הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים באריאל תא"ק 6872-11-18

בפני
כבוד ה שופט אריאל ברגנר

תובעת

מועצה מקומית קדומים

נגד

נתבעים

  1. אילן שלמה
  2. לימור שלמה

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן שהגישו הנתבעים כנגד כתב תביעה בסך של 164,099.86 ₪ המייחס להם חוב בגין אי-תשלום מיסים עבור נכס שבהחזקתם ביישוב קדומים, בין השנים 2009 עד 2018.

בפתח הדיון שהתקיים ביום 30.4.19 ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה ולהעמיד סכום התביעה על סך 107,054 ₪ בשל התיישנות חלק מן החוב הנטען, וכתב התביעה תוקן כמבוקש.

עפ"י הנטען ע"י הנתבעים , המגרש עליו נבנה הנכס נרכש מהמועצה ביום 1.5.06 אגב יצירת מצג שווא מטעה מצד המועצה כלפי הנתבעים, כי מדובר בשטח שניתן לבנות עליו בית מגורים; זאת בעוד שלפי התב"ע החלה על המגרש מיועד המקרקעין למבני ציבור. בנוסף טוענים הנתבעים כי המגרש אינו מופיע בתוכנית החיבורים של חברת החשמל ומסיבה זו לא ניתן לחבר את הנכס לרשת-החשמל.

עוד מפרטים הנתבעים כי הגישו בקשה להיתר-בניה ושילמו את האגרות כמתחייב אולם כתוצאה ממחדליה של המועצה לא ניתן להם ההיתר וממילא שלא ניתנה לנכס תעודת גמר (טופס 4) לצורך התחברות למערכות החשמל והם חוברו לקו החשמל של המועצה .

לאור התנהלות המועצה ובהמשך לפניית הנתבעים נחתם הסכם פשרה בין הצדדים ו משלא עמדה המועצה בהתחייבויותיה עתרו הנתבעים לבית המשפט המחוזי (ת"א 57108-06-13) בתביעה לפיצויים בגין הפרת ההסכם והבטחות שלטוניות.

ביום 21.12.16 הורה כב' הנשיא, השופט אהרן פרקש, למועצה להכשיר את המגרש בתוך 12 חודשים שאם לא תיעשה כן תחויב בהפרש בין שווי הבית ללא היתר לבין שוויו עם היתר ובסך 580,000 ₪. אולם חרף פסק דינו של בית המשפט המחוזי טרם התקבל היתר כדין, וממילא טופס 4 ואישור זכויות של ההסתדרות הציונית וכך גם לא חובר הנכס לחברת החשמל בהיעדר תכנית חשמל יישובית מעודכנת.

בהתבסס על המסכת העובדתית המתוארת טוענים הנתבעים כי בנייתו של הנכס לא הסתיימה ומשלא ניתנה תעודת גמר (טופס 4) אין הוא חייב בתשלומי ארנונה למגורים ולכל היותר כאדמת בניין.

דיון והכרעה

ממקרא טענות הנתבעים וככל שניתן לזקק את טיעוניהם, התרשמתי כי , עיקר הגנתם מבוססת על הטענה לפיה לא ניתן לחייב את הנכס בארנונה למגורים שעה שטרם הושלמה בנייתו ומשלא ניתנה תעודת גמר (טופס 4), כאשר גם המועצה חייבה את הנכס בתעריף הארנונה של אדמת בניין. וברי כי טענה זו הינה תקיפה ישירה של החלטת המועצה בדבר סיווג הנכס וקביעת תעריף הארנונה בהתאם.

בסעיפים 85ב, 85ג ו- 85ה של הצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון) מס' 892, התשל"ט-1981, קבע המחוקק הסדר ייחודי שתחילתו בפניה למנהל הארנונה בהליך השגה על השומה, ערר על תשובתו של מנהל הארנונה וערעור לבית המשפט לעניינים מקומיים וזאת ככל הנוגע לאחת מטענות אלה: (1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום; (2) נפלה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו; (3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בתקנון; (4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 67(ד) – שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.

בהינתן המסלול המיוחד שבתקנון חוסה טענת הנתבעים בדבר טעות בסוג הנכס או השימוש בו תחת סמכותם הייחודית של מנהל הארנונה וועדת הערר , ועל כן, על הנתבעים לפנות למנהל בהשגה על השומה ככל שסברו שיש בידם טענות טובות באשר לסיווג שנקבע. כפי שעולה מטיעוני הצדדים מסלול מינהלי זה לא מומש ולא מוצה על ידי הנתבעים.

זאת ועוד עם השנים התפתחה המגמה בפסיקה כי בנושאים עובדתיים וטכניים יוגבל הנישום להליכי ההשגה המנהלית בעוד שבנושאים עקרוניים ובעלי חשיבות ציבורית, תינתן הרשות לנישום להעלות טענותיו בפני ערכאה משפטית. שיקולים נוספים שיובאו בחשבון הם מידת מודעותו של הנישום לאפיקים המנהליים ומידת הפגיעה ועיוות הדין שייגרמו לו מחסימת דרכו לערכאות השיפוטיות (ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת כרמל, פ"ד נו(2) 773, 780 (2002)).

יישום הלכה זו ובשקלי המסכת העובדתית עליה נסמכת עמדת הנתבעים , שוכנעתי כי מדובר בטענות אשר מצריכה בדיקת נתונים כלכליים ופיסיים לצד הפעלת שיקול דעת מקצועי ושיקולים שבמומחיות אשר המחוקק העניק לגופים המינהליים שמתוקף תפקידם ואחריותם המוניציפאלית בודקים את התקיימות התנאים הקבועים בחוק תוך התחשבות במצב כלל האוכלוסייה הרלוונטית. כך לשם המחשה תיבחנה טענות הנתבעים שעניינם היעדר חיבור לתשתיות, עבודות בניה שטרם הסתיימו ונכס שאינו ראוי למגורים ומנגד טענות הנתבעת בדבר המגורים בפועל של בני המשפחה במשך שנים בנכס. כמו כן נתתי הדעת לעיוות הדין שעשוי להיגרם לנתבעים בשל קבלת התביעה בהיעדר מיצוי הליכים כשממילא לא נטען בפני כי הנתבעים לא הי ו מודע ים לאפיקים המנהליים.

ולמותר לציין כי גם טענת הנתבעים לפיה מדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש ו לפיכך לא היה מקום להתחיל לחייבו בהיטל הארנונה , מקומה אף היא להתברר במסגרת הליכי ההשגה והערר עפ"י התקנון. טענה זו משתלבת בטענת הסיווג של הנכס וככל שהנתבעים סבורים כי מכלול הנסיבות מטות את הכף לעבר קבלת עמדתם בדבר טעות בסוג הנכס וקביעת השימוש בו, ניתן להעלות טענה זו במסגרת ההליך המינהלי.

במסגרת הליכי ההשגה והערר רשאים הנתבעים להעלות את טיעוניהם בדבר קיזוז בגין נזקים לכאורה שנגרמו להם בשל התנהלותה של התובעת ולרבות סכומים שנפסקו להם במסגרת הסכם הפשרה בהליך בבית המשפט המחוזי, הוצאות סולר לבניית רמפה ותשלומי חשמל בתעריפים גבוהים וכל טענותיהם בעניינים אלו שמורות להם. ומובהר כי ככל שהנתבעים לא ימצאו מענה לטענות הקיזוז בהליך המינהלי פתוחה בפניהם הדרך להגיש תביעה אזרחית כנגד המועצה בה יתבררו מלוא זכויותיהם .

אשר לטענת הנתבעים בדבר הנחה שלא ניתנה להם בגין מגוריו של נכה בנכס ומצב אישי קשה . לפי הנטען, בנכס מתגוררות 8 נפשות וביניהן אביה של הנתבעת שמוכר כנכה בשיעור 168% והנתבעת שהינה אם חד-הורית. בהינתן נסיבות אלו, לו היתה המועצה מעדכנת את הנתונים כדבעי היו הנתבעים זכאים להנחה משמעותית בחיובי הארנונה.

פרק ט' של התקנון מסמיך את המועצה להפחית מסים או לבטלם בכפוף להוראות תקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993, אשר תחולנה מכוח סעיף 87 על מתן הנחות בארנונה לפי פרק זה. מצרף חקיקה זה תומך בעמדת התובעת ולפיה שאלת הזכאות של הנתבעים אינה בסמכותו של בית משפט זה כי אם בגדר שיקול הדעת של המועצה. ולא בכדי, שכן שאלה זו כרוכה מטיבה ומטבעה בבחינת התקיימות התנאים הקבועים בדין ובכללם תקנה 20 לתקנות ההסדרים במשק. זאת ועוד מתן הזכאות טעונה בדיקה של הנתונים הפיסיים לשם בירור עמדת הנתבעים בדבר היעדר רישום אביה של הנתבעת "כמחזיק" בהתאם לתקנה 2 ולעניין זה יוכלו הנתבעים להציג מסמכים המוכיחים את עמידתם בקריטריונים שבתקנון.
לאור האמור אני סבור כי גם לעניין טענה זו בית משפט זה אינו האכסניה המתאימה ולא מצאתי בטעמי הבקשה חשיבות עקרונית לציבור בגינה יש לאפשר להם לבררם בערכאה שיפוטית.

מסקנה זו תקפה גם בנוגע לבקשת הנתבעים לביטול הריביות והפרשי ההצמדה שהתווספו לחוב. התובעת טוענת כי קביעת הריבית והפרשי ההצמדה בגין חוב הנתבע למועצה נעשה על בסיס סעיף 86 לתקנון על מנת לשמור על ערכו הריאלי של החוב ואין זה מסמכותה למחוק רכיבים אלו. זאת במיוחד, לפי גישתה, כאשר מדובר בנתבעים שנמנעו מתשלום המיסים במודע במשך שנים ארוכות.
אני סבור כי גם טענות אלו שעניינן בחיוב הנתבעים בריביות ובהפרשי הצמדה יש מקום להעלותן בפני מנהל הארנונה, באם תוגש השגה, אשר בידו הכלים לברר את ההתנהלות המיוחסת למועצה לאורך השנים .

אשר על כן ולאור כל המקובץ אני סבור כי טענות ההגנה של הנתבעים אינן בסמכותו העניינית של בית משפט זה.

יחד עם זאת בשים לב לטענות הנתבעים בדבר פנייתם למועצה בבקשה לפי נוהל מחיקת חובות לרשות המקומית, שעודנה תלויה ועומדת בפניה, וכן בהתחשב בעובדה כי בין הצדדים התנהל הליך משפטי אודות חוקיות מכירת המגרש לנתבעים ומניעת אישורי גמר הבניה מהנתבעים – אני סבור כי לנוכח מכלות הנסיבות ועל מנת להימנע מעיוות דין נוכח חסימת דרכם של הנתבעים להשמיע טיעוניהם בבית המשפט, אני קובע כי בקשת הרשות להתגונן נדחית, אולם סכום החוב כפוף למיצוי ההליכים מול התובעת והוא אינו מהווה מעשה בית דין.
הנתבעים רשאי ם לפנות למועצה בהליך המתאים בתוך 30 יום מהיום. היה והנתבעים לא יפעלו בתוך המועד הנקוב תהא רשאית התובעת לפעול לגביית מלוא סכום התביעה ו ניתן יהיה להגיש פסיקתא בהתאם.

בהתחשב במכלול הנסיבות לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות במקרה דנן.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תש"פ, 26 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.