הדפסה

בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע עת"מ 31649-10-18

בפני
כבוד ה שופטת גאולה לוין

העותרים

1.אמאל אבו עישה
2.גמיל סרחאן
3.זינב אלגנימי
4.מאהר טבאע
5.מאהר נגאר
6.מאמון בסיסו
7.מוחמד אבו שהלא
8.מוחמד עזאיזה
9.גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע
ע"י "כ עוה"ד אסנת כהן-לפישיץ וסיגי בן ארי

נגד

המשיבים
1.שר הביטחון
2.מתאם פעולות הממשלה בשטחים
3.מינהלת התיאום והקישור (עזה)
ע"י ב"כ עוה"ד שלומי ירדן –פמ"ד אזרחי

פסק דין

1. לפניי עתירה להתיר את כניסתם מרצועת עזה לישראל , של העותרים 1 עד 8, לצורך השתתפות בכנס "GAZA POLICY FORUM" שיתקיים ביום 21.11.2018 בירושלים. את הכנס מארגנת העותרת 9, עמותת "גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע" (להלן: " עמותת גישה").

על פי העתירה, לנוכח ההחרפה במצב ההומניטרי ברצועת עזה, החליטה עמותת גישה לנסות ולגבש מענה לסוגיות העוסקות בשיקום הרצועה, והיא שוקדת לכנס יחד את מיטב המומחים – ישראלים, זרים ועזתים - בתחום של שיקום הרצועה, ובכלל זאת מומחים מתחומי הסיוע הבינלאומי, המשפט, הכלכלה, קובעי מדיניות ועוד, בכנס שיוקדש לשיקום הרצועה. הכנס יעסוק, בין היתר, בהמלצות של מומחים ואנ שי חברה אזרחית מובילים, לשיפור התנאים בשטח בעזה, בתחומי הבריאות, הכלכלה, התשתיות האזרחיות החיוניות ובניית הקהילה. בסופו של הכנס יגובש מסמך המלצות אשר יוצג בפני גורמים ישראליים, פלסטינים ובינלאומיים.

2. ביום 28.8.2018 הוגשה לוועדה האזרחית הפלסטינית פניה מרוכזת עבור העותרים 1 עד 8 ומוזמנים נוספים מרצועת עזה, לאשר יציאתם לישראל לצורך השתתפות בכנס. הפניה הועברה למשיבים מהוועדה האזרחית הפלסטינית. ביום 20.9.2018 שלחה עמותת "גישה" פניה למשיבה 3, מינהלת התיאום והקישור (עזה) להסדיר את היציאה לכנס.
ביום 7.10.2018, התקבלה תשובת המשיבים השוללת את כניסתם של כלל המוזמנים בשל אי עמידה בקריטריונים. וזו לשון התשובה:
"...לאחר בחינת הבקשה, החליטו הגורמים המוסמכים לסרבה, משום שאינה עומדת בקריטריונים כפי שנקבע מעת לעת, בהתאם למצב המדיני-ביטחוני. זאת, בין היתר, בשים לב לעובדה כי אין מדובר בבקשת כניסה לצורך כנס של ארגון בינלאומי מוכר או של הרשות הפלסטינית...".

3. בעתירה, שהוגשה ביום 14.10.2018, טוענים העותרים כי אין הצדקה לסרב את כניסת המוזמנים מעזה בנימקו של אי עמידה בקריטריונים. לשיטתם, ניתן לאשר את הבקשה במסגרת הקריטריונים שקבעו המשיבים ליציאה מעזה לישראל, במסגרת "סטטוס הרשאות לבתי מסווג לכינסת פלסטינים לישראל, למעברם בין אזור יהודה ושומרון לבין רצועת עזה ולילציאתם לחו"ל" (מעודכנת ליום 19.8.2018). הקריטריון האחד (סעיף 12א(10) לסטטוס ההרשאות) מתיר כניסה לישראל לצרכים אישיים. הקריטריון השני (סעיף 12 א(13) לסטטוס ההרשאות) מתיר כניסה לישראל לפגישות עבודה, ובו נכתב: "פגישות עבודה – כניסת בכירים בתחום האנרגיה, מים תקשורת וכיו"ב, גורמים במשרדים ממשלתיים ואנשי עסקים בכירים... לפגישות עבודה בישראל ואיו"ש".
העותרים, כך נטען, הוזמנו להשתתף בכנס מתוקף עבודתם, מקצועיותם ומומחיותם בתחומים שונים, אך המשיבים לא בחנו את הבקשה במסגרת הקריטריון האמור, ודחו אותה באופן גורף. העותרים הפנו לקריטריונים נוספים היכולים להתאים לחלק מהעותרים. בנוסף נטען כי ניתן לאשר את הבקשה במסגרת הסמכות הכללית הנתונה למשיבים, המחויבים להפעיל שיקול דעת ולבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה. נטען כי הקריטריונים המעוגנים היום בסטטוס ההרשאות הם צרים מוגבלים, וכאשר עומדת לפתחם של המשיבים בקשה הקשורה באופן ישיר לשיקום ופיתוח הרצועה, הם דוחים אותה על הסף ובאופן גורף.
נטען כי אף שאין לתושבי רצועת עזה זכות להיכנס לישראל, ומתן ההיתרים נתון לשיקול דעתם של המשיבים, עליהם להפעיל שיקול דעת זה בכפוף לעקרונות המשפט המינהלי הישראלי – בהיעדר שרירות, בשימת לב, תוך מתן הנמקה מפורטת ובסבירות.
העותרים קובלים על כך שהבקשה נדחתה בהסתמך על קריטריונים בלתי רלוונטיים, לא נבחן שיקול הדעת הרחב הנתון למשיבים ולא ניתן נימוק מדוע לא עומדת בקשתו של כל אחד ואחד מהעותרים בקריטריון. נטען כי ההחלטה לוקה בחוסר סבירות כיוון שהמשיבים לא שקלו את כלל השיקולים הרלוונטיים, ולא נתנו להם את המשקל הראוי.

4. בתגובה לעתירה (מיום 31.10.2018) טענו המשיבים כי יש לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה, שכן לעותרים, ככל תושבי רצועת עזה, אין כל זכות להיכנס לישראל. הזכות לקבוע את הנכנסים בשעריה היא חלק מעקרון הריבונות של המדינה, אשר רשאי ת לקבוע למי יותר להיכנס, ומקל וחומר כאשר מדובר בכניסה משטח עוין הנשלט על ידי ארגון הטרור "חמאס".
המשיבים טענו כי גם לגופו של עניין אין בעתירה ממש, שכן ההחלטה שלא לאפשר את כניסת העותרים לישראל היא החלטה סבירה וראויה, ומכל מקום אינה בלתי סבירה באופן קיצוני המצדיק התערבות של בית המשפט.
המשיבים ציינו כי הבקשה סורבה, בין היתר, בגלל היבטים הקשורים בקריטריונים של "כנסים ואירועים של הרשות הפלסטינית" ושל ארגונים בינלאומיים, כיוון שאלה הקריטריונים הקרובים ביותר לתיאור שנכתב בפניית העותרים למת"ק. נטען כי אין בכך כדי לרמוז שגורמי המת"ק היו עיוורים ליתר הקריטריונים שהם מיישמים מידי יום.
בתגובה הוסבר מדוע העותרים לא עומדים גם בקריטריון של "פגישות עבודה", "צרכים אישיים" ו"היתר סוחר". לגבי "פגישות עבודה" נכתב כי הכוונה בקריטריון זה היא לבכירים ברשות הפלטינית לא בכירים "בחברה האזרחית" ואין כל רלוונטיות למונח אמורפי זה. נכתב כי החריג היחיד הוא אנשי עסקי בכירים, והכוונה היא לפגישות עבודה בענייני מסחר אשר יש בהן כדי להשפיע באופן ישיר על כלכלת הרצועה.
לגבי "צרכים אישיים" טענו המשיבים כי הקריטריון נקבע לטובת אישור מקרים חריגים ביותר, שאינם נופלים בגדר הקריטריונים האחרים, בהתאם לשיקול דעתו הפרטני של הגורם המסמך. מדובר באישרו חגריג ביותר, המלווה במכסה מצומצמת, ואינו מזכה איש בציפייה לכניסה לישראל במסגרתו.
המשיבים עמדו על המדיניות המצמצמת ביחס לכניסה לישראל, והפרשנות של הקריטריונים כפועל יוצא מכך.

5. בדיון לפני ביום 1.11.2018 קיבלו הצדדים המלצת בית המשפט, לפיה:
"על מנת למצות את הבחינה של אפשרות הכניסה של העותרים, או מי מהם, לישראל, במסגרת הכנס של העותרת 9, תיערך פניה נוספת מפורטת , מצד ב"כ העותרים, שתתייחס באופן פרטני לכל אחד מהעותרים, בשים לב לקריטריון 12.א.13, ותוך הצגת תיעוד, ככל שישנו, על הזיקה בין עיסוקיו, עבודתו והארגון/גוף אליו משתייך העותר לבין הכנס. הפניה תיעשה עד ליום 5.11.2018 אל ב"כ המשיבה. המשיבה תבחן את הפניה המפורטת ותחליט בעניינם של כל אחד מהעותרים שיכללו בה, עד ליום 11.11.2018. ייעשה מאמץ לבחון גם את השאלה האם יש מניעות ביטחונית ביחס למי מהעותרים".

6. ביום 12.11.2018, הודיעו המשיבים כי לאחר שנערכה פניה מפורטת שהתייחסה באופן פרטני לכל אחד מהעותרים, נבחנו המסמכים החדשים שהעבירו העותרים, בשים לב לקריטריון של "פגישות עבודה", ונמצא כי העותרים 4,5,6,7 עומדים בקריטריון והוחלט לאשר את כניסתם לישראל לכניסה חד-יומית במועד המבוקש.
בעניין יתר העותרים נכתב בהודעה כי "העיסוקים שהוזכרו במסמכים בעניינם, אותם הם מבקשים לקדם, אינם עונים על הקריטריון, המתייחס ל 'בכירים בתחום האנרגיה, מים תקשורת וכיו"ב, גורמים במשרדים ממשלתיים ואנשי עסקים בכירים'. על כן, בקשותיהם המעודכנות אף הן מסורבות".

7. העותרים, בתגובה ל הודעה, טענו כי היה מקום לקבל גם את הבקשות בעניינם של העותרים 1,2,3,8, הן לפי הקריטריון של "פגישות עבודה", ו הן לפי הקריטריון של "צרכים אישיים".
לגבי העותר 2, נטען כי הוא בכיר ברשות הפלסטינאית, מנהל פרויקט רצועת עזה בוועדה העצמאית לזכויות אדם, מאז שנת 2008 ועד היום. הגם שאינו עוסק באופן ישיר ובלעדי בתשתיות ברצועה, עבודתו משיקה לתחומים אלה.
לגבי העותר 8, נטען כי הוא איש השטח היחיד של עמותת "גישה", שמתוקף עבודתו מקיים קשרי עבודה הדוקים עם כל הגורמים הרלוונטיים ברצועת עזה, לרבות בעלי תפקידים בתחום האנרגיה, המים, התקשורת והחשמל. העותרים מציינים כי בשנת 2015 קיבל עותר 8 היתר "צרכים אישיים", על מנת להשתתף בפגישות עבודה אצל עמותת "גישה", והיה על המשיבים לבחון את בקשתו גם בהתאם לקריטריון זה, ולנמק מדוע סורבה.
לגבי העותרת 1 והעותרת 3, נטען כי הן מנכ"ליות של ארגוני נשים מרכזיים ברצועת עזה. העותרים סבורים כי יש לקחת בחשבון את פוטנציאל התרומה הייחודי של נשים לחברה ולכלכלה בעזה, ולאפשר יציאה של נשים מובילות כגון העותרות 1 ו-3, לכנס העוסק בנושאים אלה. העותרים מפנים להערות בית המשפט בדיון בבג"ץ 4161/18 על היותן של נשים כח כלכלי חשוב שהביאו לשינוי בעמדת המשיבים בהתרת כניסה לישראל.
במקרה דנן, סבורים העותרים כי שתי העותרות - שהן בכירות בתחום של העצמת נשים, זכויותיהן ושילובן בכלכלה ובעבודה בעזה - נכללות בקריטריון של "פגישות עבודה". הם מבקשים לתת לקריטריון פרשנות רחבה, בהיותו ממוקם תחת הכותרת "תנועת אוכלוסיות לצרכים שונים" ולא "כלכלה ותעסוקה" .
לבסוף נטען כי סגירת הקריטריון לתחומים צרים, העוסקים רק באנרגיה, מים ותקשורת, דוחק את הנשים מן התחום הציבורי. לשיטתם, מתחייבת פרשנות מרחיבה של הקריטריון, פרשנות אותה ניתן לקיים באמצעות התיבה "כיוצא באלה" שמופיעה בקריטריון, וממחישה כי אין המדובר ברשימה סגורה.

לטענת העותרים, קריאה מהותית ותכליתית של הקריטריון "פגישות עבודה", מכלילה גם את העותרים 1,2,3,8 במסגרת הקריטריון. העותרים הדגישו במיוחד את עניינן של העותרות 1 ו-3 שמבקשות להגיע לכנס באספקט של כלכלה ותעסוקה אצל נשים.

8. ביום 13.11.2018 התקיים דיון נוסף בעתירה, שנסב על דחיית הבקשות ביחס לעותרים 1,2,3,8. ב"כ המשיבים הסביר בדיון כי העותרים שאושרו הם איש עסקים בכיר בתחום תשתיות ומים, ושלושה בעלי תפקידים בגוף של הרשות הפלסטינית שעוסק בתחומי מסחר, כלכלה, תשתיות ומים.
ב"כ המשיבים טען כי יש לדחות את הפרשנות הרחבה של העותרים לקריטריון "פגישות עבודה" באמצעות המילים "כיוצא באלה". הוא עמד על כך שהעניין הפרטני של כל אחד ואחת מהעותרים והעותרות נבדק על ידי הגורמים המוסמכים, ולגבי חלקם נמצא כי הוא לא נכנס בגדר הקריטריון. ביחס לטענות כי נוסח הקריטריונים מביא לדחיקת נשים מפגישות ודיונים בנושא השיקום הכלכלי של הרצועה, הודיע ב"כ המשיבים כי יעביר את הדברים לגורמים הרלוונטיים, על מנת שיילקחו בחשבון בעת עדכון הקריטריונים, כפי שנעשה מעת לעת.

עו"ד גלאס, יועמ"ש מת"ק עזה, אישר כי הקריטריון של "פגישות עבודה" אינו מבוסס על רשימה סגורה, אבל "רשימה פתוחה לא אומר שהיא פתוחה לכל המילים במילון. לא נמצא במסמכים שזה רלוונטי לדרישות". עו"ד גלאס הסביר כי הקריטריון של "פגישות עבודה" עו סק ב"תרומה יותר גולמית של הכלכלה, ולא עיצוב החברה הערבית בעזה... דברים שהם באמת תזוזה של כסף בכלכלה". לשאלת בית המשפט מדוע הקריטריון כולל אנשי עסקים בכירים ולא בכירים בארגונים אזרחיים כלכליים, השיב נציג המשיבים כי הקריטריונים הם בגדר החרגה של איסור הכניסה לישראל, והם נבחנים על בסיס פעולות ישירות יותר הנובעות מהמצב הכלכלי של התושבים ברצועת עזה. לדבריו, "לבחינת דברים יותר מתוחכמים כמו קידום הכלכלה באמצעות שוויון וגיוון בעבודה, זה ראשוני ודורש בחינה חדשה". הוא הבהיר שכרגע אין קריטריון של ארגונים בחברה האזרחית (שאינם חלק מהרשות הפלסטינית), או ארגונים שמבצעים בעצמם מסחר.

9. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להתקבל, כמפורט להלן.
נקודת המוצא, שאינה שנויה במחלוקת, היא כי אין לתושבי רצועת עזה ולעותרים בכללם, זכות קנויה להיכנס לתחומי המדינה. יתרה מכך, על רקע השתלטותו של ארגון הטרור "חמאס" על רצועת עזה, והמצב הביטחוני השורר מאז, נוקטת ישראל מדיניות המגבילה באופן נרחב את כניסתם של תושבי עזה למדינת ישראל (ר' בג"צ 5693/18 סמיה דגנם נ' ראש הממשלה [ניתן ביום 26.8.2018]). ביחס למדיניות זו כתב השופט ע' פוגלמן בבג"ץ 5693/18 את הדברים הבאים:
"מדיניות זו - שביסודה עקרון הריבונות ושיקול הדעת הרחב המסור למדינה ביחס לבאים בשעריה – נבחנה ואושרה על ידי בית משפט זה (עע"ם 4620/11 קישאוי נ' שר הפנים, פסקה 6 (7.8.2012) (להלן: עניין קישאוי); בג"ץ 5268/08 ענבר נ' אלוף פיקוד הדרום , פסקה 7 (9.12.2009)). בהמשך לכך נקבע כי לאף נתין זר אין זכות קנויה להיכנס לישראל, ובפרט כך כאשר מדובר בנתיניה של רצועת עזה, שהיא כאמור שטח עוין (עניין קישאוי, פסקה 5; בג"ץ 9657/07 גרבוע נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית (24.7.2008); בג"ץ 482/71 קלרק נ' שר הפנים, פ"ד כז(1) 113, 117 [1973])".

המדיניות הנוהגת של המשיבים, המגבילה מתן היתרים לנגזרות צרות ותחומות, מוצאת את ביטויה במסמך סטטוס הרשאות. המקור הנורמטיבי להסדרה זו מצוי בסעיף 3ב לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) תשס"ג-2003, המסמיך את מפקד האזור לתת היתר לשהייה בישראל לאחת משלוש המטרות המנויות בסעיף, שהרלוונטיות לעניינו היא סעיף הסל "למטרה זמנית" (סעיף 3ב(3) לחוק). סטטוס ההרשאות, בפרק ב' שעניינו הרשאות לאוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה, מפרט שלוש קבוצות עיקריות של מטרות היתר: צרכי בריאות; כלכלה ותעסוקה; תנועת אוכלוסיות לצרכים שונים. מדובר כאמור בקריטריונים המתעדכנים מעת לעת (ר' סעיף 9.ב לסטטוס ההרשאות) והעדכון האחרון הוא מיום 19.8.2018. אוסיף כי בהתאם לסעיף 9.ב. לסטטוס הרשאות, בקשות תושבי רצועת עזה להיכנס לישראל נבחנות גם לאור האינטרסים הביטחוניים, המדיניים והאסטרטגיים של מדינת ישראל ביחס לבקשות.

10. אין חולק כי שיקול הדעת הנתון למשיבים להחליט בדבר מתן היתרים לתושבי האזור שאינם אזרחי ישראל להיכנס אליה, הוא שיקול דעת רחב (ר' בג"ץ 2964/18 חוג ההורים – פורום המשפחות, מש פחות שכולות למען שלום נ' שר הביטחון (ניתן ביום 17.4.2018). אין גם מחלוקת כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול הדעת של הרשות המוסמכת ואינו בא בנעליה.
עם זאת, אין לומר כי מדובר בשיקול דעת בלתי מוגבל של המשיבים, שאינו כפוף לביקורת שיפוטית של המשפט המינהלי. כמו כל רשות, גם מפקד האזור פועל על פי כללי היסוד של המשפט המינהלי הישראלי. הפעלת שיקול הדעת שלו צריכה להיעשות איפוא באופן סביר, בהתאם לאמות המידה ולכללי המשפט המנהלי הנוהגים עמנו. קרי, הפעלת שיקול הדעת צריכה להעשות בסבירות, במידתיות, לאחר שקילת מלוא השיקולים הנוגעים לעניין, ללא שרירות, אפליה או שיקולים זרים, ובהתבסס על ראיות מינהליות במידת הצורך.

11. במקרה דנן, המשיבים לא הניחו תשתית ראויה, שתאפשר בחינה של השאלה האם ההחלטה לדחות על הסף את בקשות העותרים 1,2,3,8 להיתר כניסה לישראל, על פי קריטריון זה, ובכלל, עולה בקנה אחד עם כללי המשפט המינהלי.
המשיבים לא פרשו בפני בית המשפט את השיקולים שעמדו ביסוד ניסוח הקריטריונים הנוגעים לעניין, ביסוד פרשנותם ואופן יישומם. הדברים אמורים בעיקר בנוגע לקריטריון של "פגישות עבודה". הקריטריון מופיע בקבוצה "תנועת אוכלוסיות לצרכים שונים" שמאפשר כניסה לישראל למטרה הבאה:
"פגישות עבודה – כניסת בכירים בתחום האנרגיה, מים תקשורת וכיו"ב, גורמים במשרדים ממשלתיים ואנשי עסקים בכירים (בכפוף להגשת בקשת מטעם הוועדה האזרחית הפלסטינים ברצונת עזה) לפגישות עבודה בישראל ואיו"ש ".

הקריטריון דן בשלוש תת קבוצות:
בכירים בתחום אנרגיה, מים, תקשורת וכיוצ"ב;
גורמים במשרדים ממשלתיים;
אנשי עסקים בכירים.

12. על פניו, לא מן הנמנע כי תחת קריטריון זה יכללו גם בכירים בארגונים אזרחיים, ולא רק בכירים ברשות הפלסטינית. מבחינה מילולית, תת הקבוצה הראשונה בקריטריון – בכירים בתחום האנרגיה, מים תקשורת וכיו"ב – אינה מדברת בגורמים רשמיים, משרדי ממשלה או הרשות הפלסטינית. נראה כי על פניו, ההגדרה רחבה דיה לכלול גם בכירים שאינם משתייכים לרשות הפלסטינית, כגון ארגונים אזרחיים עצמאיים. מבחינת מילולית, גם לא מדובר ברשימה סגורה של תחומים, נוכח הביטוי "כיו"ב", וניתן לכלול בה בכירים בתחומים נוספים הנוגעים לכלכלה ותשתיות.
מבחינת תכליתית, לא ניתן הסבר מניח את הדעת לצמצם את הקריטריון לבכירים המשתייכים לרשות. מלבד אמירה כללית בתגובה לעתירה, ממנה עולה כי הקריטריון נועד לאפשר פגישות עבודה שישפיעו באופן ישיר על כלכלת הרצועה, לא פורטו הראציונלים שבבסיס הקריטריון. איןבו הגבלה לבכירים מוסדיים/רשמיים בלבד. לא הוסבר גם מדוע פגישות עבודה של אנשי עסקים בכירים צפויות להשפיע באופן ישיר על כלכלת הרצועה , לעומת פגישות עבודה של אנשי מקצוע בכירים בארגונים אזרחיים שפועלים בתחומי האנרגיה, מים ותקשורת או בתחומים אחרים שנוגעים ל כלכלת הרצועה. אוסיף כי בנוסח הקריטריון עצמו אין כל יסוד להנחה כי הוא נועד לקדם "תזוזה של כסף" במובן הצר ועל פניו ניתן לפרשו גם כקריטריון שנועד לאפשר פגישות עבודה של אנשי מקצוע בכירים במגזרים שונים.

יצוין כי המשיבים לא עמדו על משמעות מיקומו של הקריטריון בפרק הכללי של "תנועת אוכלוסיות לצרכים שונים" ולא בפרק "כלכלה ותעסוקה". ההנחה כי תכליתו כלכלית גרידא אינה נקייה מספקות. המשיבים גם לא עמדו על האבחנה בין קריטריון 11.א.1 שעיינו "סוחרים ואנשי עסקים" לבין הקריטריון של "פגישות עבודה" ששניהם עוסקים באנשי עסקים.

במצב דברים זה, כאשר מילולית ניתן לכלול תחת הקריטריון "פגישות עבודה" גם בכירים שאינם גורמים במשרדי ממשלה ורשימת התחומים אינה רשימה סגורה, ומשלא נפרשו בפני השיקולים שביסוד ניסוח הקריטריון, פרשנותו ויישומו, אין בידי לבחון את הפעלת שיקול הדעת ואין בידי לקבוע כי דחיית הבקשה של העותרים על הסף עומדת בכללי המשפט המינהלי.

באשר לקריטריון "צרכים אישיים" בסטטוס ההרשאות אין שום פירוט לגבי הקריטריון, מלבד היותו מאושר על פי מכסה. המשיבים לא פרשו את השיקולים והתכליות של קריטריון זה, שמצטייר כקריטריון סל שעשוי לתת מענה במקרים שאינם נכנסים בצורה מובהקת לקריטריונים אחרים, אך מבססים טעמים כבדי משקל להתיר כניסה. משלא נסתרה טענת העותרים כי בעבר קיבל עותר 8 היתר כניסה לפגישות בעמותת גישה תחת קריטריון זה, קשה לקבל את עמדת המשיבים לשלול על הסף בחינת הבקשות במסגרת קריטריון זה. יוער כי לא נטען שנוצלה מלוא המכסה תחת קריטריון זה.

13. אוסיף כי הפעלת שיקול הדעת לצורך יישומו של נוהל מינהלי צריכה להתבצע לאחר בחינת נסיבותיה הקונקרטיות של הפנייה והרלוונטיות לשם קבלת החלטה. גם במקרים בהם מגבשת הרשות מהינלית מדיניות כלית, עליה לבחון האם ראוי ליישם אותה בשים לב למערכת העובדות בכל מקרה (פרשת כרנז, פסקה 8).

במקרה דנן, לא שוכנעתי כי בעת הפעלת שיקול הדעת, טרם קבלת החלטה בעניינם של העותרים 1, 2, 3, 8, נבחנו הנסיבות הפרטניות של הפנייה ובכלל זה השאלה האם כניסתם לישראל עולה בקנה אחד עם התכליות שביסוד הקריטריון "פגישות עבודה" או קריטריון אחר בסטטוס הרשאות, והכל לאור האינטרסים הביטחוניים, המדיניים והאסטרטגיים של מדינת ישראל.

נוכח כל האמור, באתי לכלל מסקנה כי ראוי להורות למשיבים לשוב ולבחון את עניינם של העותרים בחינה פרטני. ככל שיסורבו בקשות העותרים או מי מהם, על המשיבים ליתן החלטה מנומק ת, שתקנה אפשרות להעמיד את ההחלטה לביקורת שיפוטית.
הבחינה המחודשת תיעשה ללא דיחוי, בשים לב למועד הכנס (21.11.2018).

העתירה מתקבלת איפוא, במובן זה שעניינם של עותרים 1,2,3,8 מוחזר לבחינת מחודשת של המשיבים.
המשיבים ישלמו לעותרים הוצאות משפט בסך 4,000 ₪.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ט, 15 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.