הדפסה

בית משפט השלום קריית גת ת"א 19138-02-18

בפני: כב' השופט אור אדם, סגן הנשיא ה

התובע:
פלוני
ע"י ב"כ עו"ד לירן גלפנד

נגד

הנתבעת:
הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יוסף רנרט

החלטה
התובע, יליד 1985, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 9.5.2017, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975. התובע היה בן 32 בעת התאונה, והוא בן 34 היום.

התאונה הראשונה
יצויין כי בכתב התביעה צויינה גם תאונה קודמת מיום 24.4.16, אולם כיוון שתאונה זו, לפי קביעות המומחים, היתה קלה ולא הותירה נכות, יתייחס בית המשפט בעיקר לתאונה הקשה, שהביאה לנכויות, כאשר לגבי התאונה הראשונה, הקלה, שלא הותירה נכות, יש מקום לפיצוי מינורי בשיעור של 6,000 ₪ בתוספת שכ"ט כחוק .

הנכות בגין התאונה השניה
פרופ' שי שבת, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו בתאונה . מחוות הדעת עולה כי בדיקתו של התובע בתחום האורתופדי היא תקינה, ללא כל מגבלה. עם זאת המליץ המומחה על מינוי נוירולוג לבחינת הטענות בדבר סחרחורות.
דר' זאב לוזון, מומחה בתחום הנוירולוגי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו בתאונה . מחוות הדעת עולה כי התובע סובל עקב התאונה מכאבי ראש, בחילות, ירידה בריכוז ובזכרון. ישנם תסמינים נוספים, אולם אלה נבחנים ע"י המומחים בתחום הפסיכיאטרי. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בתחום הנוירולוגי בשיעור של 10% בהתאם לפריט 32 (א) (1) (ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) , התשט"ז 19 56.
דר' ירחמיאל ברבר, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו בתאונה . מחוות הדעת עולה כי התובע וסבל מסיוטי לילה, פחדים ו"פלשבקים" . כמו כן סובל מדיכאון נלווה. כל אלה סממנים של פוסט טראומה.
בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 15% בהתאם לפריט 34 (ב) (2-3) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) , התשט"ז 19 56.
עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, בין היתר את השיקולים הבאים:
מדובר בנכות בשיעור כולל של 23.5% ;
התובע טען כי הנכות התיפקודית גבוהה יותר, אולם לצרכי פשרה יעמידה בזהות לנכות הרפואית ; הנתבעת טענה כי הנכות התיפקודית נמוכה יותר, ולכל היותר מגיעה לנכות הרפואית ;
הנתבעת טענה, כי גם לפני התאונה סבל מהפרעות קשב וריכוז, כפי שמצויין בחוו"ד ברבר ;
הנתבעת טענה כי מדובר בתאונת עבודה. התובע הכחיש כי מדובר בתאונת עבודה. לבקשת בית המשפט הוגש דו"ח חסוי לעיון בית המשפט בלבד, ממנו עולה כי אכן יש אפשרות כי מדובר בתאונת עבודה . בדיון ביום 14.5.19 העיד התובע תחת אזהרה והכחיש כי מדובר בתאונת עבודה, שכן לדבריו נסע עם שני חברים ליום כיף, והם יכולים להעיד על כך ;
התובע טען, כי בעבר עבד כשכיר באופן חלקי וכעצמאי חלקית, בשכר כולל של 11,700 ₪ לחודש, אולם שנה טרם התאונה, הפך לעצמאי, ובחודשים האחרונים של שנת 2016 עמדה השתכרותו על כ- 30,400 ₪ לחודש , ולפיכך עתר לחשב את שכר הבסיס לפי שילוש השכר הממוצע במשק. ואולם, בדיון ביום 14.5.19, הסכים ב"כ התובע כי שכרו של התובע, לפי דו"ח רו"ח מטעמו, לפני התאונה עמד על 8,500 ₪ לחודש בלבד, אם כי לטענתו, פוטנציאל ההשתכרות שלו כסוכן נדל"ן גבוה יותר ;
התובע טען להפסדים מוכחים בעבר, מכוח דוחות דיווח למס הכנסה, המלמדים לטענתו על הפחתה משמעותית בעסקאות בשנת 2017 שנת התאונה ובשנת 2018, בניגוד לאותה תקופה בראשית פעולתו כעצמאי ;
הנתבעת טענה, כי לא צורפו דוחות מבוקרים ומאושרים ע"י רו"ח. עוד נטען להסבר אפשרי לגובה העסקאות מיד בתחילת דרכו כעצמאי, מה גם שגובה העסקאות בתחילת 2017 לפני התאונה, דווקא נמוך יותר מזה שבחודשים הסמוכים לאחר התאונה ;
הנתבעת טענה, כי התובע המשיך בעבודתו בנדל"ן ללא כל מגבלה, והיקף העסקאות תלוי אך ורק בכמות העבודה שנטל על עצמו.
באשר לבסיס השכר ומידת הגריעה ביכולת ההשתכרות לנוכח התאונה:
ראשית, שני הצדדים הסכימו, לצרכי פשרה, כי הפגיעה בהשתכרות תהא דומה לנכות הרפואית שנקבעה בשיעור של 23.5% (התובע בסעיף 39 לתחשיב הנזק מטעמו והנתבעת בסעיף 8 לתחשיב הנזק מטעמה).
שנית, מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי אין מקום לחלוקה הדיכוטומית בה נקט התובע לגבי העסקאות המדווחות באוגוסט 2016 ובדצמבר 2016, תוך התעלמות מעסקאות בהיקף נמוך בתחילת 2017 לפני התאונה . בסופו של יום, מדובר בתשעה חודשים מעת שהתובע החל לעבוד כעצמאי, ועד לתאונה, כאשר בהתאם לדו"ח רו"ח מטעמו של התובע, עמדה השתכרותו בשנה שלפני התאונה על סך של 93,401 ₪, היינו כ- 7,800 ₪ לחודש, או 8,500 ₪ לחודש אם מפחיתים חודש בגין התאונה הראשונה .
לפיכך, לצרכי פשרה בלבד, יחושב סכום של 8,700 ₪ נטו כשכר הבסיס לפני התאונה, והנכות הרפואית עליה הסכימו הצדדים לצרכי פשרה, כמידת הגריעה ביכולת ההשתכרות.
שלישית, לגבי הפסדי שכר לעתיד, כיוון שבהתאם לפסיקה, נכות נפשית, בניגוד לנכויות אחרות, לא פעם איננה משליכה במלואה על הגריעה בשכר, לפיכך, לצרכי פשרה בלבד, מוצע בשלב זה לפצות רק בגין 80% מחישוב אריתמטי בהתאם לנתונים דלעיל.
באשר לניכוי רעיוני – הנתבעת טענה כי מדובר בתאונת עבודה, כאשר אם היה התובע ממצה את זכויותיו בגין נכות בעבודה, היה זוכה לתקבולי מל"ל בשיעור של 470,482 ₪, כעולה מחוות דעת אקטוארית שצורפה לתוספת לתחשיב הנזק שהוגשה לאחר הדיון.
מעיון בחומר החסוי שהובא לעיון בית המשפט בלבד, עולה כי בהחלט אפשר כי הנסיעה היתה גם לצרכי עבודה, לבחון נכס נדל"ן, חרף הכחשתו של התובע.
עם זאת, סוגיית הניכוי הרעיוני נועדה בעיקרה למעביד, אשר מבטח עצמו במסגרת המוסד לביטוח לאומי, כאשר אם הניזוק איננו ממצה את זכויותיו, יהיה על המעביד לשלם מעבר למה שהיה משלם אם היה הניזוק ממצה זכויות, זאת במסגרת העיקרון של חובת הקטנת הנזק. ואולם, כאשר מדובר בצד שלישי, שאיננו פטור כמו מעביד מחובת השיבוב למל"ל, ממילא אם מדובר בתאונת עבודה ואם היה התובע ממצה זכויות במוסד לביטוח לאומי, היה המוסד רשאי לחזור על הנתבעת בתביעת שיבוב (ר' למשל: ת"א (מח' י-ם) 25671-01-12 י"נ נ' אבו חיט (29.12.16) ; ע"א 3901/1 5 נחום בסה אביב תעשיות מתכת נ' ח'אלד בשאראת (1.2.16 ) ; ת"א ( של' ב"ש) 3060/04 שמואל יהודה נ' עמרי גיא_בע"מ (26/07/2010 )).
בנסיבות אלה, בכפוף להצהרת התובע כי הוא מתחייב שלא יטען כי מדובר בתאונת עבודה, ולא יפנה בעתיד למוסד לביטוח לאומי לקבל פיצוי בגין התאונה, מוצע לצרכי פשרה שלא לנכות בשלב זה כל ניכוי רעיוני.
נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:
בגין נזק שאיננו נזק ממון – 41,000 ₪.
בגין הפסדי שכר לעבר – 50,000 ₪.
בגין אפשרות להפסדי שכר לעתיד – 410,000 ₪.
בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 40,000 ₪.
בס"ה עומד גובה הנזק המוצע לעניין התאונה השניה לפיצוי לצרכי פשרה על סך של 541,000 ₪, בתוספת שכ"ט כחוק והשבת האגרה.
יודגש כי הצעת הפשרה היא רק מסד למשא ומתן בין הצדדים.
הצדדים יבואו בדברים ויודיעו עד ליום 22.7.19 אם הגיעו להסכמות או שאין מנוס מקידום התיק לשמיעה.
לעיוני ביום 23.7.19.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ט, 22 מאי 2019, בהעדר הצדדים.