הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים בחדרה בב"נ 36270-11-18

בפני
כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

מבקש

רפי בן נעים

נגד

משיבה
ועדה מקומית לתכנון חדרה

החלטה

לפני בקשה לביטול צו הריסה מינהלי.

רקע

1. ביום 15.11.18 פנה המבקש ל בית משפט זה בבקשה לעיכוב וביטול צו הריסה מנהלי שהוצא על ידי המשיבה ביום 11.11.18 (להלן: "הצו") להריסת "תוספת למסעדה קיימת מקונסטרוקציית אלומיניום בשטח של כ- 30 מ"ר ללא היתר" (להלן: "התוספת"), במקרקעין הידועים כחלקה 18 גוש 10014 באזור התעשיה הדרומי של חדרה (להלן: "המקרקעין").

2. הצו הוצא ונחתם ע"י מהנדס העיר חדרה מתוקף סמכותו לפי סעיף 221 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, לאחר שביום 8.11.18 הונח בפניו תצהיר מפקח והוא שוכנע כי מדובר בעבודה אסורה שלא חלפו 6 חודשים מיום סיומה.

3. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי יש מקום להורות על עיכוב ביצוע הצו במעמד צד אחד בכפוף להפסקת הבניה נושא הצו עד לדיון במעמד שני הצדדים. בתוך כך התבקשה המשיבה להגיש את התייחסותה לבקשה בכתב עד ליום 22.11.18 והיא עשתה כן.

4. לבקשת ב"כ המבקש ובהסכמת ב"כ המשיבה, נדחה המועד המקורי שנקבע לדיון בבקשה במעמד הצדדים, מיום 27.11.18 ליום 18.12.18 ואז חזרו הם על טיעוניהם בפני גם בעל-פה.

טענות המבקש

4. את בקשתו בכתב תמך המבקש בתצהיר מטעמו, בהעתק הצו נושא הבקשה ובאישור האזור שניתן לו ע"י המשיבה בחודש 02/2017 עבור המסעדה עצמה.

ואלה הטענות:

א. במהלך שנת 2010 שכר המבקש את הנכס הרלבנטי הממוקם במקרקעין הנדונים, מחברת "נכסי משפ' פישמן בע"מ" (להלן: "המשכירה"), ומאז ועד היום הוא מפעיל בו מסעדה המוכרת בשם "רפי בצומת" (להלן: "המסעדה").

ב. לפני כשנתיים, במסגרת בחינת אפשרות הרחבת מבנה המסעדה באופן שבו גם החצר הקטנה הצמודה אליו תקורה, ולאחר שהסתבר למשכירה כי קיימת אפשרות לקבל היתר ורישוי להרחבה הנדונה, התנהל בינה לבין המבקש משא ומתן בנוגע לנשיאה בעלויות הליכי הרישוי והבניה. בתום המשא ומתן פנה המבקש למומחה בתחום זה ולאדריכל שהחלו לטפל בהגשת בקשה להיתר כנדרש.

ג. דא עקא שמאז נקלעה המשכירה לקשיים כלכליים והמבקש נדרש לנהל את המגעים בנושא הנדון עם בעלי התפקיד שמונו על ידי בית המשפט לניהול ענייניה. בהמשך הסתבר למבקש כי המקרקעין הועמדו למכירה ולפני מספר שבועות נודע לו כי הם אכן נמכרו לקבוצת רוכשים הכוללת מספר בעלי עסקים בעיר חדרה וביניהם גם מר יורם עמרם (להלן: "עמרם") אשר השיב לשאלתו כי הוא "אינו רואה שום בעיה בחתימת הבעלים החדשים לצורך הגשת הבקשה", והעריך כי הדבר יכול להתבצע רק לאחר רישומם כבעלים בפועל.

ד. במצב דברים זה החליטה המבקש לבצע את בניית התוספת בטרם תחל עונת הגשמים ומיד לאחר מכן החל להשתמש בה ונציג המשיבה אף הגיע אליו כדי למדוד את התוספת לצורך חיוב בתשלומי ארנונה.

ה. הדבקת צו ההריסה המינהלי שהוצא כנגד התוספת הפתיעה את המבקש ומיד לאחריה הוא פנה לאדריכל שיטפל בהליך אישורה בדיעבד ויצייד אותו בתצהיר שילמד על קיומו של סיכוי ממשי לכך שהיתר הבניה הנדרש יינתן לו בתוך זמן קצר. תצהיר כזה לא צורף לבקשה בשל שהות האדריכל בחו"ל במועד שבו היא הוגשה.

ו. בחודש 02/2017 קבל את המבקש מהמשיבה את אישור האזור למסעדה עצמה, אישור שיש בו כדי ללמד על קיומו של היתר בניה למבנה שבו היא ממוקמת.
מצב דברים זה מלמד על כך שהעדר היתר הבניה לתוספת הוא טכני בלבד ונובע מרצף ארועים שאינם בשליטת המבקש ואשר עתידים להסתיים בתקופה הקרובה ביותר.

5. בדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים חזר ב"כ המבקש על הטענות דלעיל, ובתשובותיו לשאלותי אישר כי אכן "היתה פה עשיית דין עצמית" כש בתוך כך טען כי נדרש לו למבקש פרק זמן קצר מאוד "כדי להסדיר את העניין".
בנוסף לכך טען ב"כ המבקש לקיומה של "אכיפה בררנית" ובהקשר זה הפנה אל "סגירת החורף" שבוצעה ב "מאפיית המשפחה" הממוקמת במרחק של כ- 500 מ' מהמסעדה (ר' בתצלום נ/2) ושגביה לא הוציאה המשיבה צו הריסה דומה.

תגובת המשיבה

6. בתגובתה לבקשה בכתב, טענה המשיבה כי:

א. מדובר בבקשה שנפלו בה פגמים המחייבים את דחייתה על הסף, שכן היא הוגשה כנגד עיריית חדרה ולא כנגד הועדה המקומית לתכנון ובניה, סעיף החוק שמכוחו הוגשה הבקשה לא מצוין בה ו רוב הטענות העומדות בבסיסה אינן נתמכות באסמכתא כלשהי.

ב. הסכמת בעל הנכס להקמת או בניית התוספת למבנה , אינה רלבנטית ואין בה כדי לחייב את הרשות להכשירו, מה עוד שמדובר בתוספת שנבנתה בסמוך לעמדת פריקה של תחנת דלק ולכן – מטעמים של בטיחות, ממילא לא ניתן יהיה להכשירה.

ג. סעיף 229 לחוק התכנון והבניה, תשכ"א-1965 קובע כי המבקש לבטל צו הריסה מינהלי אשר הוצא כדין ושחזקת התקינות המינהלית חלה עליו גם כן, חייב להוכיח שהעבודה נושא הצו בוצעה כדין, מה שאין כן במקרה זה.

7. גם בדיון בבית המשפט חזרה ב"כ המשיבה וטענה כי מדובר בבקשה שדינה להימחק על הסף שכן היא איננה עומדת בדרישות הבסיסיות של החוק והתקנות הקובעות כי בקשה מסוג זה תיתמך בתצהיר של איש מקצוע המטפל בהליך הרישוי וכי בהעדר תצהיר שכזה בית המשפט לא ידון בה אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

8. לגופו של עניין טענה ב"כ המשיבה כי לא רק שלא הוכח שהקמת התוספת בוצעה כדין, אלא שמדובר במבנה שהוקם מעל מיכלי דלק באופן המסכן את שלום הציבור (ר' בתצלומים נ/1).

9. לטענה בדבר נקיטת "אכיפה בררנית" כנגד המבקש השיבה ב"כ המשיבה כי פרטי המקרה אינם ידועים לה וכי גם אם נעשתה טעות אזי "הפתרון הוא לעשות סדר".

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

10. צו הריסה מינהלי הינו מכשיר רב עוצמה אותו מסר המחוקק בידי רשויות התכנון והבניה. מדובר בצו המאפשר פגיעה בקניינו של אדם, ללא צו שיפוטי ובהליך מינהלי גרידא. מאחר שמדובר בסמכות מרחיקת לכת, חייבים המופקדים על ביצועה להישמר מפני הפעלתה שלא כדין.

11. סעיף 221(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 מסמיך את מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הועדה, במקרים מתאימים, ליתן צו הריסה מינהלי, אף מבלי שהתנהל הליך פלילי נגד מבצע עבירת הבניה. סעיף זה (בנוסח שקדם לתיקון 116 לחוק) נחקק בשעתו על רקע תופעת הבניה הבלתי חוקית, השלכותיה מרחיקות הלכת, פגיעתה הקשה בשלטון החוק ובסדר הציבורי והקשיים הכרוכים במלחמה בתופעה זו ובמיגורה, בהתחשב בהתמשכות ההליכים המשפטיים בעבירות מסוג זה.

12. תכליתו של צו ההריסה המינהלי היא להסיר בניה בלתי חוקית המצויה בשלביה הראשונים, לשם מניעת היווצרות עובדות מוגמרות בשטח (ר' רע"פ 5584/03 מאיר פינטו ואח' נ' עיריית חיפה (1.12.04); רע"פ 5738/00 סלאמה סלאמה נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (24.10.00)).

משניתן צו הריסה כדין, נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצוע (ר' רע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (9.3.04).

עוד נקבע בפסיקה כי עיכוב ביצוע צו הריסה יינתן רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר היתר הבניה נמצא ב"הישג יד" (ר' רע"פ 2341/14 קבועה סלים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (28.5.14) ורע"פ 1651/09 מחמוד יוסף עבאסי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים (23.02.09)). משכך, הוגבלה סמכותו של בית המשפט להתערב בשיקול דעתו של מוציא הצו, לטעמים מצומצמים למדי והנטל להוכיח כי אלה מתקיימים, מוטל על הטוען לביטול הצו. לעניין זה יפים דברי כב' השופט א. שוהם ברע"פ 2958/13 תייסיר סבאח נ' מ"י (8.5.13):
"הצו שבו עסקינן הינו "צו הריסה מינהלי" וכפי ששמו מעיד עליו, אין הוא בגדר אקט עונשי, אלא שמדובר בצו שחלים עליו כללי המשפט המינהלי (רע"פ 1088/86 מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2) 417 (1990); ע"פ 874/78 סואעד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המרכזי, פ"ד לה (1) 678 (1980))... נזכיר, כי בהתאם לעילות המנויות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, יפעיל בית המשפט ביקורת שיפוטית על צווי הריסה מינהליים, באופן מצומצם למדי. העילה הראשונה, דורשת כי יוכח לבית המשפט כי הבניה נעשתה כדין, והעילה השנייה, עניינה בכך כי ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת (רע"פ 5285/12 מורחי נ' יו"ר הועדה לתכנון ובניה תל אביב-יפו [פורסם בנבו] (21.8.2012))".

13. סעיף 229 לחוק קובע כי "לא יבטל בית המשפט צו מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל הצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו"'.

תקנות סדרי הדין החלים על הגשת בקשה לביטול צו מינהלי, קובעות בין השאר כדלקמן:
תקנה 2(ג):
"הבקשה תיתמך בתצהיר לאימות העובדות העומדות בבסיסה;
בקשה הכוללת טענות עובדתיות, לרבות הטענה כי קיים סיכוי ממשי
כי היתר הבנייה יינתן בתוך פרק זמן קצר, תיתמך גם בתצהיר של איש
המקצוע המטפל בהליך הרישוי, ויצורפו אליו העתקים של כל המסמכים
הנוגעים לעניין".

תקנה 6:

"בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים
בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו". .

מן הכלל אל הפרט

14. עוד בפתח הדיון שהתקיים בפני, הערתי לב"כ המבקש כי בקשתו מלמדת על פניה על כך שבשלב בו הסתבר לו כי בשל חילופי הבעלים של הנכס בו ממוקמת המסעדה לא יעלה בידו להגיש את הבקשה להיתר הבניה הנדרש לצורך הקמת התוספת בטרם תחל עונת הגשמים, הוא החליט לעשות דין לעצמו ולהקימה ללא היתר כדין. ב"כ המבקש אישר זאת בהגינותו ואולם הוא דחה את הצעתי כי יחזור בו מן הבקשה והוא חזר וטען כי מדובר במקרה שהיתר הבניה לגביו מצוי בהישג יד.

15. בהמשך הדיון הוסיף ב"כ המבקש והבהיר כי על אף שהמהנדס אליו פנה הלה לצורך הגשת התצהיר הנדרש על פי התקנות כדי לבסס את הטענה בדבר קיומו של סיכוי ממשי לקבלת ההיתר בתוך פרק זמן קצר, חזר לארץ זה מכבר, אזי בכל מקרה לא יעלה בידו להגיש תצהיר שכזה משום שלנוכח טענות המשיבה בדבר הסיכון הבטיחותי הטמון בהקמת התוספת ליד מיכלי הדלק "עשה המהנדס בעצמו צעד אחורה".

16. במצב הדברים המתואר לעיל, בהעדר אסמכתא כלשהי לתמיכת איזו מטענות המבקש הן בדבר אופן השתלשלות העניינים שקדמו להקמת התוספת והן במבט צופה פני עתיד, ומשגם טענתו לאכיפה בררנית נתמכה בהפניה לבית עסק אחד נוסף בלבד שנסיבות הקמת התוספת בו אינן זהות לאלה שבפני שכן הסיכון הבטיחותי לו טוענת המשיבה כאן לא מתקיים בו גם כן, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

17. סוף דבר, אני מחליטה לדחות את הבקשה לביטול הצו המינהלי אשר הוצא על ידי המשיבה כדין ונמצא מוצדק בעיני, בעוד שהבקשה לביטולו נותרה חסרת בסיס.
הצו יבוצע ע"י המשיבה בתוך 60 ימים מיום המצאת ההחלטה לידיה.
המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 1,500 ₪ שישולמו לה בתוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה לידיו ו/או לידי בא כוחו.

ניתנה היום, י"ז טבת תשע"ט, 25 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.