הדפסה

בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע עת"מ 30933-05-20

בפני
כבוד ה שופטת גאולה לוין

העותר

מוחמד אזברגה
ע"י ב"כ עוה"ד נחמיה ששון

נגד

המשיב
המשרד לביטחון פנים
ע"י ב"כ עוה"ד ריקי חדד לנקרי – פמ"ד

פסק דין

לפניי עתירה מנהלית כנגד החלטת המשיב שלא לחדש את רישיונות הנשק של העותר.

1. העותר, יליד שנת 1957, מתגורר בעיר רהט.
לעותר הונפק רישיון לאקדח (מס' רישיון 1200219394) בו מחזיק משנת 2000 ; ורישיון לרובה ציד (מס' רישיון 456537), בו מחזיק משנת 1992. תוקף שני הרישיונות ניתן עד ליום 30.6.2022.

2. ביום 1.3.2020 נשלחה אל העותר "בקשה לתפיסת כלי ירייה המוחזק ללא רישיון תקף", מאת פקידת הרישוי במשרד לביטחון פנים. הבקשה נשלחה ביחס לכל אחד מכלי הירייה. בבקשה נכתב כי בידי העותר מצוי כלי ירייה ללא רישיון בר תוקף "בסטטוס: מבוטל – מוגבל מתאריך 1.3.2020 סיבת הביטול: בקשת ביטול משטרה" ובניגוד לסעיף 4 לחוק כלי היריה, תש"ט- 1949 (להלן: "החוק").

בהתאם לאמור בעתירה, ביום 9.3.2020 הפקיד העותר את שני כלי הירייה בתחנת המשטרה שברהט.

3. ביום 10.3.2020 הגיש העותר ערר על החלטות פקידת הרישוי, אל האגף לרישוי כלי ירייה, בו עתר להשבת רישיונות כלי הירייה. בתמצית, טען העותר בערר כי כלי הנשק נלקחו ממנו במסגרת מבצע נשקים ברהט ללא כל סיבה. העותר טען כי הוא לא נחקר במשטרה בגין הנשקים, הוא ללא עבר פלילי והוא מתנדב במשטרה מעל 20 שנים.

4. ביום 25.3.2020 החליט הממונה באגף לרישוי כלי ירייה לדחות את הערר. וכך נכתב בהחלטה:
"רישיונותיו של העורר בוטלו בהמלצת משטרת ישראל בגין מעורבות בפלילים בתחום האמל"ח. כלי הירייה הופקדו במשטרה... בתגובתו מיום 25.3.2020 ממליץ הקצין הממונה להמשיך ולהתנגד למתן רישיון לעורר בגין חומר חסוי... מידע הקושר את העורר לעבירות בתחום האלימות, אמל"ח, קשרים עם גורמים פליליים וסכסוכים. על פי מידע זה, עולה חשש למסוכנות בהחזקת נשק מצד העורר... בקשתו של העורר והאינטרס שלו לחדש את רישיון כלי ירייה, נבחנו על ידי כמו כן נלקחו בחשבון עברו של העורר כנושא נשק ואולם לנוכח עמדת משטרת ישראל העדכנית שאינה ממליצה לחדש את רישיון לכלי הירייה של העורר, החלטתי לאמץ את עמדת המשטרה ולהכריע את הכף לטובת האינטרס של שלום הציבור ובטחונו".

על החלטה זו הוגשה העתירה שלפניי.

5. לטענת העותר, לא קיימת עילה לביטול רישיונות הנשק, ויש להשיבם. לטענת העותר, פקידת הרישוי שגתה כאשר הפכה "חותמת גומי" להמלצת המשטרה. נטען גם כי בערר לא נשקלו טיעוניו בנפש חפצה ובהגינות, ולא נשקלו המרכיבים האחרים במכלול השיקולים. לטענת העותר, לאקדח ערך סנטימנטלי בעבורו, כיוון שהיה שייך לאביו המנוח.
העותר מוסיף וטוען כי הוא לא נחקר ולא נפתח נגדו תיק פלילי, לא בקשר לכלי הנשק ולא בשום עניין אחר. ביחס לחומר החסוי ומידע הקושר אותו לגורמים פליליים, טוען העותר כי מעולם לא היה מעורב בפלילים ואין לו רישום פלילי, והוא מתנדב במשטרה מזה 20 שנה.

6. המשיב סבור כי יש לדחות את העתירה.
לטענת המשיב, ההחלטה נשוא העתירה היא סבירה, ובוודאי שאינה כה בלתי סבירה עד שנדרשת התערבותו של בית המשפט. המשיב מדגיש כי נשיאת כלי ירייה אינה זכות קנויה והיא מותנית בקבלת רישיון מטעם הרשות המוסמכת ועל פי המלצת קצין משטרה בכיר. לטענת המשיב, עמדת קצין המשטרה היא משמעותית לעניין הענקת הרישיונות.
נטען כי ההחלטה בערר ניתנה על בסיס חומרים מודיעיניים סודיים – ברמת הראיה המנהלית - הקושרים את העותר לעבירות בתחום האמל"ח וסכסוכים, ויש בהם כדי לבסס חשש סביר לשלום הציבור . המשיב מוסיף וטוען כי העותר לא הציג צורך ממשי בהחזקת הנשק.

7. ביום 3.8.2020 התקיים דיון בעתירה לפניי, בו השלימו באי-כוח הצדדים את הטיעונים שבכתובים .
כמו כן, התקיים דיון במעמד ב"כ המשיב בלבד, בו הציגה ב"כ המשיב את המידע החסוי.
בדיון טען ב"כ העותר כי העותר מחזיק בנשקים תקופה מאוד ארוכה, ולאקדח יש ערך סנטימנטלי כיוון שקיבל אותו מאביו. העותר טען כי אין לו קשר לסכסוך המשפחות המתנהל בפלג אחר של משפחתו, מול משפחה אחרת, בשל חלקות מקרקעין.

ב"כ המשיב טענה מנגד כי המידע המודיעיני מלמד על סכסוכים על אמל"ח בלתי חוקי, ועל אף הערך הסנטימנטלי, אין סיבה ש העותר יחזיק את הנשק. לטענת ב"כ המשיבה, בניגוד לטענת העותר כי אינו מעורב בסכסוך, קיימות תלונות במשטרה הקשורות לסכסוך, אותן הגיש העותר בעצמו.

דיון והכרעה

8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ונספחיהם ואת תיק החקירה שהובא בפניי, מצאתי כי יש לקבל את העתירה ולהשיב לעותר את רישיון הנשק ואת כלי הירייה שהפקיד.

כידוע, אין לאזרח זכות קנויה להחזיק ולשאת כלי ירייה. החזקת כלי ירייה מותנית בקבלת רישיון. הרשות המוסמכת בחוק רשאית, לפי שיקול דעתה, לתת רישיון או לסרב לתתו וכן לבטל רישיון בתוך תקופת תוקפו (סעיף 12 לחוק). הרשות המוסמכת לעניין זה היא פקיד הרישוי, על פי המלצת קצין משטרה בכיר שהוסמך לכך על ידי המפקח הכללי של המשטרה. המלצת המשטרה היא בעלת משקל ממשי בשיקול הדעת של פקיד הרישוי (ר' עע"מ 9187/07 אורי לוזון נ' משרד הפנים (ניתן ביום 24.7.2008)).

על החלטת פקיד הרישוי ניתן להגיש ערר לממונה. כאשר מוגש ערר על החלטת פקיד הרישוי, על הממונה להעבירו לתגובתו של קצין המשטרה שמונה לשם כך.

משטרת ישראל היא הגורם המקצועי שהמחוקק הסמיך להציג את חוות דעתה בפני הגורם המוסמך, כאשר זה עוסק בשאלה אם ליתן רישיון או לבטלו. מכאן שעל הממונה לתת משקל ממשי להמלצת קצין המשטרה (ר' עת"מ (מרכז) 49759-04-18 רן עצמון נ' פקיד רישיון כלי ירייה (ניתן ביום 20.1.2019)).

9. החוק אינו מפרט את השיקולים העומדים בבסיס שיקול הדעת של הרשות המוסמכת בבואה להחליט על מתן רישיון לנשיאת נשק או ביטולו. השיקולים נלמדים מהמטרה לשמה נדרש הרישיון, מחד גיסא, ומהצורך להגן על שלום הציבור, מאידך גיסא. ההסדר הנורמטיבי מבקש לאזן בין האינטרס להחזיק בכלי ירייה למטרות חוקיות שונות, לבין שלום הציבור ובטחונו (ר' עע"ם 3326/18 פלוני נ' מנהל רישוי לכלי ירייה מחוז דרום (ניתן ביום 14.1.2019) פסקה 19 לפסק דינו של כב' השופט ע' פוגלמן והאסמכתאות שם). לא פעם גם נפסק כי אין דופי בגישה זהירה ומחמירה מטעם הרשויות בעניין מתן רישיון לכלי ירייה (עע"מ 3792/14 עובד רופל נ' המשרד לביטחון פנים (ניתן ביום 23.3.2015)).

לצד זאת, נפסק כי במצב שבו מתבקש ביטול רישיון שכבר ניתן, מוטל על הגורמים המוסמכים נטל מיוחד להצדיק את ההחלטה בדבר ביטול הרישיון, ובמיוחד נדרשת בחינה זהירה של הסיכון הנשקף מבעל הרישיון, ומן ההכרח לבסס את ההחלטה על תשתית ראייתית מספקת. בעניין שללם פסק השופט (כתוארו אז) א' ברק כי "חשד בלבד אינו שיקול מספיק כדי לבטל רישיון קיים" (בג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי היריה, פ"ד לו(1) 317, 328), וכי "אין די בחשש של שימוש שלא כדין, אלא יש להצביע על סיכון ניכר, אותו יש להוכיח באופן משכנע ללא ספקות סבירים" (שם, בעמ' 330).

10. נוכח איזון האינטרסים המתחייב, כמפורט לעיל, ובהתחשב בטענות הצדדים ובחומר החסוי שהובא לפניי, מצאתי כי החלטת הממונה שלא לחדש את רישיון הנשק של העותר חורגת ממתחם הסבירות.

בהתאם לתשתית העובדתית שנפרשה בפניי, לא מצאתי כי נשקפת מהעותר מסוכנות לשלום הציבור אשר מצדיקה את שלילת רישיונות הנשק , בהם הוא מחזיק שנים ארוכות. אמנם, ההחלטה של הרשות מתבססת על ראיות מנהלי ות, וברף מינהלי, ואין צורך ברף השכנוע הנדרש במשפט הפלילי. אולם גם על פי רף זה, הדברים שהוצגו אין בהם כדי לבסס תשתית מספקת לכך שהחזקת רשיון נשק על ידי עותר יצור סכנה לשלום הציבור. אין בחומר שהוצג לפניי להקים תשתית בדבר מסוכנות של העותר, שאין לחובתו שום הסתבכות עם החוק (חרף הסכסוך בין משפחתו לבין משפחת אבו סהיבן). אציין כי העותר אחז ברישיונות הנשק שנים רבות, הגם שבמהלכן היו מצויות המשפחות בסכסוך האמור, ולא נטען כי אי פעם עשה שימוש בלתי ראוי בכלי הנשק.

11. חיזוק למסקנה כי יש לקבל את העתירה נמצא בחלוף הזמן מאז בוטלו רישיונות הנשק של העותר והופקדו הנשקים בתחנת המשטרה. כאמור, העותר הפקיד את נשקיו ביום 9.3.2020. מאז ועד היום חלפה כחצי שנה, ובמהלכה לא נטען בפניי כי התשתית בגינה בוטלו רישיונות הנשק, התחזק ה. חלוף הזמן, ללא שום אינדיקציה חדשה, מכרסם בעוצמתה של התשתית, שממילא לא הייתה חזקה.

12. בסיכום הדברים, החומר שהוצג לי אינו מבסס במידה מספקת תשתית ראייתית המצביעה על מסוכנות של העותר לציבור, או על דפוס פעולה עברייני של העותר, ולו ברמה של ראיות מנהליות.
העותר נעדר עבר פלילי, והוא אף לא זומן לחקירה כלשהי בקשר לדברים המיוחסים לו במידע החסוי. לא נטען כי במהלך השנים הרבות בהן אחז העותר ברישיונות הנשק, הוא השתמש בנשקים בצורה המסכנת את שלום הציבור, או בכלל, וא ין יסוד להניח כי יעשה כן, לו יושבו לו רישיונות הנשק.

סוף דבר – העתירה מתקבלת במובן זה שהחלטת הממונה מיום 25.3.2020 מבוטלת . לעותר יוחזרו רישיונות הנ שק שבוטלו, וכן הנשקים שהפקיד בתחנת המשטרה ברהט.

המשיב ישלם לעותר סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, כ"א אלול תש"פ, 10 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.