הדפסה

בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע ת"צ 74780-01-19

בפני
כבוד השופטת גאולה לוין

המבקש

ישראל לוגסי
ע"י ב"כ עוה"ד עופר ורד

נגד

המשיבה
עיריית נתיבות
ע"י ב"כ עוה"ד ברוך חייקין וליאת שני-דיחובסקי

החלטה

לפניי בקשה למחוק את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

1. הבקשה לאישור תביעה יצוגית עניינה היטלי סלילה מכוח חוק עזר לנתיבות (סלילת רחובות) התשס"ב-2002, המטיל חובת תשלום היטל סלילה על בעלי נכסים בתחומה. לטענת המבקש, חלק מהיטל הסלילה נגבה ממנו, ומיתר חברי הקבוצה, שלא כדין ויש להשיבו.

2. בתגובה לבקשת האישור טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף ולגופה. כטענת סף, טענה המשיבה כי הבקשה נעדרת סמכות עניינית, תוך הפניה לע"א 4291/17 עו"ד מוטי אלפריח נ' עיריית חיפה (ניתן ביום 6.3.2019, להלן: "הלכת אלפריח"). לטענת המבקשת, בהתאם להלכת אלפריח, תביעה התוקפת את סבירות התעריף הקבוע בחוק העזר, מקומה להתברר בבג"ץ, ולא בתקיפה עקיפה במסלול של תובענה ייצוגית, שהיא אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. המשיבה הוסיפה וטענה כי דין הבקשה להידחות גם בשל שיהוי והתיישנות, כיוון שעילת התביעה נוצרה עם פרסומו של חוק העזר, ולא כעת ובחסות תובענה ייצוגית.

3. ביום 12.9.2019 התקיים דיון לפניי בבקשת האישור. בדיון טען ב"כ המבקש כי הוא תוקף את התחשיב הכלכלי לפיו נקבעו התעריפים שבחוק העזר, והסמכות בעניין זה נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים (תוך הפניה לפסקי דין של בתי משפט מינהליים שניתנו לאחר הלכת אלפריח).
ב"כ המשיבה טען מנגד כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית, שכן עסקינן בחוק עזר, שאושר על ידי מועצת העיר והועבר לאישור שר הפנים, והמבקש תוקף למעשה את שיקול הדעת של משרד הפנים לאשר את התחשיב.

4. ביום 22.10.2019 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ההליכים בבקשה, עד להכרעה של בית המשפט העליון בבר"ם 3872/19 עיריית חדרה נ' מרק פייחסוב (להלן: "עניין פייחסוב"). בבקשה נטען כי בעניין פייחסוב נתקף תחשיב חוק העזר, בדיוק כפי שמתקיים בענייננו.
המשיבה, מצידה, לא ראתה טעם להמתין להכרעה בעניין פייחסוב, נוכח הבדלים משפטיים בין ההליכים, כאשר בעניין פייחסוב נטען לקיומן של טעויות עובדתיות וחישוביות של העירייה, בעוד שבענייננו הטענות הן כנגד יישום הנוהל של משרד הפנים. המשיבה מסרה כי אינה מתנגדת לקבלת עמדת היועץ המשפטי לממשלה בשאלת הסמכות העניינית.

בהחלטתי מיום 23.10.2019 קבעתי כי יש להמתין להכרעה בעניין פייחסוב, מטעמי יעילות ומשלא מצאתי כי המתנה להכרעה תפגע במשיבה.

5. ביום 12.3.2020 ניתן פסק דין בעניין פייחסוב (כב' השופטת ע' ברון, כב' השופט ד' מינץ, כב' השופטת י' וילנר), בו התקבל ערעורה של עיריית חדרה ומשמעותו דחיית הבקשה לאישור התביעה הייצוגית נגדה. פסק הדין ניתן בהסכמת הצדדים ונומק באופן תמציתי, כדקלמן:

"לאחר עיון בכתובים ומשהוספנו ושמענו את טיעוני באי כוח הצדדים לפנינו, המלצנו את שהמלצנו, בעיקר לנוכח פסק הדין שניתן ב"עניין אלפריח"... באי כוח הצדדים קיבלו את המלצתנו לאחר נטילת פסק זמן להתייעצות – ולפיה בקשת רשות הערעור מתקבלת וכך גם הערעור.
משמע שהתביעה הייצוגית נדחית. אין צו להוצאות בשתי הערכאות".

6. גם לאחר ההכרעה בעניין פייחסוב (בגינו ביקש המבקש עיכוב ההליכים לפניי) עמד המבקש על הבקשה לאישור תביעה ייצוגית. לטענת המבקש, לא ניתן ללמוד מפסק דין פייחסוב כיצד ליישם בענייננו את הלכת אלפריח.
המבקש עתר לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה. הוא הפנה למספר תביעות אזרחיות שהוגשו לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד עיריית תל אביב, בהן נטען כי היטלי סלילה ותיעול התבססו על תחשיבים שגויים, ובהן הורה בית המשפט על קבלת עמדת היועמ"ש (ת"א 54573-10-18 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו; ת"א 35048-08-14 תדהר בניה בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו; ת"א 44714-09-19 ברק קירשנר ו-96 אח' נ' עיריית תל אביב יפו).

7. המשיבה סברה כי אין מקום לקבלת עמדת היועמ"ש תוך עיכוב נוסף של ההליך, שכן העיכוב אינו מאפשר לה לכלכל את צעדיה ולתכנן חלוקה תקציבית נאותה ומשפיע על כלל התושבים. המשיבה טענה כי פסק הדין בעניין פייחסוב - שהסתמך על הלכת אלפריח – סתם את הגולל בשאלת הסמכות העניינית לדון בתובענה ייצוגית התוקפת חוקיות וסבירות של חוק עזר, לרבות תעריף הקבוע בחוק העזר.
המשיבה הבהירה כי לטעמה, מתייתר הצורך בקבלת חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה בהליך שלפניי.

8. ביום 4.6.2020 הוגשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה בשתיים מהתביעות האזרחיות המתנהלות בבית המשפט המחוזי בתל אביב, המוזכרות לעיל ובתביעה אזרחית נוספת (ת"א 54573-10-18; ת"א 32854-06-15; ת"א 35048-08-14).
על פי עמדת היועמ"ש, מקום בו מרכז הכובד של ההליך הוא הבקשה לשינוי הוראה מהוראות חוק העזר, ובכלל זה תקיפה של הוראות החוק שעניינן תעריפי היטל, יש לראות בכך משום תקיפה של תקנה בת-פועל תחיקתי, ככל יתר ההוראות הקבועות בחקיקת עזר. ככזו, המקום המתאים לדון בהליך הוא בית הדין הגבוה לצדק. לשיטת היועמ"ש, תקיפת התחשיב – אשר מבוסס על התעריף שבחוק העזר – כמוה כתקיפת הוראה מהוראות חוק העזר.

9. נוכח האמור בעמדת היועמ"ש, הוריתי למבקש (ביום 7.6.2020) להודיע האם הוא עומד על הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.
ביום 8.6.2020 הודיע המבקש כי לשיטתו, הרציונאל שהנחה את היועמ"ש בעמדתו אינו רלוונטי לענייננו, כיוון שההליך שלפניי הוגש לבית המשפט לעניינים מנהליים המוסמך לדון בבקשה, בשונה מהתביעות האזרחיות בבית המשפט המחוזי תל אביב. המבקש הסביר כי משום כך סבר שהיה מקום לקבל את חוות דעת היועמ"ש גם בהליך שלפניי, באשר לתובענות ייצוגיות המוגשות לבית המשפט לעניינים מנהליים. יחד עם זאת, נוכח הערות בית המשפט בדיון, ונוכח חוסר הבהירות המשפטית בסוגיית הסמכות העניינית, מבקש כעת המבקש למחוק את בקשת האישור, ללא צו להוצאות.

10. בתגובת המשיבה נטען כי ככל שעותר המבקש למחיקת ההליך, לא תוכל לוותר על הוצאותיה. זאת נוכח טענת המבקש כי התביעה הוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בהתאם לסמכותו העניינית, טענה המותירה את המשיבה חשופה לחידוש ההליכים באותו נושא בדיוק. המשיבה ציינה עם זאת, כי ככל שתידחה בקשת האישור – בשונה ממחיקתה - לא תעמוד על פסיקת הוצאות, לאור החיסכון הצפוי בגין ניהול הליכים נוספים בנושא.

11. בתשובת המבקש לתגובת המשיבה נטען כי אין מקום להכריע בשאלת הסמכות העניינית – שאלה כבדת משקל החורגת מענינה של בקשה זו - מקום בו בחר המבקש להסתלק מבקשתו. המבקש הותיר את שאלת סיווג ההחלטה – כדחייה או כמחיקה – לשיקול דעתו של בית המשפט. המבקש גם הפנה לפסיקה בה נדחתה בקשת אישור לגופה, מבלי להכריע בשאלת הסמכות העניינית.

12. אפתח בכך שעמדתו הדיונית של המבקש אינה ברורה דיה. לא ברור מעמדתו כיצד ניתן לדחות את הבקשה לאישור התביעה הייצוגית, ללא קביעה (גם אם מוסכמת) בעניין הסמכות וללא קביעה לגוף הטענות נגד חוק העזר.
מכל מקום, המבקש הבהיר היטב כי הוא מעוניין לחזור בו ההליך שלפניי, מבלי שתוכרע שאלת הסמכות העניינית. בהתאם לעמדתו זו, אני מוצאת להורות על מחיקת הבקשה לאישור תביעה ייצוגית. איני רואה מקום להכריע בשאלה, כאשר יוזם ההליך מבקש לחזור בו מההליך.
אוסיף כי איני סבורה שיש מקום לדחות את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית לגופה, כפי שנעשה בהחלטה אליה הפנה המבקש (בת"צ 7331-01-19 אסף תובל נ' עיריית רעננה (3.4.2020) ) כאשר הטענות לגופן בעניין התחשיב שבבסיס חוק העזר כלל לא נבחנו. יש לזכור כי מדובר בתביעה ייצוגית, ודחיית הבקשה לגופה היא בעלת משמעות החורגת מעניינו הפרטני של המבקש.

13. יוער עם זאת כי התנהלותו של המבקש מעוררת תהייה, בפרט לאחר פסק הדין בעניין פייחסוב. בטרם ניתן פסק הדין בבית המשפט העליון, המבקש ביקש להסתמך על החלטת בית המשפט המחוזי ולהמתין לפסיקת בית המשפט העליון. מכאן שסבר כי קיים דמיון בין המקרים, שאף יש בו כדי להצדיק עיכוב ההליך שלפניי. לאחר שהתקבל ערעור ה עירייה, שינה המבקש עמדתו וביקש להרחיק עצמו מעניין פייחסוב. כך גם לגבי עמדת היועץ המשפטי לממשלה. תחילה ביקש לקבל את עמדתו, גם במחיר של התמשכות ההליך. לאחר שהוגשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה בהליך אחר , שככל הנראה אינה לרוחו, הוא לא עמד עוד על קבלת עמדת היועץ המשפטי לממשלה. אכן, נראה כי עמדת היועץ המשפטי לממשלה, המבוססת על סעיף 5 חוק בתי המשפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, אינה מותירה מקום לספק כי הסמכות לדון בטענות נגד חוק עזר אינה נתונה לבית המשפט לענינים מינהליים (משום שמדובר בתקיפת תקנה בת פועל תחיקתי). אך משחזר בו המבקש מהבקשה לאישור התביעה, איני קובעת מסמרות בסוגיה זו.

14. באשר לשאלת ההוצאות, מצאתי כי יש לפסוק הוצאות בהתאם לאופן ומשך ניהול ההליך. אמנם ההליך הסתיים ללא הכרעה לגופו של עניין. יחד עם זאת, ההליך ארך נמשך כשנה וחצי, המשיבה נדרשה להגיש כתבי טענות ותגובות וכן להתייצב לדיון. הימשכות ההליך, לרבות המתנה לפסק הדין בעניין פייחסוב (לבקשת המבקש) מנעה מהמשיבה, כך נטען, לתכנן תכניות תקציביות ארוכות טווח. בקביעת היקף ההוצאות הבאתי בחשבון גם את העובדה שהייצוג המשפטי של המשיבה ממומן מכספי ציבור, אך גם את העובדה שהטענות בענין התחשיב גופו לא נבחנו ולא הוכרעו.
נוכח כל האמור, מצאתי לחייב את המבקש בהוצאות משפט לטובת המשיבה בסך כולל של 10,000 ₪.

סוף דבר – בקשת האישור להגשת התובענה הייצוגית נמחקת.
המבקש ישלם למשיבה הוצאות ושכ"ט בסך של 10,000 ₪.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, כ"ו סיוון תש"פ, 18 יוני 2020, בהעדר הצדדים.