הדפסה

בית משפט לעניינים מנהליים ת"צ 30932-03-14

לפני כבוד השופטת שושנה אלמגור
בקשה מס' 17

המבקש (התובע)
אריה אידלמן

ע"י ב"כ
עו"ד עינב כהן ועו"ד אלון אידלמן
נ ג ד
המשיבה (הנתבעת)
עיריית רמת־גן

ע"י ב"כ
עו"ד שמואל אורן, עו"ד דן שלם, עו"ד אמיר מורצקי ועו"ד גיא אורן

ה ח ל ט ה
בעניין בקשה לחידוש ההליך מיום 03.09.17
לפניי בקשה לחידוש ההליכים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית על-פי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות). המשיבה מתנגדת לבקשה.

בבקשת האישור נטען כי פיקדונות כספיים שהפקידו תושבי העיר רמת-גן בידי המשיבה מכוח הוראתו של סעיף 9 לחוק עזר לרמת-גן ( אספקת מים), התש"ם–1980, לא הושבו לתושבים לאחר הרפורמה מתחילת העשור במשק המים והביוב, שאסרה על תאגידי המים לגבות תשלומים נוסף על תעריפי המים. ביום 11.05.15 עיכבה השופטת דפנה אבניאלי את הטיפול בתיק עד שתינתן „החלטה“ בת"צ ( מנהליים י-ם) 24550-03-14 מדינה נ' עיריית ירושלים ( להלן: תיק מדינה), ובהחלטתה כתבה כי הצדדים יוכלו לבקש את פתיחתו אחרי שתינתן. בתיק מדינה, כמו בתיק דנן, נטען שכאשר החל תאגיד המים לפעול בתחומי ירושלים לא השיבה המשיבה פיקדון כספי אשר הופקד אצלה לפי חוק העזר הרלוונטי.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה אני מוצאת לנכון להורות על חידוש ההליך.

לשיטת המבקש יש הבדל בין העובדות בתיק זה ובין אלו שבתיק מדינה, שבו הוגשה בקשה לסילוק הבקשה לאישור על הסף, ואין טעם להוסיף ולחכות להכרעה שם. בשני התיקים התעוררה השאלה המשפטית כיצד יש לפרש את פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, אשר מאפשר הגשת תובענה ייצוגית ב„תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר“. בשני ההליכים מדובר בסכומי פיקדון שנגבו כדין ושהחובה הנטענת להשיבם נעוצה בהתפתחות שאירעה לאחר הגבייה. השאלה שעלתה בתיק מדינה היא האם לאשר תובענה ייצוגית לפי פרט 11 מקום שכאשר נגבו התשלומים הם נגבו כדין, ומאוחר יותר הפכה החזקתם החזקה שלא כדין. המבקש מציין עוד כי בפירוש לפרט 11 דנה השופטת מיכל נד"ב בת"צ ( מנהליים מר') 37240-12-12 מורדכי נ' עיריית פתח תקווה ( פורסם באר"ש, 11.10.2015), והיא קבעה בין השאר: „[...] לשון פרט 11 ניתן לפרשה באופן שגם גבייה כדין מלכתחילה[] יכולה להיות גבייה שלא כדין בדיעבד, וזאת בהתאם לעקרונות של דיני עשיית עושר ולא במשפט“ ( פסקה 31). בקשת רשות לערער על החלטתה ( בר"ם 9100/15 עיריית פתח תקווה נ' מרדכי) הוגשה והיא תלויה ועומדת. המבקש הגיש את עמדת היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה לבית המשפט העליון ( נספח ב לבקשה דנן), שבה השיב היועץ על השאלה דלעיל בחיוב, לגישתו: „[...]ניתן להגיש תובענה ייצוגית בגדרי פרט 11, בגין היעדר השבה של מס, אגרה או תשלום חובה אחר, שהדין מחייב את השבתו והרשות אינה עושה זאת [...], וזאת אף אם גבייתו המקורית של התשלום נעשתה כדין, נכון למועד הגבייה“ ( סעיף 15; ההדגשה במקור).

ביום 21.06.17 נתן השופט משה סובל החלטה ( נספח א לבקשה דנן) בתיק מדינה שממנה עולה כי „[...] הגבייה נשוא הבקשה פסקה לכל המאוחר ביום 1.1.11, היינו למעלה מ-24 חודשים טרם הגשת הבקשה לאישור[...]“. בית המשפט ציטט את סעיף 21 לחוק תובענות ייצוגיות:

אישר בית המשפט תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, לא יחייב את הרשות בהשבה לגבי תקופה העולה על 24 החודשים שקדמו למועד שבו הוגשה הבקשה לאישור; אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכותו של כל חבר בקבוצה שבשמה מנוהלת התובענה הייצוגית לתבוע, בשל אותה עילה, סעד גם לגבי תקופות נוספות.

על סמך הוראה זו ציין כי מאחר שבקשת האישור בתיק מדינה הוגשה בחודש מארס 2014 והחובה להשיב את הכספים לשיטת המבקשות החלה ביומה הראשון של שנת 2011, הוא לא היה מוסמך להושיט את הסעד אפילו התקבלה עמדתן בדבר הפירוש שיש להעניק לפרט 11.

המקרה שלפניי שונה בכך שבתחום שיפוטה של עיריית רמת-גן, על-פי המבקש, הוקם תאגיד המים רק ביום 01.07.12. מכאן שלכאורה הגבייה אינה כדין החל באותו מועד. לפי שבקשת האישור בענייננו הוגשה בחודש מארס 2014, אכן העילה הנטענת קמה במהלך 24 החודשים שקדמו להגשתה. אשר-על-כן איני רואה מדוע יש להמתין עוד עד שתוכרע הבקשה לסילוק על הסף בתיק מדינה. התיק שלפניי נפתח כבר לפני קרוב לארבע שנים, ונוכח האמור לעיל בשלה העת לחדש את ההליכים בו.

המזכירות תפתח את התיק מחדש. המשיבה תשיב לבקשה לאישור בתוך תשעים יום מהיום.

ניתנה בלשכתי היום, כ"א טבת תשע"ח (8 בינואר 2018).

המזכירות תשגר את ההחלטה לצדדים.

שושנה אלמגור, שופטת