הדפסה

בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע עת"מ 20710-08-18

בפני
כבוד ה שופטת גאולה לוין

העותרים

1.מירב לוי - בעצמה
2.טל לוי - בעצמו

נגד

המשיב

משרד הבינוי והשיכון- מחוז דרום
ע"י פרקליטות מחוז דרום- אזרחי
עוה"ד דמיטרי קוגן

פסק דין

העותרים הם בני זוג המתגוררים בדיור ציבורי בבאר-שבע, יחד עם שלושה ילדים קטינים .
עובר להגשת העתירה, התגוררו העותרים בדירה בת שני חדרים ברחוב ברנפלד שמעון 4/13 באר שבע. העתירה נסבה על דרישתם לקבל דירה גדולה יותר, שתתאים לגודלה של המשפחה. במהלך בירור העתירה הוקצתה לעותרים דירה בת שלושה חדרים בקומה חמישית בבניין לא מעלית, ברחוב דרך מצדה 107 בבאר שבע. דרישתם העדכנית היא להורות למשיב, משרד הבינוי והשיכון, להקצות להם דירה בקומה נמוכה יותר, בשל גילם הצעיר של הילדים והיות העותרת בהריון.

רקע וטענות הצדדים

1. הליך זה הוא ההליך השני בגינו הגיעו העותרים לפתחו של בית המשפט בנוגע לזכאותם לדיור ציבורי. בהליך הראשון - עת"מ 17797-03-18 – עתרה העותרת לקבלת דירה גדולה יותר בשל התרחבות התא המשפחתי, בהתאם לנהלים החלים על זכאי דיור ציבורי.
ביום 8.5.2018 ניתן פסק דין מוסכם בעתירה הקודמת, לפיו הדיון בעניינה של העותרת יחזור לבחינה מחודשת בוועדה של משרד הבינוי והשיכון.

2. בדיון המחודש בפני הוועדה , נמצאו העותרים זכאים לקבלת דירה בדיור ציבורי. בהתאם להחלטת משרד הבינוי והשיכון מיום 10.6.2018, ה עותרים זכאים לדירה בת שלושה חדרים בקומה שלישית ומעלה בעיר באר-שבע, בהתאם לנוהל, בשל "צפיפות/ נולדו 3 ילדים לאחר האכלוס".

בהחלטה צוין כי במקום הקצאת דירה, העותרים זכאים לתוספת סיוע בשכר דירה בסך 3,100 ₪ ולא יותר מ-95% מגובה השכירות, אם יבחרו להחזיר את הדירה שיקבלו.

3. העתירה שלפניי הוגשה ביום 9.8.2018. בעתירה קבל ו העותרים על הדירות שהוצעו להם בעקבות ההחלטה מיום 10.6.2018. הדירה הראשונה הייתה דירה בת 3 חדרים בקומה רביעית ברחוב רוטנברג 18 באר שבע. העותרים סירבו לקבלה, משנוכחו לדעת כי היא נמצאת בסביבה שאינה טובה וראויה לגידול ילדים, כך לטענתם , ובשל מיקומה בקומה רביעית ללא מעלית.
לעתירה צורף מכתב משרד הבינוי והשיכון מיום 31.7.2018 שהופנה לעותרים, בו צוין כי "על פי נהלי משרד הבינוי והשיכון, ניתן להציע לכם עוד דירה אחת בלבד, ואם תסרבו לקבל גם אותה – תאבדי/ו את זכאותכם ולא תוצע לכם דירה נוספת ". העותרים הביעו בעתירה חשש מפני אבדן זכאותם, אם יסרבו לדירה נוספת.

4. המשיב, בהודעה מיום 2.10.2018, מסר כי הוצעה לעותרים דירה בת 3 חדרים (74 מ"ר) ברחוב דרך מצדה 107 בבאר שבע, הממוקמת בקומה החמישית בבניין בלי מעלית (להלן: "הדירה"). המשיב ציין כי ביום 14.8.2018 (לאחר מועד הגשת עתירה זו) הביעו העותרים את הסכמתם בכתב בפני גורמי עמידר לקבל את הדירה.
נוכח זאת, ביקש המשיב למחוק את העתירה, משזו התייתרה לשיטתו .

ב"כ המשיב ציין כי בפניותיה של העותרת לעמידר היא מנתה את השכונות המועדפות עליה, אך הוסבר לה כי אין אפשרות להשפיע על השכונה בה מוצעות הדירות. עוד הסביר ב"כ המשיב כי לכל הזכאים לדיור ציבורי מוצעות שתי דירות ויש להם זכות סירוב אחת. לאחר שני סירובים, ההצעה השלישית מצריכה בקשה מיוחדת והיא בסמכותו של מנהל מחלקה במחוז. הצעה רביעית היא בסמכות החלטה של ועדת חריגים עליונה.

לטענת המשיב, מלאי הדירות שבדיור הציבורי הוא מוגבל ומצומצם ביותר ועל היצע דל זה יש ביקוש רב, והפונים לקבלת דירה ממתינים בתור. אין בידי גורמי המשיב להיענות ל כל הדרישות של מבקשי הדיור הציבורי והדירות מוצעות בהתאם למלאי הקיים, תוך ניסיון להתחשב בבקשות.
לכן, טוען המשיב, כי עם הסכמתם של העותרים להצעה לדירה ברחוב מצדה, ונוכח הנסיבות הקיימות, אין בכוונת המשיב להציע לעותרים הצעות נוספות לדיור ציבורי.

6. העתירה נדונה לפניי ביום 4.10.2018. במועד הדיון העותרים עדיין התגוררו בדירתם הקודמת, בשל מצבה של הדירה בדרך מצדה. בדיון טענו העותרים, כי העותרת וילדיה יתקשו לעלות לדירה בדרך מצדה הנמצאת בקומה החמישית, כשהם צריכים לסחוב מצרכים, עגלות וכדומה, ובמיוחד נוכח הריונה של העותרת.
בדיון מסר ב"כ המשיב כי באותה עת ממתינים 22 איש לדירות מהסו ג שהעותרים זכאים לו. הוא ציין כי אפשרות נוספת שעומדת בפני העותרים היא קבלת מימון ממשרד הבינוי והשיכון כדי לשכור דירה אחרת. הוא הוסיף כי הדירה בדרך מצדה עתידה לעבור שיפוץ שלאחריו יוכלו העותרים להתגורר בה.
בנוגע למיקום הדירה בקומה חמישית, טען ב"כ המשיב כי היריון אינו עילה למתן דירה בקומות נמוכות, דירות ששמורות לאנשים נכים, ו הדירה שהוקצתה תואמת את החלטת הוועדה על הקצאת דירה בקומה שלישית ומעלה.

7. בסיום הדיון ולאחר הערות בית המשפט, הודיעו העותרים כי בכוונת ם לפנות לסיוע המשפטי כדי לנסות לקבל ייצוג ולקבל מידע לגבי האפשרויות שעומדות לרשות ם בעניין הדיור.
בנוסף, הוסכם כי העותרים יקבלו את הדירה ברחוב מצדה, ויאכלסו אותה כשיושלם השיפוץ, תוך שהם מצהירים כי הם מקבלים את הדירה מחוסר ברירה ו מבלי לוותר על הטענה כי הדירה אינה ראויה עבורם.

8. ביום 31.12.2018 הודע המשיב כי השיפוץ בדירה הושלם והעותרים התאכלסו בדירה לאחר סיום השיפוץ ביום 19.11.2018.

בהמשך לכך הודיעה העותרת כי היא עומדת על העתירה ומכאן פסק הדין.

דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטת המשיב וכי דין העתירה להידחות.

בראשית דבריי אני מוצאת לנכון לדחות את טענת המשיב לפיה העותרים אינם זכאים לפנות לבית המשפ ט משקיבלו את הסעד לו עתרה העותרת בעת"מ 17797-03-18. בהליך הקודם עתרה העותר ת לקבלת זכאות לדיור ציבורי. בעתירה שלפניי מבקשים העותרים להחליף את הדירה שקיבלו. מדובר בשתי עילות שונות, ואין האחת חוסמת את דרכם של העותרים מלעתור לגבי השנייה.

11. לגופם של דברים, אין בידי להושיט סעד לעותרים.
סעיף 1א לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח- 1998, קובע כי "בקשה לקביעת זכאות לדיור ציבורי תוגש למשרד הבינוי והשיכון; משרד הבינוי והשיכון יודיע למבקש, בתוך 30 ימים ממועד הגשת הבקשה, אם הוא עמד בכללים...".
"הכללים" הם "כללי משרד הבינוי והשיכון לעניין זכאות לדיור ציבורי" (סעיף 1).

נוהל משרד הבינוי והשיכון "הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי", הוראה מס' 08/05 מיום 18.7.2007 מתווה כללים והוראות בדבר הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי (להלן: "הנוהל").
תנאי הזכאות הם על בסיס שיקולים סוציו אקונומיים. ה תאמת מאפייני הדירות למאפייני הדיירים נעשית על בסיס קריטריונים של מצב רפואי וכמות הנפשות במשפחה. לצד זאת קיימים גם שיקולים מערכתיים הנוגעים למלאי הדירות והצורך בהתחשבות ובהתאמות לצרכים של כל זכאי וזכאי.

12. סעיף 7 לנוהל קובע "כללים לאישור גודל דירה (מספר חדרים)"; סעיף 7.2 לנוהל קובע את סדרי העדיפויות להקצאת דירות צמודות קרקע , כדלקמן:

"א. נכים רתוקים לכיסאות גלגלים.
ב. משפחה שוועדה רפואית מצאה שיש הכרח למגורים בקומת קרקע.
ג. משפחה שיש בה נכה שנקבע לו אי כושר השתכרות 75% ומעלה לצמיתות".

סעיף 9 לנוהל קובע את "סדר הקדימויות" בחלוקת הדירות :

"לכל סוג דירה ביישוב נתון תופק רשימת זכאים לפי סדר קדימויות.
המחשב ממיין ומשבץ את הזכאי ברשימת הממתינים לפי סדר הקדימויות הבא:

9.1. סדר קדימויות ראשי:

1. דיירי השיכון הציבורי שאושרו בגלל מצוקה בריאותית המחייבת קומה נמוכה או קומת קרקע כמפורט בנוהל זה.

2. דיירי השיכון הציבורי שאושרו להחלפה דירה בגין צפיפות או בכלל סיבה אחרת ולאחד המבקשים הראשיים יש גמלת אי כושר השתכרות יציבה בשיעור 75% ומעלה מהמוסד לביטוח לאומי.

3. דיירי השיכון הציבורי שאושרו בגלל צפיפות..."

4. ...".

"מצוקה בריאותית" מוגדרת בסעיף 6.1.2 לנוהל:

"בעל מגבלה פיזית המבטאת במצב תפקודי אשר מקשה על הדייר בשיכון הציבורי להגיע לדירה בה מתגורר ובשל מגבלתו קבע הועדה הרפואית כי קיים הכרח להחליף את הדירה בה מתגורר לדירה שתתאים למגבלותיו".

13. במקרה שלפניי, העותרים לא טענו ולא הוכיחו כי הם נמנים על אחת מהקטגוריות שמקבלת עדיפות להקצאת דירות צמודות קרקע. העותרים גם לא הוכיחו כי הם נמנים עם אחד משני הקריטריונים הראשונים בסדר הקדימויות (מצוקה בריאותית או גמלת אי כושר בשיעור 75% ומעלה). העותרים לא פנו לוועדה רפואית, לה הסמכות להחליט על סדר עדיפויות אחר בשיבוץ דירה לעותרים (סעיף 7.2.ב לנוהל) והסמכות לקבוע האם לזכאי קיימת "מצוקה בריאותית" (כהגדרתה בסעיף 6.1.2. לנוהל). נוסף על כך, העותרים לא הראו כי למי מהם נקבעה דרגת אי כושר השתכרות בשיעור 75% ומעלה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

מהאמור בנוהל עולה כי מיקומם בסדר הקדימויות לקבלת דירה נקבע על פי הקריטריון השלישי– "דיירי השיכון הציבורי שאושרו בגלל צפיפות".

הקשיים עימם מתמודדים העותרים בשל מיקום הדירה בקומה חמישית, לנוכח גילם הרך של הילדים והריונה של העותרת, הם קשיים ממשיים, שבוודאי מכבידים מאוד על שגרת יומם.
אולם, דומה כי העילות לקשיים – גילם הרך של הילדים והריונה של העותרת - אינם נמנים על הפרמטרים המקנים עדיפות בקבלת דירה צמודת קרקע, ואינם מ זכים אותם במיקום גבוה יותר בסדר הקדימויות בחלוקת הדירות.

14. העותרת מתארת שגרת חיים לא קלה. ניתן להניח כי הטיפוס לדירה שבקומה חמישית בלי מעלית, בהריון, עם ילדיה הקטנים, ו בוודאי לאחר היוולד התינוק/ת שבדרך, מהווים אתגר של ממש.
יחד עם זאת, משרד הבינוי והשיכון, וחברת עמידר אשר הקצתה את הדירות לעותרים, לא סטתה מן הנוהל והקריטריונים שנקבעו בו. המשיב החיל את הנוהל על העותרים על פי קריטריון "צפיפות" והתאים את מספר החדרים בדירה בהתאם לכמות הנפשות במשפחתם . ההוראות בדבר "צפיפות" אינן קובעות דבר בנוגע לגובה הדירה, סוג הבניין או השכונה בה ממוקמת הדירה.

הנוהל שנקבע על ידי המשיב מבטא איזון שבין מצוקותיהם של הדיירים, לבין הדירות הקיימות במלאי דירות בשיכון הציבורי. משהעותרים אינם עומדים בקריטריונים לקבל דירה בקומה נמוכה יותר, החלטת המשיב לשכנם בקומה חמישית אינה סוטה מהנוהל ואינה חורגת לטעמי ממתחם הסבירות , זאת בשים לב לכך שלעותרים ניתנה גם אפשרות לסיוע בשכר דירה, בגובה 3,100 ₪. במסלול זה העותרים יכולים לבחור דירה על פי צרכיהם והעדפותיהם, ובכלל זה לנסות למצוא דירה בקומה נמוכה. עד כה העותרים לא מיצו את האפשרות לשכור דירה בעצמם, בעזרת הסיוע בשכר דירה, אפשרות שעל פניו נראית סבירה והולמת. יש לזכור כי בתי המשפט, בבוחנם החלטה של רשות מנהלית, אינם מחליפים את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בעני ין, אלא בוחנים את סבירות החלטותיה (ראו למשל 210/08 פרויס הסגיל והדי נ' משרד הבינוי והשיכון ירושלים (24.12.2008), פסקה 10 לפסק דינו של כב' השופט ס. ג'ובראן והאסמכתאות שם).

15. בעצם בקשתם של העותרים להתחשב בהם ולהקצות להם דירה בקומה נמוכה יותר, הם מבקשים למעשה לקבל תיעדוף שלא מוקנה להם על פי הנוהל, על פני זכאים אחרים שממתינים בתור לקבלת דירה. כפי שמסר ב"כ המשיב, ישנם 22 זכאים שממתינים לדירות מאותו סוג דירה לה זכאים העותרים . אין בפני כל מידע לגבי מצבם של הממתינים ועל פניו אין הצדקה להעדיף את העותרים על פני הזכאים האחרים.

המחסור בדירות לשיכון ציבורי הוא בעיה חמורה, כלל ארצית, שאינה יכולה לבוא לכדי פתרון במסגרת פסק דין זה. עמד על כך כב' השופט א. רובינשטיין באחת הפרשות שהגיעו לפתחו של בית המשפט העליון בנוגע לדיור הציבורי :

"מושכל יסוד: דיור ציבורי הוא משאב מוגבל, מוגבל מאוד. הביקוש לו עולה – במידה רבה – על ההיצע. אין זה סוד כי רבים הם הזכאים הממתינים ב"תור" לדירות ציבוריות. משכבר הזדמן לי לציין, כי "הדיור הציבורי הוא משאב ציבורי, לא כל 'כל דכפין ייתי וייכול', אלא אך זכאים. בדו"ח מבקר המדינה מודגש המחסור החמור בדירות. כך, החל בשנים 2002-2007 ירד בהתמדה מספר הדירות הציבוריות שהוקצו לאכלוס הזכאים, וישנן אלפי משפחות – גם בלא שהדבר כולל עולים – הממתינות (מהן במשך שנים) לקבל דיור ציבורי (עמ' 253)... אין עסקינן ב'משחק סכום אפס', אלא במה שאמור להיות מחולק בצדק, על פי אמות מידה וסדרי עדיפויות לזכאים"" (עע"מ 823/12 תמר קליסה נ' יצחק שמעון (8.8.2013), פסקה ב' לפסק דינו של כב' השופט א. רובינשטיין והאסמכתאות שם).

16. מכל האמור לעיל עולה כי לא נמצאה עילה להתערב בהחלטת המשיב בעניינם של העותרים. העותרים קיבלו דירה גדולה יותר, בהתאם לכמות הנפשות במשפחה . לא מצאתי עילה לחייב את המשיב להקצות לעותרים דירה בקומה נמוכה יותר מהדירה שקיבלו (בקומה חמישית) שעה שעל פי הנוהל הם אינם נמנים על מי שזכאי לעדיפות לדירה בקומה נמוכה. לעותרים גם לא עומדת אפשרות לבחור את השכונה בה יגורו, שעה שבחרו במסלול של קבלת דירה ולא של שכירת דירה בסיוע כספי של המדינה.

סוף דבר- העתירה נדחית.
בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, ד' אדר ב' תשע"ט, 11 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.