הדפסה

בית משפט השלום קריית גת תא"ק 1489-10-18

בפני: כב' השופט אור אדם, סגן הנשיאה

תובע (משיב):
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אביחי דרזנר

נגד

נתבעים (מבקשים):

  1. ד.ח גוזלן סחר ושווק בע"מ
  2. דוד גוזלן
  3. אורלי גוזלן

ע"י ב"כ עו"ד מיכאל שטרית

החלטה

רקע כללי
התובע (להלן: "הבנק"), הגיש תובענה בסדר דין מקוצר ל תשלום בסך 674,977 ₪, אשר מורכבת מיתרת חובה בחשבון הנתבעת 1 (להלן: " החברה") של 649,000 ₪, ריבית לפי ההסכם בין הצדדים בסך 24,000 ₪ וחיובי אשראי בסך 4,860 ₪.
הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), ערב לחובות החברה ללא הגבלת סכום, ואילו הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת") ערבה לחובות החברה עד לגבול של 300,000 ₪.
הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה.

טענות בקשת הרשות
לטענת המבקשים, ה חברה עבד ה בעבר עם בנק אחר, וכאשר עבר ה ל נהל את פעילותה אצל הבנק המשיב, הציע להם מנהל הסניף מסגרת אשראי של מיליון ₪.
בשנת 2014, לנוכח מצוקה עסקית עקב מבצע צוק איתן, וכאשר מסגרת האשראי הופחתה חד צדדית ל- 700,000 ₪, נאלצה החברה ליטול הלוואה של 250,000 ₪ להשלים את הפער , והדבר יצר את החוב. עוד נטען לריביות ועמלות מופרזות שהצמיחו את החוב.
באשר לנתבעת 3 נטען כי כאשר חתמה על ערבות לחובות החברה עד ל 300,000 ₪, לא הוסבר לה על מה התבקשה לחתום ולא הוסבר לה כי מדובר בערבות לחברה.
טענה נוספת בבקשה, היא כי נמסרו לתובע המחאות דחויות בהיקף של 400,000 ₪ שאם הוא היה עומד על פירעונן, ניתן היה לצמצם את החוב.

העדויות
בדיון ביום 26.6.19, נחקרו הנתבע והנתבעת בחקירה נגדית, על תצהירי בקשת הרשות להתגונן.
הנתבע בעל החברה, הסביר בחקירה הנגדית שכאשר העבירו את פעילות החברה לבנק התובע, נקבעה מסגרת אשראי של מיליון ₪, ללא כל בטוחות וללא קציבת תקופה למסגרת האשראי, כך שהוא חשב כי מדובר במסגרת לתמיד, הכול כדי לשכנע את החברה לעבור לעבוד עם הבנק התובע.
הוא שב וטען, כי בשנת 2014, כאשר החלה קריסה של חברות בקריית גת, הופחתה מסגרת האשראי באופן חד צדדי ובבת אחת ממליון ₪ ל- 700,000 ₪.
הנתבע לא ידע להסביר את המסמכים הרבים עליהם הוא חתום, מהם עולה כי בניגוד לגרסתו, מסגרת האשראי מתחדשת בכל רבעון, וההפחתה של מסגרת האשראי ממיליון ₪ ל- 700,000 ₪ נעשתה באופן הדרגתי, כל זאת למרות שזיהה את חתימתו על כל המסמכים שהוגשו (ע' 2 – 4 לפרו').
באשר לחתימת אשתו הנתבעת 3 על כתב ערבות מוגבלת בסכום, העיד הנתבע כי הוא ידע שהיא מוזמנת לבנק כדי לחתום על ערבות עבור חובות החברה. עם זאת, לטענתו הוא לא אמר לה ולא הסביר לה את העניין, והוא הודה כי בכך הוא "הונה" את אשתו (ע' 6 ש' 18 – 22 לפרו').
באשר לסוגית השיקים המופקדים בבנק, הסביר הנתבע כי בהתאם להסכמות מול הבנק, היתה החברה מחויבת להפקיד אצלו 400,000 ₪ בהמחאות של לקוחות בכל עת. כאשר התחילה המצוקה בחשבון הבנק, הח ל הבנק לפרוע את השיקים על מנת לכסות את החוב, אולם הוא לא דרש ולא קיבל המחאות חלופיות מהחברה בהתאם לאותה הסכמה (ע' 7 ש' 10 – 17 לפרו').
במסגרת החקירה החוזרת, הסביר הנתבע, כי נקבעה לו מסגרת אשראי של מיליון ₪, כיוון שהבנק התובע ראה שמדובר בחברה רווחית, ומנהל הסניף הבטיח הבטחות לגבי צמיחה וגידול אם החברה תעבור לנהל את עסקיה אצלו.
הנתבעת 3, למרות שתצהירה הוא נרחב ומפרט את כל טענות הבקשה, העידה כי איננה מעורבת בעסקי החברה ואיננה יכולה להעיד דבר מידיעה אישית, פרט לעניין הערבות עליה חתמה.
הנתבעת אישרה כי היא חתמה על כל שבעה העמודים בהסכם הערבות, כולל חתימה בצד הכותרת הגדולה, לפיה מדובר בערבות מתחדשת ומוגבלת בסכום, וכולל חתימה ליד סכום הערבות של 300,000 ₪.
עם זאת, הנתבעת טענה שהיא לא קראה את ההסכם ולא הוסבר לה דבר.
הנתבעת אישרה כי היא חתומה גם על ת/10 ות/11, שהם הודעה לערב והצהרת הערב - מסמכים קצרים בני עמוד אחד בלבד, מהם ניתן להבין ללא קושי כי מדובר בערבות.
הנתבעת הדגישה, שלמרות שהיא מאוד קרובה לבעלה, ולמרות שהוא זה ששלח אותה לבנק לחתום על מסמכים, הוא לא סיפר לה שהחברה בצרות ומסיבה זו היא צריכה לחתום ערבות לחברה.

דיון והכרעה
כמתואר לעיל הטענה המרכזית של המבקשים נגד התביעה, היתה כי הבנק התובע, פיתה אותם לעבור לעבוד עמו תוך הבטחת מסגרת אשראי של מיליון ₪, כאשר לפתע נקלעו למצוקה, הפחית בבת אחת את מסגרת האשראי ל- 700,000 ₪ , והדבר הביא ליצירת החוב.
מהמסמכים שהוגשו עלה, כי אין מדובר בהפחתה בבת אחת, אלא בהפחתות הדרגתיות של מסגרת האשראי מדי פעם בפעם, באמצעות מסמכים עליהם חתם הנתבע שוב ושוב.
אכן, הבנק אישר בסיכומים, כי מסגרת האשראי שנקבעה מלכתחילה בסך מיליון ₪, הוענקה לחברה ללא כל בטוחות, רק על יסוד פעילותה, אולם לטענת הבנק, מסגרת אשראי היא תמיד פררוגטיבה של הבנק, בהתאם לשיקוליו העסקיים, הכוללים את הסיכונים והסיכויים של הלקוח, כאשר החבות על לקוח לכסות את חובותיו, איננה מתאיינת אם נעשה שיקול שגוי, וטענה לגבי מסגרת אשראי בלתי סבירה, לא תהווה בדרך כלל בסיס להתחמקות מחוב שנוצר.
יצויין כי במסגרת הבקשה העלו הנתבעים טענות נוספות, לגבי אי העברת מסמכים ולגבי ריביות ועמלות מופרזות, אולם בסיכומים הדבר לא צויין, כאשר לגבי העברת המסמכים, הוצג במהלך החקירה הנגדית מסמך לפיו הועברו כל תדפיסי הבנק לידי בא כוח הנתבעים. לגבי עמלות וריביות לא פורט כל טיעון קונקרטי שניתן להתייחס אליו.

הפחתת מסגרת אשראי
הטענה המרכזית של הנתבעים היא כאמור לעיל, לגבי מסגרת אשראי שהופחתה חד צדדית בשנת 2014 ממליון ₪ ל- 700,000 ₪, והביאה ליצירת החוב.
פסק הדין המנחה לגבי מסגרת האשראי, ניתן בבית המשפט העליון בעניין אלמודן ( ע"א 459/13 אלמודן בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, (25/06/2014)).
בעניין אלמודן פסק בית המשפט העליון, כי החוק קובע, והפסיקה בעקבותיו, כי בנק איננו מחויב להעניק שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח ( סעיף 2( א) לחוק הבנקאות ( שירות ללקוח), התשמ"א-1981), ויש בידו להפעיל את שיקול דעתו העסקי, תוך מתן משקל לפרמטרים רלוונטיים ועל סמכם להחליט האם להעניק אשראי, אם לאו, ובאיזה גובה.
בנק רשאי להימנע ממתן אשראי ללקוח, או מהמשך מתן אשראי, במטרה להבטיח בין היתר את החזר כספו.
יש חשיבות מבחינת אינטרס הציבור, בשמירה על שיקול הדעת הנתון לבנק, להחליט האם ומתי לפעול למימוש הבטוחות שניתנו לו על-ידי הלקוח, ובשמירה על הקשר הכלכלי-הרציונאלי שבין יכולת החזר האשראי של הלקוח על-פי מכלול נתוניו, ובין תנאי הסכם המסגרת והיקף הבטוחות שידרוש הבנק. כל אלה הינם שיקולים כבדי משקל המשליכים על יציבות המערכת הבנקאית ועל שמירת חוסנה.
עם זאת, הוסיף בית המשפט העליון וקבע, כי לצד האינטרס הלגיטימי של הבנק להבטיח את החזר כספו, משנחתם הסכם אשראי על הבנק לכבדו ולהעניק ללקוח את האשראי המוסכם לתקופה הקצובה, אלא אם כן התרחשה אחת ההתרחשויות המזכות אותו בביטולה או בהפחתתה. נטל הראיה להתרחשות שכזו מוטל, מטבע הדברים, על הבנק.
בנק איננו רשאי להפסיק את האשראי כפי חפצוֹ בלא סיבה מוצדקת, וזכותו לביטול אשראי כפופה לחובת תום הלב ולקיום ההסכם בדרך מקובלת.
בעניין אלמודן, נפסק כי מכלול הנסיבות אכן הצדיק את ביטול האשראי, שכן הפסיקה הכירה בזכותו העקרונית של בנק להימנע מלהעניק ללקוח אשראי, או מלהמשיך ליתן לו קו אשראי, משיקולים לגיטימיים שנועדו לאפשר לבנק להבטיח את החזר כספיו, דוגמת חשש כן באשר ליכולת גביית האשראי, עקב שינוי לרעה בכושר הפרעון של הלקוח. עם זאת, הבנק חוייב בעניין אלמודן, שכן לא נתן הודעה מוקדמת ללקוח על הפחתת מסגרת האשראי ( שם, עניין אלמודן, פסקאות 11-14 לפסה"ד, ר' גם: ת"א (של' ת"א) 16356-09-13 טחנת קמח אשדוד בע"מ נ' בנק הבינלאומי אשדוד (09/10/2017 ), פסקה 39 לפסה"ד).
המבקשים נסמכים על פסק הדין שניתן לאחרונה בעניין מגידיש (ת"א (של' ת"א) 35609-03-15 צפריר מגידיש נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (28.1.2019)).
באותו עניין, הורה בית המשפט על בנק לפצות לקוח, עבור הלוואה שהלקוח נדרש לקחת כדי לכסות חוב של אחיו. בית המשפט התייחס במילים קשות להתנהלות הבנק כלפי הלקוח התובע.
ואולם, אין בפסק הדין כדי להפוך את הקערה וללמד על סיכויי הגנה גבוהים בענייננו: ראשית, כנגד פסק דין זה תלוי ועומד ערעור בבית המשפט המחוזי, כך שעדיין איננו חלוט. שנית, וזה העיקר, אין הנדון דומה לראייה: שם דובר בהתנהלות בלתי סבירה של בנק כלפי לקוח, תוך חיובו לקחת אחריות על חובות של אחיו, באופן בלתי סביר. בענייננו, מדובר בחברה ובערבים לחובות החברה, כאשר לפחות לגבי הנתבע, לא היתה מחלוקת בעניין הערבות.
יודגש כי במסגרת אותו פסק דין בעניין מגידיש עליו נסמך ב"כ המבקשים, הדגיש בית המשפט, כי אפילו אם היה מתברר שהבנק התרשל במתן אשראי, לכל היותר ניתן היה לשמוע טענה כזו ממי שהעניק בטוחה מלכתחילה וחתם על ערבות טרם מתן האשראי, אך לא ממי שחתם על ערבות בדיעבד ולאחר מתן האשראי. הוזכר כי טענת לקוחות בנק לפיהם נמסרו להם כספים ללא בטחונות היא טענת " המתאבד הכלכלי" אשר לה ניתן להשיב כי הבנק איננו אפוטרופוס של לקוחותיו ( עניין מגידיש, שם, פסקה 7 ( ב) לפסה"ד והפסיקה המאוזכרת שם).
בעניין מרכתיל-מזרחי (ע"א (מח' ת"א) 32785-11-14 בנק מרכנתיל דיסקונט בני ברק נ' יוסף מזרחי (20.5.2015)), המאוזכר בעניין מגידיש, נתקבל ערעור הבנק ונקבע כי העובדה שבנק חייב חובת אמון כלפי לקוחות, אינה הופכת אותו להיות אפוטרופוס של כל לקוח ולקוח. יש לנקוט משנה זהירות כאשר מטילים על הבנק חובה לאסור על לקוח למשוך כספים מחשבונו ובאופן זה להגדיל את יתרת החובה בחשבונו (שם, פסקה 10 לפסה"ד).

מן הכלל אל הפרט -
באשר לטענה לגבי הפחתת מסגרת האשראי -
מהלכת אלמודן עולה, כי כל עוד מדובר בשיקול עסקי סביר, שנעשה בתום לב, זכותו של הבנק להעניק מסגרת אשראי, וזכותו של הבנק להפחתתה, תוך הודעה מוקדמת ללקוח.
בענייננו, טרם נשמעה עמדת הבנק ושיקוליו באשר למתן מסגרת האשראי מלכתחילה, ולהפחתתה בדיעבד. עם זאת, לא נטען לשיקולים בלתי סבירים של הבנק בהפחתת מסגרת האשראי. הנתבע עצמו אישר כי בשנת 2014 נקלעה החברה למצוקה. לפיכך בהחלט אפשר, לפי הפסיקה, ששיקול סביר של הבנק הביא להפחתה של מסגרת האשראי.
דווקא המסמכים שהוגשו בדיון, עליהם חתום הנתבע, מלמדים לכאורה על הפחתה הדרגתית במסגרת האשראי, היינו על שיקול דעת מתחדש של הבנק בהתאם לנסיבות ובתום לב, כך שסיכויי ההגנה בסוגייה זו לא נראים גבוהים.
באשר להמחאות בסך 400,000 ₪ -
לגבי הטענה הנוספת באשר להמחאות בסך 400,000 ₪ שהיו אמורות להיות מופקדות אצל הבנק המשיב, הטענה איננה ברורה. כפי שעלה, היתה התחייבות של החברה להפקיד המחאות דחויות עד לגובה של 400,000 ₪ והבטחת תשלום חובות החברה. הנתבע, שהוא מנהל החברה, אישר כי בשלב מסויים הפר את ההתחייבות ולא הפקיד את ההמחאות, והבנק נאלץ לפרוע את ההמחאות הקודמות לכיסוי החוב. לא ברור אפוא, במה חטא הבנק ומה הטענה כנגדו בעניין זה.
באשר לטענה של הנתבעת 3 כי לא ידעה על מה היא חותמת -
ההלכה הפסוקה קובעת כי אדם מחויב למסמכים עליהם הוא חותם וכי רק בנסיבות חריגות ביותר ניתן יהיה לשחרר אדם שחתם על מסמכים ולא קרא אותם.
בענייננו, הנתבעת אישרה את חתימתה על הסכם הערבות, לרבות חתימה ליד הכותרת שבה מצוין במפורש שמדובר בערבות וכן ליד הסכום של גבול הערבות בסך 300,000 ₪.
היא חתמה גם על המסמכים ת/10 – ת/11, שהם מסמכים קצרים וברורים ואף מהם ברור שהיא הבינה שהיא חותמת על ערבות.
יתרה מכך הנתבע 2, בעלה, ידע כי היא נדרשת לבוא לבנק כדי לחתום על ערבות לחובות החברה. הטענה לפיה הוא רימה אותה ולא גילה לה זאת, היא טענה מוקשית.
ההלכה הפסוקה קבעה, כי אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא.
נפסק כי הסבר לכך שערבה לא קראה את המסמך שאותו הגיש לה בעלה לחתימה, שדי היה בהעפת עין כדי לעמוד על תוכנו, מלמד על אחד משניים: כי חתמה מתוך אמון בבעלה ונכונות לחתום על כל מסמך לפי שיקול-דעתו, או שנהגה ברשלנות. שתי האפשרויות שוללות טענת אפסות (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו, (2000), ור' גם ת"א (שלום חי') 17235/04 יוסף טורבובסקי ז"ל נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, (2007)).
לפיכך גם טענתה של הנתבעת לגבי מסמכי הערבות עליהם חתמה, היא טענת הגנה חלשה יחסית.

ההלכה הפסוקה במתן רשות להתגונן
ההלכה הפסוקה באשר בבקשה לרשות להתגונן הינה מתן רשות להתגונן ביד רחבה. המבקש רשות להתגונן איננו נדרש להוכיח את טענותיו במלואן. די להראות כי קו ההגנה בו הוא מבקש לנקוט איננו בגדר "הגנת בדים".
כאשר בית המשפט בוחן את הבקשה, מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין. הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה. יודגש כי אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה - אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה (ע"א 518/87 ליאון פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (25.11.1993) ; ע"א 8493/06 ציון כהן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (2010) ; ע"א 5480/98 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אבו, פ"ד נב (2) 476, 479 (1998) ; רע"א 8381/14 ישראל אברבך נ' בנק אגוד לישראל בע"מ, (26/01/2015) ; רע"א 3912/12 אייקום תקשורת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.11.2012)).
דרישת הפקדה -
כאמור בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד -1984, רשאי בית המשפט להתנות מתן רשות להתגונן בתנאים מסוימים לרבות בהפקדות כספיות.
בית המשפט העליון קבע, כי האפשרות להתנות רשות להתגונן בהפקדה כספית, ראויה במקרים בהם "כמעט" אין למבקש הגנה (ע"א 462/88 בן צבי נ' בל"ל, פ"ד מד (1) 128 (1989) ; ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בל"ל, פ"ד נט' (3) 41 (2004)). בהפעלת הסמכות להתנות מתן רשות להתגונן בהפקדה, על בית המשפט להתחשב, בין היתר, בסיכויי ההגנה של המבקש (רע"א 3963/17 רם הנדסה בע"מ נ' בני עאדל בטאח בע"מ, (17/05/2017)).
כך למשל, במקרה בו נקבע כי למבקש עומדת, לכל היותר, טענת הגנה לעניין שליש מסכום התביעה, אושרה החלטה להתנות את מתן הרשות בהפקדה בגובה לגביו נקבע שאין למבקש הגנה. עוד נקבע כי לבית המשפט נתונה הסמכות להורות על מתן ערובה, לפי שיקול דעתו, ואין הוא נזקק לבקשת אחד הצדדים או לדיון בפניהם. מדובר בסמכות נרחבת לקביעת התנאים למתן הרשות להתגונן, על מנת להתאימם לסיכויי ההגנה, ורשאי בית המשפט להביע את עמדתו באמצעות התניית תנאים שיחזקו את יכולתו של התובע לממש את תביעתו, אם יזכה בה (רע"א 2075/05 שחר יוסף נ' הבנק הבי"ל הראשון, (2005)).
התנאת הרשות להתגונן בתנאים תיעשה במקרים שבהם ההגנה נראית על פניה קלושה. עם זאת, אין לסכל את מטרת התקנה, על ידי קביעת תנאים שאין בכוחו של הנתבע לעמוד בהם. בקביעת גובה העירבון, יש להביא בחשבון את השיקולים השונים, תוך שימת לב לסיכויי ההגנה הקלושים מזה וליכולתו הכלכלית של המבקש מזה (רע"א 384/17 קלמו סבוב נ' גמא ניהול וסריקה בע"מ, (01/02/2017) פסקאות י'-יא' לפסה"ד).
בעניין אוסי (רע"א (מח' חיפה) 39575-08-17 אוסי תכנון הקמת מבנים ופיתוח בעמ נ' אליהו בן עזרא, (02/10/2017)), דחה בית המשפט בקשה להתערב בגובה ההפקדה, בקובעו כי: "...הטענות ביחס למצב הכלכלי של המבקשים, הועלו באופן כללי, ללא הפירוט הנדרש, ללא מסמכים שיהא בהם כדי לגבות ולשכנע שאין ביכולתם לגייס אף לא את הסכום של 20,000 ₪, שהוא כאמור כבר לעיל, סכום סביר ומאוזן, בהתחשב בסכום התביעה התלויה ועומדת, ובוודאי בשים לב לחולשה הניכרת שבטענות ההגנה שהעלו המבקשים כפי שפירטה והסבירה כב' הרשמת הבכירה בהחלטתה..." (שם, פסקה לב' לפסה"ד).
בעניין לוגסי (רע"א (מח' באר שבע) 35409-06-16 שלמה שמואל לוגסי נ' ת.ב. קלין מכבסות (1999) בע"מ, (16/09/2016)), נדחה ערעור על הפקדה בגובה 70,000 ₪, כשנקבע כי המבקש לא הציג ראיה של ממש לטענתו, כי יתקשה לעמוד בהפקדה שנקבעה, על אף שנטל הראיה מוטל עליו, ומשכך, לא הוכיח כי יש לבטל את ההפקדה מפאת מצבו הכלכלי.
בעניין אליהו (רע"א (מח' חיפה) 16938-05-16 שלמה אליהו נ' איציק דנגור, (15/05/2016)), אושרה הפקדה של 35,000 ₪, למרות שהמבקש פוטר מעבודתו והיו תלויים נגדו תיקי הוצל"פ.

סיכומו של דבר
נמצא אפוא, כי טענות ההגנה הן חלשות למדיי, ועל פניו הסיכוי לקבלתן איננו גבוה. עם זאת, בהתאם להלכה הפסוקה, די גם בהגנה קלושה, כל עוד איננה הגנת בדים, כדי לאפשר מתן רשות להתגונן.
לצד ההלכה המרחיבה במתן רשות להתגונן, נקבע כי כאשר מדובר בטענות הגנה חלשות, ראוי להתנות את מתן הרשות בתנאים, לרבות הפקדות כספיות משמעותיות.
לנוכח כל האמור לעיל, ניתנת רשות להתגונן, אולם זאת אך ורק בכפוף להפקדת כ-10% לערך מגובה החוב, בסך 70,000 ₪, אשר יופקדו בשבעה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, של 10,000 ₪ כל אחד מהם, החל ביום 1.8.19, ועד ליום 1.2.20.
יודגש כי העדר הפקדה של מלוא הסכום האמור של 70,000 ₪ עד ליום 2.2.20 – יביא מיידית לביטול הרשות להתגונן, ולמתן פסק דין על מלוא סכום התביעה.
לעיוני ביום 3.2.20.

בשולי הדברים -
לנוכח חולשתן של טענות ההגנה מזה, אולם הסיכון הנמוך שאולי בסופו של דבר תתקבלנה, בצירוף קשיי הגבייה הצפויים מזה – מוצע כי ב"כ הצדדים ייכנסו למשא ומתן אינטנסיבי, בנסיון להגיע להסכמות.
בנסיבות אלה, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה, היא בסך כולל של 90% מהחוב נומינאלית, ללא ריביות פיגורים וללא שכר טרחה, שיחולק ל-36 תשלומים חודשיים שווים ורצופים.
ב"כ הצדדים יבואו בדברים, בעצמם או באמצעות מגשר מוסכם, ויודיעו עד לתום הפגרה 6.9.19, אם הגיעו בנסיבות העניין להסכמה לגבי התיק כולו.
לעיוני 8.9.19.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט סיוון תשע"ט, 02 יולי 2019, בהעדר הצדדים.