הדפסה

בית משפט לעניינים מקומיים באריאל ת"א 19627-02-14

בפני
כבוד ה שופט אריאל ברגנר

התובעים

גיא רז בע"מ ואח'

נגד

הנתבע
ועד מקומי עלי זהב

החלטה

בפני בקשת הנתבע לסילוק על הסף של התביעה שהוגשה כנגדו. עניינה של התביעה בתקיפת שומות מיסי ועד מקומי שהטיל הנתבע על התובעים ובטענה לגביית יתר של אגרת שמירה.

למען השלמת התמונה יצוין כי לאחר הגשת כתב התביעה בשנת 2004 הוגשה בקשה מטעם הנתבע לסילוק על הסף של התובענה בהיעדר סמכות עניינית, ולאחר הגשת התגובות הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה דיונית בדבר סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתובענה ולמשוך את הבקשה ללא צו להוצאות והסכמה זו אושרה ביום 18.11.14.

עפ"י טענת הנתבע עילות התביעה המבוססות על תקיפת חוקיות מעשה מנהלי והסעדים המבוקשים הינם במישור המשפט המנהלי. בנסיבות אלה ומאחר וסעיף 126 לתקנון המועצות המקומיות אינו מסמיך את בית המשפט לעניינים מקומיים לדון בעניינים מנהליים, יש למחוק את התביעה על הסף.

כמו כן לטענתו יש לדון בתובענה בהתאם לאופייה ולסדר הדין בה היא מתנהלת בבית המשפט בישראל, ועל כן אין זה ראוי כי תידון בסדר דין אזרחי. כנגזרת מטענה זו טוען הנתבע כי תביעת התובעים בשל מהותה מחייבת הגשת תצהיר לתמיכת עובדות עליהן מבוססת העתירה.

טענה נוספת שהעלה הנתבע הינה כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת שיהוי. לדידו, עתירה מנהלית יש להגיש בתוך 45 ימים מיום קבלת הודעות החיוב בארנונה כאשר כתב התביעה הוגש בחודש פברואר 2014 בחלוף 4 חודשים לאחר קבלת ההודעות. לכך מוסיף הנתבע כי יש לסלק התביעה על הסף בהיעדר ניקיון כפיים מצד התובעים אשר הטעו, לשיטתו, את בית המשפט בהצגת עובדות כוזבות ומסולפות.

התובעים מבקשים לדחות את הבקשה, ולפי טענתם , חוק בתי משפט לעניינים מינהליים אינו חל באזור יהודה ושומרון וכפועל יוצא התנאים בדבר צירוף תצהיר והגשת התביעה בתוך 45 ימים אינם חלים על ההליך דנן. סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מקומיים נקבעה בסעיף 126 לתקנון המועצות המקומיות, ולפי המפורט בו ניתן לברר מחלוקת בין הנישום לרשות במסגרת תובענה אזרחית על אף אופי ין המינהלי של הטענות . כמו כן מדגישים התובעים כי בה יעדר תחולה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים בשטחי האזור יש לדחות את טעמי הבקשה בדבר הגשת התצהיר והשיהוי.

כמו כן טוענים התובעים כי לפי מבחני השיהוי המינהלי דין הטענה להידחות בה יעדר שיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי ומשלא שינה הנ תבע את מצבו לרעה ולמעלה מן הצורך, כך נטען, הנתבע מנוע מלהעלות טענת שיהוי שעה שהודעת החיוב הופקה רטרואקטיבית שבע שנים אחורה.

דיון והכרעה

הליך של " עתירה מנהלית" הינו הליך הנובע מחוק בתי המשפט המנהליים אשר אינו חל באזור יהודה ושומרון . סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים מעוגנת בתקנון המועצות המקומיות ( יהודה ושומרון) בו הוגדר בית המשפט כבית משפט הפועל לפי חוק בתי המשפט התשי"ז-1957 (סעיף 124) ועליו לנהוג לפי סדרי הדין ודיני הראיות הנהוגים בבתי המשפט שהוגדרו כך ( סעיף 134( א)). בבג"צ 6355/16 חברת כלל גלגלי הפרסום בע"מ נ' עיריית מודיעין (פורסם ביום 1.9.16) קבע בית המשפט העליון כי המבחן לקביעת הסמכות העניינית הינו 'מבחן העניין' (להבדיל ממבחן הסעד). ענייני הארנונה הם עניין "שבתקנון ובנספחים לו" כפי הגדרת סעיף 126( ב) ו לפיכך לבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל סמכות שיפוט בו. ואולם, בפסק הדין כלל גלגלי פרסום לא נקבעה המתכונת בה יש להגיש את התובענה ומשלא הוסדר הליך של " עתירה" במסגרת התקנון, ברי כי, לא ניתן לדון בתובענה במתכונת של עתירה מינהלית והיא תידון במסגרת אחד ההליכים המוסדרים בתקנות סדר הדין האזרחי. אני סבור כי סדר הדין המתאים ביותר לדון בתובענה שאופייה ומהותה מינהלי הינו במסלול של המרצת הפתיחה שהינו הליך מהיר ועפ"י התקנות בית המשפט רשאי לקבוע את הזמנים המתאימים לפי הצורך.

אשר לטענת השיהוי יובהר כי סעיפים 3 ו-4 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים ( סדרי דין) אכן קובעים קו גבול של ארבעים וחמישה ימים, ולצדו הסדר שיהוי, לפיו בית המשפט רשאי לדחות עתירה אם ראה כי בנסיבות העניין היה שיהוי בהגשתה, אף אם הוגשה בתוך המועד שנקבע.

אולם וכפי שציינתי לעיל, חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים אינו חל " באזור" ועל כן תקנות אלה אינן חלות. לצד האמור סבורני כי בשל טיב העניין יש לבחון את נושא השיהוי המנהלי לפי מהותו בהלימה למבחני השיהוי המינהליים. הלכה פסוקה היא כי טענת שיהוי מצריכה בחינה של שלושה יסודות נפרדים: השיהוי הסובייקטיבי, השיהוי האובייקטיבי וחומרת הפגיעה בעקרון שלטון החוק. בשקלי את טענות הצדדים כשלנגד עיני המבחנים המנחים שנקבעו בפסיקה ובשים לב למכלול הנסיבות הנוגעות לעניין, נחה דעתי כי יש להכריע בשאלת קיומו של שיהוי לאחר שמיעת ראיות הצדדים במסגרת בירור התובענה לגופה. מסקנה זו תקפה ויפה גם לעניין טענת היעדר ניקיון הכפיים שהעלה הנתבע ובפרט לאור ההשלכות הקשות הנובעות מסילוקה של תביעה על הסף מן הטעם של שיהוי בהגשתה או העדר ניקיון כפיים , שהינו אמצעי שראוי להפעילו בנסיבות חריגות בלבד.

לאור האמור – הבקשה נדחית.

הנתבע יישא בהוצאות התובעים בגין הבקשה ללא קשר לתוצאות ההליך, בסך של 3,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ט, 18 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.