הדפסה

בית משפט לעניינים מנהליים ת"צ 20080-05-17

לפני כבוד השופטת שושנה אלמגור
(בקשה מס' 7)

המבקש (התובע)
רמי מרימסקי

ע"י ב"כ
עו"ד זיו איזנר ועו"ד חוסאם חוסיין
נ ג ד
המשיבה (הנתבעת)
עיריית גבעתיים

ע"י ב"כ
עו"ד רועי גנוט

פ ס ק - ד י ן
בעקבות בקשה משותפת מטעם הצדדים לאישור הסכם פשרה מיום 10.10.18
על-פי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006, בבקשה שלפניי הצדדים מבקשים לאשר את הסדר הפשרה שהגיעו אליו.

א) בחודש מארס 2016 נסע המבקש, תושב פתח-תקווה, לבית אימו בגבעתיים. כשהגיע החנה את מכוניתו, הפעיל בשעה 1741 את היישומון Pango כדי לשלם את אגרת הסדר החניה ויצא מהרכב למשך כחצי שעה. עשר דקות לאחר שעזב את המכונית עבר במקום פקח והצמיד אליה הודעה על חיוב בקנס של מאה ש"ח. זאת – משום שלפי חוק עזר לגבעתיים (העמדת רכב וחנייתו), התש"ן–1990 (להלן: חוק העזר), רק רכב הנושא תו חניה תקף של העירייה היה רשאי לחנות באותו צד של המדרכה אחרי השעה חמש לפנות ערב. בבקשה לאישור התובענה הייצוגית שהגיש המבקש נגד המשיבה הוא עורר את שאלת החוקיות של גביית אגרות הסדר החניה מכוח חוק העזר בנסיבות שבהן גם הוטל קנס על החונה.

המבקש סובר שאם גבתה המשיבה גם אגרת הסדר חניה מלבד קנס על חניה אסורה, עליה להבהיר למשלם כי הוא זכאי להשבת האגרה, להשיב לו את האגרה, ולהשיבה בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. עילות התביעה הן גבייתה של אגרת הסדר החניה בחריגה מהסמכות שהוענקה בחוק העזר; עשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979, הפרת סעיפים 39 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973; רשלנות לפי סעיפים 35 ו -36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודה (סעיף 1 לחוק-יסוד: משק המדינה) ואף הפרה של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. הסעד שהתבקש הוא השבת האגרה לכל מי ששילמו הן אותה הן את הקנס במשך 24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה. כן עתר המבקש שבית המשפט יורה לחסוך ממי ששילמו את שני התשלומים את הצורך לבקש את האגרה בחזרה, בצווֹתו על המשיבה ליצור מנגנון שיזהה אותם מאליו וישיב להם את הכסף העודף. לפחות, כך ציין, על המשיבה להביא לידיעת הנקנסים בתוכן ההודעות על החיוב בקנס, בהודעות נפרדות או באמצעי הפרסום כי באפשרותם לקבל את האגרה בחזרה.

את תשובתה פתחה המשיבה בכך שקודם להגשת הבקשה ביקש ממנה המבקש להשיב לו את 2.73 השקלים ששילם כאגרת הסדר החניה. הוא קיבל אותם בחזרה ולכן, הסיקה, לא נגרם לו נזק ויש לדחות את בקשתו באין עילת תביעה אישית. את הטענה כי הסכום נגבה שלא כדין שללה בכך שחוק העזר מקנה לה את הסמכות לגבותו, ובכך שהמבקש שילם אותו בלי שהתשלום נכפה עליו. מבט בשלט שהוצב ברחוב, הוסיפה, היה מגלה לו כי נאסר עליו לחנות שם. אילו קרא את הכתוב היה יכול לקבל את השירות שתמורתו שילם ולהחנות את המכונית בכל מקום חניה מוסדר, ולה לא ידוע היכן כלי הרכב חונים בפרקי הזמן שעליהם שילמו חברי הקבוצה. כמו-כן גרסה המשיבה שאם רצונו של המבקש כי האגרה תושב לכל מי ששילם אותה למרות הקנס, מצופה שאדם כזה יֵדע בעצמו כי אפשר שכספו יוחזר לו ויבקש אותו, ואם יימצא שהוא זכאי יקבל אותו. בהקשר דומה ציינה כי הפניות אליה בנושא מעטות ועל-כן לדעתה רובם ככולם של החברים בקבוצה אינם שותפים לעמדת המבקש. להבנתה השבה יזומה מצידה, בפרט כשלא יזמה את גביית התשלום מלכתחילה, יקרה מדי ביחס לתכלית שנועדה להגשים, לא תיתכן טכנית או מעשית ותפגע בשירותיה לתושבים. המשיבה הדגישה שהרבה מהמידע הדרוש מצוי אצל מפעילות התקשורת הסלולרית וקבלתו כרוכה בתשלום משמעותי, ומה גם שגם לאחר קבלתו יש צורך בבירורים רבים. בכל הנוגע לתביעה להשיב את האגרה בערכה הריאלי השיבה כי החובה לעשות כן חלה על תשלומי חובה בלבד, כי הסכום פעוט עד כדי זוטי דברים וכי גם פה לא הוכח קיומה של קבוצה.

ב) בדיון הראשון בתיק הוסבה תשובת ליבם של הצדדים לפסק-הדין שניתן בת"צ (מחוזי ת"א) 25008-11-10 סטרוגו נ' עיריית תל-אביב–יפו (פורסם באר"ש, 22.11.2012), ובו אושר הסדר פשרה בעניין דומה. כפי שהובהר בבקשה דנן, בעבר נדרשה פנייה להשבת האגרה ששולמה, מאחר שזיהוי הזכאים ברישומי המחשב היה בלתי אפשרי. אחרי שהוגשה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית והתקיים הדיון הראשון תכנתה הספקית של שירותי המחשב את המערכות כך שיעלה בידי המשיבה לקבץ נתונים מסוימים על היקף התופעה הנדונה (ראו עוד עמ' 5 לפרוטוקול הדיון). עם הנתונים הללו פנתה המשיבה למבקש ובאה בדברים איתו סמוך לדיון השני, והם שימשו להעריך כי בשנתיים שקדמו לפנייתו לערכאות נגבו כ -15,000 ₪ שיש להשיב. כאשר הוגש ההסכם הוריתי למשיבה להגיש תצהיר בדבר הסכום העודף שגבתה. מנהל הפיקוח והחניה הצהיר כי לפי הנתונים שהתקבלו אצל המשיבה „[...] סכום הגבייה העודפת כפי שחושב ביחס לתקופה שמיום 1.7.18 [] עומד על 4,034.8 ₪“ (בקשה 8, סעיף 2 לתצהירו).

החברים בקבוצה, לפי ההסכם שהוגש, הם אלו שבמהלך פרק הזמן אשר החל שנתיים לפני עשרה במאי 2017 (יום פתיחת התיק) ומגיע לסופו היום העמידו או החנו את רכביהם במקום או בזמן שהחניה בהם נאסרה או הוגבלה בחוק העזר, אך שילמו אגרת הסדר חניה; נקנסו על החניה האסורה ושילמו את הקנס; לא קיבלו את האגרה בחזרה מניהּ וביהּ ולא קיבלו הודעה מהמשיבה על זכותם לקבלה. הצדדים הסכימו כי מהיום, בהודעות על חיוב בקנס שתוצמדנה לשמשות של כלי הרכב ובתשובות התובעת העירונית לערעורים אשר יוגשו על החיוב בקנסות, תציין המשיבה בהבלטה כי אפשר לקבל החזר של אגרת הסדר חניה ששולמה באמצעות יישומון, אם שולמה על אותה חניה שבגללה נקנס החונה והקנס שולם. כמו-כן תשיב המשיבה מיוזמתה, מדי שישה חודשים – לא יאוחר מיומו האחרון של חודש יוני ולא יאוחר מיומו האחרון של דצמבר בכל שנה קלנדרית – את התשלום העודף למי ששילם אותו בעד חניה לפי שעות מאז 1 ביולי 2018. הזכאים יאותרו שיטתית על סמך הרישומים שבמחשבי המשיבה. הצדדים בחרו את התאריך 01.07.18, שבו עוד נשאו ונתנו, כדי להקפיד שזכויות הציבור לא תיפגענה בשל חלוף הזמן עד הגשת ההסכם ואישורו. בלי לפגוע באמור לעיל, שמורה הזכות למשלמים ביישומון את אגרת הסדר החניה ליום שלם באותם תנאים לבקש בעצמם מהמשיבה להשיב להם את האגרה, והמשיבה תבחן את נסיבות המקרה שלהם (לצורך העניין תיחשב גם חניה של שלוש שעות ומעלה חניה יומית). לעומת זאת, הזכות לקבלת החזר לא תעמוד למשלמים באותם תנאים אגרת הסדר חניה לפי חודש.

נותר להשיב את 15 אלף השקלים (מס ערך מוסף כלול) שאותם הקבוצה זכאית לקבל בחזרה. כאן הסכימו הצדדים להעביר את הכסף לעמותה בעלת שם שעיסוקה במניעת תאונות דרכים או לעמותה אחרת, ובלבד שהיא מוכּרת, זכתה לאישור ניהול תקין ואוחזת בכל מסמך הנחוץ לתרומה ולהבטחה כי תיועד לציבור. את זהות העמותה יאשר בית המשפט. החלטה זו התקבלה לנוכח הבעיות הכספיות והלוגיסטיות שבוודאי תתלווינה לניסיון למצוא כל חבר וחבר בקבוצה והסכומים הזעומים שיש להשיב לו.

היועץ המשפטי לממשלה לא התנגד להסדר ואף לא הוגשה כל התנגדות אחרת.

ג) התובענה שהתבקש אישורה עומדת לכאורה בתנאי האישור, המפורטים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) לחוק תובענות ייצוגיות. סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך ההוגנת והיעילה להכריע במחלוקת בנסיבות העניין, ואני סבורה כי ההסדר הזה ראוי, סביר והוגן מבחינתם של חברי הקבוצה הואיל וסכומי הכסף הנקובים בו מגלמים את מלוא גביית היתר שגבתה המשיבה מחברי הקבוצה. בחירת הצדדים להשיב את מלוא הסכום כתרומה לכלל ולא לכל אחד מהחברים בקבוצה נראית לי מכמה טעמים: ראשית, החבר שילם שקלים אחדים, והטרחה וההוצאות שתיאלץ המשיבה להשקיע באיתור הזכאים ובמשלוח המחאות (או בכל אופן השבה פורטני אחר) תעלינה בהרבה על שווי ההשבה. שנית, בכל מקרה ברור כי חברים מסוימים לא תצליח המשיבה למצוא ממילא, וההוצאות על איתורם של אלה אינן מוצדקות כל עיקר בנסיבות העניין. בהקשר זה אין לשכוח כי מדובר במי שהחנו את כלֵי רכבם אגב עבירה על חוק העזר. מכיוון שאני מקבלת את הצהרת המשיבה כי הגבייה העודפת כולה באה לידי ביטוי בהסדר שהוצג, גם אין צורך במינוי „בודק“.

כמוסכם אני קוצבת למשיבה שלושים יום מהיום לתשלום הגמול למבקש ושכר הטרחה לבאים-כוח המייצגים. גם הסכומים שביקשו לפסוק – 4,000 ו -41 אלף ש"ח, בצירוף מע"מ, בהתאמה – מקובלים עליי. כאשר שקלתי אותם שיוויתי לנגד עיניי את הפתרון שנמצא לבעיה שסביבה התובענה סבה, את הפיצוי המוסכם על הנזק שכבר נגרם ואת הטרחה שהצריכו הללו מן המבקש ומן הפרקליטים.

בתוך עשרה ימים מהיום יגישו הצדדים לאישורו של בית המשפט את זהות העמותה שאליה הם מבקשים להעביר את כספי התרומה.

ד) פסק-דין זה הוא בבחינת מעשה בית דין כלפי החברים בקבוצה בעילות ובסעד שפורטו לעיל. הודעה עליו תראה אור ביומונים ‚ידיעות אחרונות‘ ו‚גלובס‘. נוסח המודעה – לפי נספח ב לבקשה דנן, בשינויים המתחייבים. לתזכורת פנימית ביום 28.04.19.

ניתן בלשכתי היום, ב' ניסן תשע"ט (7 באפריל 2019).

המזכירות תשגר את פסק-הדין לצדדים. הצדדים ישלחו העתק ליועץ המשפטי לממשלה.

שושנה אלמגור, שופטת