הדפסה

בית משפט השלום קריית גת ת"א 35515-06-17

בפני: כב' השופט אור אדם, סגן הנשיא

תובעים
קבוצת פלסטו-קרגל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דורי גורן

נגד

נתבע:
השאם עאבדין
ע"י ב"כ עו"ד שפיק חסנין

פסק דין

התובעת הגישה תביעה זו, שהחלה בהגשת שני שטרות ע"ס 59,151 ₪ כל אחד מהם, לביצוע ללשכת ההוצל"פ, ועברה להליך משפטי רגיל בעקבות קבלת ההתנגדות לשטרות ע"י כב' סגן הנשיאה השופט גיל דניאל, בדיון ביום 16.1.2018.
אין מחלוקת כי התובעת סיפקה לנתבע חומר גלם של יריעות פלסטיק בערך שני השטרות שתמורתם לא שולמה.
טענת הנתבע היא טענת קיזוז, לנוכח העובדה שסופק לו לטענתו חומר פגום, ונגרמו לו נזקים משמעותיים המגיעים, לטענתו לכדי 223,500 ₪, מעל ומעבר לתמורה בגין הסחורה בעטיה חוללו השטרות.
לנוכח העובדה שמדובר בסוגייה מקצועית, אם נפל ליקוי ביריעות הפלסטיק שסופקו ע"י התובעת לנתבע - מינה בית המשפט ביום 2.7.2018 מומחה אובייקטיבי מטעמו, הוא פרופ' שמואל קניג, ממרכז הפלסטיקה והגומי לישראל בע"מ.

חוות דעת המומחה
רקע כללי - המומחה מטעם בית המשפט נפגש עם הצדדים, ערך בדיקות שונות, ו נתן שתי חוות דעת, הראשונה בתחילת הדיון, והשניה עובר לפני מועד ההוכחות, כאשר נטען כי נמצא בידי הנתבע חומר מקורי נוסף נשוא המחלוקת.
במאמר מוסגר - המומחה מתייחס בחוות דעתו למפעל בשם "אול-קאלרס", שהוא הכינוי של מפעל הנתבע. אשר על כן, במסגרת פסק דין זה, בכל התייחסות של המומחה למפעל "אול-קאלרס" יצויין כי מדובר בנתבע.
אופן העבודה עם המוצר - המומחה הסביר בחוות הדעת, כי התובעת מייצרת את יריעות הפוליאתילן, אורזת אותם בגלילים ומספקת אותם לנתבע.
הנתבע מבצע הדפסה על היריעות בעובי 12 מיקרון, ולאחר מכן מבצע הליך של "למינציה", מעין הלחמה, בין יריעת הפוליאסטר ליריעת הפוליאתילן באמצעות דבק פוליאוריטן.
לאחר ביצוע עבודה זו ע"י הנתבע, נשלח המוצר הסופי ללקוח, אשר אצלו עובר המוצר חיתוך, הלחמה ומילוי משקה לקבלת שקית משקה מלאה.
הנתבע טען לתלונות של לקוחותיו על דליפות שאירעו משקיות מלאות משקה, והיה צורך לבחון אם הפגם הוא בחומר הגלם שנמכר ע"י התובעת לנתבע.
חוות הדעת הראשונה - המומחה פירט בחוות דעתו הראשונה מיום 2.12.18, כי ערך פגישה בנוכחות שני הצדדים. במהלך הדיון התברר כי בידי הנתבע גליל פוליאתילן משנת 2015 ממנת היצור נשוא המחלוקת. הצדדים התבקשו להעביר למומחה את החומר עצמו, וכן מסמכים טכניים לגבי החומר ותהליך ההדבקה.
עם קבלת הדוגמאות הן נבדקו במרכז הפלסטיקה על ידי המומחה, מבחינת חוזק הלמינציה וחוזק ההלחמה.
המומחה פירט בטבלה את התכונות המכניות של מקדם החיכוך וחוזק ההלחמה של יריעת הפוליאתילן משנת 2015 שהתקבלה מהנתבע, ואשר לדבריו היתה לקויה.
בסיכום חוות הדעת ציין המומחה, כי הנתבע הסתמך על חוות דעתו של ליאור אלמגור, לפיה חוזק הלמינציה הוא נמוך, אולם לדעת המומחה:
"הסיבה העיקרית, לדעת החתום מטה, לדליפות הנוזלים מהמארזים, מקורה בחוסר הלחמה תקינה של הפוליאתילן משני צידי שקית הפוליאתילן, ואינה קשורה לחוזק הלמינציה בין הפוליאסטר ביריעת הפוליאתילן, שתפקידה לתת לשקית קשיחות וחוזק..." (סעיף 8.6 לחוות הדעת).

המומחה ציין, כי התכונות המכניות של היריעה ושל חוזק ההלחמה נמצאו תקינות. בנסיבות אלה מסקנותיו היו כי חוזק הלמינציה הנמוך שדווח על ידי הנתבע, מקורו בהעדר טפול שטח נדרש ביריעות הפוליאתילן. זו הסיבה לחולשת ההדבקה של הדפוס, כאשר חומר הגלם שסופק מהתובעת לנתבע היה תקין (סעיפים 9.1 ו – 9.2 לחוות הדעת).
ב"כ הנתבע טען בסיכומים, כי מסקנתו של המומחה כי היריעות שסופקו לנתבע היו תקינות נסמכה על התכונות המכניות של היריעה, כפי שהומצא במסמכים שהמציאה התובעת. ואולם, עיון בחוות הדעת מלמד, כי הגם שאוזכרו התכונות המכניות של החומר, הרי שעיקר חוות הדעת מבוסס על בדיקות שערך המומחה עצמו במרכז הפלסטיקה והגומי. אכן, בשלב זה לא נבדק המוצר המוגמר, אולם זאת אך ורק בגלל שב"כ הנתבע באותה עת טען כי אין בידיו חומר לבדיקה, ולכן נבדק רק הגליל.
תשובות הבהרה - בעקבות החלפת ייצוג הנתבע, ביקש בא כוח הנתבע החדש, זמן קצר לפני מועד ההוכחות, לשגר למומחה שאלות הבהרה נוספות, לנוכח העובדה שאיתר חומר נוסף שלטענתו התקבל מהתובעת והיה פגום.
למרות המועד המאוחר, התיר בית המשפט לשגר למומחה שאלות נוספות ואף לבצע בדיקות נוספות.
בתשובות הבהרה של המומחה מיום 5.6.19, נשאל המומחה מדוע לא בדק מלכתחילה שקיות שנטען שהן דולפות. המומחה השיב כי בעת עריכת חוות הדעת הראשונה, הוא ביקש שקיות כאלה מהנתבעת, אולם הן לא היו בנמצא. חוזק ההלחמה של הלמינט לא נבדק, שכן התקבלו רק יריעות פוליאתילן, ולדבריו הכל היה על פי הסיכום של בין הצדדים.
המומחה נשאל אם ערך בדיקות על פני השטח של יריעות הפוליאתילן נשוא המחלוקת. הוא השיב כי כיוון שמדובר ביריעות מ- 2015 שהובאו לבדיקתו בשנת 2018, לא ניתן למדוד כעת את אנרגית השטח לנוכח הזמן הרב שחלף. המומחה הדגיש, כי על המפעל המייצר את הלמינט, הנתבע בענייננו, מוטלת החובה לבדוק את אנרגית השטח לפני ביצוע ההדבקה.
בתשובות הבהרה נוספות מיום 28.6.19 הבהיר המומחה כדלקמן: "טיפול פני השטח של פוליאתילן (על ידי קורונה) מתיישן עם הזמן (במשך מספר שעות או ימים), לכן קיימת תחנה לטיפול פני השטח ברוב מכונות הלמינציה" ( סעיף 17 לתשובות ההבהרה מיום 28.6.19).
בהמשך לתשובות ההבהרה, לאחר שבא כוח הנתבע הודיע בקדם המשפט המסכם טרם דיון ההוכחות, כי בידיו גם שקיות שדלפו ולא נבדקו בעבר, התיר בית המשפט, שוב לפנים משורת הדין, להעבירן למומחה לבדיקתו.
חוות הדעת השניה - חוות הדעת האחרונה והמשלימה מיום 20.9.19, שנתן המומחה לאחר שהומצאו לו דוגמאות נוספות כמתואר לעיל, מתארת בטבלה את ארבעה סוגי הלמינטים והשקיות שהובאו לבדיקתו של המומחה.
המומחה ערך בדיקה של הלחמה של הדוגמאות שהובאו לו, בטמפ' של 190 מעלות צלסיוז בלחץ של 40 ליברות לאינצ' מרובע למשך שניה. השקיות מולאו במים ונבדקה שלמות השקיות ומקום הנזילה תחת לחץ.
המומחה ציין, כי לא ניתן היה לבדוק את חוזק הלמינציה, שכן שכבת הפוליאסטר נקרעה בכל הלמינטים במהירות בדיקה נמוכה יחסית של 10 מ"ל בדקה.
המומחה ציין בטבלה את תיאור הדגם, חוזק ההלחמה ואת הנזילות משקיות תחת לחץ. מדוגמאות 2 ו -4, אשר הוגדרו על ידי הנתבע כדוגמאות מחומר לקוי ופגום, יוצרו שקיות. בדוגמה 2 השקיות נזלו דרך קרע ביריעה, בגבול עם פס ההלחמה.
בדוגמה 4 השקיות לא נזלו.
אשר לדוגמה 2, ציין המומחה כי הכשל יכול לקרות כתוצאה מתהליך ההלחמה עצמו שנעשה בתנאים לא מתאימים, ללא קשר לאיכות היריעה או הלמינט.
אשר לדוגמה 4, ציין המומחה כי עצם העובדה שהיא לא נזלה, מלמדת כי אין פגם ביריעה.
בסיכום הבדיקה הנוספת, המומחה ציין כדלקמן:
"כל הדגמים שנבדקו בבדיקה הזו נקרעו בחתך צד של היריעה, בגבול המגע שלה עם תפר פס ההלחמה, כך שערכי החוזק שנמדדו הם למעשה חוזק היריעה עצמה ולא חוזק ההלחמה. ההלחמה לא נפתחה באף אחד מעשרות הדגמים שנבדקו..." (סעיף 1.7 לחוות הדעת המשלימה).

באשר לשקיות שנזלו המומחה ציין כך:
"...כשל מסוג זה יכול לקרות כתוצאה מתהליך ההלחמה עצמו שנעשה בתנאים לא מתאימים ללא קשר לאיכות הלמינט" (בסעיף 2.3 לחו"ד המשלימה).
הנתבע טען בסיכומיו, כי מסקנת המומחה המצויינת לעיל, היא הערכה בלבד ואיננה נתמכת בדוגמאות או בספרות (ס' 31 – 35 לסיכומים).
אכן, המומחה השתמש בניסוח זהיר בקביעת האפשרות לליקוי שנמצא בנזילות. מדובר רק בהערכה סבירה ולא בקביעה חד משמעית. דווקא מומחה המשתמש בניסוח זהיר, אמין יותר ממומחה הקובע דברים באופן חד משמעי. בית המשפט מצפה ממומחה מקצועי, לגלות מקצועיות והגינות ללא קשר לצד שזימנו למתן עדות. בעניין אייזנבך (ת"א (מחוזי י-ם) 6743-09-11 עז' המנוח שלמה אייזנבך ז"ל נ' מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון (23.01.2012) נקבע: " יש להתייחס בזהירות ובחשד מרובים לעדים מומחים המביעים בטחון מופרז - ולעתים מופרז מדי" (שם, פסקה 13 לפסה"ד).
עם זאת, המומחה הסביר היטב מדוע שלל את האפשרות שליקוי ביריעות שסופקו לנתבע גרם לכשל – משום שהעדר נזילה בדוגמה 4 מוכיחה כי אין ליקוי ביריעה.
בסיכומה של חוות הדעת השניה, ציין המומחה את מסקנותיו כדלקמן:
ראשית, ההבדלים בחוזק ההלחמה בין למינטים שהוגדרו על ידי הנתבע כפגומים, שהוכנו על ידי יצרנים שונים באותה תקופה, הוא סביר וערכי החוזק מקובלים.
שנית, בכל הלמינטים שהולחמו ונבדקו, הכשל לא היה בהלחמה עצמה, אלא ביריעה בגבול המגע שלה עם תפר פס ההלחמה.
שלישית, העובדה שגם מלמינטים שהוגדרו פגומים על ידי הנתבע, הוכנו שקיות שלא נזלו, וכאשר השקיות כן נזלו היתה הנזילה בסמוך לקו התפר - מלמדת כי הבעיה היתה בתנאי ההלחמה ולא באיכות היריעה.
חקירת המומחה -
המומחה פרופ' קניג נחקר ארוכות בחקירה נגדית על חוות דעתו ביום 31.10.19. הוא השיב באופן ראוי על כל השאלות, הסביר באופן מפורט את כל האמור בחוות דעותיו ולא נמצאה כל סתירה או כל פגם המונע מאימוץ חוות דעתו במלואה.
המומחה הסביר שוב, כי לא ניתן לבדוק את אנרגיית פני השטח ביריעות הפוליאתילן לאחר שלוש שנים מיצורן. כל מה שקושר את פני השטח, עובר התיישנות בחלוף הזמן, ולכן הדבר פשוט לא ניתן לבדיקה.
המומחה הדגיש, כי גם המומחה תדמור מטעם הנתבע, הסכים כי לא ניתן להסיק דבר מבדיקת פני השטח בחלוף זמן כה רב (ע' 22 ש' 12 – 18 לפרו').
המומחה הסביר מדוע הגיע למסקנה, שהבעיה היא בתהליך ההלחמה של יריעת הפוליאתילן ליריעת הפוליאסטר, תהליך שנעשה אצל הנתבע, ולא בעיה במוצר הבסיסי שנמכר לנתבע (ע' 23 לפרו').
המומחה הסביר באופן מפורט, כיצד מבוצעת פעולת ההדבקה בין יריעת הפוליאסטר לבין יריעת הפוליאתילן, מדוע קשה להדביק על פוליאתילן, ולכן יש הכרח ב"טיפול" בפני השטח הנקרא "קורונה" לפני ההלחמה. טיפול כזה גורם לפני השטח להיות פעילים, ומאפשר לבצע את ההדבקה בין השכבות השונות.
מסקנתו של המומחה בסעיף 9.1 לחוות הדעת הראשונה, היתה כי תהליך זה של טפול פני השטח לפני ההדבקה אצל הנתבע לא נעשה כראוי (ע' 24 ש' 17 עד ע' 25 ש' 2 לפרו').
בא כוח הנתבע שאל את המומחה, אם יש אפשרות שהיה פגם בפני השטח של היריעה, שהוא זה שגרם לחולשתה של ההלחמה. המומחה הסביר, כי לפני פעולה בפני השטח של יריעת הפוליאתילן, קיימת בדיקה קצרה ופשוטה של אנרגית פני השטח, שהנתבע חייב היה לבצע לפני ההדבקה. כאמור לעיל, עתה לא ניתן לבצע בדיקה כזו של אנרגיית פני השטח בחלוף הזמן (ע' 25 ש' 11 – 16 לפרו').
באשר לחוות הדעת השניה, הסביר המומחה, כי יריעת הפוליאסטר נקרעה לפני קריעה של ההלחמה, ומכך הוא מסיק כי ההלחמה היתה חזקה (ע' 26 ש' 10 – 13 לפרו').
המומחה הסביר כי הוא עצמו ביצע הלחמות, ולא היתה כל בעיה באותן הלחמות, גם לגבי יריעות פוליאתילן שהנתבע טען שהן פגומות. לפיכך הסיק המומחה, כי הבעיה היתה בתהליך ההלחמה שביצע הנתבע: דוגמה 4 הוגדרה על ידי הנתבע כלמינט לא טוב, אולם המומחה הלחים אותה והשקית לא נזלה. הדבר מלמד, לטענת המומחה, כי אין כל פגם ביריעה (ע' 29 ש' 20 – 24 לפרו'; ע' 31 ש' 32 עד ע' 32 ש' 5 לפרו').
בחקירה לבא כוח התובעת, ציין המומחה, כי לא הועבר לו אף מסמך על ידי הנתבע, לפיו נעשתה בדיקת פני השטח לפני תהליך ההדבקה, כאשר זו בדיקה שחייבים לעשות אותה לפני ההלחמה (ע' 31 ש' 2 – 3 לפרו').
מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט - בעניין פלונית (רע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית, (03/05/2018)), נקבע כך: "רבות נכתב על תפקידו ומעמדו של מומחה מטעם בית המשפט, ולא אחת הוא תואר כזרועו הארוכה של בית המשפט... ...האמון הרב לו זוכה מומחה מטעם בית המשפט, נובע, בין היתר, מחזקות התקינות והמקצועיות המיוחסות לו. הנחת המוצא היא כי המומחה הממונה על-ידי בית המשפט יבצע מלאכתו נאמנה, ויפעל בהגינות ובמקצועיות..." (שם, פסקה 12 לפסה"ד).
בענייננו, מדובר במומחה שהגיש חוות דעת מנומקות כדבעי, נחקר ארוכות ונתן מענה לכל התהיות, כאשר דווקא זהירותו בקביעת מסקנות, מלמדת על מקצועיותו. אין לי אפוא אלא לאמץ את מסקנות המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' קניג.

עדויות התובעת והנתבע
לב המחלוקת נסוב סביב טענת הנתבע כי סופק לו חומר גלם פגום. לנוכח קביעותיו הברורות של המומחה האובייקטיבי מטעם בית המשפט, למעשה מתייתר לדון ביתרת העדויות. למעלה מן הצורך, יפורטו אלה בקצרה.
עדי התובעת -
מטעם התובעת העידה העדה סתווית דוד. היא פירטה כי לאחר שהנתבע התלונן על איכות חומר הגלם שסופק לו, נעשו מספר בדיקות ונערכו פגישות בהן גם הוצעו לו הצעות שונות, על מנת לסיים את הסכסוך ברוח טובה, אולם לטענתה, הנתבע סיים את הפגישה באמירה: "כסף לא תראו ממני" (ע' 33 ש' 20 לפרו').
העדה דוד הסבירה, כי לנוכח הטענות נאותה התובעת לערוך מספר בדיקות, אולם היריעה נמצאה תקינה. הנתבע טען שהוא עשה בדיקות משלו שהעלו תוצאות אחרות ולכן לא הגיעו הצדדים לסיכום.
ממילא, גם אם תוצאות אלה ואחרות לפני הגשת התביעה הראו דברים אחרים - יודגש כי לאחר שנתמנה מומחה אובייקטיבי מטעם בית המשפט, אשר נתן את חוות דעתו ונחקר עליה באריכות בבית המשפט, בהתאם להלכה הפסוקה אין משקל רב לבדיקות שערכו הצדדים על ידי מומחים מטעמם קודם לכן.
נכונות התובעת לפשרה -
ב"כ הנתבע בסיכומיו, טען כי נכונות התובעת לוותר על חלק משמעותי מהחוב, לאחר בדיקות שנערכו, מלמדת כי התובעת הבינה כי סופק חומק פגום. ואולם, ב"כ הנתבע חקר את העדה דוד ארוכות, מדוע הוצעו הצעות פשרה אם באמת סברה התובעת כי אין כל פגם ביריעות שסופקו לנתבע. העדה דוד הסבירה כי תמיד ישנו ניסיון להגיע לפשרה על מנת לשמור על הלקוח ולפחות "להציל חלק מהכסף" (ע' 35 ש' 7 – 8 לפרו').
דוד הסבירה: "הנושא של פשרות מוצע מעת לעת ללקוחות, כאשר סבירות הגבייה בעייתית או יכולה להימשך לאורך זמן אז אנו מציעים הצעת פשרה..." (ע' 36 ש' 24 – 24 לפרו').
העד משה אמין, העיד לנוכח שיחה שהוקלטה בינו לבין הנתבע, במהלכה אישר לנתבע כי התובעת היתה נכונה לוותר לו על 72,000 ₪ מן החוב. בחקירתו של אמין הוא ציין כי כל ההסכמות היו מול המנכ"לית סתווית דוד. הוא שימש כאיש מכירות והוא רק העביר את המסרים מהמנכ"לית סתווית דוד אל הנתבע, ואף הוא ציין כי התובעת היתה מוכנה להציע פשרה ולוותר על סכום נכבד כדי לשמור על הנתבע כלקוח (ע' 39 ש' 7 לפרו').
מכל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי הנכונות לפשרה ולוויתור על חלק מהחוב, מלמדת על "הודאה" של התובעת בנכונות טענות הנתבע. מנכ"לית התובעת העדה סתווית דוד הסבירה באופן משכנע מדוע הוצעה הפשרה, מדובר בשיקול עסקי סביר, ואין ללמוד מכך על הודאה בליקוי בחומר שסופק לנתבע.
עדות הנתבע -
הנתבע עצמו חזר על תצהירו לפיו מספר לקוחות התלוננו בפניו על איכות המוצר והוא שילם להם כסף. לגבי אחד בשם יונאס אבו סולימאן הוא ציין כי הוא זיכה אותו בסכום של 90,000 ₪ בגין החזרת חומר שהיה לא תקין. הנתבע הוסיף כי היו שני קליינטים נוספים שזוכו על החזרת חומר פגום (ע' 42 – 43 לפרו').
הנתבע הסביר, כי הוא מקבל את היריעה הלבנה מהתובעת, הוא מבצע עליה את הלמינציה שכוללת הדבקת האיורים על גבי הגליל ומעביר את המוצר ללקוחות אשר הם אלה שעושים את השקיות לגביהם עלו הטענות (ע' 46 לפרו'). בעקבות טענת המומחה, לפיה לפני ביצוע למינציה ראוי לעשות בדיקה של אנרגיית פני השטח, בדיקה פשוטה שעורכת 20 שניות - השיב הנתבע, כי הוא לא מכיר בדיקה כזו, אולם לדבריו הוא עשה את כל הבדיקות הנדרשות והן היו תקינות (ע' 46 ש' 16 -27 לפרו').
הנתבע בסיכומים מטעמו, טען כי מסקנת המומחה לפיה הפגם הוא בטיפול בפני השטח מסוג "קורונה" שאמור להתבצע לפני ההלחמה אצל הנתבע, היא בגדר "ספקולציה" (ס' 25 לסיכומים). ואולם, המומחה טען כי זהו טיפול הכרחי לפני ביצוע ההלחמה, ואילו הנתבע לא ידע במה מדובר. לפיכך מסקנת המומחה היא יותר ממסתברת.
הנתבע הביא עד נוסף הוא העד מר יונס מוחמד, אולם במהלך חקירתו התברר כי הפרטים המקצועיים הנוגעים לאיכות המוצר, לא נבדקו על ידו, אלא על ידי טכנאי אחר מטעמו, ולכן מדובר למעשה בעדות מפי השמועה. עם זאת, העד אישר כי בעקבות אותה בדיקה הוא החזיר את חומר הגלם לנתבע וקיבל זיכוי.
יודגש שוב, כי כאשר ישנו מומחה אובייקטיבי מטעם בית המשפט, משקלן של חוות דעת מטעם הצדדים, הוא משקל נמוך יחסית.
טענת הקיזוז -
התובעת טענה, ובצדק, כי כאשר מדובר בתביעה שטרית, הרי שניתן להעלות טענת קיזוז רק ככל הנוגע לעסקת היסוד, וטענה כזו חייבת להיות מפורטת ומכומתת.
הנתבע לא התייחס לטענה זו במסגרת הסיכומים.
באשר לכימות ופירוט של טענת קיזוז הדברים ברורים. בעניין אריאן (ע"א 579/85 משה אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765 (1986)), נוסחו הדברים כך:‏‏ "טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת... ... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב-תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז..." (שם, פסקה 5 לפסה"ד).
באשר לטענת קיזוז כנגד תביעה שטרית, הדברים מורכבים יותר: בעניין אל על (ע"א 826/88 אל-על אגודה שיתופית חקלאית ברמות השבים בע"מ נ' קרן החקלאות השיתופית בע"מ פ"ד מה (2) 247 (1991)) נקבע:‏ " על-מנת לטעון טענת קיזוז כנגד תביעה שטרית, אחד התנאים שצריכים להתמלא הוא שהקיזוז יפעל כלפי עסקת היסוד" (פסקה 11 לפסק הדין). בעניין נורדלנד (רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ פ"ד נג (2) 274 (1999)), נקבע:‏‏ " ...רשאי מושך או עושה לקזז כנגד הנפרע פיצויים לא קצובים המגיעים לו בגין הפרתה של עסקת היסוד, ובלבד שהחיוב השטרי ועסקת היסוד הם 'עסקה אחת'... " (פסקה 15 לפסה"ד).
נמצא אפוא, כי הנטל על הנתבע לפרט ולכמת את טענת הקיזוז במדוייק, כפי שנעשה בכתב תביעה, וטענה כזו תתקבל רק ככל שהיא נובעת מעסקת היסוד של מתן השטרות. הנתבע לא הרים נטל זה.
יצויין כי בסעיף 10 לתצהיר הנתבע, הוא טען לנזקים בגובה של 223,500 ₪ (אם כי ציין שהסכום הוא לפי פירוט של חשבוניות, המגיע לשיעור של 192,300 ₪ בלבד). החשבוניות שצורפו להוכחת הנזק לא תורגמו, ולא ניתן לדעת אם אכן מדובר בחשבוניות לגבי זיכוי בפועל שנתן הנתבע ללקוחותיו, בגין חומר הגלם נשוא ענייננו.
יצויין כי הובא לעדות רק לקוח אחד, הוא העד יונס מוחמד, אשר לפי תצהירו, הנתבע סיפק לו סחורה בחינם, תחת סחורה פגומה בעלות של 96,600 ₪.
יצויין כי דווקא מס' 6 לסיכומי הנתבע, ניתן להבין כי הנתבע שילם עבור החומר הפגום, וייתכן שהשיקים נשוא ענייננו הן בגין עסקה אחרת, אולם הדבר לא התלבן עד תום במסגרת הראיות בתיק.
מכל מקום, אף שעל פניו נראה כי הדין עם התובעת גם בעניין זה, לא מצאתי שיש הכרח להכריע בסוגיית הקיזוז, שעה שהמומחה האובייקטיבי מטעם בית המשפט קבע שאין ליקוי ביריעות שנמכרו לתובע, ושסביר יותר כי הבעיה היא בטיפול לא נכון של התובע בפני השטח של היריעה לפני ביצוע ההלחמה.

סיכומו של דבר
מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, עלה כי סביר יותר שהכשל בשקיות המשקה נבע מטיפול לקוי במפעל הנתבע, מאשר בליקוי ביריעות שסופקו לנתבע ע"י התובעת.
לנוכח כל האמור לעיל, אין מנוס מקבלת התביעה. אני מחייב אפוא את הנתבע לשלם לתובעת את סכומי השטרות בסך 118,302 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת השטרות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ועד למועד התשלום המלא בפועל, ובצירוף שכר טרחה והוצאות בסכום כולל של 30,000 ₪, וכן השבה של האגרה ושל התשלומים ששולמו ע"י התובעת למומחה מטעם בית המשפט.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים
זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, כ"ט שבט תש"פ, 24 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.