הדפסה

בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע עת"מ 7985-01-20

בפני
כבוד ה שופטת גאולה לוין

העותרת

כץ, גבע, איצקוביץ (KGI) משרד עורכי דין
ע"י ב"כ עוה"ד אנה מוצ'ניק וארז טל

נגד

המשיבה
עיריית אשקלון
ע"י ב"כ עוה"ד מישאל שרעבי ובת-אל זגורי

פסק דין

לפניי עתירה מינהלית לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח- 1998 (להלן: "חוק חופש המידע").

1. העותרת, משרד עורכי דין, פנתה לבית המשפט בבקשה להורות למשיבה – עיריית אשקלון (להלן: " העירייה") – להמציא לידיה מידע ומסמכים אודות ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית אשקלון (להלן: " ועדת הערר") ואודות חברי הוועדה.

קדמה לעתירה פנייה של העותרת לעירייה ביום 6.10.2019, בה ביקשה לקבל שורה של מסמכים הנוגעים לוועדת הערר. הממונה על חופש המידע בעירייה הודיע למבקשת כי קיבל את הבקשה ביום 30.10.2019, כי טרם התקבל המידע מהגורמים הרלוונטיים ועל כן המועד למסירת המידע הוארך ב- 30 ימים.
משלא התקבלה כל התייחסות בחלוף הארכה, הוגשה העתירה שלפניי.

2. בעתירה (מיום 5.1.2020) טוענת העותרת לזכותה לקבל מידע בהתאם להוראות חוק חופש המידע. נטען כי ועדת הערר היא גוף מעין שפוטי כך שהמידע הנוגע למינוי חבריה ואופן פועלה אמור להיות שקוף. העותרת טוענת כי העירייה פועלת שלא כדין בכך שהיא נמנעת להעביר את המידע, חרף הוראות מפורשות בחוק חופש המידע.

3. בתשובה לעתירה (מיום 24.2.2020) טענה העירייה כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל העלמת עובדות, חוסר ניקיון כפיים, חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט. נטען בתשובה כי העותרת משמשת כבאת-כוחה של חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ (להלן: "קצא"א") שהחזיקה במתחם בהיקף של כ-4,000 דונם בתחום העיר אשקלון. בין העירייה לבין קצא"א מתנהלת התדיינות בקשר לארנונה על המקרקעין, לרבות עררי ארנונה בפני ועדת הערר. לטענת העירייה, בעל הדין האמיתי העומד מאחורי הגשת העתירה הוא קצא"א, שאף הודיעה לוועדת הערר – במסגרת ער רי הארנונה – על הגשת העתירה וביקשה להימנע ממתן החלטה לפני ההכרעה בעתירה.
לטענת העירייה, התכלית מאחורי הגשת העתירה היא להשפיע על עררי הארנונה שממתינים להחלטה סופית של ועדת הערר. העתירה נועדה, כך נטען, להטיל מורא על ועדת הערר.

4. העירייה קובלת על כך שהעותרת נמנעה מלציין בעתירה את המטרה לשמה היא מבקשת לחשוף את המידע ואת הגורם בשמו מתבקש המידע. העלמת העובדות עולה, כך נטען, לכדי חוסר נקיון כפיים.
לטענת העירייה, די בדברים אלה כדי להביא לדחיית העתירה על הסף. העירייה מוסיפה וטוענת להתנהלות דיונית חסרת תום לב של קצא"א בהליכי הערר. בין היתר נטען כי לא הגישה סיכומים בפני ועדת הערר.
לטענת העירייה, קצא"א נוקטת בתעלולים שונים כדי להימנע מהחלטה של ועדת הערר, והעתירה היא אחד מהם. נטען כי בשלב מאוחר היא החלה, באמצעות העותרת, להעלות רסיסי טענות שווא ביחס למינויה של ועדת הערר. לטענת העירייה, בשל חוסר נקיון כפיים, חוסר תום לב, שימוש לרעה בהליכי משפט והסתרת האינטרס האישי האמיתי של קצא"א, באמצעות העותרת, יש לדחות את העתירה על הסף. לחלופין מבקשת העירייה להשהות את בירור העתירה עד לאחר מתן החלטה סופית של ועדת הערר.

5. למען הזהירות ולחלופין, מפרטת העירייה בכתב התשובה מהם פריטי המידע שעלה בידיה לאתר מתוך כלל פריטי המידע שהתבקשו, ואת המידע שלא עלה בידה לאתר.
בנוגע להחלטות מועצת העיר לעניין מינוי מותב ועדת הערר המכהן כיום, נמסר כי לא אותרה החלטת מועצה נוספת, מלבד ההחלטה מיום 20.11.2013 שמצויה בידי העותרת (והחלטה מיום 2.12.2019 שניתנה לאחר הגשת בקשת העותרת).

העיריה טוענת כי המידע המבוקש אינו "מידע" כמשמעו בחוק חופש המידע. ביחס לחלק מהמידע שהתבקש נטען כי הוא אינו מהווה מסמכים כלשהם, ואף לא מידע ממוחשב. כשהמידע בידי הרשות הוא מידע גולמי, ובכדי לה יענות לבקשה על הרשות לבצע עיבוד של הנתונים הגולמיים, אין הוא עולה כדי "מי דע" כהגדרתו בחוק.

6. טענה נוספת בפי העירייה היא שחלק מהמידע המבוקש נוגע לפרטים אודות צדדים שלישיים ומסירתו מהווה פגיעה בפרטיותם. המידע שהתבקש לגבי שמות מועמדים, קורות חייהם ודיונים פנימיים אודות כשירותם, הוא בעל אופי אישי פרטי . מסירתו תגרום פגיעה קשה בצנעת הפרט של המועמדים לכהונה בו ועדת הערר, של חברי ועדת הערר ושל עובדי מזכירות ועדת הערר. עוד נטען בהקשר זה כי המידע האמור אין לגלותו על פי דין, וזאת ברוח עקרונות סעיף 15 לכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), תשמ"ד- 1984, ותקנה 31 לתקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים), התש"ם-1979.

לבסוף נטען כי אין חובה למסור את המידע על פי הוראה 9(ב) לחוק חופש המידע. נטען כי מסירת המידע כאשר העררים שהגישה קצא"א עדיין ממתינים להחלטה סופית של ועדת הערר עלולה לשבש את התפקוד של ועדת הערר. וככל שעסקינן במסמכים הנוגעים לדיונים פנימיים, התייעצויות פנימיות, חוות דעת, וכל חומר הקשור להליך מינויה של ועדת הערר, גם אלה באים בגדר מידע שהרשות אינה חייבת למסור, לפי סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע .

7. ביום 27.2.2020 התקיים דיון לפניי. בדיון חזר וטען ב"כ המשיבה לחוסר תום לב בהגשת העתירה, על רקע ההתנהלות של קצא"א בהל יך בפני ועדת הערר. ב"כ המשיבה פירט בדיון את המידע שהיה מקום למסור לעותרת אלמלא חוסר תום הלב, את המידע שאסור למסור על פי דין, ואת המידע שכלל לא קיים בידי העירייה.

העותרת מנגד עמדה בדיון על זכותה לדעת האם ועדת הערר פועלת בסמכות אם לאו, ואם המינוי של חבריה היה תקין אם לאו.
העותרת סברה כי אין מקום לעכב את מסירת המסמכים בשל ההליכים בפני ועדת הערר, שהרי אם יתקבלו החלטות בוועדת הערר ולאחר מכן יתברר שהוועדה פעלה בחוסר סמכות, יצטרכו להתנהל הליכים מחדש.

במעמד הדיון הסכימה המשיבה למסור לעותרת את המידע שהתבקש, ובלבד שהוא לא יועבר לקצא"א והאחרונה לא תעשה בו שימוש. העותרת דחתה הצעה זו.

דיון והכרעה

8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להתקבל בחלקה, כך שחלק מהמסמכים המבוקשים יועברו לעותרת, כפי שיפורט להלן.

נקודת המוצא לדיון היא כי בהתאם לחוק חופש המידע, לכל אזרח או תושב הזכות לקבל מידע מרשויות ציבוריות (סעיף 1 לחוק) . אין צורך להכביר מילים על מעמדה של הזכות לחופש המידע. בבסיסה של הזכות לחופש המידע מספר טעמים עיקריים: "הטעם הדמוקרטי" שלפיו הזכות לדעת ולהיחשף למידע היא אמצעי חשוב להגשמת חופש הביטוי על אגד הזכויות הנכללות בו, ו"טעם הבעלות" שלפיו הציבור הוא הבעלים של המידע והרשויות מחזיקות בו כנאמן של הציבור (ראו, למשל, עע"מ 33001/11 מדינת ישראל - משרד הביטחון נ' גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע (ניתן ביום 5.9.2012, פסקה 6 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית ). מטעמים אלה מסתעפים צידוקים וטעמי-משנה ובהם בקרה על פעולות השלטון, שיפור איכותה של פעילות הרשות, גיבוש סדר היום הציבורי וחיזוק אמון הציבור בשל שקיפות הליכי קבלת ההחלטות (שם).

9. בדומה לזכויות אחרות, גם הזכות לקבלת מידע אינה מוחלטת. מולה עומדים זכויות ואינטרסים אחרים שאף הם ראויים להגנה. הזכות למידע אינה עומדת לבדה. לעיתים היא מתנגשת עם זכויות אדם נוגדות ועם אינטרסים וערכים חברתיים אחרים (עע"מ 3300/11 מדינת ישראל – משרד הביטחון נ' גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע (ניתן ביום 5.9.2012); עע"מ 1704/15 האוניברסיטה העברית נ' העמותה למדע ומוסרי (ניתן ביום 18.7.2017).

המחוקק קבע את הסייגים והמגבלות על חופש המידע, בסעיפים 8 ו-9 לחוק חופש המידע.
חוק חופש המידע מפרט מצבים בהם אין חובה על הרשות למסור את המידע המבוקש . נמנים על כך טעמים פרוצדוראליים או מצבים שעשויים להכביד על הרשות הכבדה בלתי סבירה (סעיף 8), מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות (סעיף 9(א)(3)), מידע שגילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית (סעיף 9(ב)(1)), מידע בדבר דיונים פנימיים ותרשומות בדבר התייעצויות פנימיות (סעיף 9(ב)(4) ועוד. בבואה לשקול סירוב בבקשה, תיתן הרשות דעתה, בין היתר, לעניינו של המבקש במידע, אם ציין זאת בבקשתו, ולעניין הציבורי שבגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה (סעיף 10).

בהתאם לסעיף 17(ד) לחוק, בית המשפט יעמיד את החלטת הרשות לביקורת שיפוטית על דרך של הגשת עתירה מנהלית, ובמקרים בהם לדעת בית המשפט העניין הציבורי בגילוי המידע עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה, רשאי בית המשפט להורות על מתן המידע מבוקש, כולו או חלקו (ובלבד שגילוי המידע המבוקש אינו אסור על פי דין).

סילוק על הסף

10. בנסיבות המקרה שלפניי, לא מצאתי לסלק את העתירה על הסף, בשל העדר ניקיון כפיים וחוסר תום לב של העותרת.

סוגיית תום הלב וניקיון כפיים של מבקש המידע נבחנה בעע"מ 9562/10 אופיר שפיגל נ' החברה לשירותי איכות הסביבה בע"מ (ניתן ביום 2.4.2012, להלן: "פרשת שפיגל"). בפרשת שפיגל נבחן ערעור על החלטה בעתירת המבקש למסור לו מידע באשר לפעילותה של המשיבה, חברה ממשלתית, בתחום סילוק חומרים מסוכנים. באותו מקרה, טענה המשיבה כי לא חלה עליה החובה לגילוי המידע המבוקש, כיוון שהוא מהווה סוד מסחרי שגילויו עשוי להסב לה נזק כלכלי רב.
בית המשפט העליון (מפי כב' המשנה לנשיאה (כתוארו היום) ח' מלצר ובהסכמת כב' השופט י' עמית, וכנגד דעתה החולקת של כב' הנשיאה (כתוארה היום) א' חיות) דחה את הערעור, בין היתר ב נימוק כי המערער הציג בעתיר ה כפעיל סביבתי ויצר מצג כאילו הוא מעוניין במידע לשם בחינת ההשלכות שיש לפעולות המשיבה על איכות הסביבה ; המערער נמנע מלגלות כי הוא קשור לגורמים עסקיים המתחרים במשיבה בתחום סילוק הפסולת המסוכנת והאינטרסים שלו בקבלת המידע הם עסקיים . וכך פסק כב' השופט ח' מלצר:

"אמנם, כפי שציין המערער, סעיף 1 לחוק קובע כי: 'לכל אזרחי ישראלי או תושב, הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית, בהתאם להוראות חוק זה', ומכאן שזכותו של המערער לבקש את המידע מושא ההליך, אכן איננה תלויה מלכתחילה בסיבה שבגללה הוא מבקש את גילוי המידע. יצוין עוד כי סעיף 7(א) סיפא לחוק מוסיף בעניין זה כדלקמן: 'אין המבקש חייב לציין את הטעם לבקשתו'. יחד עם זאת, המערער בחר להביא במסגרת ההליך טעמים לביסוס בקשתו, והסתבר כי בפירוט הטעמים האמורים הוא גילה טפח וכיסה טפחיים. בהקשר זה התעלם המערער מן העובדה כי למשיבה מסור שיקול דעת האם למסור את המידע המבוקש, אם לאו... עינינו הרואות כי עניינו של המערער במידע, ככל שזה נחשף, אכן משליך בצורה בלתי-מבוטלת על השיקולים הרלוונטיים להכרעה בבקשתו" (פסקה 20 לפסק הדין).

נפסק כי היה על המערער לגלות את המידע הן מטעמים הקשורים בסעיף 10 לחוק חופש המידע, והן מטעמים הקשורים למשפט המינהלי ובהם החובה לנהוג בנקיון כפיים ולהציג את העניין בתום לב תוך גילוי כל העובדות הרלוונטיות. משלא עמד המערער בחובה, ערעורו נדחה.

כב' הנשיאה (כתוארה היום) א' חיות סברה בדעת המיעוט, כי אין במניעים של המערער כדי להצדיק את דחיית העתירה, וכי אינטרס אישי של המבקש בקבלת המידע עשוי לשמש כנימוק למסירת במידע ולא כנימוק המאפשר שלילת זכות זו. וכך נכתב:
"עצם הזכות לקבלת מידע על פי החוק אינה מושפעת מכך שלמבקש עניין אישי, עסקי או אחר, במידע שנתבקש ועל כן, כפי שהזכיר גם חברי, אין המבקש חייב לציין בבקשה לקבלת מידע את הטעם לבקשתו (סעיף 7(א) לחוק). בסעיפים 8 ו-9 לחוק נמנו מקרים שבהם רשאית הרשות לדחות בקשה לקבלת מידע (במקרים המנויים בסעיף 9(א) היא אף מחויבת לעשות כן). ביחס למקרים אלה ניתן לרשות הציבורית שיקול דעת האם למסור את המידע או לסרב למוסרו, תוך שעליה להביא בחשבון, בין היתר, את השיקולים המנויים בסעיף 10 לחוק... עניינו האישי של המבקש במידע הינו על דרך הכלל נימוק השוקל לזכותו של המבקש – ולא לחובתו... השאלה הראשונה שיש להכריע בה בהקשר זה היא האם אמנם מדובר באחד המקרים המנויים בסעיפים אלה, שאם לא כן אין לרשות שיקול דעת לסרב למסירת המידע וממילא השאלה אם יש או אין למבקש המידע עניין אישי כזה או אחר במידע שנתבקש איננה רלוונטית" (פסקה 3 לחוות דעתה של כב' הנשיאה (כתוארה היום) א' חיות).

11. במקרה אחר, בעע"מ 7744/10 המוסד לביטוח לאומי נ' עו"ד יפית מנגל (ניתן ביום 15.11.2019, להלן: "פרשת מנגל") - שנסב על דרישת עו"ד מנגל למוסד לביטוח להאומי להעביר לידיה פרטי מעסיקים שעשויה להיות להם זכאות לשיפוי דמי ביטוח - נקבע כי בהע דר הגבלה על פי דין, נוכח זכותו של האזרח לקבל מידע ללא חוב ה לנמק את הטעם לבקשתו, ברירת המחדל היא חשיפת המידע. עוד נפסק כי הרחבת המקרים בהם הרשות מנועה ממסירת מידע או רשאית לסרב למסור מידע תפגע בתכלית החוק (פסקה 9 לפסק דינו של כב' השופט נ' הנדל). ערעור המוסד לביטוח לאומי נדחה ובית המשפט הורה להעביר את המידע המבוקש.

בדעת מיעוט, סבר כב' השופט י' עמית כי תנאי מקדמי לקבלת מידע על פי החוק הוא שהמידע המבוקש יעלה בקנה אחד עם תכלית החוק. לשיטתו, מה שצריך לעמוד תחת עינו הפקוחה של הציבור הוא פעילות הרשות והתנהלותה ולא המידע שהצטבר אצל הרשות אגב פעילותה. כב' השופט י' עמית סבר כי התכליות בגינן יש למסור את המידע הן כאשר המידע המבוקש הוא מידע שנאסף ונלקט על ידי הרשות לצורך מילוי תפקידה ובמהלכו; כאשר המידע המבוקש הוא בעל אופי מסחרי-כלכלי או כאשר מבקש המידע הוא בעל אינטרס מסחרי-כלכלי; כאשר מסירת המידע יכולה להשפיע על התחרות העסקית; כאשר המידע נוגע לאדם או לגוף פרטי; כאשר מסירת המידע עלולה לפגוע בפרטיותו של אותו אדם או גוף (סעיף 3 לחוות הדעת).

12. במקרה שלפניי, לא מצאתי כי מתקיימים נסיבות יוצאות דופן, בדומה לנסיבות בפרשת שפיגל, בגינן יש לסלק על הסף את העתירה, ולשלול מהעותרת את הזכות לקבלת כל פריטי המידע שהתבקשו, לרבות מידע שאינו חוסה תחת הסייגים והמגבלות שבחוק.

בפנייה לבית המשפט, העותרת ציינה כי היא משרד עורכי דין שהתאגד כדין בישראל. היא לא מסרה דבר אודות הטעמים או המניעים שביסוד הבקשה. העותרת אמנם לא ציינה כי היא מייצגת את קצא"א בפני ועדת הערר, אך לטעמי היא לא הייתה מחויבת לעשות כן. גם אם סבורה המשיבה כי העותרת "האמיתית" העומדת מאחורי הגשת ההליך היא קצא"א, העותרת היא אישיות משפטית נפרדת, וכאמור כל אזרח או תושב ישראלי הוא בעל הזכות לקבל מידע מכוח חוק חופש המידע.
אוסיף כי על פניו, גם אם העתירה הייתה מוגשת על-ידי קצא"א, לא היה בכך כדי להביא לסילוקה על הסף. עצם העובדה כי קצא"א חויבה בארנונה והיא מנהלת הליכים בפני ועדת הערר אינה חוסמת אותה מלבקש מידע לפי חוק חופש המידע בנוגע להליך מינויה של ועדת הערר.

סעיף 7(א) לחוק חופש המידע קובע כי המבקש אינו חייב לפרט את הטעם לבקשתו. על כן, גם אם מייצגת העותרת את קצא"א בהליכים משפטיים מול המשיבה, אין בכך כדי לשלול את זכותה להגיש בקשה מכוח החוק, אפילו סבורה העותרת כי המידע שהתקבל יוכל לסייע לה בהליך אחר. אי ן בכך כדי להצביע על חוסר תום ליבה של העותרת או על כך שאינה נקיית כפיים. העותרת אמנם לא ציינה בכתב העתירה כי היא מייצגת את קצא"א, ולא פירטה את ההליכים המשפטיים המתנהלים בין הצדדים, אולם חוק חופש המידע אינו מחייב אותה לעשות כן, ומכל מקום משהועלתה הטענה על ידי המשיבה, היא לא הוכחשה על ידי העותרת. לא הוצג בעתירה מצג שקרי ולא הועלו טיעונים מטעים. מבקשת המידע אינה קצא"א, ולכן לא הוצגה כך, ומכל מקום עצם העובדה ש קצא"א מצויה בהליך בוועדת הערר, אינה מאיינת את זכותה להגיש בקשה מכוח חוק חופש המידע (לו הייתה המבקשת). יש לזכור גם כי בהליך שלפניי מדובר בבקשה למתן המידע גרידא, ולא הועלו טענות כלפיי חברי ועדת הערר או אופן מינויים. במצב דברים זה, לא מצאתי לקבוע כי העותרת פעלה בחוסר תום לב.

13. גם אם, כסברת המשיבה, לקצא"א יש אינטרס בקבלת המידע וחשיפתו אולי תקדם אינטרס של קצא"א בהתדיינות בפניי ועדת הערר (הגם שלא הובהר באיזה אופן), היא עשויה לקדם גם את ערך השקיפות והבקרה על פעולת הרשות. לא מדובר במידע בעל אופי מסחרי או לשם תכלית עסקית מובהקת (ראו והשוו פרשת מנגל) אלא מידע הנוגע ישירות להליכי מינוי של גוף מעין שיפוטי . דומה כי בהתאם להלכה הפסוקה, על גיווניה, אין מדובר במקרה בו יש לחסום על הסף את בקשת המידע.

מסירת המידע

14. מכאן לעתירה גופה. בכתב העתירה פירטה התובעת רשימה ארוכה של פרטי מידע ומסמכים שהיא דורשת לקבל, רשימה שהתפרשה על עשרה סעיפים ותתי סעיפים רבים.
בעיקרי הטיעון צמצמה העותרת את בקשתה, על רקע טענת המשיבה כי חלק המידע שהתבקש לא אותר או לא נמצא אצלה. בסעיף 47 לעיקרי הטיעון התבקשו פרטי המידע הבאים:
מסמך הזמנה להגשת מועמדות ליו"ר ולחברי ועדת הערר;
קורות חיים של המועמדים השונים;
שאלוני ניגוד עניינים;
סיכום ישיבה מיום 29.10.2012 ביחס לבחינת מועמדים שונים;
מסמך מטעם היועץ המשפטי של העירייה מיום 18.11.2013 המופנה למנכ"ל העירייה לצורך הבאתו לדיון במועצת העיר;
מסמך המלצה לתשלום לחברי ועדת הערר מיום 29.12.2013 שמצורף לו חוזר מנכ"ל 4/12;
החלטת מועצת העיר מיום 7.4.2014;
תמליל מלא של הדברים אותם נשא בעל פה היועץ המשפטי של העירייה בפני המועצה ביום 20.11.2013.

15. המשיבה, בסיכומיה, טוענת כי אלמלא חוסר תום לבה של קצא"א באמצעות העותרת, ניתן היה למסור את המסמכים הבאים:
מסמך הזמנה להגשת מועמדות ליו"ר ולחברי ועדת ערר;
מסמך מטעם יועמ"ש העירייה מיום 18.11.2013;
זהות העובד שנותן שירותי מזכירות לוועדת הערר והאגף אליו משתייך;
מסמך המלצה לתשלום לחברי ועדת הערר מיום 29.12.2013 שמצורף לו חוזר מנכ"ל משרד הפנים מס' 4/12.

לטענת המשיבה, את יתר המידע המבוקש אין למסור לעותרת, משלושה טעמים עיקריים: המידע המבוקש אינו "מידע" כהגדרתו בחוק חופש המידע; מסירת המידע המבוקש תיפגע בפרטיותם של צדדים שלישיים; ומסירת המידע המבוקש תיפגע בפעילות ועדת הערר.

16. סעיף ההגדרות בחוק חופש המידע מגדיר "מידע" כ"כל מידע המצוי ברשות ציבורית, והוא כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב". קשה להבין כיצד המידע האמור אינו מהווה "מידע" כהגדרתו בחוק, ולכל הפחות מידע כתוב או ממוחשב. מדובר במידע שבאופיו הוא רישומי, מידע שהוגש לעירייה בצורה כתובה או ממוחשבת ומידע משתנה שיש לנהל רישום אחריו (למשל כמות תיקים לכל הרכב). המשיבה לא הסבירה מדוע לא מדובר ב"מידע" כהגדרתו בחוק, למעט הטענה הלאקונית כי לא מדובר במידע גולמי, ואזכור סעיף 7(ה) לחוק לפיו הרשות אינה נדרשת לעיבוד מידע לצורך העברתו לידי מבקש המידע. יובהר שהמשיבה אינה נדרשת לעבד מידע, וככל שהמידע שהתבקש כולל מידע שאינו מצוי ברשותה, היא אינה מחויבת לאתרו או "לייצר" אותו. מכל מקום, משצומצמה הבקשה למדיע המפורט בסעיף 14 לעיל, שכולו מצוי בידי המשיבה, אי מקום להרחיב בעניין זה.

17. הטענה המרכזית לטעמי היא הטענה כי חלק המידע שהתבקש פוגע בפרטיות של צדדים שלישיים. טענת המשיבה לגבי מידע הנוגע לצדדים שלישיים ומסירתו מהווה פגיעה בפרטיותם נוגעת, כך נראה, לשמות המועמדים לכהונה בוועדת ערר; קורות חייהם; דיונים פנימיים אודות כשירותם; והמידע המבוקש ביחס לעובדי מזכירות ועדת הערר (סעיף 96 לעיקרי הטיעון).
על פי עיקרי הטיעון של העותרת, היא אינה עומדת על קבלת מידע אודות עובדי המזכירות, כך שהדיון בסוגיה זו מתייתר. העותרת ממשיכה לעמוד עם זאת על מידע הנוגע לקורות החיים של המועמדים, שאלוני ניגוד עניינים, וסיכום ישיבה אודות כשירותם.

לטענת המשיבה, אין זה ראוי לחשוף כיום את פרטיהם של המוע מדים, שחשפו את קורותיהם המקצועיים והאישיים בפני הרשות ולא העלו בדעתם שהמידע יובא לעיונה של קצא"א. נטען כי עצם כהונתו של אדם בתפקיד ציבורי אינה שוללת ממנו את זכותו הבסיסית לפרטיות.
לטענת המשיבה, היא לא נדרשה לפנות לאותם צדדים שלישיים ולבקש הסכמתם למסירת המידע הנוגע אליהם, שכן היא סבורה שהמידע פוגע בפרטיותם, וככל שהעותרת סברה אחרת, היה עליה לצרף לעתירה את הגורמים הרלוונטיים.

18. המשיבה מוסיפה וטוענת כי מדובר ב"מידע אשר אין לגלותו ע"פ כל דין" בהתאם לסעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע. המשיבה מתבססת על שתי הוראות בדין – האחת היא סעיף 15 לכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים, התשמ"ד-1984 ); והשניה היא סעיף 31 לתקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים, התש"ם-1979). נטען כי בהתאם לחיקוקים אלה, נאסר מפורשות על חשיפת מסמכים הנוגעים להליך הוועדה למינוי שופטים ולהליך קבלת עובדים ברשות הציבורית. לטענת העירייה, חברי ועדת הערר אמנם אינם שופטים ואינם עובדי עירייה, אך הם מהו וים גוף מעין שיפוטי, ולכן יש להחיל עליהם עקרון דומה.

19. העותרת מנגד טוענת כי ועדת הערר דנה בעניינם של נישומים רבים, וזכותם (וזכותה של העותרת כמייצגת נישומים) לדעת האם הוועדה פועלת בסמכות והאם מונתה באופן תקין. נטען כי ועדת הערר היא גוף מעין שיפוטי ולכן המידע לגביה אמור להיות שקוף, באופן שיאפשר ביקורת ציבורית ויבטיח את אמון הציבור. לטענת העותרת, לא מדובר במידע סודי שאין לגלותו על פי דין. נטען כי העותרת איננה מבקשת לקבל שאלון אישי או מידע אישי על המתמודדים, והיא מוכנה להסתפק בפרוטוקול ועדת המינוי. עוד נטען כי אמנם הוראות סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע מתייחסות למידע שאין חובה על הרשות למוס רו, אולם אין משמעות הדבר שלא ניתן להעביר את המידע כלל, ומכל מקום שיקול דעתה של הרשות נתון למבחני סבירות ואיזונים.

20. סעיף 9 לחוק חופש המידע מונה סוגי מידע אשר אין למוסרו או שאין חובה למוסרו. סעיף 9(א)(3) קובע כי רשות ציבורית לא תמסור "מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות), אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין ".

סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות מונה מספר מקרים המהווים פגיעה בפרטיות של אדם וביניהם :
"(7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענינים אישיים של אדם;
...
(9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה לשמה נמסרה;
...
(11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם...".

בעע"מ 414/18 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ' הממונה על יישום חוק חופש המידע בהנהלת בתי המשפט ( ניתן ביום 13.12.2018) עמד בית המשפט העליון על סוגיית הפגיעה בפרטיות ביחס למסירת מידע הנוגע לוועדת השתיים – המייעצת לנשיאת בית המשפט העליון בנושא מינוי שופטי בית מ שפט השלום אל בית המשפט המחוזי. באותו עניין נפסק כי חשיפת המלצות הוועדה תגרור פגיעה קשה בפרטיותם של המועמדים. וכך נקבע:
"המלצות הוועדה המייעצת נכתבות לצורך שיפור הליך הבחינה של מועמדים לשיפוט. הן משמשות גם בהליך הבחירה עצמו, הן את נשיאת בית המשפט העליון הן את שאר חברי הוועדה לבחירת שופטים הנחשפים אליהן. הוועדה לבחירת שופטים דנה במכלול של נתונים אישיים ומקצועיים ביחס למועמד הנוגעים לעתים קרובות לליבת זכותו לפרטיות. נוכח ייעודן של המלצות וועדת השתיים, עליהן לכלול בחינה מפורטת של נתונים אישיים ומקצועיים רבים ביחס למועמדים. חשיפת הנתונים הללו לצד עמדת הוועדה המייעצת ביחס להתאמת המועמד לתפקיד השיפוטי – התאמה הדורשת בחינה של מאפיינים אישיותיים הנוגעים לליבת הזכות לפרטיות של המועמד – תוביל לפגיעה בצנעת הפרט. אם כן, המידע המבוקש חוסה תחת הסייג הקבוע בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, בבחינת לשונו ובבחינת תכליתו" (פסקה 15 לפסק דינו של כב' השופט ע' פוגלמן).

21. במקרה שלפניי, המידע המבוקש נוגע כאמור למועמדים לכהונה בוועדת ערר; קורות חייהם; ודיונים פנימיים אודות כשירותם. מצאתי כי חשיפת המידע המבוקש תפגע בפרטיותם של חברי הוועדה והמתמודדים לוועדה, ועל כן אין להתיר את חשיפתו.

אמנם לא מדובר במועמדים לשפיטה, אולם ועדת הערר היא גוף מעין שיפוטי ומכל מקום המסמכים המבוקשים כוללים מטבע הדברים מידע על ענייניהם האישיים של המועמדים. אוסיף כי עת שנאסף החומר לצורך מינוי חברי הוועדה, לא נטען כי הובא לידיעתם של המתמודדים כי המידע עשוי להיחשף. על כן, העברת המידע אל העותרת יהווה שימוש במידע שלא למטרה שלשמה הוא נאסף. הדבר בוודאי נכון ביחס למועמדים אשר, בסופו של דבר, לא נבחרו לכהונה.

כאמור, בהתאם לסעיף 10 לחוק חופש המידע "בבואה לשקול סירוב למסור מידע לפי חוק זה, מכוח הוראות סעיפים 8 ו-9, תיתן הרשות הציבורית דעתה, בין היתר, לענינו של המבקש במידע, אם ציין זאת בבקשתו, וכן לענין הציבורי שבגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה".

העותרת לא מסרה מה עניינה במידע, ומשכך לא הצביעה על שיקולים ואינטרסים העומדים אל מול הזכות לפרטיות של המועמדים וחברי הוועדה. היא לא הסבירה איזה יתרון יצמח לעותרת או לציבור מגילוי המידע. בהעדר פירוט של האינטרסים הניצבים מול הזכות לפרטיות, ביחס למידע הקונקרטי שהתבקש, אין בידי לקבוע כי עמדת המשיבה שלא למסור את המידע שיש בו פגיעה מובהקת בפרטיות, אינה עמדה ראויה.

22. לבסוף טוענת העותרת כי אין חובה למסור את המידע, על פי הוראות סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע, הקובע כי רשות אינה חייבת למסור:
"(1) מידע אשר גילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה;
...
(4) מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פניניות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין".

לטענת המשיבה, מטרת הבקשה היא להטיל מורא על ועדת הערר. מסירת המידע כאשר ערריה של קצא"א עדיין ממתינים להחלטתה הסופית של ועדת הערר עלולה לשבש את התפקוד של ועדת הערר וכך גם לשבש את תפקודה של העירייה. נטען כי קבלת העתירה תוביל פגיעה חמורה במעמדה ובתפקודה של ועדת הערר ותפקודה של העירייה, שכן כל עורר אשר לו מחלוקת עם הרשות בעניין שומת ארנונה יבקש לעיין במסמכים הנוגעים למינוי ועדת הערר בזמן שערריו תלויים ועומדים , ללא רלוונטיות לעררי הארנונה שהגיש. לטענת המשיבה, תכליתו של סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע היא לאפשר לעובדי הרשות הציבורית, חבריה ויועציה, לקיים דיון מקיף וממצה, בגדרו יישמעו מכלול השיקולים ומגוון העמדות, ללא חשש שייחשפו ברבים.

23. אין בידי לקבל טענה זו, ככל שהיא חורגת מהמידע שחוסה תחת הפגיעה בפרטיות ומטעם זה קבעתי כי אין להעבירו.
המשיבה לא פרטה אילו פריטי מידע בדיוק באים לשיטתה בגדר סעיף 9(ב) האמור. ככל שמדובר בקורות חיים של מועמדים, שאלוני ניגוד עניינים וסיכום הישיבה של הוועדה בה נבחן עניינם הפרטני של המועמדים השונים, הרי שממילא מסמכים אלה לא יגול ו משום הפגיעה בפרטיות, כפי שקבעתי בסעיף 21 לעיל.
יתר המידע שהתבקש הוא מסמך הזמנה להגשת מועמדות ליו"ר ולחברי ועדת הערר; מסמך מאת יועמ"ש העירייה מיום 18.11.2013; מסמך המלצה לתשלום לחברי ועדת הערר מיום 29.12.2013 שמצורף לו חוזר מנכ"ל 4/12; תמליל מלא של הדברים אותם נשא בעל פה יועמ"ש העירייה בפני המועצה ביום 20.11.2013.
ביחס לשלושת המסמכים הראשונים, טענה המשיבה כי הייתה מסכימה למסור אותם אלמלא חוסר תום ליבה של העותרת. ביחס למסמך האחרון, המשיבה לא ציינה כי הוא מצוי אצלה.

24. לגבי מסמכים הנוספים ה אמורים, לא ברור כיצד מסירת המידע המבוקש תפגע בפעילות ועדת הערר. בהתאם להלכה הפסוקה, רק מקום בו קיימת ודאות קרובה לפגיעה קשה בתפקוד הרשות, יוכל הדבר להוות הצדקה להימנעות מגילוי המידע (ראו, עע"מ 6013/04 מדינת ישראל נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ (ניתן ביום 2.1.2006).
המידע המבוקש נוגע באופן כללי למינוי הוועדה, פעילותה ותשלומים ששולמו לחבריה, ולא באופן קונקרטי לערר הארנונה של קצא"א, המונח בפני הוועדה. חזקה על ועדת הערר שתבחן את הערר בהתאם לדין ולראיות שעומדות בפנייה, תוך התעלמות מהליכים משפטיים אחרים. מדובר בוועדה מקצועית הפועלת על פי דין וחזקה על חבריה כי מסירת המידע לא תטיל עליהם מורא. אוסיף כי בשלב זה, עת חלפו כעשרה חודשים מאז הוגשה העתירה, לא ברור האם עררה של קצא"א עודנו תלוי ועומד בפני ועדת הערר. ככל שזה הוכרע, ממילא חלפה מהעולם הרלוונטיות של "הטלה מורא".

25. אוסיף כי ככל שהליכי המינוי של ועדת הערר ותפקודה כשרים ותקינים, אין למשיבה כל עילה להסתיר מעיני הציבור מיד ע כלשהו בנוגע לוועדה וחבריה. לטעמי, מסירת המידע, להבדיל מהסתרתו, תחזק את אמון הציבור בוועדת הערר ותתרום להליכים בפני הוועדה.
ככל שהמשיבה חוששת שמסירת המידע תגרור העלאת טענות כלפי ועדת הערר, הרי שהיא לא פירטה אודות חשש זה. אוסיף כי אם יועלו טענות חסרות שחר, הן תידחנה בנקל ולא תגרומנה לשיבוש בתפקוד הוועדה. ואם מדובר בטענות ממשיות, אזי ראוי שהן תושמענה ותתבררנה ובכך אין בוודאי משום שיבוש התפקוד התקין של הרשות .

גם הצעתה של המשיבה לפיה העותרת תקבל את המידע אך לא תעשה בו שימוש, תמוהה. המדובר במידע ציבורי אשר שייך לציבור, והגבלות על מסירתו או על אופן השימוש בו, אינן עולות בקנה אחד עם תכליות חוק חופש המידע, היוצא מנקודת המוצא לפיה זכותו של הציבור לקבל מידע על אופן פעולתן של רשויות ציבוריות.

סוף דבר – העתירה מתקבלת בחלקה, במובן זה שהמשיבה תעביר לעותרת את המסמכים הבאים: מסמך הזמנה להגשת מועמדות ליו"ר ולחברי ועדת הערר;
מסמך מאת יועמ"ש העירייה מיום 18.11.2013;
מסמך המלצה לתשלום לחברי ועדת הערר מיום 29.12.2013 שמצורף לו חוזר מנכ"ל 4/12;
החלטת מועצת העיר מיום 7.4.2014;
תמליל של דברי היועץ המשפטי של העירייה בפני המועצה ביום 20.11.2013 (ככל שישנו) .

נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, י"ג תשרי תשפ"א, 01 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.