הדפסה

בית משפט השלום קריית גת ת"א 8333-10-18

בפני: כב' השופט הבכיר אור אדם

תובע

ע"ק
ע"י ב"כ עו"ד מורן דוד משרד לינדנברג

נגד

נתבעים

  1. עיריית אשדוד
  2. הכשרה היישוב חברה לביטוח

ע"י ב"כ עו"ד קובי צדיק

3. אגודת האדומים של אשדוד
ע"י ב"כ עו"ד שיאון מורבצ'יק

נגד

צד שלישי
אגודת האדומים של אשדוד
ע"י ב"כ עו"ד שיאון מורבצ'יק

פסק דין

התובע, יליד 1987, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו כאשר נפל על ידו, במסגרת משחק כדורגל במבחני קבלה לקבוצה, ביום 17.7.2016 במגרש במתחם הספורטק באשדוד. התובע טען כי האחריות מוטלת על הנתבעות: הנתבעת 1 עיריית אשדוד ( להלן: "העירייה") אשר אחראית על המגרש, והנתבעת 3 האדומים של אשדוד ( להלן: "העמותה") במסגרתה נערך המשחק. העירייה הגישה הודעה לצד שלישי נגד העמותה.
התובע היה בן 29 בעת התאונה והוא בן 34 שנים היום.
הצדדים חלוקים הן באשר לחבות, הן באשר לנזק והן באשר לחלוקת האחריות בין הנתבעות.

סוגיית החבות
התובע טען כי נפל במהלך משחק האימון עקב מפגע במגרש. הנתבעות טענו, כי לא היה כל מפגע והתובע החליק במהלך המשחק ללא קשר למפגע כלשהוא, כפי ששחקני כדורגל עשויים להחליק במהלך המשחק.
התובע בסיכומים, טען לראיות שלא הוכחשו כי אכן נפגע במהלך משחק האימון. דא עקא שעובדה זו איננה במחלוקת. אין מחלוקת כי התובע נפגע במשחק האימון ופונה לקבלת טיפול רפואי. יריעת המחלוקת בין הצדדים נוגעת אך ורק לשאלה אם מפגע במגרש הוא שגרם לנפילה, או שמדובר בנפילה רגילה במהלך הסיכונים הטבעיים של משחק כדורגל.
לאחר שבחנתי את מלוא הראיות שבאו בפניי, ואת מכלול העדויות שהובאו, מצאתי כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי דווקא מפגע בדשא גרם לנפילתו. ממכלול הראיות עולה כי סביר יותר, בהתאם למאזן ההסתברויות, כי מדובר בנפילה רגילה במהלך משחק כדורגל, ללא קשר למפגע כלשהוא.
ניתן להגיע למסקנה זו משילוב של כמה וכמה שיקולים, שגם אם ניתן לתת הסבר לחלק מהם, הרי שבהצטברותם יחד נוטה הכף לעבר דחיית גרסת התובע:
הבעייתיות בתמונות שצורפו המצביעות לכאורה על המפגע.
השינויים בגרסת התובע.
עניין נעלי הפקקים.
העדר כל עדות תומכת לעדות התובע.
טיב הליקויים הנטענים ועדויות הנתבעות לגביהם.
העובדה שבמשחק כדורגל ישנן לא מעט נפילות שאינן קשורות למפגע.

א. תמונות המפגע
התובע צירף לתצהירו ארבע תמונות המעידות לטענתו על מיקום המפגע ( תמונות 1 ו- 2 וכן הסימון בת/1), ועל טיב המפגע ( תמונה 3). במהלך עדותו, התובע הצביע על תמונה 3 שצורפה לתצהירו ואמר שבוודאות זה המפגע שממנו נפל ( ע' 7 ש' 19 – 23 לפרו').
לדבריו מדובר היה בחסר של דשא בריבוע בגודל של כ- 30 ס"מ ( ע' 8 ש' 1 לפרו').
הנתבעות טענו גם בכתב ההגנה וגם בקדם המשפט ביום 24.3.21, כי ריבועים כאלה נוצרים כאשר דשא ניטל משולי המגרש כדי למלא חסרים במגרש, ולכן אין כל אפשרות שמדובר במפגע בתוך תחומי המגרש. אשר על כן, הוטל על התובע להוכיח כי המפגע שצולם על ידו היה בתוך תחומי המגרש. התובע לא הרים נטל זה.
ראשית, תמונות 1 ו- 2 ניטלו מחוץ לגדר המגרש. התובע סימן בהן את מקום המפגע בתמונה 2 ובת/1. הסימון שנעשה הן בתמונה 2 והן בת/1 הוא ממש סמוך לקו הגבול של המגרש. למרות זאת, בתמונה 3 שלטענת התובע מנציחה את המפגע ממנו נפל, לא נראה קו המגרש בסמוך.
שנית, לטענת התובע מדובר במפגע גדול, ריבוע של כ- 30 ס"מ של העדר דשא. ואולם, בתמונות 1 ו- 2 המתארות את מקום המפגע, לא ניתן לראות מפגע כזה, למרות שלנוכח גודלו של המפגע הנטען - צפוי היה לראותו בתמונות.
שני שיקולים אלה, מקשים לקבל את עדות התובע כי אכן המפגע המתואר בתמונה 3 היה בתוך תחומי המגרש והוא שגרם לנפילתו.
בנוסף לשני שיקולים אלה, התובע טען כי צילם את התמונות כחודש לאחר האירוע ( ע' 8 ש' 5 לפרו'), אולם העד אוואט בעדותו טען בעדותו שאין סיכוי שהתמונה צולמה בחודש יולי, שכן לפי גוון הדשא, הוא נראה דשא חורפי ( ע' 36 ש' 10 – 11 לפרו'). יצויין כי שיקול זה הוא בעל משקל נמוך יחסית.

ב. שינויים בגרסת התובע
הנתבעות טענו כי יש לדחות את גרסת התובע, לנוכח שינויים בגרסתו:
בדוח מד"א מיום האירוע 17.7.2016 נרשם: "לדבריו החליק בעת משחק כדורגל" (ע' 9 למוצגי התובע).
למחרת, ביום 18.7.2016 במחלקה למרפאה דחופה נרשם: "תוך כדי משחק כדורגל נפל ונחבל ביד שמאל" (ע' 12 למוצגי התובע).
בתביעה למוסד לביטוח לאומי מיום 31.7.2016 רשם התובע: "שיחקתי כדורגל בקבוצת הפועל אשדוד. החלקתי על היד בעקבות מגרש רטוב ממים" (ע' 12 למוצגי הנתבעת).
בסיכום אשפוז מיום 18.8.2016 נרשם: "חבלת מרפק שמאל במהלך משחק כדורגל ( החליק על הדשא)" (ע' 9 למוצגי הנתבעת).
בכתב התביעה תואר אירוע הנפילה כך: "התובע נפגע... ...כשלפתע במהלך ריצה אחרי שחקן, נתקל בשקע בדשא, אשר גרם להבדל גובה פתאומי, וכתוצאה מכך, ובשל רטיבות בדשא, החליק..." (ס' 2 לכתב התביעה המתוקן).
בתצהיר התובע תואר אירוע הנפילה באופן דומה: "... שחקן מהקבוצה היריבה היה עם הכדור וכאשר רצתי אחריו, נתקלתי בשקע שהיה בדשא, מעדתי, ובשל רטיבות בדשא החלקתי ונפלתי ארצה..." (ס' 3 לתצהיר התובע). התובע צירף לתצהיר תמונה של המפגע. מדובר בחורים מרובעים של דשא שלטענתו גרמו לשקע שבעטיו נפל.
הנתבעות טענו כי מדובר בגרסה כבושה, כאשר הטענה למפגע בדשא ע"י שקע או חור כפי שמתואר בתמונות, לא נטענה בזמן אמת, אלא רק לאחר הגשת התביעה.
בעדותו בבית המשפט תיאר התובע את הנפילה כדלקמן:
"ת קודם כל היה משחק אימון. רצתי על שחקן, באתי לחטוף כדור ואז נתקעתי בדשא.
ש הרגל נתקעה בדשא ונפלת?
ת כן.
ש איפה ההחלקה נכנסה לתמונה?
ת באותו רגע.
ש אפשר להיתקע ולהחליק, אני לא מכיר מישהו שנתקע ואז החליק.
ת רגל אחת נתקעה והשנייה החליקה..." (ע' 5 ש' 24 – 30 לפרו').
התובע נשאל מדוע לא פירט בסמוך לאירוע את עניין השקע שגרם לנפילה והשיב כי היה בטראומה בגלל הכאב ביד ולכן חשב שחיוני לציין רק את הנפילה ( ע' 8 ש' 26 – 30 לפרו'). בהמשך ציין כי גם כאשר הגיש את הטפסים למוסד לביטוח לאומי היה נסער ולכן לא ציין זאת, כי סבל מכאבים ביד במשך חודשיים ( ע' 9 ש' 28 עד ע' 10 ש' 2 לפרו'). ובהמשך: "במצבי לחץ אתה לא יודע מה להגיד" (ע' 10 ש' 12 לפרו')
כמתואר לעיל, שני המסמכים הרפואיים מיום האירוע ולמחרת, מדברים רק על החלקה ונפילה ללא הגדרה של מפגע. אם היה מדובר רק בכך, ניתן היה לקבל את הסבריו של התובע, כי היה נסער וידו כאבה, ומבחינת הטיפול הרפואי, המפגע איננו חשוב.
ואולם, שבועיים לאחר האירוע הגיש התובע תביעה למוסד לביטוח לאומי. שם כבר טרח ופירט מפגע של רטיבות. אין היגיון בכך שבאותו שלב, כאשר פירט את הגורם לנפילה (רטיבות) לא פירט את הגורם המרכזי של השקע שלטענתו גרם לנפילה!

ג. נעלי הפקקים
התובע טען בתצהירו: "...לא סופק לי ציוד מתאים לקראת ובמהלך מבחני הקבלה, לרבות נעלי כדורגל מקצועיות ( להלן: "נעלי פקקים"), אשר יכולות היו למנוע החלקה וכן לא התבקשתי להביא עימי ציוד כזה" (ס' 4 לתצהיר).
בניגוד לתצהיר, בפתח עדותו הסביר התובע כי בא עם נעלי כדורגל, נעלי פקקים:
"ש כשאתה מגיע למבחנים אתה מגיע עם גינס וחולצה או בגדי ספורט?
ת בגדי ספורט. חולצה קצרה, גרבים, ונעלים.
ש איזה נעלים?
ת נעלי כדורגל.
ש איזה נעלים?
ת פקקים.
ש גם במבחני הכניסה היית עם הנעלים האלה?
ת כן" (ע' 5 ש' 15 – 22 לפרו').
בהמשך חקירתו נאמר ע"י התובע פעם נוספת: "יש אפשרות כזו שכן החלקתי כי לא היו נעלים מתאימות, גם עם נעלי פקקים אתה יכול להחליק" ( ע' 12 ש' 1 – 2 לפרו').
לאחר שהדיון נסתיים והפרוטוקול נחתם, ביקש ב"כ התובע לתקן את הפרוטוקול בהתאם לדברים שאמר לו התובע, בטענה כי התובע אמר נעלי פקקונים ולא פקקים ( ע' 39 לפרו'). בית המשפט קבע כי הצדדים יוכלו להתייחס לכך בסיכומים ובית המשפט יכריע.
התובע מתייחס בס' 7 לסיכומים לאבחנה בין נעלי פקקים לנעלי פקקונים – אבחנה שהתובע עצמו לא טען לה בעדותו, שלא הובאה לה כל ראיה ועל פניה אין בה ממש, והיא הומצאה רק כדי להצדיק את הסתירה בין התצהיר והעדות.
יצויין כי גם העדה עייש ציינה כי העמותה איננה מספקת נעלי כדורגל לשחקנים והיא לא מאמינה שהמאמן היה נותן לשחקן להשתתף ללא נעלי פקקים ( ע' 26 לפרו'). טענת התובע בסיכומים כי העדה " לא שללה" אפשרות ששחקן יורשה להשתתף גם ללא נעלי פקקים, איננה מסייעת שכן הנטל על התובע ולפי עדותה של עייש סביר יותר שהדבר לא היה מתאפשר.
מעצם העובדה שבשתי הזדמנויות שונות השתמש התובע במילה " פקקים", נראה כי לא היה מקום לבקשה לתיקון פרוטוקול, מה גם שאין דבר כזה נעלי " פקקונים". ניתן היה לטעון כי סעיף 4 לתצהיר נוסח בטעות, אולם דווקא הבקשה לתיקון פרוטוקול, מלמדת על נסיון נואל לתקן סתירה שנתגלעה בין התצהיר לעדות, ומקשה עוד יותר לקבל את עדות התובע.

ד. העדר עדות תומכת
התובע מתייחס בסיכומים בהרחבה לאי הבאת עדים נוספים מטעם הנתבעות (ס' 17 – 22 לסיכומיו). דא עקא, כאשר יריעת המחלוקת בין הצדדים היא בסוגיית הגורם לנפילה במהלך המשחק, הפסיקה הרבה שהובאה על ידו מלמדת כי דווקא על התובע היה הנטל להביא עדים תומכים לגרסתו, שכן הוא בלבד יודע מי העדים שהיו עדים לנפילה כתוצאה ממפגע כה בולט.
סעיף 54 (3) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קובע כי במשפט אזרחי, אם בית המשפט פוסק על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, העדות היא של אדם המעוניין בתוצאות המשפט – על בית המשפט לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. אמנם, אין מדובר בדרישה מהותית של ראיית סיוע, אולם ההלכה הפסוקה פרשה דרישה זו להנמקה, בזהירות מיוחדת שיש לנקוט בהסתמכות על עדות כזו.
בעניין ספדי (רע"א 4498/17 ויסאם סלימאן ספדי נ' אלפא גייט בע"מ, (05/12/2017)), נדחתה גרסת בעל דין שעדותו לא גובתה בראיות נוספות, ולא ניתן הסבר משכנע מדוע ניתן להסתפק בה.
בעניין פלוני (רע"א 3720/16 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב הפול, (23/08/2016)), אישר בית המשפט דחייה של עדות ניזוק, שכן עדותו הייתה עדות יחידה של בעל דין, ולא הוצגה כל ראייה נוספת מטעמו להוכחת גרסתו. בית המשפט העליון הזכיר, כי ניתן אמנם להכריע על-יסוד עדות יחידה של בעל דין במשפט אזרחי, אלא שאז על בית המשפט לנמק מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה זו. כאשר הניזוק שיקר בבית המשפט בנקודה מהותית, ונמנע מהבאת עדים שהיו עשויים לתמוך בגרסתו לאירועים, והתעוררו גם קשיים בקבלת לוח הזמנים של גרסתו – הרי שלא עלה בידי הניזוק להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו.
בעניין ארז (ע"א (מרכז) 18850-09-16 סיגל ארז נ' אורית נצר, (18/04/2017)), הוזכר כי הנטל להוכיח את התביעה על פי "הטיית מאזן ההסתברות" מוטל על התובע. שקילות ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות, פועלת לחובתו של הנושא בנטל השכנוע.
כאשר בעל דין (בעניין ארז, היתה זו המערערת), הסתפקה בהבאת "עדותה היחידה" שלה עצמה, כדי לתמוך בגרסתה - לקחה המערערת סיכון מודע, כי עדותה היחידה לא תתקבל, וכי בלאו הכי היא עשויה שלא לעמוד, בנטל המוטל עליה להוכיח את גרסתה.
בהעדר תימוכין לגרסה, אישר בית המשפט המחוזי את קביעת בית המשפט קמא, לפיה הנטל לא הורם, ודין התביעה להידחות.
ערכאת הערעור הוסיפה, שאין השופט יכול לצאת ידי חובתו בהצהרה סתמית כי 'הזהיר את עצמו', אלא דרוש טעם אמיתי שבהערכת העדות, שיכול להיות נעוץ בהגיון הדברים או בטעם מיוחד אחר לקבל עדות יחידה של בעל דין. אם אין בידי השופט להצביע על נימוק נוסף, אחר, לקבל העדות, כי אז עליו לדחות את התביעה אפילו אם מאמין הוא למשיב (שם, פסקאות 17 - 21 לפסק הדין והפסיקה הרבה המאוזכרת שם).
מן הכלל אל הפרט -
התובע ידע כי הנתבעת כופרת בעצם קיום המפגע ובאופן הנפילה כתוצאה מהמפגע הנטען . אירוע הנפילה במהלך משחק האימון קרה בנוכחות אנשים רבים. למרות זאת, נמנע התובע מלהביא כל עדות תומכת לגרסתו.
התובע טען כי נעשו פניות טלפוניות לעדים אולם הם סרבו לשתף פעולה ( ע' 9 לפרו'). ניתן היה לברר את זהות הנוכחים בשאלון ואם יסרבו לשתף פעולה, לזמן אותם באמצעות בית המשפט, אולם גם זאת לא נעשה, ונותרה עדותו של התובע לבדה, על כל הבעיות הניכרות בה.

ה. טיב הליקויים ועדויות הנתבעות
לטענת התובע מדובר במפגע משמעותי: חסר של דשא גדול ומשמעותי באורך של כ – 30 ס"מ שגרם לנפילתו, המתואר בתמונה 3, כאשר לטענתו בסמוך ישנם ריבועים נוספים רבים של חסר בדשא, כאמור בתמונה 4 ובציור התובע בת/1.
מדובר אפוא, לפי הטענה, בליקוי גדול ומשמעותי שלא ניתן שלא לראותו.
טענת הנתבעות היתה כי הליקוי המצולם בתמונות 3 ו- 4 הוא חיתוך מתוכנן של פיסת דשא מחוץ למגרש, כדי להשלים חסר בתוך תחומי המגרש.
אכן מתמונות התובע נראה כי מדובר בחתך ישר שנעשה בכוונת מכוון, ולא בשקע שנוצר בבלי דעת במהלך המשחק.
בנסיבות אלה, סביר יותר שחתך מכוון כזה יבוצע מחוץ לתחומי המגרש, ולכן הנטל כבד יותר להוכיח כי המפגע הנטען והמצולם היה בתוך תחומי המגרש.
יתרה מכך - העד בני קריכלי פירט בתצהיר כי בתפקידו כסייר במחלקת הספורט, הוא ערך סיור במגרש לפני המשחק ולא ראה מפגע ( ס' 4 לתצהיר). בעדותו, חזר והדגיש כי נערך סיור בכל יום שיש משחק ( ע' 30 ש' 18 לפרו').
העד אוואט העיד כי כיוון שמדובר במגרש של ליגה, ולכן מתקני הכדורגל עוברים כל שנה בדיקות של ממונה בטיחות ואישורים של משרד עבודה ורווחה ( ע' 35 ש' 26 – 27 לפרו').
התובע טען בסיכומי התשובה כי העד קריכלי השתמש בביטוי " המשטח אמור להיות חלק", ובנסיבות אלה, לא מן הנמנע כי היו מפגעים ( ס' 5 לסיכומי תשובה). דא עקא כי הנטל על התובע להוכיח כי היו מפגעים.
יודגש כי אין דין בור נסתר שיכול להווצר באקראי, לחתך מכוון שנעשה במשטח. הסבירות שייעשה חתך מכוון כזה בשטח המגרש, ואיש לא יראה זאת הוא סיכוי נמוך, ולכן הנטל המוטל על התובע כבד יותר, ונטל זה, בכל הצער, לא הורם.
יש אפוא קושי משמעותי לקבל את גרסת התובע, כי ליקוי כה גדול של ריבוע בגודל של 30 ס"מ אושר במגרש כדורגל רשמי, ולא נצפה ע"י איש.
יש ממש בטענת התובע, כי הנתבעות יכולות היו להביא עדים נוספים, וכי התמונות שצורפו על ידן היו ממגרש אחר ולא היו רלוונטיות. ואולם, כאשר הנטל הוא על התובע, אין במחדלים אלה של ההגנה כדי להרים את הנטל.
התובע נסמך בסיכומים על פסק הדין בעניין פלוני ( ת"א ( של' קריות) 49679-08-15 פלוני נ' מועצה מקומית כאוכב אל היג'א (27.4.2020)), שם נתקבלה התביעה כאשר נקבע כי הנתבעת היתה מודעת למפגעים ולא פעלה להסרתם. דא עקא, שם הובאו מספר עדים מטעם התובע שהעידו על המפגע, ועד יחיד מטעם הנתבעת, שהודה כי היו ליקויים במגרש הכדורגל, כך שאין הנדון דומה לראיה.
גם ההסתמכות על עניין לוי ( ת"א ( של' ת"א) 21842/06 אורי לוי נ' עיריית רחובות (4.2.2013)), איננה מסייעת, שכן שם היתה תמיכה בגרסת הניזוק, שלא היה בעל דין ( מדובר היה בתביעת המל"ל) באמצעות מכתב של אמו בסמוך לאירוע, ובית המשפט אימץ את עדותו. גם שם נקבע כי העירייה איננה אחראית על סיכונים טבעיים הנובעים מעצם המשחק, אלא רק על תקינות המגרש ( שם, פסקה 14 לפסה"ד).

ו. נפילות במשחק כדורגל
פגיעות ופציעות במהלך אירועי ספורט הן אירוע שכיח, ולא בכל פגיעה במשחק ספורט קמה חבות נזיקית לבעל המתקן או למארגן האירוע. ההלכה הפסוקה קבעה, כי במסגרת קביעת הגזרה של חובת הזהירות הקונקרטית, שומה לקבוע סטנדרטים סבירים, שלא ימנעו כל פעילות ספורטיבית שהיא.
כך נדחתה באחד המקרים תביעה של כדורגלן בטענה ל"קרחות" בדשא ( ע"א ( מחוזי ת"א) 38631-07-16 צ.נ נ' גולטיים כפר סבא בע"מ (27.11.2017)). ובמקרה אחר, שיהוי ואי הבאת עדים להוכחת המפגע הביאו לדחיית התביעה בגין פציעה במשחק כדורגל ( ע"א ( מחוזי י-ם) 4042-11-17 סא.ד.ר ספורט בע"מ נ' משה תאבדי (02.05.2018) ; ר' גם: ת"א ( שלום ת"א) 2877-06-13 פלוני נ' עיריית רמלה (10.10.2016) ; ת"א ( שלום ראשל"צ) 1082-08 רועי שושן נ' עירית פתח תקוה (24.12.2009) ועוד רבים).
גם כאשר נתקבלה תביעה דומה, בשל פציעה במשחק כדורגל, נקבע כי אין להציב רמת דרישות גבוהה, ואין להטיל אחריות גבוהה, עד כי היא תרתיע אנשים מליטול על עצמם התארגנות של אירועי ספורט, שהרי אין מחלוקת על כך שהשתתפות במשחקי ספורט היא דבר חיובי ורצוי, שיש לעודדו. הדרישה שניתן להציב בפני מי שמארגן קבוצות אנשים לצורך השתתפות בטורניר כדורגל היא לוודא שאין במגרש ליקויים, ע"י ברור סביר ( ע"א ( מחוזי חיפה) 4161/98 צ'יזיק אילן נ' עירית חיפה (21.02.1999) ‏‏).
מכל האמור לעיל עולה, כי פגיעות הן עניין אינהרנטי לפעילות ספורטיבית, ולכן הנטל איננו פשוט הוכיח אחריות של מאן דהוא לנזק שנגרם במהלך אירוע ספורטיבי.
כאשר מדובר בנפילה במהלך משחק כדורגל, יש להוכיח, הן כי הנפילה ארעה כתוצאה ממפגע במגרש, והן כי הנתבעות הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית שלהן באי מניעה של הנפילה, תוך שימת דגש על המדיניות שפורטה לעיל, שתכליתה לקבוע רף התנהלות סביר ולא רף כזה שימנע אפשרות לפעילויות ספורטיביות.

סוגיית הרטיבות –
עיקר טענות התובע, הן בכתב התביעה, הן בעדותו והן בסיכומים, היו בנוגע לבור או חסר ריבוע של דשא במגרש שגרם לנפילתו. בעניין זה, כאמור לעיל, הנטל לא הורם, וסביר יותר שלא היה מפגע של בור בדשא. טענת הרטיבות תפסה מקום מינורי יחסית, ומרגע שנדחתה הטענה המרכזית של התובע, קשה לאבחן את עדותו ולתת משקל של ממש לטענה שולית זו.
יצויין כי במהלך חקירתו של התובע בבית המשפט, הוא התייחס בתחילה אך ורק למפגע של החסר בדשא שצולם ולטענתו גרם לנפילה, רק לאחר דקות ארוכות של חקירה, ורק כאשר נשאל קונקרטית לגבי התיאור במוסד לביטוח לאומי לפיו החליק בעקבות מגרש רטוב ממים, רק אז, במענה לשאלה מנחה בעניין זה, "נזכר" התובע לטעון לליקוי נוסף זה של רטיבות (ע' 11 ש' 1-3 לפרו').
אכן, יש ממש בטענת התובע בדבר סתירות בעדותו של עד הנתבעת אוואט בדבר מועדי ההשקיה, שכן בתצהיר נאמר שהדשא מושקה בבוקר מוקדם או בערב מאוחר, ובעדות העיד אוואט כי הדשא מושקה רק בבוקר. נכון גם שעניין הרטיבות ( בניגוד לבור) הופיע כבר ימים ספורים לאחר האירוע בדיווח למל"ל.
עם זאת, לא מצאתי מקום לקבוע כי הורם הנטל ע"י התובע לשכנע כי רטיבות בדשא גרמה לנפילתו:
ראשית, דחיית עדותו של התובע בנקודה העיקרית מחייבת זהירות יתרה ביחס לשאר החלקים בגרסתו.
שנית, גם לגבי עובדה זו לא הובאו עדים נוספים, למרות שמדובר בעדות יחידה של בעל דין.
שלישית, מדובר היה בשעת ערב בחודש יולי, כאשר חלפה כבר תקופת זמן ניכרת של משחק האימון, כך שפחות סביר שהדשא היה רטוב ( ע' 35 ש' 11 – 14 לפרו').

אין מקום להעברת נטל -
התובע טען בסיכומים להעברת הנטל, שכן לטענתו לנתבעות יכולת שליטה ופיקוח מלאה ובלעדית על המגרש.
סעיף 41 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש] קובע כי הנטל יעבור לנתבע רק אם לתובע לא היתה ידיעה או יכולת לדעת, מה היו הנסיבות שגרמו לאירוע, הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה עליו, והאירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה. העברת הנטל מותנית אפוא בשלושה תנאים מצטברים: העדר ידיעה ויכולת מידע לניזוק, נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו וסבירות יתר להתרשלות הנתבע מאשר להעדר התרשלות. התנאי השלישי שהוא הייחודי, מאפשר לתובע להוכיח את תביעתו באמצעות ראיות סטטיסטיות המלמדות כי במרבית המקרים, נזק מן הסוג שארע נגרם בשל התרשלות כלשהיא. התנאי השלישי מביא בחשבון את הנתון שהתובע אינו יודע מה קרה ואילו הנתבע שולט בנכס. במובן זה, העברת הנטל לא נועדה להביא לקבלת התביעה, אלא לסייע להכרעה צודקת ( ע"א 6332/15 מ"צ נ' מוסלח מטייר עדוי, (23/11/2017), פסקאות 6-7 לפסה"ד, והפסיקה הרבה המאוזכרת שם).
בענייננו, המחלוקת בין הצדדים היא השאלה אם היה מפגע במגרש שגרם לנפילה, או שמדובר בנפילה רגילה במהלך משחק כדורגל. בעניין עצם העילה לנפילה, אין לנתבעות על יתרון, ודווקא התובע יודע טוב יותר את נסיבות הנפילה, כך שהתנאי הראשון איננו מתקיים.
יתרה מכך, לנוכח הנפילות המרובות במהלך אירועי ספורט בכלל ומשחקי כדורגל בפרט, נראה כי גם התנאי השלישי איננו מתקיים. הסתברותית, סביר יותר שנפילה במשחק כדורגל ארעה עקב סיכוני המשחק הטבעיים, ולכן אין מקום להעברת נטל.
כמתואר לעיל, שחקנים רבים נופלים ונפגעים במהלך משחק כדורגל. מעטים מהם נופלים עקב מפגע בדשא. בנסיבות אלה, הנטל שהיה מוטל על התובע להוכיח כי נפל דווקא עקב מפגע הוא נטל כבד. בהתחשב בשילוב מכלול ששת השיקולים השונים שפורטו לעיל, הנטל לא הורם.

סיכומו של דבר
אשר על כן אני דוחה את התביעה. התובע ישלם הוצאות הנתבעות באופן מינורי בלבד בסך 4,000 ₪ לעירייה ו- 4,000 ₪ לעמותה.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
זכות ערעור בתוך 60 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשפ"א, 07 יוני 2021, בהעדר הצדדים.