק כתב האישום
הראשון.
בתאריך 5/11/2012 , צמצם בית המשפט, לבקשת הנאשמים, ובהסכמת
המאשימה, את צו הפסקת העבודות בכך שהוא התיר ביצוע עבודות זיפות בגג
הבניין ובמרפסות העליונות בלבד.
בביקורת שבוצעה ע''י הפיקוח על הבניה בתאריכים 1/11/2012 וכן 25/2/2014
, נמצא כי הנאשמים הנ''ל אינם מקיימים את צו הפסקת העבודות, כפי
ההחלטות שניתנו ע''י בית המשפט, באופן שהם המשיכו בביצוע עבודות
הריצוף, התקנת דלתות, חלונות, ועבודות גמר בקומות 9,10,11,12 ו- 13 .
בהתבסס על העובדות שצוינו לעיל, ושנכללו בכתב האישום עסקינן, יוחס
לנאשמים, כאמור, ביצוע העבירות המפורטות לעיל.
עם הקראת עובדות כתב האישום, השיבו הנאשמים כך שהם לא חלקו על חלק מעובדות כתב האישום, אך כפרו בחלקן האחר, כפרו בנטען באשר למצב הבניין במועד מתן הצו, טענו כי עסקינן בעבודות הפטורות מהיתר, וכן טע נו להגנת הכורח(צ''ל צורך- וכפי שכבר ציינתי בהכרעת הדין).
ראיות הצדדים הובאו, והכרעת הדין, כאמור, ניתנה, והנאשמים הורשעו בעבירו המיוחסות להם בכתב האישום.
כעת, כאמור, ועובר לישיבת הטיעונים לעונש, שדחייתה נתבקשה מספר פעמים, פונים הנאשמים בבקשה לביטול הרשעתם, ובבקשתם הם כוללים מספר נימוקים, אשר, לשיטתם, יש בהם כדי להביא לביטול ההרשעה.
הנימוקים שבפי הנאשמים לביטול ההרשעה הם:

-הבניה אשר בוצעה בפועל, ושהיוותה הפרה של צווי בית המשפט, כפי שפורט לעיל, לא בוצעה ע''י הנאשמים בעצמם, אלא ע''י חברה קבלנית חיצונית ו אחיו המנוח של הנאשם מס' 2, שהיה האחראי בפועל על ביצוע העבודות באתר, וכפי שהעיד המנוח בעצמו במהלך שמיעת הראיות, עובר למתן הכרעת הדין;
-הנאשמים לא הפיקו רווח כלכלי מביצוע העבירות, ואף חלק מהדירות שנבנו, עדיין לא נמכרו;
-הנזק שייגרם, או עלול להיגרם לנאשמים, כתוצאה מההרשעה, חמור לאין ערוך , אל מול האינטרס הציבורי שבהרשעה, לאור התוצאות הקשות שלה , הפוגעות בסיכויי שיקומם של הנאשמים, וכן הנזק העלול להיגרם להם, ובמיוחד, הנזק הכלכלי העצום, בשל הסכנה של ביטול סיווגה של החברה הנאשמת ברשם הקבלנים, לרבות החברות שבקבוצת נאות מזרחי.
-עוד מציינים הנאשמים , כי הם מילאו אחר גזר הדין, ריצו את עונשם, הקנס שולם, והבניה נשוא האישום, בסופו של יום , הוכשרה.
תגובת המאשימה:
המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי אין זה כלל המקרה בו ישקול בית המשפט את ביטול ההרשעה, לאור הקריטריונים שנקבעו בתיק ע''פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל ( להלן: הלכת כתב), כאשר הכלל הוא , שמשהוכחו העובדות שבבסיס כתב האישום, יש להרשיע את הנאשמים, ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן, שאין זה המקרה שלפנינו, יימנע בית המשפט מהרשעה.
עוד טוענת המאשימה , כי בהינתן העבירות בהן הורשעו הנאשמים, אי קיום צו של בית המשפט, ואי קיום צו הפסקת עבודות, הרי שעסקינן בעבירות חמורות ולא קלות משקל, ודי בכך כדי להטות את הכף לטובת הותרת ההרשעה על כנה.
הוסף לכך, כך המאשימה, התופעה של ביצוע עבירות על חוקי התכנון והבניה, אשר הפכה למכת מדינה שחייבה את ההחמרה בענישה, וכיום, אף לאחר תיקון 116 לחוק התכנון והבניה, מצא המחוקק לנכון, להורות על ההחמרה בענישה בעבירות מסוג זה.
באשר לטענה של הנזק העלול להיגרם לנאשמים באם תוותר ההרשעה על כנה, והפגיעה בשיקום הנאשמים, משיבה המאשימה, כי טיעון זה, נטען בעלמא, ללא כל תימוכין או אסמכתא כי כך אכן הם פני הדברים, וכי עסקינן בנזק ממשי שייגרם לנאשמים , למקרה שההרשה תוותר על כנה, כאמור.
עוד הוסיפה המאשימה, כי עיון בגיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם מס' 2 , מראה , כי בעברו הרשעות לא מבוטלות , לרבות עבירות על חוקי התכנון והבניה, ולא היה בכך כדי להביא לפגיעה בסיווג החברות שבניהולו, ברישומי רשם הקבלנים.
דיון ומסקנות:
אקדים ואומר, כי, לאחר שעיינתי, שוב, בהכרעת הדין, וטיעוני הצדדים, ובהנתן העבירות בהן הורשעו הנאשמים, אשר במהותן מהוות התרסה על שלטון החוק, וחותרות תחתיו, אינני רואה כל נימוק שיש בו כדי להצדיק את ביטול ההרשעה, ואף לא ראיתי צורך לקבל תסקיר של שירות המבחן, בטרם הכרעה בבקשה.
אתחיל מכך, וכפי שכבר צויין לעיל, כי עסקינן בעבירות של אי קיום צו של בית המשפט, תוך הפרה גסה של עקרון שלטון החוק, וצווי בית המשפט.
מכאן, שאין עסקינן בעבירות קלות כלל, כפי שהנאשמים מעלים בבקשתם, ודווקא עבירות של אי קיום, הן העבירות בעלות דרגת החומרה הגבוהה יותר, מבחינת עבירות הבניה, שאין להשלים עם קיומן.
מצב דברים זה אף מראה בבירור, כי אין מתקיימים התנאים שנקבעו ע''י בית המשפט העליון באותה הלכת כתב , ולמצער, התנאי ההכרחי , שמדובר בעבירה שאיננה חמורה המאפשרת , בנסיבות העניין , לוותר על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה.
לא מצאתי בטיעוני הנאשמים, לעניין הנזקים העלולים להיגרם להם , באם ההרשעה לא תבוטל, נסיבות חריגות עד כדי כך , לפי הקריטריונים שנקבעו בהלכת כתב , כדי להביא אותי למסקנה כי אכן יש נימוקים המצדיקים את ביטולה של ההרשעה, והטיעונים שהועלו ע''י הנאשמים כוחם יפה לשאלת מידת העונש אך לא לסוגיית ההימנעות מהרשעה, או במקרה דנן, לביטול ההרשעה.
צו בית המשפט ניתן, במסגרת הסדר טיעון אשר הושג בין הצדדים, וחזקה על הנאשמים כי ידעו שצו זה מחייב אותם והפרתו עלולה לגרום לכך כי יועמדו לדין, ומכאן ששומה היה עליהם לוודא, כי אכן צו בית המשפט מקויים.
ניסיון הנאשם מס' 2 לתלות את האשם באחיו המנוח, אין בו כדי לסייע לו, וגם אם אין הוא עובד בפועל באתרי הבניה, היה עליו לוודא ולהדגיש , כי קיים צו של בית המשפט, וכי צו זה יש לקיים.
כפי שהמאשימה ציינה בתגובתה, הרי שלנאשם מס' 2 , הרשעות קודמות, לא מעטות, בעבירות בניה, כולל ההרשעה בהליך הראשון כאן, אשר כללה גם הרשעה באי קיום צו הפסקת עבודות, ועל אף קיומן של אותן הרשעות, הרי שסיווג הנאשמת, והחברות שבקבוצת נאות מזרחי, לא בוטל, אז מדוע , לשיטתם של הנאשמים, דווקא ההרשעה כאן, היא זאת אשר תביא לביטול הסיווג?
יתרה מכך, בעת שבית המשפט בא לשקול ביטול הרשעה, הרי, וכפי שכבר צויין לעיל, מדובר במצבים החריגים לכלל של ההרשעה, ובמקרה דנן, עת אין מדובר במעידה חד פעמית , ובנסיבות חריגות, הרי שלנאשם מס' 2 , קיים רקורד של הרשעות בעבירות בניה, מזה שנים, ועל כן, גם נימוק זה יש בו כדי להטות את הכף לטובת הותרת ההרשעה על כנה.
גם אם אצא מנקודת המוצא, שלא בוססה ולא הוכחה, כי הותרת ההרשעה עלולה לגרום לנזק כלכלי לנאשמים, עדיין עקרון שלטון החוק, מהות העבירות המיוחסות לנאשמים, והעובדה שאין זו ההרשעה הראשונה של הנאשם מס' 2, בעבירות בניה, כל אלה מטים את הכף לטובת האינטרס הציבורי, אכיפת החוק, הרשעת מי שמבצע עבירה על החוק, ועקרון השוויון בפני החוק, לטובת הותרת ההרשעה על כנה.
לא מצאתי תימוכין לטענה בדבר נזק ממשי קונקרטי העלול להיגרם למי מבין שני הנאשמים באם ההרשעה לא תבוטל , וכן לא מצאתי כי לא קיימת הלימה או פרופורציה בין העבירה שבוצעה לבין הע ובדה שהנאשמים הורשעו בדין.
התוצאה, או המצב , לפיו הרשעת הנאשמים תבוטל, איננה מתקבלת על הדעת ויש בה כדי להעביר מסר בעייתי לעברייני בניה , וכן עברייני בניה בפוטנציה שייקחו סיכון ויטענו, בדיעבד, לנזק גבוה העלול להיגרם להם מההרשעה, אך אדם אמור לבחון את מעשיו בזמן אמת, ומי שלוקח סיכון ועובר על החוק, יתן על כך את הדין, ובהימנעות מהרשעה יהיה משום החטאת המטרה.
בשאלת ההמנעות מהרשעת נאשם נקבעה ההלכה בתיק ע''פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל ( פורסם בפד''י נב(3) , עמ' 337 ( להלן: הלכת כתב ) ושעל פיה , נקבע כי משהוכח ביצועה של עבירה, ההרשעה היא הכלל, וההמנעות מהרשעה היא החריג. על פי הלכת כתב , על מנת להימנע מהרשעה, על הטוען זאת להראות כי ההרשעה תפגע פגיעה חמורה וקונקרטית בסיכויי שיקומו ולבסס טיעון זה באמצעות ראיות; וכי סוג העבירה מאפשר להימנע מהרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה נוספים.
קביעה זו , עת ניישם אותה לענייננו , תביא לתוצאה כי אין הצדקה לחרוג מהכלל של הרשעה .
חזקה על הנאשמים כי הם היו מודעים למעשיהם , ולתוצאות מעשיהם , כמו כל נאשם אחר.
לאחרונה ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון ,כב' השופט ג' קרא , שדחה ערעור על קביעת בית המשפט המחוזי כי בעניינה של הנאשמת באותו תיק ,לא מתקיימים התנאים להימנעות מהרשעה בתיק רע''פ 5478/19 נטע לוין נ' מדינת ישראל ( פורסם בנבו) , באישומים של עבירות סמים , שם דובר על נאשמת צעירה בתחילת גיל הבגירות שלה הנעדרת הרשעות קודמות , שהרשעתה הייתה עלולה לפגוע בסיכויי קידומה בצבא ועל עתידה בכלל , וכך קבע בית המשפט בתיק הנ''ל:

"גם לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. כאמור לעיל, משהוכח ביצועה של עבירה, הרשעה היא הכלל, ואילו אי הרשעה היא החריג (הלכת כתב). .......................על כן, גם אם הייתה מראה המבקשת פגיעה קונקרטית בשיקומה לא היה בכך כדי לאפשר את סיום ההליך ללא הרשעה.
יתרה מכך, אני סבור כי גם אם עלולה להיפגע יכולתה של המבקשת לשמש כמפקדת בצה"ל, יש להותיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך. הדבר עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי שכן משנמצא כי נאשם ביצע עבירה פלילית שעלולה להשפיע על כשירותו לעיסוק מסוים, מן הראוי כי הדבר יבחן על ידי הגורמים המוסמכים לכך (הדגשה שלי – ג.ב. ) (ראו והשוו: רע"פ 5018/18 עומר בוזגלו נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (21.10.2018); רע"פ 923/19 פלונית נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (2.4.2019))."

לענייננו יפים גם דברי כב' השופט ג' קרא בתיק רע''פ 3195/19 יניב אגוזי נ' מדינת ישראל ( פורסם בנבו9 מיום 4/7/2019 , שם קבע בית המשפט את הדברים הבאים:

"לגופו של עניין, אתייחס בקצרה לסוגיית אי ההרשעה בעניינו של המבקש. כפי שמציין בית משפט זה חדשות לבקרים וכפי שציינו הערכאות קמא, על פי הכלל, משהוכח ביצוע עבירה יורשע המבקש. סטייה מכלל זה תעשה רק במקרים יוצאי דופן בהם סוג העבירה מאפשר להימנע מהרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה נוספים (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997) (להלן: עניין כתב)), ולאחר שהמבקש ביסס בראיות פגיעה קשה וקונקרטית בסיכויי שיקומו (ראו, למשל, רע"פ 1097/18 בצלאל נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 9 (18.04.2018); רע"פ 5018/18 בוזגלו נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 9 (21.10.2018)). בענייננו, הערכאות קמא עמדו על החומרה הנשקפת מהעבירות שביצע המבקש וקבעו, ועל כך לא חולק המבקש, כי לא הוכחה פגיעה קשה וקונקרטית בסיכויי שיקומו. על כן, הותרת הרשעתו של המבקש על כנה בדין יסודה.

בהמשך אותו פסק דין מציין כב' השופט קרא את הדברים הבאים:

"למעלה מן הצורך, אעיר כי אי הרשעה אינה עונש, ויפים לעניין זה הדברים הבאים:
"אי-הרשעה אינה עונש. האפשרות להימנע מהרשעה אינה מנויה בפרק ו' לחוק העונשין, שכותרתו "דרכי ענישה" אלא בחוק סדר הדין הפלילי. השיקול המרכזי המנחה את בית המשפט בהחלטה שלא להרשיע את הנאשם הוא יחס בלתי מידתי בין התועלת שבהרשעת הנאשם לבין הנזק שעתיד להיגרם לו כתוצאה מכך. שיקול זה אינו חלק ממערך השיקולים המנחה את השופט בקביעת מתחם העונש ההולם." (יניב ואקי ויורם רבין "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה: תמונת מצב והרהורים על העתיד לבוא" הפרקליט נב 413, 428 (2013)).

מהאמור מתבקשת המסקנה כי גם היא אינה חלק ממתחם העונש ההולם. שאלת אי ההרשעה היא שאלה עצמאית ונפרדת אשר נבחנת במחוזותינו בהתאם לתנאי הלכת כתב ."
כפי שציינתי כבר לעיל , נסיבותיהם האישיות של הנאשמים יכולות להיות שיקול במסגרת קביעת העונש , אך אין בהן כדי להטות את הכף לטובת ביטול ההרשעה.
על כן ,ובהתאם לדברים שציינתי לעיל, אין כל נימוק, בעיניי, שיש בו כדי להצדיק את ביטול הרשעתם של הנאשמים, והבקשה, על כן, נדחית.
ישיבת הטיעונים לעונש תתקיים כסידרה.

ניתנה היום, ה' אלול תש"פ, 25 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.