הדפסה

בית משפט השלום קריית גת ת"א 28698-07-16

בפני: כב' השופט אור אדם, סגן הנשיא ה

התובע:
אלמוג אלה
ע"י ב"כ עו"ד רועי אסור

נגד

הנתבעת:
ניראל קבלנות בנין בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עמית סופר

נגד

צד שלישי:
טל-גג בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דוד נפתלייב

פסק דין

רקע כללי
התובע הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בסך 110,474 ₪, בגין נזקים שנגרמו לביתו ברח' חרוב 36 במושב אליאב (להלן: "הבית"), במהלך עבודות בניה שבוצעו על ידי הנתבעת (להלן: "ניראל"). ניראל הגישה הודעה לצד שלישי כנגד קבלן משנה שהיה אחראי מטעמה על איטום המבנה (להלן: "טל-גג").
עיקר העובדות אינן במחלוקת:
התובע התקשר עם ניראל בהסכם לבניית בית "עד מפתח". מנהל ניראל הוא העד רונן אסרף (להלן: "רונן").
ניראל התקשרה עם טל-גג לביצוע עבודות איטום הגג. מנהל טל-גג הוא העד צבי גואטה (להלן: "צבי").
לאחר ביצוע עבודות האיטום על ידי טל-גג, בוצעו שתי בדיקות הצפה קודמות לאירוע, ונדרשו תיקונים, ולאחריהם בדיקת הצפה נוספת בחלק מן הגג בלבד.
ביום 8.6.15 נתבקשה טל-גג לבצע את בדיקת ההצפה החלקית השלישית. נציגי טל-גג מילאו מים באזור של הגג שבו היו בעיות בבדיקות הקודמות, ומנהלה צבי הודיע על כך ל רונן מנהל ניראל , הקבלן הראשי. המים אמורים להשאר פרק זמן על הגג לבדיקת העדר נזילות, כאשר המרזבים סתומים.
למחרת, ביום 9.6.15, נערכה ביקורת על ידי המפקח מטעם התובע, והכל היה תקין בבית.
ביום 10.6.15, כאשר הגיע המפקח מטעם התובע לבית, הוא גילה הצפה משמעותית.
ההצפה נגרמה מכך שהברז הממלא את הגג נותר פתוח, המים הציפו את הגג מעבר ליריעות האיטום, חדרו פנימה וגרמו לבית נזקים של ממש.
המפקח הזעיק את התובע ואת רונן, אשר הגיעו למקום וביחד סגרו את הברז פתחו את המרזבים ורוקנו את הגג.
לבית נגרם נזק משמעותי כתוצאה מן ההצפה.
בדומה לשאלה המפורסמת בפרשת עסק הביש: "מי נתן את ההוראה?", צצה ועולה כאן השאלה: "מי פתח את הברז?"
התובע טען כי ניראל היתה אחראית על כל עבודות הבניה בבית ומכאן אחריותה הכוללת לדאוג שתקלות מעין אלה לא יקרו ולכן יש לחייב אותה, בין אם יוכח כי היא או מי מטעמה פתחו את הברז ובין משיקולי נטל הראיה.
ניראל טענה, כי התובע הוא היחיד שהיה לו מפתח לבית. המפקח מטעמו של התובע הוא זה שהגיע לנכס. היו קבלנים נוספים שנשכרו ישירות על ידי התובע, שאינם קשורים לניראל, ונטען כי לא הורם הנטל להוכיח כי ניראל אחראית לפתיחת הברז.
לחלופין, טענה ניראל, כי מי שאחראי הוא טל-גג, אשר היתה אחראית מטעמה על ביצוע ההצפה לאחר האיטום.
טל–גג טענה, כי הוצף רק חלק קטן מן הגג, לאחר מכן נסגר הברז וקופל הצינור, ומאן דהוא אחר היה בנכס ופתח את זרם המים לגג.

מסכת ראיות בעניין החבות
דברים שנאמרו למומחה
בתיק מונה מומחה מטעם בית המשפט לבחינת גובה הנזק הוא המהנדס דבורצקי (להלן: "המומחה"). למומחה היתה עמדה ברורה בסוגייה "מי פתח את הברז" - דבורצקי כתב בחוות דעתו, כי הצפת המים נגרמה כתוצאה מהותרת ברז מים פתוח על ידי נציג התובעת. לאחר מכן, במסגרת שאלות הבהרה, הסביר כי מדובר בטעות קולמוס ומדובר בנציג הנתבעת.
בעדותו של דבורצקי בבית המשפט, הוא שב וציין, כי כנראה שמדובר במנהל הנתבעת רונן אסרף שנכח בביקור במבנה, אשר הודה בפניו כי הוא השאיר את הברז פתוח (ע' 14 ש' 12, ש' 25 לפרו').
רונן הכחיש אמירה כזו מכול וכול (ע' 38 ש' 19-22 לפרו').
בעניין זה, עם כל הכבוד למומחה, אין מקום לייחס משקל כלשהו לעדותו של המומחה.
באותו סיור נכחו אנשים רבים, בהם התובע וצבי מנהל טל-גג. איש מהם לא העיד כי שמע את רונן אומר אמירה כזו. העובדה שאיש פרט למומחה לא העיד על כך, מלמדת כי מדובר כנראה בסברה של המומחה ולא בהודאה של רונן.

עדות התובע
התובע טען בס' 5 לתצהיר, כי ביום 9.6.15, למחרת המועד שבו נערכה בדיקת ההצפה על ידי טל-גג, נערכה ביקורת במבנה על ידי מפקח הבניה מטעמו, במהלכה הכול היה נראה כשורה.
בס' 6 לתצהיר, מתאר התובע כי ביום 10.6.15 כאשר נערכה ביקורת נוספת על ידי המפקח, התברר כי מישהו פתח את ברז צינור ההזנה, באמצעותו הוצף הגג, המים עלו מעל יריעות האיטום, נכנסו דרך חיבורי צנרת המיזוג וחלחלו למפלס התחתון.
בס' 7 לתצהיר, מתאר התובע כי המפקח יצר קשר עם התובע, אשר הגיע למקום וראה איך המים זורמים מן הגג ומציפים את כל הבית.
התובע בעדותו בבית המשפט, הודה כי היו קבלנים אחרים פרט לניראל שנשכרו ישירות על ידו (ע' 18 – 19 לפרו'), מכאן שהיו גם אחרים שיכולים היו להגיע לנכס לביצוע עבודות. כאשר נשאל למי היתה גישה לאתר, השיב התובע כי הגישה לבית היתה לרונן מנהל ניראל ולמפקח מטעמו. הברז שהוביל את הצינור שהיה מחובר לגג, היה מחוץ לבית, כאשר ישנה גישה חופשית אליו (ע' 21 ש' 16 – 21 לפרו').
עדות רונן
רונן אסרף מנהל ניראל אישר אף הוא, כמו התובע, כי הברז שמילא את המים לגג ממוקם בכניסה לבית בתחום המגרש (ע' 26 ש' 19 – 24 לפרו').
ב"כ התובע הפנה בסיכומים לתשובה של רונן, כאילו הברז שגרם להצפה ממוקם בגג (ע' 28 ש' 25 לפרו'), אולם ברור מההקשר הכולל, כי רונן התכוון שהצינור היה מחובר בגג, כאשר הברז עצמו היה למטה, כפי שנרשם בתשובה הקודמת.
באשר ליום ההצפה 8.6.15 - רונן אישר כי הוא היה במקום לאחר שצבי ביצע את ההצפה: "הוא טען שהוא סיים. באתי לראות שהוא אכן כן סיים" (ע' 27 ש' 9 לפרו') ובהמשך: "ראיתי, וזה לא היה מספיק, ההצפה" (ע' 28 ש' 6 לפרו'). עם זאת, רונן הכחיש כי הוא זה שפתח את המים לאחר מכן (ע' 28 ש' 14 לפרו').
באשר ליום למחרת 9.6.15 - רונן ציין כי הוא לא היה בבית ביום 9.6.15, וגם עובדים שלו לא היו בבית (ע' 33 ש' 16 – 24 לפרו'). בהמשך החקירה ציין רונן שוב, כי כנראה לא היה אף אחד מטעמו ביום 9.6.15 (ע' 36 ש' 13 – 18 לפרו').
באשר ליום גילוי ההצפה 10.6.15 - לפי עדותו של רונן, ביום 10.6.15 כאשר המפקח הגיע בבוקר וגילה את ההצפה, הוא התקשר מיד לרונן, אשר הגיע למקום עוד לפני התובע. רונן העיד כי ביחד עם המפקח הם סגרו את הברז הראשי ופתחו את המרזבים שהמים ירדו החוצה (ע' 31 ש' 12 - 13 לפרו'). רונן הודה כי הוא לא התקשר באופן מידי למנהל טל-גג. לדבריו הוא לא חשב על כך באותו שלב. על פניו הדבר מלמד, כי רונן לא סבר באותו שלב כי יש אחריות לטל-גג, אחרת סביר שהיה מתקשר מיידית לצבי.
באשר לגידור אתר הבניה, רונן טען מחד גיסא שהמגרש היה מגודר, ומאידך גיסא, כי הברז היה בחוץ וכל עובר אורח יכול לפתוח אותו (ע' 29 ש' 30 לפרו'), קשה לקבל הסבר זה.
באשר לסוגיית הביטוח, רונן הודה בעדותו, כי למרות שהתחייב כלפי התובע לבטח את העבודה, נושא הביטוח "התפספס", ולא היתה פוליסה שכיסתה את האירועים באירוע הנוכחי (ע' 30 - 31 לפרו').
עדות צבי והעובד מטעמו
מר צבי גואטה מנהל טל-גג, העיד כי ביום 8.6.15 הם עלו לגג, הציפו רק את האזור שהיתה בו בעיה ולאחר מכן הורידו את הצינור למטה וסגרו את הברז, אשר ממוקם בכניסה למגרש (ע' 39 – 40 לפרו'). לא הוצף כל הגג, אלא רק האזור הבעייתי, כאשר המים מתחילים להתמלא מהנקודה התחתונה ועד לרכס העליון. צבי הסביר שלא רצה להוסיף מים, כי היתה שם נקודה מאוד נמוכה (ע' 42 ש' 20 עד עמ' 43 ש' 6 לפרו').
גם הוא לא היה כלל באתר ביום 9.6.15, למחרת מועד ההצפה, כשהמפקח מטעם התובע היה בבית וראה שהכול תקין (ע' 45 לפרו').
העד הראל בניטה העובד בחב' טל-גג, חזר גם הוא על הגרסה לפיה ביום 8.6.18 בוצעה הצפה מוגבלת בלבד, בסיומה קיפלו את הצינור והורידו אותו, כאשר ביום 9.6.16 לא הגיעו נציגי טל-גג בכלל למקום.
תדפיסי הווטסאפ
ראיה משמעותית לעניין מה שארע במועד ההצפה, נמצאת בתדפיס הודעות ווטסאפ שבין רונן לצבי. מהתדפיס עולים הנתונים הבאים:
ביום 7.6.15 בבוקר מבקש רונן מצבי לבצע את בדיקת ההצפה בהקדם.
ביום 7.6.15 בצהרים מודיע לו צביקה כי יבצע זאת למחרת.
ביום 8.6.15 בשעה 16:38 שולח צביקה גואטה לרונן אסרף 7 תמונות (כנראה של ההצפה).
ביום 8.6.15 בשעה 20:18 כותב צביקה גואטה "אני מבקש לא להתעסק עם ההצפה ולא להוסיף מים. עד מתי להשאיר את המים?"
ביום 8.6.15 בשעה 20:30 משיב לו רונן אסרף: "מה יש שם פיפי? תעשה הצפה נורמלית כמו בן אדם".
ביום 8.6.15 בשעה 20:31 עונה צביקה: "ההצפה נורמלית. זה תמונות רק מההתחלה, והסברתי לך שלא ניתן למלא את הגג פול מים יש מגבלות... ...חוץ מזה אתה אמרת להציף רק בנקודות שנרטבו קודם".
ביום 8.6.15 בשעה 20:35 רונן אסרף משיב: "צביקה לא בא לי (לרדוף – א.א.) אחריך בחורף כי בקיץ לוקח לך חצי שנה להגיע, בוא נסכם הערב הזה תעשה מה שצריך. לא ביקשתי יותר ולא פחות אבל תעשה משהו פעם אחת".
ביום 8.6.15 בשעה 20:35 צביקה משיב בשתי הודעות לרונן: "אתה נראה לי מחפש לריב" "הצפנו כמו שסיכמנו".
בהמשך תדפיסי הודעות הווטסאפ מיום 8.6.15, מתווכחים צבי ורונן מתי יש לשחרר את המים של ההצפה, כאשר צבי מבקש להגיע למחרת, ורונן משיב לו שיש להשאיר את המים לפי התקן.
למחרת, ביום 9.6.15 בשעה 18:27 כותב צבי לרונן: "מחר אני בא להוריד את המים. מישהו בדק היום שאין רטיבות?"
ביום 9.6.15 בשעה 21:02 רונן משיב לו: "מתי בערך? אני רוצה להיות. תביא גם את הנאפולקס כי יש בגג של המחסן נזילה מצד ימין ויש גם איפה החלונות ה-4 הקטנים בפינות של השיש".
בהמשך השניים מסכמים כי למחרת בבוקר יפגשו.
כאמור לעיל, למחרת בבוקר 10.6.15, הגיע המפקח מטעם התובע ומצא את הבית מוצף. הוא הזעיק את רונן, הם סגרו את הברז ושחררו את המים. רק בצהרים הגיע צבי מנהל טל–גג.
מתדפיסי הווטסאפ עולה אפוא, כי רונן לא היה מרוצה מכמות המים שעובדי טל-גג הציפו, כך שיש לו עילה לפתוח מים ולהוסיף. אולם כפי שנראה בהמשך, בלתי סביר כי הדבר נעשה באותו מועד.

הכרעה בסוגיה העובדתית מי פתח (או לא סגר) את הברז
כאמור במבוא, איש איננו מודה כי פתח את המים שגרמו להצפה.
ראשית יש לבחון מתי נפתח הברז שגרם להצפה ולנזק.
עובדי טל-גג צבי ובניטה ביצעו הצפה חלקית בגג ביום 8.6.15 בשעות אחה"צ (התמונות נשלחו בשעה 16:38). רונן מטעם ניראל היה במקום בשעה מאוחרת יותר, כפי שהודה בעדותו, וכפי שעולה מהודעות הווטסאפ, לא היה מרוצה מכמות המים, ולכן עולה אפשרות סבירה כי הוא ביקש להוסיף מים להצפה.
האם מאן דהוא פתח את המים באותו שלב?
אין מחלוקת כי ביום 9.6.15, למחרת ההצפה, הגיע המפקח מטעם התובע לבית, וראה כי: "הכול היה נראה כשורה" (ס' 5 לתצהיר התובע).
התובע העיד, כי כאשר התגלה כי הבית הוצף ביום 10.6.15, "הגעתי למקום וראיתי איך המים זורמים מגג המבנה ומציפים את כל הבית..." (ס' 7 לתצהיר התובע).
המומחה בעדותו, נשאל באשר לפרק הזמן מעת שהשאירו צינור פתוח בגג ועד להצפה של הבית באופן כה משמעותי, והעיד באשר למהירות ההצפה כדלקמן: "זה לא כמה כל הגג. זה כמה זמן יקח לאזור הזה והמקום הכי נמוך בגג. מהר מאד וכל המים מגיעים אליו". בהמשך הוא ציין כי אמנם איננו יודע את עצמת הזרם, אולם להערכתו מדובר ב"שעות" (ע' 17 ש' 14 – 25 לפרו').
יצויין כי בסעיף 5 לכתב התביעה נרשם:
"בדיעבד הובהר כי מאן דהוא פתח את ברז צינור ההזנה באמצעותו הוצף הגג".
בסעיף 6 לתצהיר התובע לעומת זאת, נרשם כמעט אותו נוסח, בשינוי קטן:
"בדיעבד הובהר כי מי מטעם הקבלן פתח את ברז צינור ההזנה באמצעותו הוצף הגג".
אין כל הסבר לשינוי ניסוחי זה, ומהראיות עולה, כפי שנרשם בכתב התביעה, כי אכן "מאן דהוא" פתח מחדש את ברז ההזנה ביום 9.6.15.
לא ניתן לדעת מתי פתח "מאן דהוא" את הברז לגג.
למרות זאת ניתן להסיק כך: אם היה מאן דהוא משאיר צינור מים פתוח בגג ביום 8.6.15 בערב – הרי ש לנוכח עוצמת ההצפה, היינו מצפים כי נזילה תיראה כבר ביום 9.6.15. ואולם, הנזילה נתגלתה רק ביום 10.6.15.
מבחינת מאזן ההסתברויות, נראה כי עוצמת ההצפה, כפי שניכרה בנזקים ותוארה ע"י התובע, ועדות המומחה על הצפה של "שעות", אלה נתונים אשר מלמדים, כי פחות סביר שצינור שהושאר פתוח ביום 8.6.15 גרם להצפה, כאשר המפקח מטעם התובע ראה ביום 9.6.15 שהכול כשורה.
מתיאור ההצפה סביר יותר שמאן דהוא פתח את הברז מחדש, ביום 9.6.15, שכן ההצפה התגלתה רק ביום 10.6.15.
במועד זה, 9.6.15, הכחישו גם רונן וגם צבי את נוכחותם בבית. לא הובאה כל ראיה כי מי מהם נכח בבית. אמנם רונן סייג את עניין הנוכחות של עובדים מטעמו ביום 9.6.15 ב"כנראה" (ע' 36 ש' 14 לפרו'), אולם הודעות הווטסאפ אינן מלמדות בהכרח על נוכחות בבית.
רק המפקח מטעם התובע נכח בבית ביום 9.6.15, כעולה מסעיף 5 לתצהיר, ואותו מפקח לא הובא למתן עדות.
כפי שהעיד המומחה, ניתן לשער כי מדובר בזרם משמעותי, שהיה מביא להצפת הגג מעבר ליריעות בתוך "שעות".
מי שצפו בהצפה ביום 10.6.15 וסגרו את הברז, היו תחילה המפקח מטעם התובע ומעט אחריו רונן מטעם ניראל. דא עקא, רונן לא נשאל אף שאלה לגבי עוצמת זרם המים בצינור, והמפקח מטעם התובע לא הובא לעדות.
יצויין כי חסר ממשי למילוי החלל הראייתי, מצוי באי הבאתו של המפקח מטעמו של התובע למתן עדות.
כידוע, בעל דין הנמנע מהבאת עד רלוונטי, מקים חזקה כי העדות, אם היתה מובאת, היתה פוגמת בגרסתו (ע"א 8382/06 כורש בוטח ואח' נ' דוד כהן (26/08/2012) פסקה 29 לפסה"ד ; ע"א 8569/08 - חוזיימה נמר תיתי נ' עזבון המנוחה תמאם דיאב תיתי (29/04/2010) פסקה 5 לפסה"ד ; ע"א 3886/12 זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ' מנהל מע"מ (26/08/2014) פסקה 34 (ב) לפסה"ד).
בענייננו, המפקח מטעם התובע היה האדם היחיד שבוודאי היה ביום 9.6.15 בבית.
המפקח מטעם התובע היה האדם הראשון שהגיע ביום 10.6.15 והבחין בהצפה.
עדותו היתה עשויה לשפוך אור על מה שארע ולמלא את החלל החסר, הן בעניין טיב בדיקתו ביום 9.6.15 כי "הכול כשורה". הן בעניין מה שמצא ביום 10.6.15, לרבות עוצמת הזרם של הצינור שנותר פתוח על הגג וגרם להצפה.
ההימנעות מהבאתו של המפקח, פועלת לרעתו של התובע.
בנסיבות אלה, לא עמד התובע בנטל המוטל עליו, לעניין הוכחת העובדה כי ניראל, או מי מטעמה אחראים ישירות לנזקי ההצפה ע"י פתיחת הברז.

העברת נטל הראיה
לחלופין טען התובע, כי נטל הראיה עבר לנתבעת, להוכיח שלא התרשלה, בהתאם להוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שכן הדבר מעיד על עצמו.
הכלל לפיו חובת הראיה כשהדבר מעיד על עצמו תוטל על הנתבע, מותנה בשלושה תנאים: העדר ידיעה ויכולת מידע לניזוק, נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו וסבירות יתר להתרשלות הנתבע מאשר להעדר התרשלות. סקירה מקפת בעניין תחולתו של הכלל, נערכה בעניין מ"צ (ע"א 6332/15 מ"צ נ' מוסלח מטייר עדוי, (23/11/2017)).
התנאי הראשון דורש חוסר ידיעה של התובע או חוסר יכולת לדעת מה היו נסיבות שהובילו לנזק. במסגרת התנאי השני יש לבחון האם הייתה לנתבע שליטה מלאה על הנכס שגרם לנזק. הפסיקה קבעה פרשנות מקלה, יחסית, ביחס לשני התנאים הראשונים, באופן המיטיב בדרך כלל עם התובע-הניזוק. המחלוקת היא אפוא ביחס לתנאי השלישי, במסגרתו נדרש בית המשפט לבחון, אם האירוע הנזיקי מתיישב עם המסקנה שהנתבע התרשל, יותר מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה.
התנאי מהווה חריג לדרישת ההוכחה האינדיבידואלית, בכך שהוא מאפשר לתובע להוכיח את תביעתו באמצעות ראיות סטטיסטיות, המלמדות כי במרבית המקרים, נזק מן הסוג שארע נגרם בשל התרשלות כלשהיא. אין מדובר בהכרח בבדיקה סטטיסטית מדויקת או אפילו מספרית. הדרישה היא לבחון את הראיות הכלליות, ובהתאם לתוצאות הבחינה – האם האירוע "שייך לקטגוריה" של חוסר זהירות או לקטגוריה של זהירות סבירה. רק אם בסיכום הכולל הראיות מלמדות כי משקל האפשרות שלא ננקטה זהירות סבירה רב יותר, יש להעביר את הנטל על שכם התובע (עניין מ"צ, שם, פסקאות 6-7 לפסה"ד, והפסיקה הרבה המאוזכרת שם).
בענייננו, כמתואר לעיל, מדובר בבית שלתובע, באמצעות המפקח מטעמו, היתה שליטה עליו, לפחות כמו לרונן מנהל ניראל, ואפילו לגבי נוכחותו של המפקח במועד הרלוונטי אין מחלוקת, בניגוד למחלוקת לגבי נוכחותו של רונן.
לא ניתן לטעון אפוא, כי סביר יותר שמדובר בהתרשלות של ניראל (או של טל-גג), מאשר כל אפשרות אחרת לזהות האדם שפתח את הברז.
התובע הפנה גם להוראות סעיף 3 לחוק חוזה קבלנות תשל"ד – 1974, הקובע כדלקמן:
"(א) לא היו המלאכה או השירות בהתאם למוסכם (להלן - פגם), על המזמין להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון - לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו. (ב) אין המזמין זכאי להסתמך על הפגם - (1) אם לא קיים את המוטל עליו לפי סעיף קטן (א) זולת אם ידע הקבלן על הפגם; (2) אם בא הפגם מסיבה שהמזמין אחראי לה".
לטעמי, אין מדובר בסעיף המעביר את הנטל לקבלן להוכיח כי לא התרשל. מדובר בסעיף שעצם מהותו עוסקת בזכות הקבלן לתיקון נזקים שנגרמו על ידו, ותנאי הוא שהמזמין יוכיח כי הפגם לא בא מסיבה שהוא עצמו אחראי לה, היינו הנטל על התובע להוכיח כי הנזק לא נגרם בעטיו, ועניין זה לא הוכח.
התובע הפנה גם לסעיף 17.1 להסכם, לפיו הקבלן יהיה אחראי בלעדית כלפי המזמין לכל אובדן או הפסד שיגרם למזמין או לרכושו עקב ביצוע העבודות לרבות נזקי חדירת מים. ואולם, כדי להכנס לגדרו של סעיף זה, חובה על התובע להוכיח כי הנזק נגרם "עקב ביצוע העבודות", וכאמור, עובדה זו לא הוכחה.

הדרישה לנוכחות לאחר בדיקת הצפה
עם זאת, התובע טען כי כאשר מבוצעת ביום 8.6.15 בדיקת הצפה, היה על הנתבעת או הצד השלישי להגיע ביום 9.6.15 ולו כדי לבדוק שבדיקת ההצפה צולחת כדבעי ואין נזילות.
לא מצאתי מקום לקבל טענה זו: אין מחלוקת כי לפי התקן בדיקת הצפה חייבת להיות ל- 72 שעות. אין יסוד לטענתו של צבי מנהל טל- גג, כאילו כאשר מדובר בהצפה חלקית ניתן לבצע את ההצפה לפרקי זמן קצרים יותר. גם העובד של טל-גג העד בניטה, אישר כי הצפה מבוצעת ל- 72 שעות.
ברור שבדיקת הצפה מבוססת על ההנחה שהאיטום בוצע כדבעי, ואיננה מחייבת נוכחות מתמדת במבנה במהלך כל אותן 72 שעות.
יתרה מכך, גם אם חייבת להיות נוכחות מדי פעם בפעם באותן 72 שעות, הרי שקשה בענייננו למצוא קשר סיבתי בין הפרת חובה זו לנזק.
ביום 9.6.15 ביקר המפקח מטעם התובע באתר וראה שהכול כשורה.
כפועל יוצא מכך, גם אם היתה חובה על ניראל או על טל- גג לבקר בבית למחרת, ולבדוק כי אין נזילות, הרי שאין הוכחה לקשר סיבתי בין מחדל זה לנזק, שכן המפקח מטעמו של התובע כן היה בבית ביום 9.6.15 וראה שהכול תקין.

העדר גידור למגרש
התובע טען עוד, כי הנתבעת התרשלה בכך שלא ביצעה גידור למגרש, לרבות לברז ממנו הוזמו המים לגג. עקב מחדל זה, נטען כי כל אחד יכול היה להגיע לברז ולפתוח את המים ביום 9.6.15.
אכן, ניראל התחייבה במסגרת ההסכם עם התובע להיות אחראית במשך כל תקופת העבודה על אחזקת האתר ושמירתו (ס' 9.1 להסכם), אולם, ברור שסעיף זה אינו מטיל על הנתבעת אחריות לגבי המפקח מטעם התובע, אשר אין ספק כי היתה לו אפשרות כניסה לאתר וכי הוא אכן הגיע ביום 9.6.15.
יתרה מכך, התובע לא מסר בתצהירו כי הנתבעת לא גידרה את השטח.
בעדותו בפני בית המשפט, ציין התובע כי הוא לא זוכר אם השטח גודר בהתאם להסכם או לא (ע' 21 ש' 23 לפרו'). מכאן שגם עניין זה לא הוכח.

קיפול הצינור והורדתו מהגג
כמתואר לעיל, מאן דהוא פתח את הברז ביום 9.6.15, מועד בו אין כל ראיה כי ניראל או טל-גג נכחו בבית, ודווקא המפקח מטעמו של התובע נכח בבית. האם הוכח שניראל או טל-גג התרשלו בהותרת הצינור על הגג?
העדים מטעם טל-גג, צבי ובניטה, העידו שניהם כאחד, כי בתום ההצפה המקומית, הם קיפלו את הצינור והורידוהו למטה (ע' 39 ש' 19 וע' 40 ש' 8 – 9 לפרו' בעדות צבי ; ע' 46 ש' 6 בעדות בניטה).
אכן, נראה מוזר "כי מאן דהוא פתח את ברז צינור ההזנה באמצעותו הוצף הגג" כאמור בכתב התביעה, אם באמת הצינור קופל והורד. ישנה אפשרות סבירה, שהצינור לא קופל, ואותו "מאן דהוא", לא בכוונה כי אם ברשלנות או מבלי משים, פתח את הברז ולא שם ליבו שקצה הצינור ממשיך למלא את הגג, ואז אפשר לטעון לרשלנות משנית של ניראל וטל-גג שבאי קיפול הצינור.
ואולם, שעה ששני עדים מטעם טל-גג העידו כי הצינור קופל והורד בתום ההצפה החלקית ביום 8.6.15, ואילו המפקח שנכח ביום 9.6.15 לא הובא – הרי שגם לעניין זה לא הורם הנטל בהתאם למאזן ההסתברויות.

סיכומו של דבר
נוכח כל האמור לעיל, לנוכח החלל הראייתי, בלי עדות המפקח ובהעדר אפשרות להעברת הנטל, אני קובע כי למרות שישנה אפשרות שניראל או מי מטעמה גרמו לנזק, הרי שלא עלה בידי התובע להרים את הנטל להוכחת רשלנות ניראל, ואין מנוס מדחיית התביעה.
במאמר מוסגר, לו הייתי מוצא כי קיימת אחריות לנתבעת, כי אז היה מקום לאמץ את חוות דעת המומחה האובייקטיבי מטעם בית המשפט. למרות טענות שונות הן של התובע והן של הנתבעת בנוגע לחוות הדעת, הבהיר המומחה בחקירתו היטב מדוע קבע את מה שקבע.
בטענה אחת צודק ב"כ התובע בסיכומיו, שהיה מקום לכמת גם את עניין הפסקת האחריות של יצרנית המטבחים עקב ההצפה. דא עקא שכימות העדר האחריות לא נתבקש מהמומחה, ולא הוצג בפני בית המשפט בכל דרך אחרת.
ועוד במאמר מוסגר, לו הייתי מוצא כי קיימת אחריות לנתבעת, כי אז היה מקום לקזז את יתרת החוב. אכן, טענת קיזוז חייבת להיות מפורטת ומכומתת, והנתבעת בכתב הגנתה רק טענה כי התובע חב לה כספים. ואולם, חובה זו נועדה כדי לאפשר לתובע להתגונן כדבעי. כאשר ישנם מסמכים ברורים, בהם הודה התובע בסכום קונקרטי, הרי שהפגם בכתב ההגנה לא פגע בהגנתו, שכן הוא ידע מראש בדיוק את סכום החוב הנטען בו מדובר בכתב ההגנה, כעולה מהתצהיר המשלים של התובע והנספחים לו. עם זאת, התובע טען לשורה של ליקויים, המחייבים "קיזוז מן הקיזוז". הנתבעת לא התייחסה כלל לטענות אלה, ולכן סביר כי בית המשפט היה מקבל אותן ומקזז מסכום החוב של התובע, בהתאם לטענותיו כאמור בהתכתבויות בין הצדדים (מייל מיום 29.1.17 מהתובע לרונן).
בנסיבות העניין מוצע לצדדים כי הנתבעת, שאף לא תבעה ביוזמתה את יתרת החוב, אלא רק טענה במשתמע כטענת קיזוז שלא כומתה - תוותר על סכום מקוזז זה.
נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית, וכן נדחית גם ההודעה לצד שלישי.
בנסיבות העניין, לאחר שהדחייה באה "על חוט השערה" ורק מחמת נטלי ההוכחה – ישא כל צד בהוצאותיו.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ט, 05 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.